וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר
The Tzaddik's Simple Stories
There are two levels of wisdom: upper wisdom, the Torah, and lower wisdom, the wisdom spread through the world, like a teacher and a student. When the world's wisdom is cut off from Hashem, the moon is diminished. The true tzaddik joins them again: through his ordinary talk and stories with simple people, he dresses the light of the Torah in garments they can receive, lifts their minds to Hashem and brings them to teshuvah. That is why binding oneself to true tzaddikim sweetens judgments and fills the moon.
🎧 Listen to the full shiur
1-minute recap
Explainer
הַמָּקוֹר · Original text
וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (שמות כ׳:א׳):
דַּע, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכַפָּרַת עָווֹן, וְנִמְתָּקִין הַדִּינִין וְנִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ,
כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ויגש דף רו:): כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ. תְּרֵין עָלְמִין קַדִּישִׁין, עַלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה וְכוּ', כַּד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא כְּדֵּין כָּל אַנְפִּין נְהִירִין וְכָל חוֹבִין אִתְעַבְּרוּ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.
כִּי דַּע, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה. וְחָכְמָה תַּתָּאָה נִמְשָׁךְ מֵחָכְמָה עִלָּאָה, וְיוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשָּׁם. וְהוּא כְּמוֹ הָרַב וְהַתַּלְמִיד, כִּי מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד עִם תַּלְמִידוֹ וְהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה. וְחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד לְהַתַּלְמִיד, זֶה בְּחִינַת יוּד, וּמַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, הוּא בְּחִינַת לָמֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר (חגיגה טו: עיין רש"י שם). כִּי הַלֵּב פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵבִין הָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ,
כִּי עִקָּר הֲבָנַת הַתַּלְמִיד הוּא עַל־יְדֵי הַלֵּב, כִּי הָרַב צָרִיךְ לוֹמַר דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב. וְהַתַּלְמִיד צָרִיךְ לִתֵּן הַלֵּב וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמֶּה שֶׁאָמַר הָרַב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י״ז:ט״ז): לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן. וְעַל־כֵּן מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל הוּא בְּחִינַת לָמֶד, בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת לָמֶד, לְשׁוֹן תַּלְמִיד הַלָּמֵד מֵהָרַב. נִמְצָא שֶׁהָרַב וְהַתַּלְמִיד, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה, הֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד.
וְדַע, כִּי כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, וּכְלַל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, וּכְשֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיּוֹנְקִים מֵחָכְמָה תַּתָּאָה הֵם נִפְרָדִים מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, כְּמוֹ הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר, זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה.
כִּי כָל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוּא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה. אֲבָל אִם מַפְרִיד שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה בְּחִינַת (משלי ט״ז:כ״ח): וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף – שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְגוֹרֵם, חַס וְשָׁלוֹם, פְגִימַת הַלְּבָנָה עַל־יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל:
אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מְקַשְּׁרִים חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, כִּי שִׂיחָתָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וּמְסַפְּרִים שִׂיחַת חֻלִּין, הִיא יְקָרָה מְאֹד מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז יט): שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד, כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת הַחֲרֵבִין וּמַגְבִּיהַּ חָכְמָה תַּתָּאָה וּמְקַשְּׁרָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ וְסִפּוּרֵי דְּבָרָיו שֶׁמְּדַבֵּר עִם הֲמוֹן־עַם. כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֲמוֹן־עַם שֶׁאֵינָם מְקַשְּׁרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא נִפְרָד מֵחָכְמָה עִלָּאָה, אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֶהָמוֹן, אֲפִלּוּ הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁל הָרָשָׁע, לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
וְזֶה עִנְיַן מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְדַבְּרִים עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים אוֹ אֲפִלּוּ עִם עַכּוּ"ם (אַךְ כְּשֶּׁמְּדַבֵּר עִם עַכּוּ"ם, אֲזַי הַצַּדִּיק מוֹצִיא הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִשְׁאָר אֶפֶס וָרֵיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָרַג מֹשֶׁה אֶת הַמִּצְרִי), כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִם רְשָׁעִים, וְהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ שִׂכְלוֹ וּמְקַשְּׁרוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר שִׂכְלָם מִמָּקוֹם שֶׁהֵם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ, וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּחָכְמָה נִפְלָאָה וּבִמְלָאכָה גְּדוֹלָה, וּמְקַשֵּׁר כָּל הַדִּבּוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְבִיאָם לִידֵי תְּשׁוּבָה.
וְזֶה בְּחִינַת (דברים ל״ג:ג׳): וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב ח): אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים וּמְכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם. כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מְדַבְּרִים לִפְעָמִים עִם רְשָׁעִים וּמְסַפְּרִים עִמָּהֶם מֵעִסְקֵי מִלְחָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם, אַךְ הוּא מַלְבִּישׁ בָּזֶה הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי הוּא מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בִּלְבוּשִׁים שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, עַד שֶׁמַּלְבִּישׁוֹ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְהָאוֹר הַתּוֹרָה מִתְלַבֵּשׁ בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים.
כִּי אִם הָיָה הַצַּדִּיק מְדַבֵּר תֵּכֶף תּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ עִם הָרָשָׁע, הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְהָיָה נַעֲשֶׂה רָשָׁע יוֹתֵר. כִּי צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם (הושע י״ד:י׳). כִּי זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים; לֹא זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת (יומא עב:). וְעַל־כֵּן אִם הָיוּ מְגַלִּין לוֹ תּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר, כִּי הָיָה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ סַם מָוֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא רָחוֹק מִן הַתּוֹרָה.
וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהוֹשִׁיב שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים, וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַלְבִּישׁ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים, וְכָתְבוּ: אֱלֹקִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית וְכוּ' (מגילה ט), וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. כִּי אִם הָיוּ כּוֹתְבִין הַתּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְכוּ'.
וְעַל־כֵּן צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְדַבֵּר עִם הֶהָמוֹן שִׂיחַת חֻלִּין, וְהֵם מַלְבִּישִׁין בָּהֶם הַתּוֹרָה, וְהֵם מְקַשְּׁרִים אוֹתָם בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים מִמָּקוֹם שֶׁהֵם, כִּי הֵם אֵינָם רְחוֹקִים מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהַסִּפּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִמָּם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר אוֹתָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא, וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָן הַדִּבּוּרִים וְנוֹתֵן אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מְקַשְּׁרָם לְשָׁרְשָׁם, לִבְחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה.
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי יֵשׁ צַעַר גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה בְּמִיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים, כִּי־אִם בְּטוֹבָתָן, שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהַצַּדִּיק הָיָה מְקַשְּׁרָם וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיָה מְשִׁיבָן בִּתְשׁוּבָה וְכַנַּ"ל, כִּי הוּא מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ובסוטה יג:): כַּד מִית מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, צָוַח קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: וַי מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים. לִי דַּיְקָא, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁהֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד, בְּחִינַת לִי,
הַיְנוּ מִי יָקוּם וְיַעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינוֹת לִי, הַיְנוּ חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה, עִם מְרֵעִים – הַיְנוּ שֶׁהוּא מַעֲלֶה הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּמְקַשְּׁרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לִי, בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל. כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָיָה יָכוֹל זֹאת מְאֹד, לְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים וּרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן הָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי הַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה לְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל, וַאֲזַי מִפְּגִימַת הַלְּבָנָה נַעֲשֶׂה מִלּוּי הַלְּבָנָה.
וְזֶהוּ: כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו, כַּד מְלָכִים אִזְדַּמְנוּ תַּרְוַיְהוּ בִּרְעוּתָא חֲדָא, כְּדֵין וְכוּ' כֻּלְּהוּ מָארֵי דְדִינָא אִתְכַּפְיָן וְאִתְעַבְּרוּ מֵעָלְמָא וְכוּ' (כמ"ש בזוהר ויגש הנ"ל). וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת (מלכים־א ה): וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, וְתַרְגּוּמוֹ: וְאִתְרְבִיאַת סִהֲרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְמַלֵּא פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְכַנַּ"ל. וַאֲזַי נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת,
(כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַנַּ"ל וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁעִקָּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת וּשְׁלֵמוּת כָּל הָאוֹרוֹת וּמִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת – הַכֹּל הוּא עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְחַבֵּר עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל.)
וְכָל זֶה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁמְּקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ, שֶׁמַּלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים וְכַנַּ"ל.
וְזֶהוּ: וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת.
וַיְדַבֵּר – לְשׁוֹן זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת, כְּמוֹ: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת (כתובות יג).
אֱלֹקִים אֵת – זֶה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה. אֱלֹקִים – בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, כַּנּוֹדַע; אֵת – זֶה בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת: אֵת הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ לְזַוֵּג וּלְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת:
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר – הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁמַּלְבִּישׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה הוּא מַלְבִּישׁ בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים. וְזֶהוּ: לֵאמֹר – לְשׁוֹן הַלְבָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ב׳:י״ז): בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְבוּשׁ. וְעַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל:
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
Hebrew text: Likutei Moharan Tinyana - rabenubook.com via Sefaria (Public Domain) · Sefaria. Names of Hashem are written in the customary form.
Transcripts
1-minute recap
Likutey Moharan Tinyana, Torah ninety one. The tzaddik's simple stories.
There are two kinds of wisdom: upper wisdom, which is the Torah, and lower wisdom, the wisdom spread through the world. They are like a teacher and a student.
When the world's wisdom is cut off from Hashem, like a student who will not listen, the moon is diminished.
The true tzaddik joins them again. Even his ordinary talk and stories with simple people dress the light of the Torah in garments they can receive, and lift their minds to Hashem.
So bind yourself to true tzaddikim. Through them, the diminished moon is filled, judgments are sweetened, and sins are forgiven.
Our own reflection: the Torah can reach anyone, in words they already know. Listen closely to the simple talk of a true tzaddik.
Explainer
Likutey Moharan Tinyana, Torah ninety one: the tzaddik's simple stories. Why does a true tzaddik sometimes sit and talk about ordinary things, even with people far from Torah?
Rebbe Nachman begins with a promise. Binding yourself in truth to true tzaddikim is a very great benefit. Through it a person comes to complete teshuvah, sins are atoned, harsh judgments are sweetened, and there is a union of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah.
To explain it, he teaches that there are two kinds of wisdom. Upper wisdom is the Torah. Lower wisdom is all the wisdom in the world, and it draws its life from the upper one. They relate like a teacher and a student: what the teacher gives is upper wisdom, and what the student takes in is lower wisdom.
The teacher is the letter yud, a small point of wisdom. The student is the letter lamed, the tower that floats in the air: the heart, rising up to hear and understand. A teacher must say things that settle on the heart, and the student must give his heart to them. Together, lamed and yud spell li, to Me.
