תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי

Texts used

Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 8, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.8

English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.

Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

How the text is shown

The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.

Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.

Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.

Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

Every on-screen quotation in the full shiur, by part

Part 1 — Reproof and the Scent of the Soul

Scene 3 · Tehillim 81:4–5 · paragraph §1.1

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב:

EN (our paraphrase): Sound the shofar at the new moon, at the hidden moon of our festival day. For it is a statute for Israel, a judgment of the Elokim of Yaakov.

Scene 4 · LM II:8 §1 · paragraph §1.2

אַף־עַל־פִּי שֶׁתּוֹכָחָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל, וּמֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, כְּשֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, אַף־עַל־פִּי־כֵן לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ. וְאִם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר זֹאת בְּדוֹרוֹ, כָּל־שֶׁכֵּן בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁו.

EN (our paraphrase): Reproof is a great thing, and every Jew is obligated to correct his friend when he sees him behaving wrongly, as it says, 'You shall surely reprove your fellow.' Even so, not every person is fit to give reproof. Rabbi Akiva said: I wonder if there is anyone in this generation who knows how to reprove. And if Rabbi Akiva said this in his generation, how much more so in ours.

Scene 5 · LM II:8 §1 · paragraph §1.3

כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי לֹא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי עַל־יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם.

EN (our paraphrase): When the one giving reproof is not fit for it, not only does his reproof not help; he even gives a bad smell to the souls who hear it. His words stir up the bad smell of the wrong deeds and bad traits of the people he is correcting.

Scene 6 · LM II:8 §1 · paragraph §1.4

כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב, כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע, אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע; כְּמוֹ־כֵן עַל־יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, עַל־יְדֵי־זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם, וְעַל־כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַחֲלִישׁ אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת.

EN (our paraphrase): It is like something with an unpleasant smell lying still. As long as no one moves it, the smell is not noticed. Once people start to move it, the smell rises. So too, reproof from someone unfit moves and stirs up the bad smell of people's deeds and traits. He makes their smell bad, which weakens their souls, and so the flow of blessing is cut off from all the worlds that depend on those souls.

Scene 7 · LM II:8 §1 · paragraph §1.5

כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הוּא מֵהָרֵיחַ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל קָהּ. אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלֹא הַגּוּף, הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי זֶה הַמּוֹכִיחַ, שֶׁהוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם, עַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלֶשֶׁת הַנְּשָׁמָה, שֶׁיְּנִיקָתָהּ מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל, וּמִמֵּילָא נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בָּהֶם.

EN (our paraphrase): For the soul is nourished mainly through scent. Our Sages teach: how do we know to say a blessing over a fragrance? Because it says, 'Let every soul praise Hashem.' What does the soul enjoy, and not the body? That is fragrance. So when this reprover makes their smell bad, the soul, which feeds on scent, grows weak, and the blessing to all the worlds that depend on it stops.

Scene 9 · LM II:8 §1 · paragraph §1.6

אֲבָל כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי אַדְּרַבָּא, הוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת עַל־יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי הַתּוֹכָחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁעַל־יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ נָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב, בִּבְחִינַת: נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ, הַנֶּאֱמָר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. עָזַב לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא נָתַן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא.

EN (our paraphrase): But when the one giving reproof is fit, the opposite happens: his reproof adds a good scent to the souls. Reproof must be like Moshe's reproof of Israel over the golden calf, through which he gave them a good scent, as it says, 'My spikenard gave its fragrance,' said about the calf. It does not say 'lost' its fragrance but 'gave', as Rashi explains there and as the Gemara in Shabbos teaches.

Scene 10 · LM II:8 §1 · paragraph §1.7

כִּי עַל־יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מֹשֶׁה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הוֹסִיף וְנָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא. כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הִיא מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי קוֹל הַמּוֹכִיחַ שֶׁהוּא רָאוּי, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Through Moshe's reproof over the calf he added a good scent to them, which is food for the soul, since the soul is nourished mainly by scent. Through the voice of a fit reprover, the souls receive a good scent, which is the food of the soul.

Part 2 — The Voice That Waters the Garden

Scene 2 · LM II:8 §1 · paragraph §1.8

כִּי יֵשׁ מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא וּמְזוֹנָא דְּגוּפָא, וְעַל־יְדֵי מְזוֹנָא דְּגוּפָא נֶחֱלָשׁ מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, כִּי עַל־יְדֵי מְזוֹנָא דְּגוּפָא, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, עַל־יְדֵי־זֶה מַגְדִּילִין אֶת בְּחִינַת עָקֵב דְּסִטְרָא־אַחֲרָא, בִּבְחִינַת: אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. כִּי עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה נִתְחַזְּקִין הָעֲקֵבִים וְהָרַגְלִין, בִּבְחִינַת: דֹּק בְּכַכֵּי וְתִשְׁכַּח בְּנַגְרֵי.

EN (our paraphrase): There is food for the soul and food for the body, and the food of the body weakens the food of the soul. Through eating and drinking, the 'heel' of the other side grows, as it says, 'He who eats my bread has raised his heel against me.' Eating strengthens the heels and the legs, as the Gemara says: what you eat shows in your legs.

Scene 3 · LM II:8 §1 · paragraph §1.8

וְאָז כְּשֶׁנִּתְגַּדֵּל, חַס וְשָׁלוֹם, עָקֶב דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, עַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלָשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת עָקֶב דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת: עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה', שֶׁהִיא בְּחִינַת רֵיחַ, בִּבְחִינַת: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', שֶׁהוּא מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא.

EN (our paraphrase): And when the heel of the other side grows, Heaven forbid, the heel of holiness grows weak. That is 'the heel of humility is the fear of Hashem,' and fear of Heaven is scent, as it says of Mashiach, 'He will be filled with the scent of the fear of Hashem.' That is the food of the soul.

Scene 5 · LM II:8 §1 · paragraph §1.9

וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת קוֹל, כִּי בְּחִינַת קוֹל הוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת וְהַיְרָאוֹת, בִּבְחִינַת: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. נָהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' – זֶה בְּחִינַת קוֹל, בִּבְחִינַת: נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם; וְזֶה בְּחִינַת: אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא. כִּי זֶה הַקּוֹל מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גְּדֵלִים שָׁם כָּל הָרֵיחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The repair for this is through the voice. The voice waters the garden where all the scents and all the kinds of fear of Heaven grow, as it says, 'A river goes out of Eden to water the garden.' The river is the voice, as in 'The rivers have raised their voice,' and as Adam said, 'I heard Your voice in the garden and I was afraid.' This voice waters the garden, and there all the scents grow, which are fear of Heaven, the food of the soul.

Scene 6 · LM II:8 §1 · paragraph §1.10

כִּי עַל־יְדֵי זֶה הַקּוֹל נִכְנָע בְּחִינַת עָקֵב דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, כִּי זֶה הַקּוֹל הוּא בְּחִינַת: הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. וְעַל־כֵּן זָכָה יַעֲקֹב לִבְחִינַת הָרֵיחַ, בִּבְחִינַת: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה, הַנֶּאֱמָר בְּיַעֲקֹב, וְהוּא מַכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, בִּבְחִינַת: וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו.

EN (our paraphrase): Through this voice the heel of the other side is humbled, for this voice is 'The voice is the voice of Yaakov.' That is why Yaakov merited scent, as it says of him, 'See, the scent of my son is like the scent of a field.' And he humbles the heel of the other side, as it says, 'His hand was holding the heel of Esav.'