When the wisdom of the world breaks away from the Torah and from Hashem, like a student who does not want to understand his teacher, the moon is diminished and the Shechinah is in exile. Every person, wherever he stands, must tie his mind from there to Hashem and to the Torah.
This is the work of the true tzaddikim. Even their ordinary talk is very precious; the Sages say that the plain conversation of Torah scholars needs study. With his talk and stories, the tzaddik rebuilds ruined worlds, and ties even the mind of a wicked person back to Hashem.
He may talk with them about wars and worldly affairs. But inside those words he clothes the great light of the Torah, in garment after garment, until it fits. Why not just teach them Torah plainly? Because for someone far away, the Torah in its open form could push him further. For one who is worthy it is a medicine of life; for one who is not, it can become the opposite.
The Rebbe brings the story of King Ptolemy, who sat seventy two elders apart to translate the Torah. Hashem put the same changes into each one's heart, for example writing, Elokim created in the beginning. The Torah had to be clothed in other combinations of words for a king who might otherwise have mocked it.
So the tzaddik speaks with each person in his own place, in words he is not far from. He takes those words and gives them back to Hashem, tying lower wisdom to upper wisdom.
That is why, when a tzaddik passes away, there is great pain above. Hashem does not want the wicked to die, but to return, and the tzaddik was the one who lifted them. When Moshe Rabbeinu passed away, the Holy One cried out: who will rise up for Me against the evildoers? For Me, li, lamed yud: who will join lower wisdom to upper wisdom, lifting it out of all the bad in the world?
So the main thing is to bind yourself to true tzaddikim. Through them the diminished moon becomes full. The two worlds meet, as the Zohar says: the kings came together, all the masters of judgment are subdued, and all sins pass away.
Finally, all this is hinted in the opening verse. Vayedaber, He spoke, is a word of joining. Elokim is lower wisdom, and es is upper wisdom. How are they joined? Through these words, lemor: the tzaddik clothes the words of Torah in simple stories.
Our own reflection: no one is too far for the Torah to reach. A true tzaddik finds words a person already knows, and hides light inside them. When we hear his simple talk, it is worth listening closely.
Full shiur
— Part 1: Upper Wisdom and Lower Wisdom —
Likutey Moharan Tinyana, Torah ninety one: the tzaddik's simple stories. A shiur in three parts. Part one: upper wisdom and lower wisdom.
A word on method. Gold is Rebbe Nachman's own words, from Likutey Moharan Tinyana, Torah ninety one. Grey is a verse or a teaching of the Sages that he quotes. Green is our own explanation, not a quotation. The Hebrew on screen is the public-domain text from Sefaria, and the English is our own paraphrase.
The Torah opens with the verse that begins the Ten Commandments, in Shemos, chapter twenty. Elokim spoke all these words, saying.
Rebbe Nachman begins: Know that binding yourself in truth to true tzaddikim is a very, very great benefit. Through it one merits complete teshuvah and atonement for sin; the judgments are sweetened and cancelled completely; and it brings about the union of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah.
He brings a proof from the Zohar: As the holy Zohar brings: 'For behold, the kings assembled.' Two holy worlds, the upper world and the lower world: when they join together as one, then all faces shine, and all sins pass away.
Our explanation. The Rebbe has given the promise first: binding yourself to a true tzaddik brings teshuvah and sweetens judgments. And the Zohar tells us how such things happen: when the upper world and the lower world are joined. Now he will explain what those two worlds are, and how the tzaddik joins them.
He explains: For know: there are two levels of wisdom, upper wisdom and lower wisdom. Lower wisdom is drawn from upper wisdom, and it nurses and receives from there. It is like a teacher and a student: what the teacher teaches his student and what the student receives from him are upper wisdom and lower wisdom.
He continues: Upper wisdom, what the teacher teaches the student, is the letter yud. What the student receives, which is lower wisdom, is the letter lamed, the tower floating in the air, as the Gemara and Rashi explain. For the heart floats in the air and hears what the teacher says, and through this the listener understands.
For the student's understanding comes mainly through the heart. The teacher must say things that settle on the heart, and the student must give his heart and reflect on what the teacher said, as it is written in Mishlei: 'to acquire wisdom, when there is no heart.'
Therefore what the student receives is the lamed, the floating tower; lamed also means a student, one who learns from the teacher. So the teacher and the student, upper wisdom and lower wisdom, are lamed and yud.
Our explanation. The yud is a tiny point, like a teacher's seed of wisdom. The lamed is the tallest letter, rising above the line like a tower in the air: the heart of the student reaching up to understand. Put lamed and yud together and they spell li, to Me. Keep this word in mind; it will return later in the Torah.
He goes further: And know: the whole of the holy Torah is upper wisdom, and all the wisdoms in the world are drawn from lower wisdom. When the world's wisdoms, which nurse from lower wisdom, are separated from the Torah and from Hashem, from upper wisdom, like a student who does not want to understand what his teacher says, this is the diminishing of the moon, the exile of the Shechinah.
For every person, wherever he is, must tie his mind from the place where he is to the Torah and to Hashem, which is upper wisdom.
But if he separates his mind and his wisdom from Hashem, Heaven forbid, this is 'a grumbler separates the Master,' as Mishlei says: he separates the Master of the world. He causes, Heaven forbid, a flaw in the moon, because he does not tie lower wisdom to upper wisdom, that is, he does not tie the wisdom of the whole world to Hashem and to the Torah.
Our explanation, step by step. Upper wisdom is the Torah, like the teacher. Lower wisdom is all the wisdom of the world, like the student, and it lives from what it receives. When the two are cut apart, the moon is diminished. Next, we will see who can join them again.
— Part 2: The Tzaddik's Ordinary Talk —
Part two: the tzaddik's ordinary talk, and the light of the Torah in garments.
Rebbe Nachman now turns to the tzaddikim: But true tzaddikim tie lower wisdom to upper wisdom. For the ordinary talk of true tzaddikim, when they converse and tell stories about everyday things, is very, very precious, as our Sages said in the Gemara: the plain conversation of Torah scholars needs study.
For the true tzaddik builds ruined worlds. He lifts lower wisdom and ties it to upper wisdom through his conversation and the stories he tells to the common people. The mind of simple people who do not tie it to Hashem is separated from upper wisdom, but the true tzaddik ties the mind of the crowd, even the mind and wisdom of a wicked person, to Hashem.
He adds: This is why tzaddikim speak with people who are not upright, or even with non-Jews. In that case the tzaddik draws the good out of him, and what is left is empty, which is like Moshe striking the Egyptian.
When the tzaddik speaks with the wicked and lifts his own mind and ties it to Hashem, he raises and ties their minds, from where they are, to Hashem. The true tzaddik narrows his mind and speaks with them with wondrous wisdom and great skill, ties every word to Hashem, and so brings them to teshuvah.
Our explanation. From the outside it looks like small talk. But the Rebbe says the true tzaddik narrows his great mind into words the listener can hold, and every word is tied to Hashem. That is how a person far away is brought, step by step, to teshuvah.
This is the meaning of the verse in Devarim: 'They follow at Your feet, carrying Your words.' Our Sages taught: these are Torah scholars who wear out their feet going from town to town, discussing the words of the Omnipresent.
He explains: For true tzaddikim sometimes speak with the wicked and tell them about wars and other worldly affairs. But they clothe in this the great light of the Torah. They dress the light of the Torah in garments, one different from the next, until it is dressed in these very words, and the light of the Torah is clothed in other combinations.
Why the garments? For if the tzaddik were to speak Torah openly to the wicked person right away, he could become even more of a heretic and more wicked. As Hoshea says: 'the righteous walk in them, and sinners stumble in them.' And as the Gemara says: if he is worthy, it becomes a medicine of life for him; if not, it becomes a deadly poison.
Therefore, if the Torah were revealed to him as it is, he would turn further away, because it would become a deadly poison for him, Heaven forbid, since he is far from the Torah.
Therefore the Torah must be clothed for him in other combinations. So we find with King Ptolemy, who seated seventy two elders: Hashem put it into the heart of each one to clothe the Torah in other combinations, and they wrote, 'Elokim created in the beginning,' as the Gemara in Megillah tells and Rashi explains. For had they written the Torah as it is, he would have turned further away.
Our explanation. The light of the Torah is the same light. What changes is the garment. For someone ready, plain Torah is a medicine of life. For someone far away, the same words could harm. So the tzaddik, like the elders before King Ptolemy, finds the combination of words that this listener can receive.
He concludes: Therefore true tzaddikim must speak ordinary talk with the crowd, and clothe the Torah in it. With these words they tie them from the place where they are, for they are not far from these words and stories that the tzaddik tells them, and through this he ties them and lifts them to Hashem.
This is 'discussing the words of the Omnipresent,' the place: he speaks with each person according to his place, where he is. He carries those words and gives them to Hashem, for he ties them to their root, to upper wisdom. So the true tzaddik ties lower wisdom to upper wisdom.
— Part 3: Who Will Rise Up for Me —
Part three: who will rise up for Me, the moon made full, and the hint in the verse.
Rebbe Nachman continues: For this reason, when a tzaddik passes from the world, there is great pain to Hashem. For Hashem does not desire the death of the wicked, but their good, that they return in teshuvah. And the tzaddik used to tie them and lift them to Hashem and bring them back in teshuvah, because he ties lower wisdom to upper wisdom.
This is what the Midrash brings: when Moshe Rabbeinu passed away, the Holy One, blessed be He, cried out: 'Woe, who will rise up for Me against the evildoers?' For Me, li, exactly: the lamed and yud, upper wisdom and lower wisdom.
He explains the words: That is: who will rise and lift and tie li, lower wisdom with upper wisdom, against the evildoers: who will lift lower wisdom out of all the bad in the world, tie it to Hashem, and raise it to upper wisdom. That is li, the joining of lower wisdom with upper wisdom.
For Moshe Rabbeinu, peace be upon him, could surely do this greatly: lift lower wisdom out of all the bad and wicked people in the world.
Our explanation. Now the word li returns. Hashem's cry at Moshe's passing, who will rise up for Me, is read as: who will join the lamed and the yud, the student and the teacher, the world's wisdom and the Torah? That was Moshe's work, and it is the work of every true tzaddik.
Therefore the main thing is to bind yourself to true tzaddikim. For the tzaddik lifts and ties lower wisdom to upper wisdom, and then, from the flaw of the moon, the moon becomes full.
Now back to the Zohar: This is 'For behold, the kings assembled, they passed by together': when the kings meet, both of them, in one will, then all the masters of judgment are subdued and pass from the world.
Then it is like the verse in Kings: 'Shlomo's wisdom grew great,' and the Targum renders it: 'the moon grew full,' meaning the flaw of the moon is filled. And then all judgments are sweetened and all sins are atoned.
He adds in brackets: As the Zohar brings here and in many places: the main sweetening of judgments, the atonement of sins, the completeness of all the lights, the filling of the moon's flaw and the repair of all the worlds, all of it comes through the lower world joining the upper world, which are lower wisdom and upper wisdom.