Scene 8 · LM II:8 §1 · paragraph §1.11

וְזֶה הַקּוֹל הוּא בְּחִינַת קוֹל הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי, בִּבְחִינַת: הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וְכוּ'. כִּי הַמּוֹכִיחַ שֶׁרוֹצֶה לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַגִּיד לָהֶם פִּשְׁעָם וְחַטָּאתָם, הוּא צָרִיךְ לְזֶה הַקּוֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבְאִישׁ רֵיחָם עַל־יְדֵי שֶׁמְּעוֹרֵר עֲוֹונוֹתֵיהֶם כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן צָרִיךְ לְזֶה הַקּוֹל, כִּי עַל־יְדֵי זֶה הַקּוֹל הוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב, כִּי עַל־יְדֵי זֶה הַקּוֹל גְּדֵלִים כָּל הָרֵיחוֹת, כִּי זֶה הַקּוֹל מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן וְכוּ' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this voice is the voice of the fit reprover, as it says, 'Raise your voice like a shofar, and tell My people their sins.' Whoever wants to reprove Israel and tell them their sins needs this voice, so that he does not give them a bad smell by stirring up their sins. Through this voice he adds a good scent to them, because this voice waters the garden, where all the scents grow.

Scene 9 · LM II:8 §1 · paragraph §1.12

וְזֶהוּ: הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ – כַּשֹּׁפָר דַּיְקָא, כִּי זֶה הַקּוֹל הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנִּגּוּן שֶׁל הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, כְּשֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע. וְזֶהוּ כַּשֹּׁפָר – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: פָּשׁוּט, כָּפוּל, שָׁלוּשׁ, רָבוּעַ – שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁלֶּעָתִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקּוֹל הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הַקּוֹל דַיְקָא הוּא יָכוֹל לְהוֹכִיחַ. וְזֶהוּ: הָרֵם כַּשֹּׁפָר קוֹלֶךָ – כַּשֹּׁפָר דַיְקָא, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): That is why it says 'like a shofar' specifically. The voice that waters the garden is the voice of the melody of the song that will awaken in the future, when Hashem renews His world: the song that is single, double, triple and fourfold. The Hebrew word kashofar hints at it in its letters: pashut, kaful, shalush, ravua, single, double, triple, fourfold. Only with this voice can one truly reprove.

Scene 11 · LM II:8 §1 · paragraph §1.13

וְזֶהוּ בְּחִינַת: מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד, הַנֶּאֱמָר בַּמּוֹכִיחַ הָרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד, שֶׁנֶּאֱמַר: מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא,

EN (our paraphrase): This is what our Sages meant about the fit reprover: whoever reproves his friend for the sake of Heaven, a thread of kindness is drawn over him, as it says, 'One who reproves a man will in the end find favor.'

Scene 12 · LM II:8 §1 · paragraph §1.14

כִּי חוּט שֶׁל חֶסֶד זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּקְלַע וְנִשְׁזָר וְנַעֲשָׂה חוּט מֵהַנִּימִין, שֶׁעַל אֵלּוּ הַנִּימִין יִתְנַגֵּן הַנִּגּוּן וְהַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהֵם ע"ב נִימִין כְּנֶגֶד שֵׁם י' י"ק יק"ו יקו"ק, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל וְכוּ', כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים, שֶׁהוּא עוֹלֶה כֻּלּוֹ ע"ב. וְעַל אֵלּוּ הַנִּימִין יִתְנַגֵּן הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁלֶּעָתִיד כְּשֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, בִּבְחִינַת: עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, שֶׁאָז יִתְעַר שִׁיר פָּשׁוּט וְכוּ'.

EN (our paraphrase): The thread of kindness is the strings braided and twisted together into a thread. On these strings the melody and song of the future will be played. There are seventy-two strings, matching a holy Name built up in four stages, which is the single, double, triple and fourfold song, as the Tikkunim bring, and which adds up to seventy-two. On these strings the song of the future will be played when Hashem renews His world, as it says, 'The world is built on kindness.'

Scene 13 · LM II:8 §1 · paragraph §1.15

וְזֶהוּ בְּחִינַת חוּט שֶׁל חֶסֶד הַנַּ"ל, הַנֶּאֱמָר בַּמּוֹכִיחַ הָרָאוּי, הַיְנוּ בְּחִינַת הַחוּט הַנַּעֲשֶׂה מֵהַנִּימִין הַנַּ"ל, שֶׁעֲלֵיהֶם יִתְנַגֵּן הַשִּׁיר הַזֶּה כְּשֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת: עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד – זֶה בְּחִינַת הַהַמְשָׁכָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין וּפוֹשְׁטִין אֶת הַנִּימִין, כְּדֵי לְנַגֵּן עֲלֵיהֶם שִׁיר הַנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי קוֹל הַמּוֹכִיחַ הָרָאוּי, הוּא נוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So the thread of kindness said about the fit reprover is the thread made of these strings, on which the song will be played when the world is renewed. And 'a thread of kindness is drawn over him' means the strings are drawn and stretched out in order to play this song on them. So through his voice, the fit reprover gives the souls a good scent.

Part 3 — Prayer, Compassion and Daas

Scene 2 · LM II:8 §2 · paragraph §2.1

אַךְ לָבוֹא לָזֶה, לִבְחִינַת קוֹל הַנַּ"ל, הוּא עַל־יְדֵי תְּפִלָּה. כִּי עִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, וְעִקָּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בְּדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. כִּי לֶעָתִיד יִגְדַּל הַדַּעַת, וְאָז לֹא יִהְיֶה שׁוּם הֶזֵּק וְאַכְזָרִיּוּת, כִּי יִתְפַּשֵּׁט הָרַחֲמָנוּת עַל־יְדֵי הַדַּעַת, כִּי עִקָּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בְּדַעַת.

EN (our paraphrase): The way to reach this voice is through prayer. The heart of prayer is compassion and pleading, as the Mishnah in Avos explains, and compassion depends mainly on daas, knowledge of Hashem. As it says, 'They will not harm or destroy on all My holy mountain, for the earth will be full of the knowledge of Hashem as the waters cover the sea.' In the future daas will grow, and there will be no harm and no cruelty, because compassion will spread through daas.

Scene 4 · LM II:8 §2 · paragraph §2.2

וְלִפְעָמִים, כְּשֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא יוֹנֶקֶת מִן הָרַחֲמָנוּת, אֲזַי הֵם מַמְשִׁיכִין לְעַצְמָן הָרַחֲמָנוּת, וַאֲזַי נִתְמַעֵט הָרַחֲמָנוּת אֶצְלֵנוּ. וַאֲפִלּוּ מְעַט הָרַחֲמָנוּת שֶׁנִּשְׁאָר הוּא בִּבְחִינַת אַכְזָרִיּוּת, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִן הָרַחֲמָנוּת, נִתְקַלְקֵל הָרַחֲמָנוּת וְנַעֲשֶׂה אַכְזָרִיּוּת, כִּי רַחֲמֵי רְשָׁעִים־אַכְזָרִי. וְעַל־כֵּן גַּם מְעַט הָרַחֲמָנוּת הַנִּשְׁאָר אֶצְלֵנוּ הוּא בִּבְחִינַת אַכְזָרִיּוּת, כִּי נִתְקַלְקֵל עַל־יְדֵי שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִן הָרַחֲמָנוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): But sometimes the other side feeds on the compassion and draws it to itself, so that our compassion becomes less. And even the little compassion that is left is a kind of cruelty, because once they feed on it, it spoils and turns into cruelty, as it says, 'The compassion of the wicked is cruel.'

Scene 5 · LM II:8 §2 · paragraph §2.3

וְזֶה בְּחִינַת: גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד – זֶה בְּחִינַת רַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, בְּחִינַת: כְּשֹׁד מִשַּׁ-דַּ-י, כִּי שַׁ-דַּי הוּא בְּחִינַת רַחֲמָנוּת דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: וְקֵ-ל שַׁ-דַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁהוּא שִׁדּוּד הַמַּעֲרָכוֹת. וְעַל־יְדֵי שֹׁד מִשַּׁ-דַּ-י, בְּחִינַת הָרַחֲמָנוּת דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, בְּחִינַת: גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד – עַל־יְדֵי־זֶה: בַּת עַמִּי לְאַכְזָר, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִן הָרַחֲמָנוּת, עַל־יְדֵי־זֶה גַּם מְעַט הָרַחֲמָנוּת הַנִּשְׁאָר אֶצְלֵנוּ נִפְגָּם וְנַעֲשֶׂה אַכְזָרִיּוּת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the verse, 'Even sea monsters bare the breast,' which is the false compassion of the other side, as in 'like destruction from Shakai.' The holy Name Shakai stands for holy compassion, as in 'May Kel Shakai give you compassion,' which is prayer, that can rearrange the order of nature. But because of 'destruction from Shakai,' the compassion of the other side, 'the daughter of my people became cruel': since they feed on compassion, even the little left to us is damaged and becomes cruelty.