And all this is through the tzaddik, who ties lower wisdom to upper wisdom through his conversation, clothing the light of the Torah in stories.
Finally, the hint in the opening verse. And this is: 'Elokim spoke.'
Vayedaber, spoke, is a word of joining and binding, as the Gemara says, 'they saw her speaking.'
'Elokim es' is lower wisdom and upper wisdom. Elokim is lower wisdom, as is known. Es is upper wisdom, as in 'es hashamayim,' the heavens. To join and bind lower wisdom with upper wisdom happens through:
'These words, saying.' That is, through the tzaddik who clothes these words, the words of the Torah, in stories. Lemor, saying, is a word of clothing, as in Eichah: 'He fulfilled His word,' which means His garment. Through the tzaddik clothing the light of the Torah in stories, lower wisdom is tied to upper wisdom.
Blessed is Hashem forever, amen and amen.
Some reflections of our own, not a quotation. No one is too far for the Torah to reach; it can come dressed in words a person already knows. A true tzaddik's simple talk hides great light, so it is worth listening closely. And binding ourselves to true tzaddikim is what fills the moon.
This has been Likutey Moharan Tinyana, Torah ninety one.
Sources for this Torah
Texts used
Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 91, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.91
English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.
Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.
How the text is shown
The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.
Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.
Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.
Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.
Every on-screen quotation in the full shiur, by part
Part 1 — Upper Wisdom and Lower Wisdom
Scene 3 · Shemos 20:1, as quoted in LM II:91 · paragraph §1.1
וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:
EN (our paraphrase): Elokim spoke all these words, saying.
Scene 4 · LM II:91 §1 · paragraph §1.2
דַּע, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְכַפָּרַת עָווֹן, וְנִמְתָּקִין הַדִּינִין וְנִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ,
EN (our paraphrase): Know that binding yourself in truth to true tzaddikim is a very, very great benefit. Through it one merits complete teshuvah and atonement for sin; the judgments are sweetened and cancelled completely; and it brings about the union of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah.
Scene 5 · Zohar Vayigash 206b, as quoted in LM II:91 · paragraph §1.3
כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ. תְּרֵין עָלְמִין קַדִּישִׁין, עַלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה וְכוּ', כַּד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא כְּדֵּין כָּל אַנְפִּין נְהִירִין וְכָל חוֹבִין אִתְעַבְּרוּ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.
EN (our paraphrase): As the holy Zohar brings: 'For behold, the kings assembled.' Two holy worlds, the upper world and the lower world: when they join together as one, then all faces shine, and all sins pass away.
Scene 7 · LM II:91 §1 · paragraph §1.4
כִּי דַּע, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה.
EN (our paraphrase): For know: there are two levels of wisdom, upper wisdom and lower wisdom. Lower wisdom is drawn from upper wisdom, and it nurses and receives from there. It is like a teacher and a student: what the teacher teaches his student and what the student receives from him are upper wisdom and lower wisdom.
Scene 8 · LM II:91 §1 · paragraph §1.4
וְחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד לְהַתַּלְמִיד, זֶה בְּחִינַת יוּד, וּמַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, הוּא בְּחִינַת לָמֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר. כִּי הַלֵּב פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵבִין הָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ,
EN (our paraphrase): Upper wisdom, what the teacher teaches the student, is the letter yud. What the student receives, which is lower wisdom, is the letter lamed, the tower floating in the air, as the Gemara and Rashi explain. For the heart floats in the air and hears what the teacher says, and through this the listener understands.
Scene 9 · LM II:91 §1 · paragraph §1.5
כִּי עִקָּר הֲבָנַת הַתַּלְמִיד הוּא עַל־יְדֵי הַלֵּב, כִּי הָרַב צָרִיךְ לוֹמַר דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב. וְהַתַּלְמִיד צָרִיךְ לִתֵּן הַלֵּב וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמֶּה שֶׁאָמַר הָרַב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן.
EN (our paraphrase): For the student's understanding comes mainly through the heart. The teacher must say things that settle on the heart, and the student must give his heart and reflect on what the teacher said, as it is written in Mishlei: 'to acquire wisdom, when there is no heart.'
Scene 10 · LM II:91 §1 · paragraph §1.5
וְעַל־כֵּן מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל הוּא בְּחִינַת לָמֶד, בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת לָמֶד, לְשׁוֹן תַּלְמִיד הַלָּמֵד מֵהָרַב. נִמְצָא שֶׁהָרַב וְהַתַּלְמִיד, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה, הֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד.
EN (our paraphrase): Therefore what the student receives is the lamed, the floating tower; lamed also means a student, one who learns from the teacher. So the teacher and the student, upper wisdom and lower wisdom, are lamed and yud.
Scene 12 · LM II:91 §1 · paragraph §1.6
וְדַע, כִּי כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, וּכְלַל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, וּכְשֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיּוֹנְקִים מֵחָכְמָה תַּתָּאָה הֵם נִפְרָדִים מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, כְּמוֹ הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר, זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה.
EN (our paraphrase): And know: the whole of the holy Torah is upper wisdom, and all the wisdoms in the world are drawn from lower wisdom. When the world's wisdoms, which nurse from lower wisdom, are separated from the Torah and from Hashem, from upper wisdom, like a student who does not want to understand what his teacher says, this is the diminishing of the moon, the exile of the Shechinah.
Scene 13 · LM II:91 §1 · paragraph §1.7
כִּי כָל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוּא צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה.