Scene 6 · LM II:8 §2 · paragraph §2.4

וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁנִּתְקַלְקֵל הָרַחֲמָנוּת וְנַעֲשֶׂה אַכְזָרִיּוּת, נִפְגָּם הַדַּעַת, בִּבְחִינַת: כָּל הַכּוֹעֵס, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ; וַאֲזַי נִקְטָן הַדַּעַת וְנַעֲשֶׂה בִּבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, וַאֲזַי הֵם יוֹנְקִים, חַס וְשָׁלוֹם, מִפְּגַם הַדַּעַת, בִּבְחִינַת: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם. הַיְנוּ דַּעַת דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, שֶׁיּוֹנֵק עַל־יְדֵי נְפִילַת הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּפְגָּם עַל־יְדֵי אַכְזָרִיּוּת וָכַעַס כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Once compassion is spoiled and becomes cruelty, daas is damaged, as our Sages say: whoever gets angry, his wisdom leaves him. Daas shrinks into small, narrow thinking, and then the other side feeds on the damaged daas, as it says, 'And the serpent was cunning.' That is the false daas of the other side, which feeds on the fall of holy daas, damaged by cruelty and anger.

Scene 7 · LM II:8 §2 · paragraph §2.5

וּמִזֶּה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוַת נִאוּף, כִּי הַמֹּחַ הוּא מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי תַּאֲוָה זוֹ, כִּי אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא־אִם־כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ־שְׁטוּת; אֲבָל כְּשֶׁהַמֹּחַ וְהַדַּעַת שָׁלֵם, הוּא מֵגֵן בִּפְנֵי הַתַּאֲוָה הַזֹּאת.

EN (our paraphrase): From this, Heaven forbid, comes improper desire. For the mind is a wall set up against this desire, as our Sages say: a person does not sin unless a spirit of foolishness enters him. But when the mind and daas are whole, they protect a person against it.

Scene 9 · LM II:8 §2 · paragraph §2.6

כִּי יֵשׁ שְׁלֹשָׁה מֹחִין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוּא בְּחִינַת מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי זֹאת הַתַּאֲוָה; וּמֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה מֹחִין נִמְשָׁךְ שְׁלֹשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת, כִּי יֵשׁ שְׁלֹשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי – עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת, וְהֵם נִמְשָׁכִין מִשְּׁלֹשָׁה מֹחִין, כִּי מֹחַ הַבֵּן – מִמֹּחַ הָאָב.

EN (our paraphrase): There are three levels of mind, and each one is its own wall against this desire. From these three come three kinds of compassion. Our Sages learn this from Avimelech's words to Avraham, 'that you will not deal falsely with me, my son or my grandson': so far reaches a father's compassion for his child. These are three kinds of compassion, drawn from three levels of mind, for the son's mind comes from the father's mind.

Scene 10 · LM II:8 §2 · paragraph §2.7

וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם, כִּי כָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה הוּא בְּחִינַת מֹחַ מְיֻחָד מֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה מֹחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁלֹשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת הַתְּלוּיִים בַּמֹּחַ, כִּי עִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהַדַּעַת נִפְגָּם, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, מִזֶּה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוַת נִאוּף כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is also the three prayers of each day. Each prayer belongs to one of these three levels of mind, which are the three kinds of compassion that depend on the mind, since the heart of prayer is compassion and pleading. And so, when daas is damaged, improper desire follows.

Scene 11 · LM II:8 §2 · paragraph §2.8

וַאֲזַי כְּשֶׁנִּפְגָּם הָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל בִּבְחִינַת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, וְאָז הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, וּכְשֶׁהַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, אָז הַסִּטְרָא־אָחֳרָא בּוֹלַעַת אֶת הַתְּפִלָּה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא הִיא מִבְּחִינַת דִּינִים, שֶׁהֵם מֹחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת אֱלֹקִים, כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן הֵם נֶאֱחָזִין, חַס וְשָׁלוֹם, בִּתְפִלָּה זוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת דִּין, וּבוֹלְעִין אוֹתָהּ, חַס וְשָׁלוֹם:

EN (our paraphrase): Then, when compassion and daas are damaged, it is impossible to pray with compassion and pleading, and prayer becomes a matter of judgment. When prayer is judgment, the other side swallows it, Heaven forbid. For the other side feeds mainly on judgments, the narrow states of mind connected with the Name Elokim, as is known. So they grab hold of such a prayer and swallow it.

Part 4 — The Staff of Strength

Scene 2 · LM II:8 §3 · paragraph §3.1

וְאָז כְּשֶׁהַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, אָז צְרִיכִין בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין. כְּמוֹ פִּינְחָס בְּעֵת שֶׁקִּנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיַעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל; וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁעָשָׂה פְּלִילוֹת עִם קוֹנוֹ; הַיְנוּ תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין,

EN (our paraphrase): Then, when prayer has become judgment, we need a person of great strength who can pray a prayer of judgment. Like Pinchas, when he was zealous over the deed of Zimri, as it says, 'Pinchas stood up and prayed,' vayefalel, and our Sages explain that he argued, as it were, in judgment with his Maker. That is a prayer of judgment.

Scene 3 · LM II:8 §3 · paragraph §3.2

כִּי קִנֵּא עַל מַעֲשֵׂה זִמְרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת: כִּי הִיא זִמָּה וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים; הַיְנוּ שֶׁהוּא עָווֹן שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּלִילִים, בְּחִינַת: וַיַעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל. כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ פְּגַם תַּאֲוַת נִאוּף, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָז הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא בּוֹלַעֲת אוֹתָה, חַס וְשָׁלוֹם, אָז צְרִיכִין בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, כְּמוֹ בְּעֵת שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה זִמְרִי, שֶׁהֻצְרַךְ פִּינְחָס לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין.

EN (our paraphrase): He was zealous over Zimri's deed, which is the verse, 'For it is a shameful act, a sin for the judges,' pelilim. It is a sin that needs a prayer of judgment, pelilim, like 'Pinchas stood up, vayefalel.' Whenever there is the damage of improper desire, so that prayer is judgment and the other side swallows it, we need a person of great strength to pray a prayer of judgment, as Pinchas had to at the time of Zimri.

Scene 5 · LM II:8 §3 · paragraph §3.3

כִּי כְּשֶׁזֶּה הַבַּעַל־כֹּחַ מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, וַאֲזַי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא רוֹצֶה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ, כִּי הִיא בּוֹלַעַת תָּמִיד הַתְּפִלּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת דִּין כַּנַּ"ל. וַאֲזַי כְּשֶׁהִיא רוֹצָה לִבְלֹעַ זֹאת הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל־כֹּחַ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין, אֲזַי זֹאת הַתְּפִלָּה הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ, בִּבְחִינַת: בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז;

EN (our paraphrase): When this master of strength prays a prayer of judgment, the other side wants to swallow it, since it always swallows prayers of judgment. But when it tries to swallow this prayer, the prayer gets stuck in its throat, as it says, 'Strength lodges in its neck.'

Scene 6 · LM II:8 §3 · paragraph §3.3

הַיְנוּ הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל־כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֵּה עֹז, הִיא עוֹמֶדֶת לוֹ בְּצַוָּארוֹ, בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ, וַאֲזַי הוּא מֻכְרָח לִתֵּן הֲקָאוֹת, הַיְנוּ שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל הַדַּעַת וְהָרַחֲמָנוּת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּלַע, בִּבְחִינַת: חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ.