EN (our paraphrase): For every person, wherever he is, must tie his mind from the place where he is to the Torah and to Hashem, which is upper wisdom.
Scene 14 · LM II:91 §1 · paragraph §1.7
אֲבָל אִם מַפְרִיד שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה בְּחִינַת: וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף – שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְגוֹרֵם, חַס וְשָׁלוֹם, פְגִימַת הַלְּבָנָה עַל־יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל:
EN (our paraphrase): But if he separates his mind and his wisdom from Hashem, Heaven forbid, this is 'a grumbler separates the Master,' as Mishlei says: he separates the Master of the world. He causes, Heaven forbid, a flaw in the moon, because he does not tie lower wisdom to upper wisdom, that is, he does not tie the wisdom of the whole world to Hashem and to the Torah.
Part 2 — The Tzaddik's Ordinary Talk
Scene 2 · LM II:91 §2 · paragraph §2.1
אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מְקַשְּׁרִים חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, כִּי שִׂיחָתָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וּמְסַפְּרִים שִׂיחַת חֻלִּין, הִיא יְקָרָה מְאֹד מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד,
EN (our paraphrase): But true tzaddikim tie lower wisdom to upper wisdom. For the ordinary talk of true tzaddikim, when they converse and tell stories about everyday things, is very, very precious, as our Sages said in the Gemara: the plain conversation of Torah scholars needs study.
Scene 3 · LM II:91 §2 · paragraph §2.1
כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת הַחֲרֵבִין וּמַגְבִּיהַּ חָכְמָה תַּתָּאָה וּמְקַשְּׁרָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ וְסִפּוּרֵי דְּבָרָיו שֶׁמְּדַבֵּר עִם הֲמוֹן־עַם. כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֲמוֹן־עַם שֶׁאֵינָם מְקַשְּׁרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא נִפְרָד מֵחָכְמָה עִלָּאָה, אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֶהָמוֹן, אֲפִלּוּ הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁל הָרָשָׁע, לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
EN (our paraphrase): For the true tzaddik builds ruined worlds. He lifts lower wisdom and ties it to upper wisdom through his conversation and the stories he tells to the common people. The mind of simple people who do not tie it to Hashem is separated from upper wisdom, but the true tzaddik ties the mind of the crowd, even the mind and wisdom of a wicked person, to Hashem.
Scene 4 · LM II:91 §2 · paragraph §2.2
וְזֶה עִנְיַן מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְדַבְּרִים עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים אוֹ אֲפִלּוּ עִם עַכּוּ"ם אַךְ כְּשֶּׁמְּדַבֵּר עִם עַכּוּ"ם, אֲזַי הַצַּדִּיק מוֹצִיא הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִשְׁאָר אֶפֶס וָרֵיק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָרַג מֹשֶׁה אֶת הַמִּצְרִי,
EN (our paraphrase): This is why tzaddikim speak with people who are not upright, or even with non-Jews. In that case the tzaddik draws the good out of him, and what is left is empty, which is like Moshe striking the Egyptian.
Scene 5 · LM II:91 §2 · paragraph §2.2
כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִם רְשָׁעִים, וְהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ שִׂכְלוֹ וּמְקַשְּׁרוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר שִׂכְלָם מִמָּקוֹם שֶׁהֵם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ, וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּחָכְמָה נִפְלָאָה וּבִמְלָאכָה גְּדוֹלָה, וּמְקַשֵּׁר כָּל הַדִּבּוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְבִיאָם לִידֵי תְּשׁוּבָה.
EN (our paraphrase): When the tzaddik speaks with the wicked and lifts his own mind and ties it to Hashem, he raises and ties their minds, from where they are, to Hashem. The true tzaddik narrows his mind and speaks with them with wondrous wisdom and great skill, ties every word to Hashem, and so brings them to teshuvah.
Scene 7 · Devarim 33:3, as quoted in LM II:91 · paragraph §2.3
וְזֶה בְּחִינַת: וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים וּמְכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם.
EN (our paraphrase): This is the meaning of the verse in Devarim: 'They follow at Your feet, carrying Your words.' Our Sages taught: these are Torah scholars who wear out their feet going from town to town, discussing the words of the Omnipresent.
Scene 8 · LM II:91 §2 · paragraph §2.3
כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מְדַבְּרִים לִפְעָמִים עִם רְשָׁעִים וּמְסַפְּרִים עִמָּהֶם מֵעִסְקֵי מִלְחָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם, אַךְ הוּא מַלְבִּישׁ בָּזֶה הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה, כִּי הוּא מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בִּלְבוּשִׁים שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, עַד שֶׁמַּלְבִּישׁוֹ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְהָאוֹר הַתּוֹרָה מִתְלַבֵּשׁ בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים.
EN (our paraphrase): For true tzaddikim sometimes speak with the wicked and tell them about wars and other worldly affairs. But they clothe in this the great light of the Torah. They dress the light of the Torah in garments, one different from the next, until it is dressed in these very words, and the light of the Torah is clothed in other combinations.
Scene 9 · LM II:91 §2 · paragraph §2.4
כִּי אִם הָיָה הַצַּדִּיק מְדַבֵּר תֵּכֶף תּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ עִם הָרָשָׁע, הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְהָיָה נַעֲשֶׂה רָשָׁע יוֹתֵר. כִּי צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם. כִּי זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים; לֹא זָכָה – נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת.