EN (our paraphrase): The prayer of the master of strength is a 'staff of strength,' and it stands in its neck, in its throat. Then it is forced to vomit, meaning the other side must throw up and give back all the holiness of daas, compassion and prayers that it swallowed, as it says, 'He swallowed wealth, and he will vomit it out.'

Scene 7 · LM II:8 §3 · paragraph §3.4

וְלֹא דַּי שֶׁהוּא מֵקִיא וּמוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלַע, אַף גַּם הוּא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עַצְמוּת הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת: מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ קֵל; הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא וּמֵקִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ. וְזֶהוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִין, שֶׁהֵם הָיוּ תְּחִלָּה מֵעַצְמוּת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מַמָּשׁ, וְעַכְשָׁו חוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה. כִּי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עֶצֶם חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גֵּרִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Not only does it give back all the holiness it swallowed; it is also forced to throw up its very own life force, as it says, 'Kel will drive it out of its belly.' These are the converts. They were once part of the very substance of the other side, and now they return to holiness, because the other side is forced to give up its own life force.

Scene 9 · LM II:8 §3 · paragraph §3.5

וְזֶהוּ בְּחִינַת: מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ. בְּקֶרֶב דַּיְקָא, בְּחִינַת: מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ קֵל, כִּי מַטֵּה עֹז, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל־כֹּחַ הַנַּ"ל, הִיא יוֹרֶדֶת בְּקִרְבּוֹ מַמָּשׁ, כִּי עַל־יָדָהּ הוּא מוֹצִיא וּמֵקִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ, מִקִּרְבּוֹ וּמִבִּטְנוֹ, בְּחִינַת: מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ קֵל, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the verse, 'Hashem will send the staff of your strength from Zion; rule in the midst of your enemies.' 'In the midst' specifically, like 'Kel will drive it out of its belly.' The staff of strength, the prayer of the master of strength, goes right down inside it, and makes it throw up its very life force from deep within its belly.

Scene 10 · LM II:8 §3 · paragraph §3.6

וְזֶה בְּחִינַת: אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם; כִּי עַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, הוּא מְשַׁבֵּר רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. הַיְנוּ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַנָּחָשׁ, שֶׁהָיְתָה יוֹנֶקֶת מִן הָרַחֲמָנוּת וְהַדַּעַת, שֶׁהִיא בְּחִינַת: כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, בְּחִינַת: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is also, 'You crumbled the sea with Your strength; You broke the heads of the sea monsters on the water.' Through the staff of strength he breaks the heads of the sea monsters on the water. That is the other side, the serpent, which fed on compassion and on daas, which is 'like the waters that cover the sea,' and 'the serpent was cunning.'

Scene 11 · LM II:8 §3 · paragraph §3.6

וְעַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל־כֹּחַ, בְּחִינַת פִּינְחָס, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מוֹצִיא קְדֻשַּׁת הַדַּעַת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁבָּלַע, וּמְשַׁבֵּר רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם כַּנַּ"ל. כִּי הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל־כֹּחַ, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין, בְּחִינַת: וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל – הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁל הַנָּחָשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא הַכֹּל כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Through the staff of strength, the prayer of the master of strength, like Pinchas, he brings out the holiness of the daas and the prayers that it swallowed, and breaks the heads of the sea monsters. For the prayer of judgment of the strong one, 'Pinchas stood and prayed,' stands in the serpent's throat, and it is forced to give everything back.

Scene 12 · LM II:8 §3 · paragraph §3.7

וְזֶהוּ צֵרוּף וַיְפַלֵּל – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִין. כִּי צְרִיכִין לְהַשְׁלִיךְ מַטֵּה עֹז, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, לְהַתַּנִּין, בִּבְחִינַת: וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִּין. שֶׁמַּשְׁלִיכִין בְּכַוָּנָה הַמַּטֵּה עֹז לִפְנֵי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְהַתַּנִּין, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁיִּבְלַע הַתַּנִּין אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת. כִּי עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלַע, כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): That is why the letters of vayefalel are the first letters of 'Throw it before Pharaoh; it will become a serpent.' We must throw down the staff of strength, this prayer, before the serpent, on purpose, so that the serpent will swallow this prayer. Through that we bring out of it all the holiness it swallowed, because the prayer stands in its throat.

Part 5 — Yisro, Thunder and the Spread of Prophecy

Scene 2 · LM II:8 §3 · paragraph §3.8

וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ – מַה שְּׁמוּעָה שָׁמַע וּבָא, קְרִיעַת יַם־סוּף וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק. כִּי עֲמָלֵק טִמֵּא אֶת יִשְׂרָאֵל בִּפְגַם תַּאֲוַת נִאוּף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, בְּחִינַת מִקְרֵה־לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֲמָלֵק. כִּי עֲמָלֵק יוֹנֵק מִבְּחִינַת הַדַּעַת, בִּבְחִינַת: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, טֻמְאַת הַתַּאֲוָה הַזֹּאת כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק.

EN (our paraphrase): This is also 'Yisro heard': what news did he hear that made him come? The splitting of the sea and the war with Amalek. Amalek made Israel impure through the damage of improper desire, as it says, 'who happened upon you on the way,' which hints at an impurity of the night, Heaven forbid, that comes from the power of Amalek. For Amalek feeds on daas, as it says, 'Amalek is the first of the nations,' which is 'the serpent was cunning.' From this comes that impurity of desire: the war with Amalek.

Scene 3 · LM II:8 §3 · paragraph §3.9

וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם־סוּף, בְּחִינַת: אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם. הַיְנוּ בְּחִינַת מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מֵימֵי הַדַּעַת, שֶׁבָּלַע מִן הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The repair for this is the splitting of the sea, which is 'You crumbled the sea with Your strength; You broke the heads of the sea monsters on the water.' That is the staff of strength, through which we bring out of it the waters of daas that it swallowed from holiness.

Scene 4 · LM II:8 §3 · paragraph §3.10

וְעַל־יְדֵי־זֶה: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים, כִּי עַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְרִיעַת יַם־סוּף, בְּחִינַת אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם וְכוּ', שֶׁהוּא מְתַקֵּן וּמַכְנִיעַ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, בְּחִינַת וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. כִּי מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ גַּם עַצְמוּת חִיּוּתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּרִים כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Through this, 'Yisro heard,' which means converts. The staff of strength, which is the splitting of the sea, repairs and defeats the war with Amalek, and through that converts come, as in 'Yisro heard.' For we bring out of it even its own life force, which is the converts.

Scene 6 · LM II:8 §4 · paragraph §4.1

וְזֶה בְּחִינַת רְעָמִים. כִּי עַל־יְדֵי גֵּרִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מֻכְרַחַת לְהַחֲזִיר כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלְעָה, עִם עַצְמוּת חִיּוּתָהּ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת: הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז.

EN (our paraphrase): And this is thunder. Through the converts made by the staff of strength, when the other side is forced to return all the holiness it swallowed along with its own life force, Hashem's glory grows great, as it says, 'Give to Hashem, families of the nations, give to Hashem glory and strength.'

Scene 7 · LM II:8 §4 · paragraph §4.2

וְזֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בִּבְחִינַת: קֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים. מַיִם רַבִּים, זֶה בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, בְּחִינַת: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, הַיְנוּ בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְחוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת: קֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים. כִּי הָרַעַשׁ וְהַפִּרְסוּם שֶׁנִּתְפַּרְסֵם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַגֵּרִים, זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁהֵם קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל.

EN (our paraphrase): That is thunder, as it says, 'The Kel of glory thunders; Hashem is over many waters.' The many waters are the waters of daas, as in 'the earth will be full of knowledge of Hashem as the waters cover the sea': the waters of daas that come out of the other side and return to holiness, making converts, so that Hashem's glory grows. That is the thunder. For the great noise and fame of Hashem's glory spread through the converts is thunder, a great, rumbling sound.

Scene 8 · LM II:8 §4 · paragraph §4.3

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַאי רְעָמִים עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא לַהֲדָדֵי. עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא, זֶה בְּחִינַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת: סַכֹּתָ בְעָנָן לָךְ מֵעֲבֹר תְּפִלָּה. הַיְנוּ הַקְּלִפּוֹת הַמְּעַכְּבִים אֶת הַתְּפִלָּה – כְּשֶׁחוֹזְרִים וְשׁוֹפְכִים מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁבָּלְעוּ, זֶה בְּחִינַת: עֲנָנֵי דְּשָׁפְכִי מַיָּא; וְאָז נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינוֹת: וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּעָנָן, וְזֶהוּ בְּחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Our Sages asked: what is thunder? Clouds pouring water into one another. The clouds are the other side, as it says, 'You wrapped Yourself in a cloud so no prayer could pass.' These are the forces that block prayer. When they turn and pour out the waters of daas they swallowed, that is 'clouds pouring water,' and then Hashem's glory is revealed, as it says, 'and the glory of Hashem appeared in the cloud.' That is thunder.

Scene 9 · LM II:8 §4 · paragraph §4.4

וְעַל־כֵּן צֵרוּף גֵּרִים הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: רַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן, כִּי גֵּרִים הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): That is why the letters of geirim, converts, are the first letters of 'Who can understand the thunder of His might?' For converts are thunder.

Scene 11 · LM II:8 §5 · paragraph §5.1

וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה. כִּי הַנְּבוּאָה בָּאָה מִבְּחִינַת שָׁרְשֵׁי נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים נֶפֶשׁ, בִּבְחִינַת: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ – רָאשֵׁי־תֵבוֹת נָבִיא. וְשֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת הוּא בְּחִינַת כָּבוֹד, בִּבְחִינַת: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, וּבִקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה.

EN (our paraphrase): Through the revelation of Hashem's glory comes the spread of prophecy. For prophecy comes from the roots of the souls of Israel, the seventy souls, as it says, 'With seventy souls your fathers went down,' whose first letters spell navi, prophet. And the root of the souls is glory, as Yaakov said, 'Let my soul not come into their council; let my glory not join their assembly.' So the revelation of glory, the root of the souls, spreads prophecy.

Scene 12 · LM II:8 §5 · paragraph §5.2

וְזֶה בְּחִינַת: אֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר; כִּי כָל בְּחִינוֹת אֵלּוּ הֵם בִּבְחִינַת כָּבוֹד, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַנְּבוּאָה. חָכָם – בִּבְחִינַת: כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ. גִּבּוֹר – בִּבְחִינַת: מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר. עָשִׁיר – בִּבְחִינַת: וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֶת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה.

EN (our paraphrase): This is the teaching of our Sages: prophecy rests only on one who is wise, strong and wealthy. All three are aspects of glory, from where prophecy is drawn. Wise: 'The wise will inherit glory.' Strong: 'Who is this King of glory? Hashem, mighty and strong.' Wealthy: 'From what was our father's he made all this glory.'

Scene 13 · LM II:8 §5 · paragraph §5.3

וְזֶה בְּחִינַת: אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי, וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי, וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם. הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי – זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה.

EN (our paraphrase): And this is the saying of the Gemara: woe to Me, that I destroyed My house, burned My sanctuary, and exiled My children among the nations. 'I destroyed My house' is the damage of prayer, as it says, 'My house will be called a house of prayer.'

Scene 14 · LM II:8 §5 · paragraph §5.3

וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי – זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַכָּבוֹד, בְּחִינַת: וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי – זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל הַנְּבוּאָה שֶׁבָּאָה מִנַּפְשׁוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה. כִּי גָּלוּת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל הַנְּבוּאָה, שֶׁבָּאָה מִנַּפְשׁוֹתָם כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'I burned My sanctuary' is the damage of glory, as in 'In His sanctuary all say: glory.' 'I exiled My children' is the loss of prophecy, which comes from the souls of Israel, the seventy souls who went down to Egypt. For the exile of Israel is the loss of the prophecy that comes from their souls.

Part 6 — Healing, the Sun, and One More Neighbor

Scene 2 · LM II:8 §6 · paragraph §6.1

וְזֶה בְּחִינַת רְפוּאָה, כִּי כָל בְּחִינוֹת הַנַּ"ל הֵם בְּחִינַת רְפוּאָה. כִּי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, בִּבְחִינַת: וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח; וְעַל־יְדֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ בָּא רְפוּאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִדְּלֵי יוֹמָא אִדְּלֵי קְצִירֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא.

EN (our paraphrase): And this is healing, for all the ideas we have seen are healing. The revelation of glory is the shining of the sun, as it says, 'The glory of Hashem has shone upon you.' And the shining sun brings healing, as our Sages say: when the day rises, illness lifts, as it says, 'For you who fear My Name, a sun of righteousness will shine, with healing.'

Scene 3 · LM II:8 §6 · paragraph §6.2

כִּי רוּחַ־נְבוּאָה שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, זֶה בְּחִינַת הָרְפוּאָה הַבָּאָה עַל־יְדֵי זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, בִּבְחִינַת: רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ. וְעִקָּר הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד הוּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדָהּ הָעֲנָנִים, שֶׁהֵם הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת, כָּלִים וְהוֹלְכִים, וְאָז נַעֲשִׂין גֵּרִים, וְנִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For the spirit of prophecy that spreads through revealed glory is the healing that comes with the sunshine, as it says, 'A man's spirit will sustain him in his illness.' And glory is revealed mainly through prayer, through which the clouds, the other side and the forces of impurity, fade away. Then converts come, and glory is revealed.

Scene 4 · LM II:8 §6 · paragraph §6.3

וְזֶה בְּחִינַת סְלִיחַת הֶעָווֹן, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, שֶׁעַל־יָדָהּ בָּא רְפוּאָה. כִּי הֶעָווֹן הוּא בְּחִינַת עָנָן, שֶׁמַּחֲשִׁיךְ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. כִּי טֶבַע הָעֲווֹנוֹת הֵם בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָיָה בְּמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם; וְזֶה בְּחִינַת הַחוֹלַאַת, כִּי עִקָּר הַחוֹלַאַת בָּאָה מֵעֲווֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפָקַדְתִּי בְּשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם; כִּי הָעֲווֹנוֹת הֵם בְּחִינַת עֲנָנִים, שֶׁמַּחֲשִׁיכִים־אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁעַל־יָדָהּ הָרְפוּאָה.

EN (our paraphrase): This is also forgiveness of sin, which comes through much prayer, so that the sun shines and brings healing. For sin is a cloud that darkens the sun's light; the nature of sins is darkness, as it says, 'their deeds are in the dark.' And this is illness, since illness comes mainly from sin, as our Sages say: there is no suffering without sin, as it says, 'I will punish their rebellion with the rod and their sin with plagues.' For sins are clouds that darken the light of the sun, which heals.

Scene 6 · LM II:8 §6 · paragraph §6.4

וְעַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה נִתְכַּפְּרִין הָעֲווֹנוֹת, כִּי הַתְּפִלָּה מְכַפֶּרֶת, כִּי הִיא בִּמְקוֹם קָרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלוֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם.

EN (our paraphrase): Through prayer sins are atoned, for prayer atones, since it stands in place of an offering, as it says, 'I will bring them to My holy mountain and gladden them in My house of prayer; their burnt offerings and their sacrifices will be accepted.'

Scene 7 · LM II:8 §6 · paragraph §6.5

וּכְשֶׁנִּתְכַּפְּרִין הָעֲווֹנוֹת, זֶה בְּחִינַת שֶׁהָעֲנָנִים כָּלִים וְהוֹלְכִים, בִּבְחִינַת: מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאתֶיךָ וְכוּ'; וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁמִּשָּׁם הָרְפוּאָה, כִּי עִקָּר הַחוֹלַאַת הִיא בְּחִינַת הֶעָווֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָנָן וָחֹשֶׁךְ, שֶׁמַּחֲשִׁיךְ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְפוּאָה; וּכְשֶׁנִּסְלָח הֶעָווֹן, הוּא בְּחִינַת שֶׁהֶעָנָן כָּלֶה, וְאָז הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וַאֲזַי בָּא רְפוּאָה כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה בָּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת עֲווֹנוֹת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): When sins are atoned, the clouds fade away, as it says, 'I have wiped away your rebellions like a mist, and your sins like a cloud.' Then the sun shines, and from there comes healing. For illness is really sin, a cloud and darkness that hides the sun's healing light. When the sin is forgiven, the cloud is gone, the sun shines, and healing comes. And all this comes through prayer, which atones for sin.

Scene 8 · LM II:8 §6 · paragraph §6.6

וְעִקָּר הַתְּפִלָּה, שֶׁעַל־יָדָהּ נִסְלָח הֶעָווֹן וְנִצּוֹלִין מֵהַחוֹלַאַת, הוּא בָּא עַל־יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי כָל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל, נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל הַתְּפִלָּה בִּמְאֹד מְאֹד. וְזֶה בְּחִינַת הַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי כָל מַה שֶּׁנִּתְקַבְּצִין וְנִתְרַבִּין בְּיוֹתֵר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד, נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל בְּיוֹתֵר מְאֹד מְאֹד בֵּית הַתְּפִלָּה.

EN (our paraphrase): The main prayer that brings forgiveness and saves from illness comes when a Jewish neighbor is added. Every time a Jewish neighbor is added, prayer grows very, very much. This is the gathering of Israel: the more Jewish souls gather together, the more the house of prayer grows.

Scene 9 · LM II:8 §6 · paragraph §6.6

כִּי שָׁלֹשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים, אַרְבַּע אֲבָנִים בּוֹנוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתִּים, חָמֵשׁ – מֵאָה וְעֶשְׂרִים בָּתִּים וְכוּ', עַד שֶׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב, כִּדְאִיתָא בְּסֵפֶר יְצִירָה. נִמְצָא שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף אֶבֶן אַחַת, נִתְרַבִּין הַבָּתִּים בְּיוֹתֵר מְאֹד מְאֹד בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For three stones build six houses, four stones build twenty-four houses, five build a hundred and twenty, and so on, until the mouth cannot say it and the heart cannot think it, as Sefer Yetzirah teaches. So with each stone that is added, the houses multiply over and over.

Scene 11 · LM II:8 §6 · paragraph §6.7

וְהַנְּפָשׁוֹת הֵם בְּחִינַת אֲבָנִים, בִּבְחִינַת: תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ וְכוּ', וְהַבָּתִּים זֶה בְּחִינַת: כִּי בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה. נִמְצָא שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף וְנִתְרַבֶּה נֶפֶשׁ אַחַת לְהַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל מְאֹד בֵּית הַתְּפִלָּה, כִּי עַכְשָׁו, כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף עוֹד נֶפֶשׁ אֶחָד לְהַקִּבּוּץ, נַעֲשִׂין צֵרוּפִים אֲחֵרִים חֲדָשִׁים הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד, כִּפְלֵי כִּפְלַיִם כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The souls are the stones, as it says, 'The holy stones are scattered,' and the houses are 'My house will be called a house of prayer.' So with each soul added to the gathering of Israel, the house of prayer grows greatly, because one more soul makes very many new combinations, multiplied again and again.

Scene 12 · LM II:8 §6 · paragraph §6.7

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל, כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁדָּרִים שָׁם יְהוּדִים, כְּשֶׁנִּתּוֹסֵף עֲלֵיהֶם עוֹד שָׁכֵן מִיִּשְׂרָאֵל, אֲזַי נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל הַתְּפִלָּה בִּמְאֹד מְאֹד, כִּי נִתּוֹסֵף נֶפֶשׁ אַחַת לְהַקִּבּוּץ כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה סְלִיחַת הֶעָווֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת רְפוּאָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So when a Jewish neighbor is added, for example in a place where Jews live and one more Jew comes to live among them, prayer grows very greatly, because one more soul has joined the gathering. And through the growth of prayer comes forgiveness of sin, which is healing.

Scene 13 · LM II:8 §6 · paragraph §6.8

וְזֶה בְּחִינַת וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי; כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנִּתּוֹסֵף שָׁכֵן, עַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹלִין מֵהַחוֹלַאַת כַּנַּ"ל, כִּי: הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָווֹן – כִּי עַל־יְדֵי הַשָּׁכֵן נִתְרַבֶּה הַתְּפִלָּה, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת נְשִׂיאוּת עָוֹן כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא רְפוּאָה, וְנִתְבַּטֵּל הַחוֹלַאַת כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is the verse, 'No neighbor will say, I am sick.' When a neighbor is added, people are saved from illness, for 'the people who dwell there are forgiven their sin.' Through the neighbor, prayer grows, and sin is carried away; then healing comes, and illness ends.

Scene 14 · LM II:8 §6 · paragraph §6.8

[וְדַע, שֶׁלִּפְעָמִים הוּא בְּחִינַת נְשֻׂא־עָוֹן עַל־יְדֵי הַקִּבּוּץ כַּנַּ"ל, וְלִפְעָמִים הוּא חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת: אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא; כִּי כְּשֶׁאֵין בְּנֵי הַקִּבּוּץ זַכָּאִים, אֲזַי אֵין זוֹכִים לִבְחִינַת נְשׂוּא־עָוֹן, וְאָז הַצַּדִּיק מֻכְרָח לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִין בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל.

EN (our paraphrase): And know: sometimes sin is carried away through the gathering, and sometimes, Heaven forbid, it is 'Surely he carried our illness.' When the members of the gathering are not worthy, they do not merit forgiveness, and then the tzaddik must take suffering upon himself for Israel's sake.

Scene 15 · LM II:8 §6 · paragraph §6.8

וְאֵין נִצּוֹלִים מֵחוֹלַאַת רַק הָעוֹלָם, אֲבָל לֹא הַצַּדִּיק, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא מְקַבֵּל יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת: אָכֵן חֳלָיֵנוּ וְכוּ'; אֲבָל כְּשֶׁהֵם זַכָּאִים וּתְפִלָּתָם הֲגוּנָה, אֲזַי הוּא בְּחִינַת: הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָו‍ֹן, וְאָז נִצּוֹל גַּם הַצַּדִּיק מֵחוֹלַאַת, בִּבְחִינַת: וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי, הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָווֹן, כַּנַּ"ל]:

EN (our paraphrase): Then only the world is saved from illness, but not the tzaddik, for he accepts suffering for Israel, as in 'Surely he carried our illness.' But when they are worthy and their prayer is fitting, it is 'the people who dwell there are forgiven,' and then the tzaddik too is saved from illness, as in 'No neighbor will say, I am sick.'

Part 7 — Imagination, Faith and the True Leader

Scene 2 · LM II:8 §7 · paragraph §7.1

וְעַל־יְדֵי הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, בִּבְחִינַת: וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה; כִּי עִקָּר תִּקּוּן וּבֵרוּר הַמְדַמֶּה הוּא כְּשֶׁהוּא בְּיַד הַנְּבִיאִים, וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּיוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת.

EN (our paraphrase): Through the spread of prophecy, the power of imagination is clarified and repaired, as it says, 'Through the hand of the prophets I am imagined.' The imagination is repaired and purified mainly when it is in the hands of the prophets. And when the imagination is repaired, true, holy faith is repaired, and false beliefs fall away.

Scene 3 · LM II:8 §7 · paragraph §7.2

כִּי עִקָּר הָאֱמוּנָה תְּלוּיָה בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, כִּי בַּמֶּה שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵין שַׁיָּךְ אֱמוּנָה, וְעִקָּר אֱמוּנָה הִיא רַק בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל נִפְסָק וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, שָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה, וּכְשֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, אֲזַי נִשְׁאָר רַק בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וְשָׁם צְרִיכִין אֱמוּנָה. נִמְצָא שֶׁעִקָּר הָאֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּיוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For faith depends mainly on the imagination. Where the mind understands, faith does not apply. Faith belongs only where the mind stops and cannot grasp the matter; there faith is needed. And where a person cannot understand with his mind, all that is left is the imagination, and there he needs faith. So faith lives in the imagination, and when prophecy spreads and repairs the imagination, true holy faith is repaired.

Scene 5 · LM II:8 §7 · paragraph §7.3

כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת בִּנְבוּאָה, וְהֵם כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם. דְּבַר ה' זוֹ נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

EN (our paraphrase): For there are ten levels of prophecy, matching the Ten Commandments, the dibros. As it says, 'Face to face Hashem spoke with you,' and 'the word of Hashem' means prophecy, as our Sages explain.

Scene 6 · LM II:8 §7 · paragraph §7.4

וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי נְבוּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת, בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, זוֹכִין לֶאֱמוּנָה בְּהַשֵּׂם יִתְבָּרַךְ, לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בָּרָא ה' בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. נִמְצָא שֶׁעִקָּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה:

EN (our paraphrase): So through prophecy, which is ten levels, the Ten Commandments, we merit faith in Hashem: to believe that Hashem created everything with ten utterances. So the main repair of holy faith comes through the spirit of prophecy.

Scene 7 · LM II:8 §8 · paragraph §8.1

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחֲרֵי מַנְהִיג אֲמִתִּי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. כִּי כָל מַנְהִיג וּמַנְהִיג יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה, וְגַם עַכְשָׁו, שֶׁבָּטְלָה הַנְּבוּאָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לְהַמַּנְהִיג בְּחִינַת: רוּחַ אַחֶרֶת, מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא בִּשְׁאָר הֶהָמוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה לִהְיוֹת מַנְהִיג, כִּי בְּלֹא זֶה, מִפְּנֵי מַה יִּזְכֶּה זֶה דַּיְקָא לִהְיוֹת מַנְהִיג וְלֹא אַחֵר.

EN (our paraphrase): That is why one must search very hard for a true leader and come close to him. Every leader has something of the spirit of prophecy. Even now, when prophecy has ceased, a leader must have 'a different spirit,' something not found in the rest of the people, which made him worthy of leadership. Without it, why should this person be the leader and not someone else?

Scene 8 · LM II:8 §8 · paragraph §8.2

אַךְ בֶּאֱמֶת כָּל מַנְהִיג וּמַנְהִיג שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת, כִּי הַמַּנְהִיג הוּא בְּחִינַת: אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, כִּי הַמַּנְהִיג הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת, אֲשֶׁר מֵחֲמַת זֶה נַעֲשָׂה הוּא דַּיְקָא מַנְהִיג לְיִשְׂרָאֵל.

EN (our paraphrase): In truth, every leader of Israel has 'a different spirit,' for the leader is 'a man in whom there is spirit, who will take them out and bring them in.' A leader who takes Israel out and brings them in surely has a different spirit, which is why he in particular became their leader.

Scene 9 · LM II:8 §8 · paragraph §8.2

וְזֶה הָרוּחַ אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הוּא בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ־נְבוּאָה. אַף־עַל־פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵין נִמְצָא רוּחַ־נְבוּאָה, רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת רוּחַ אַחֶרֶת, הַנִּמְשָׁךְ מִן הַקְּדֻשָּׁה, מַה שֶּׁאֵין נִמְצָא בִּשְׁאָר הֶהָמוֹן, שֶׁזֶּהוּ גַם־כֵּן בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ. אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מַמָּשׁ לֵידַע עֲתִידוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא בִּבְחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ־נְבוּאָה.

EN (our paraphrase): This different spirit is a kind of holy spirit, a spirit of prophecy. Even though there is no real prophecy now, he surely has a different spirit drawn from holiness, not found in the rest of the people, and that too is a form of holy spirit. It is not holy spirit to know the future, but it is still an aspect of holy spirit, a spirit of prophecy.

Scene 10 · LM II:8 §8 · paragraph §8.3

וְעַל־יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה, עַל־יְדֵי־זֶה כָּל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו נִתְחַזֵּק וְנִתְתַּקֵּן אֶצְלָם הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּיוּת דִּקְדֻשָּׁה. כִּי כָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּתוֹ אֵלָיו נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר אֶצְלוֹ בְּחִינַת הַמְדַמֶּה, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ־נְבוּאָה שֶׁל הַמַּנְהִיג. כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמְדַמֶּה נִתְתַּקֵּן וְנִתְבָּרֵר הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן כָּל הַמִּתְקָרְבִים לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, זוֹכִין לֶאֱמוּנָה יְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה:

EN (our paraphrase): Through the holy spirit of the true leader, all who come close to him are strengthened and repaired in true, holy faith. Whoever merits to come close to the true leader has his imagination repaired and purified through the leader's spirit of prophecy. And through the repair of the imagination, holy faith is repaired. So all who come close to a true leader merit straight, holy faith.

Scene 12 · LM II:8 §8 · paragraph §8.4

אֲבָל בֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד אַחַר מַנְהִיג אֲמִתִּי כָּזֶה, וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לֶאֱמוּנָה אֲמִתִּיוּת בִּשְׁלֵמוּת. כִּי כְּשֶׁמִּתְקָרְבִין, חַס וְשָׁלוֹם, לְמַנְהִיג שֶׁל שֶׁקֶר, עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת.

EN (our paraphrase): But in truth one must search very, very hard for such a true leader, and must ask Hashem a great deal to merit coming close to a true leader, so as to reach true and complete faith. For coming close to a false leader, Heaven forbid, leads to false beliefs.

Scene 13 · LM II:8 §8 · paragraph §8.4

כִּי מַנְהִיג שֶׁל שֶׁקֶר הוּא בְּחִינַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר, בְּחִינַת: רוּחַ שֶׁקֶר; וְעַל־יְדֵי־זֶה אַדְּרַבָּא, נִתְקַלְקֵל הַמְדַמֶּה, וּבָאִים לֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. כִּי עִקָּר תִּקּוּן הָאֱמוּנָה הִיא עַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. אֲבָל בְּלֹא בְּחִינַת נְבוּאָה אֵין הַמְדַמֶּה בָּרוּר וּמְתֻקָּן, וַאֲזַי הַמְדַמֶּה מְעָרֵב וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת.

EN (our paraphrase): A false leader is like a false prophet, 'a spirit of falsehood,' and through him the imagination is spoiled instead, and people come to false beliefs. For faith is repaired mainly through the true leader's spirit of prophecy, which purifies the imagination. Without prophecy the imagination is not clear and repaired, and it confuses a person with false beliefs.

Part 8 — Sinai, Faith, and the Renewal of the World

Scene 2 · LM II:8 §8 · paragraph §8.5

וְזֶה בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. כִּי עֵרוּב וּבִלְבּוּל הַמְדַמֶּה, שֶׁמְּעָרֵב וּמְבַלְבֵּל בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, זֶה בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ. כִּי כָל הַמְנַחֲשִׁים וְהַקּוֹסְמִים כֻּלָּם הֵם עַל־יְדֵי כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָר וּמְתֻקָּן, שֶׁמְּעָרֵב וּמְבַלְבֵּל אוֹתָם בֶּאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָשֶׁקֶר שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ.

EN (our paraphrase): This is the impurity of the serpent. The mixing and confusing of the imagination with false beliefs is the serpent's impurity. All diviners and sorcerers work through an imagination that is not clarified or repaired, which mixes and confuses them with false beliefs of foolishness and lies. That is the impurity of the serpent.

Scene 3 · LM II:8 §8 · paragraph §8.6

וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, פָּסְקָה זֻהֲמָתָן, כִּי שָׁם זָכוּ כֻּלָּם לִנְבוּאָה, עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים, שֶׁהָיָה מַנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁלָּהֶם. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן הַמְדַמֶּה אֶצְלָם, וְזָכוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה'. וְעַל־כֵּן פָּסְקָה זֻהֲמָתָן, זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, כִּי זָכוּ לִשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה הַיְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַמְדַמֶּה, שֶׁזָּכוּ עַל־יְדֵי רוּחַ־נְבוּאָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): That is why, when Israel stood at Mount Sinai, their impurity ceased. There they all merited prophecy through Moshe Rabbeinu, the master of all prophets, who was their true leader. Through that their imagination was clarified and repaired, and they merited complete faith in Hashem. So their impurity ended, the serpent's impurity of false beliefs, because they reached complete, straight, holy faith through the purified imagination that came with the spirit of prophecy.

Scene 5 · LM II:8 §8 · paragraph §8.7

וְזֶה בְּחִינַת ה דְּהַשִּׁשִׁי, הַנֶּאֱמָר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן, שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה.

EN (our paraphrase): This is the extra letter hei of 'the sixth day' in the story of Creation, as it says, 'And it was evening and it was morning, the sixth day.' Our Sages taught: the whole world hung in the balance until the sixth of Sivan, when Israel received the Torah.

Scene 6 · LM II:8 §8 · paragraph §8.8

כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ לֵידַע שֶׁהָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בִּרְצוֹנוֹ, הוּא תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה, כִּי עַל־יְדֵי שֵׂכֶל אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן הָאֶפִּיקוֹרְסִים כּוֹפְרִים בָּזֶה, מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בַּשֵּׂכֶל. כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים בַּה' שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ. כִּי בֶּאֱמֶת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה. נִמְצָא שֶׁעִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה.

EN (our paraphrase): For the renewal of the world, knowing that the world was newly made and that Hashem created it by His will, depends on faith. The mind cannot grasp how the world came to be, which is why unbelievers deny it. The world's being made new is grasped only through faith: we believe in Hashem that He created the world anew. And in truth, the world was created through faith, as it says, 'All His work is done in faithfulness.' So the renewal of the world depends on faith.

Scene 7 · LM II:8 §8 · paragraph §8.9

וְעַל־כֵּן הָיָה הָעוֹלָם תָּלוּי עַד קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי אָז זָכוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל־יְדֵי רוּחַ־נְבוּאָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אָז דַּיְקָא נִתְגַּלֶּה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי עִקָּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): That is why the world hung in the balance until the giving of the Torah, for then they reached complete faith through the spirit of prophecy, and so precisely then the renewal of the world was revealed, since it depends on faith.

Scene 8 · LM II:8 §9 · paragraph §9.1

וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד.

EN (our paraphrase): And through faith, the world will be renewed in the future.

Scene 9 · LM II:8 §9 · paragraph §9.2

כִּי הִתְקַבְּצוּת הַחֲסָדִים, שֶׁעַל־יָדָם יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בִּבְחִינוֹת: כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדְּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. אֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת – זֶה בְּחִינַת הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה, בְּחִינַת חֲלוֹם לַיְלָה, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי הַמְדַמֶּה. וְעַל־יְדֵי־זֶה: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ, הַיְנוּ בְּחִינַת חֶסֶד הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדוֹ יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For the gathering of kindnesses, through which the world will be renewed, as it says, 'For I said, the world is built on kindness,' comes through faith, as it says, 'To tell of Your kindness in the morning, and Your faithfulness in the nights.' 'Your faithfulness in the nights' is faith, which depends on the imagination, which is night, like a dream at night that comes from the imagination. And through it comes 'Your kindness in the morning': the kindness through which the world will be renewed.

Scene 10 · LM II:8 §9 · paragraph §9.3

וְזֶה בְּחִינַת: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ – הַיְנוּ אֱמוּנָה, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, בְּחִינַת: לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is the verse, 'They are new every morning; great is Your faithfulness.' 'Great is Your faithfulness' is faith; through it the world will be renewed, 'new every morning,' like 'to tell of Your kindness in the morning.'

Scene 12 · LM II:8 §10 · paragraph §10.1

וּכְשֶׁיִּהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, אָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל־יְדֵי נִפְלָאוֹת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד, שֶׁהִיא בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

EN (our paraphrase): When the world is renewed in the future, it will be run through wonders, meaning through Hashem's providence alone, which is wonders, beyond the way of nature.

Scene 13 · LM II:8 §10 · paragraph §10.2

כִּי חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי עִקָּר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ וְכוּ'.

EN (our paraphrase): For the future renewal of the world will be through the aspect of the Land of Israel. The essence of the Land of Israel is 'He told His people the power of His works.'

Scene 14 · LM II:8 §10 · paragraph §10.2

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית, מִשּׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גוֹיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת הָעוֹלָם: לִסְטִים־אַתֶּם וְכוּ', עַל־כֵּן פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרָאָהּ וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁעִקָּר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי כֹּחַ מַעֲשָׂיו, עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם.

EN (our paraphrase): As Rashi explains on 'In the beginning Elokim created the heavens and the earth': the Torah begins with Creation because 'He told His people the power of His works, to give them the inheritance of the nations,' so the nations cannot say, 'You are robbers.' So it opens with Creation: He created it. So the Land of Israel rests on 'the power of His works,' on knowing that Hashem created the world.

Scene 15 · LM II:8 §10 · paragraph §10.3

וְלֶעָתִיד יְחַדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינָה זוֹ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל, וְאָז יְחַדֵּשׁ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

EN (our paraphrase): In the future the Holy One, blessed be He, will renew the whole world in this aspect of the Land of Israel. Then it will be revealed that Hashem created everything, and then He will renew the whole world in the aspect of the Land of Israel.

Scene 16 · LM II:8 §10 · paragraph §10.4

וְעִקָּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁשָּׁם הוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, בִּבְחִינַת: תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה; וְלֶעָתִיד, שֶׁיְּחַדֵּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אָז יִתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד, כְּמוֹ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי, וְיִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

EN (our paraphrase): The main holiness of the Land of Israel is that Hashem's providence is always there, as it says, 'The eyes of Hashem your Elokim are always upon it, from the beginning of the year to the end of the year.' In the future, when He renews the whole world like the Land of Israel, the whole world will be run by providence alone, like the Land of Israel. Then nature will be cancelled altogether, and the world will be run by providence alone, which is wonders, beyond nature.

Part 9 — The New Song, and Yissachar's Shoulder

Scene 2 · LM II:8 §10 · paragraph §10.5

וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ, בְּחִינַת: שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה; הַיְנוּ הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא נִגּוּן שֶׁל הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, כִּי אָז יִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת.

EN (our paraphrase): Then a new song will awaken, as it says, 'Sing to Hashem a new song, for He has done wonders.' This is the song that will awaken in the future, a melody of providence, of wonders, for then the world will be run through providence and wonders.

Scene 3 · LM II:8 §10 · paragraph §10.6

כִּי יֵשׁ נִגּוּן שֶׁל בְּחִינַת דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וְזֶה בְּחִינַת: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד קֵל, וּמַעֲשֵׂי יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַנִּגּוּן וְהַשִּׁיר שֶׁל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע, שֶׁל תְּכוּנוֹת הַשָּׁמַיִם. הַיְנוּ בְּחִינַת הַשִּׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁמְּשַׁבְּחִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַהַנְהָגָה שֶׁל עַכְשָׁו, שֶׁמַּנְהִיג הָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

EN (our paraphrase): For there is a melody that belongs to the way of nature, as it says, 'The heavens tell the glory of Kel, and the sky declares the work of His hands.' That is the melody and song of nature, of the patterns of the heavens: the songs and praises we sing to Hashem