EN (our paraphrase): For if the tzaddik were to speak Torah openly to the wicked person right away, he could become even more of a heretic and more wicked. As Hoshea says: 'the righteous walk in them, and sinners stumble in them.' And as the Gemara says: if he is worthy, it becomes a medicine of life for him; if not, it becomes a deadly poison.
Scene 10 · LM II:91 §2 · paragraph §2.4
וְעַל־כֵּן אִם הָיוּ מְגַלִּין לוֹ תּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר, כִּי הָיָה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ סַם מָוֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא רָחוֹק מִן הַתּוֹרָה.
EN (our paraphrase): Therefore, if the Torah were revealed to him as it is, he would turn further away, because it would become a deadly poison for him, Heaven forbid, since he is far from the Torah.
Scene 11 · LM II:91 §2 · paragraph §2.5
וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהוֹשִׁיב שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים, וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַלְבִּישׁ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים, וְכָתְבוּ: אֱלֹקִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. כִּי אִם הָיוּ כּוֹתְבִין הַתּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְכוּ'.
EN (our paraphrase): Therefore the Torah must be clothed for him in other combinations. So we find with King Ptolemy, who seated seventy two elders: Hashem put it into the heart of each one to clothe the Torah in other combinations, and they wrote, 'Elokim created in the beginning,' as the Gemara in Megillah tells and Rashi explains. For had they written the Torah as it is, he would have turned further away.
Scene 13 · LM II:91 §2 · paragraph §2.6
וְעַל־כֵּן צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְדַבֵּר עִם הֶהָמוֹן שִׂיחַת חֻלִּין, וְהֵם מַלְבִּישִׁין בָּהֶם הַתּוֹרָה, וְהֵם מְקַשְּׁרִים אוֹתָם בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים מִמָּקוֹם שֶׁהֵם, כִּי הֵם אֵינָם רְחוֹקִים מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהַסִּפּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִמָּם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר אוֹתָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
EN (our paraphrase): Therefore true tzaddikim must speak ordinary talk with the crowd, and clothe the Torah in it. With these words they tie them from the place where they are, for they are not far from these words and stories that the tzaddik tells them, and through this he ties them and lifts them to Hashem.
Scene 14 · LM II:91 §2 · paragraph §2.6
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא, וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָן הַדִּבּוּרִים וְנוֹתֵן אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מְקַשְּׁרָם לְשָׁרְשָׁם, לִבְחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה.
EN (our paraphrase): This is 'discussing the words of the Omnipresent,' the place: he speaks with each person according to his place, where he is. He carries those words and gives them to Hashem, for he ties them to their root, to upper wisdom. So the true tzaddik ties lower wisdom to upper wisdom.
Part 3 — Who Will Rise Up for Me
Scene 2 · LM II:91 §3 · paragraph §3.1
וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי יֵשׁ צַעַר גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה בְּמִיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים, כִּי־אִם בְּטוֹבָתָן, שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהַצַּדִּיק הָיָה מְקַשְּׁרָם וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהָיָה מְשִׁיבָן בִּתְשׁוּבָה וְכַנַּ"ל, כִּי הוּא מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל.
EN (our paraphrase): For this reason, when a tzaddik passes from the world, there is great pain to Hashem. For Hashem does not desire the death of the wicked, but their good, that they return in teshuvah. And the tzaddik used to tie them and lift them to Hashem and bring them back in teshuvah, because he ties lower wisdom to upper wisdom.
Scene 3 · Sotah 13b and the Midrash, as quoted in LM II:91 · paragraph §3.2
וְזֶה שֶׁמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ: כַּד מִית מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, צָוַח קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: וַי מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים. לִי דַּיְקָא, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁהֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד, בְּחִינַת לִי,
EN (our paraphrase): This is what the Midrash brings: when Moshe Rabbeinu passed away, the Holy One, blessed be He, cried out: 'Woe, who will rise up for Me against the evildoers?' For Me, li, exactly: the lamed and yud, upper wisdom and lower wisdom.
Scene 4 · LM II:91 §3 · paragraph §3.3
הַיְנוּ מִי יָקוּם וְיַעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינוֹת לִי, הַיְנוּ חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה, עִם מְרֵעִים – הַיְנוּ שֶׁהוּא מַעֲלֶה הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּמְקַשְּׁרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לִי, בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל.
EN (our paraphrase): That is: who will rise and lift and tie li, lower wisdom with upper wisdom, against the evildoers: who will lift lower wisdom out of all the bad in the world, tie it to Hashem, and raise it to upper wisdom. That is li, the joining of lower wisdom with upper wisdom.
Scene 5 · LM II:91 §3 · paragraph §3.3
כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָיָה יָכוֹל זֹאת מְאֹד, לְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים וּרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל.
EN (our paraphrase): For Moshe Rabbeinu, peace be upon him, could surely do this greatly: lift lower wisdom out of all the bad and wicked people in the world.
Scene 7 · LM II:91 §3 · paragraph §3.4
וְעַל־כֵּן הָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, כִּי הַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה לְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל, וַאֲזַי מִפְּגִימַת הַלְּבָנָה נַעֲשֶׂה מִלּוּי הַלְּבָנָה.
EN (our paraphrase): Therefore the main thing is to bind yourself to true tzaddikim. For the tzaddik lifts and ties lower wisdom to upper wisdom, and then, from the flaw of the moon, the moon becomes full.
Scene 8 · Zohar Vayigash, as quoted in LM II:91 · paragraph §3.5
וְזֶהוּ: כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו, כַּד מְלָכִים אִזְדַּמְנוּ תַּרְוַיְהוּ בִּרְעוּתָא חֲדָא, כְּדֵין וְכוּ' כֻּלְּהוּ מָארֵי דְדִינָא אִתְכַּפְיָן וְאִתְעַבְּרוּ מֵעָלְמָא
EN (our paraphrase): This is 'For behold, the kings assembled, they passed by together': when the kings meet, both of them, in one will, then all the masters of judgment are subdued and pass from the world.
Scene 9 · LM II:91 §3 · paragraph §3.5
וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת: וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה, וְתַרְגּוּמוֹ: וְאִתְרְבִיאַת סִהֲרָא, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְמַלֵּא פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְכַנַּ"ל. וַאֲזַי נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת,
EN (our paraphrase): Then it is like the verse in Kings: 'Shlomo's wisdom grew great,' and the Targum renders it: 'the moon grew full,' meaning the flaw of the moon is filled. And then all judgments are sweetened and all sins are atoned.
Scene 10 · LM II:91 §3 · paragraph §3.6
כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַנַּ"ל וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁעִקָּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת וּשְׁלֵמוּת כָּל הָאוֹרוֹת וּמִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת – הַכֹּל הוּא עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְחַבֵּר עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל.
EN (our paraphrase): As the Zohar brings here and in many places: the main sweetening of judgments, the atonement of sins, the completeness of all the lights, the filling of the moon's flaw and the repair of all the worlds, all of it comes through the lower world joining the upper world, which are lower wisdom and upper wisdom.
Scene 11 · LM II:91 §3 · paragraph §3.7
וְכָל זֶה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁמְּקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ, שֶׁמַּלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים וְכַנַּ"ל.
EN (our paraphrase): And all this is through the tzaddik, who ties lower wisdom to upper wisdom through his conversation, clothing the light of the Torah in stories.
Scene 12 · LM II:91 §4 · paragraph §4.1
וְזֶהוּ: וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת.
EN (our paraphrase): And this is: 'Elokim spoke.'
Scene 13 · LM II:91 §4 · paragraph §4.2
וַיְדַבֵּר – לְשׁוֹן זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת, כְּמוֹ: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת.
EN (our paraphrase): Vayedaber, spoke, is a word of joining and binding, as the Gemara says, 'they saw her speaking.'
Scene 14 · LM II:91 §4 · paragraph §4.3
אֱלֹקִים אֵת – זֶה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה. אֱלֹקִים – בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, כַּנּוֹדַע; אֵת – זֶה בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת: אֵת הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ לְזַוֵּג וּלְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה, זֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת:
EN (our paraphrase): 'Elokim es' is lower wisdom and upper wisdom. Elokim is lower wisdom, as is known. Es is upper wisdom, as in 'es hashamayim,' the heavens. To join and bind lower wisdom with upper wisdom happens through:
Scene 15 · LM II:91 §4 · paragraph §4.4
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר – הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁמַּלְבִּישׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה הוּא מַלְבִּישׁ בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים. וְזֶהוּ: לֵאמֹר – לְשׁוֹן הַלְבָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בִּצַּע אֶמְרָתוֹ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְבוּשׁ. וְעַל־יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל:
EN (our paraphrase): 'These words, saying.' That is, through the tzaddik who clothes these words, the words of the Torah, in stories. Lemor, saying, is a word of clothing, as in Eichah: 'He fulfilled His word,' which means His garment. Through the tzaddik clothing the light of the Torah in stories, lower wisdom is tied to upper wisdom.
Scene 16 · LM II:91 §4 · paragraph §4.5
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
EN (our paraphrase): Blessed is Hashem forever, amen and amen.
Hebrew phrases in the Explainer
Scene 2 · §1.2: דַּע, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד,
Scene 3 · §1.4: כִּי דַּע, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה.
Scene 4 · §1.5: נִמְצָא שֶׁהָרַב וְהַתַּלְמִיד, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה, הֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד.
Scene 5 · §1.6: כְּמוֹ הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר, זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה.
Scene 6 · §2.1: כִּי שִׂיחָתָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וּמְסַפְּרִים שִׂיחַת חֻלִּין, הִיא יְקָרָה מְאֹד מְאֹד,
Scene 7 · §2.4: כִּי אִם הָיָה הַצַּדִּיק מְדַבֵּר תֵּכֶף תּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ עִם הָרָשָׁע, הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְהָיָה נַעֲשֶׂה רָשָׁע יוֹתֵר.
Scene 8 · §2.5: וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהוֹשִׁיב שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים,
Scene 9 · §2.6: שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא,
Scene 10 · §3.2: כַּד מִית מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, צָוַח קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: וַי מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים.
Scene 11 · §3.4: וַאֲזַי מִפְּגִימַת הַלְּבָנָה נַעֲשֶׂה מִלּוּי הַלְּבָנָה.
Scene 12 · §4.2: וַיְדַבֵּר – לְשׁוֹן זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת,
Hebrew phrases in the 1-minute recap
Scene 2 · §1.4: כִּי דַּע, כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה.
Scene 3 · §1.6: זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה.
Scene 4 · §2.6: וְעַל־כֵּן צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְדַבֵּר עִם הֶהָמוֹן שִׂיחַת חֻלִּין, וְהֵם מַלְבִּישִׁין בָּהֶם הַתּוֹרָה,
Scene 5 · §3.4: וְעַל־כֵּן הָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים,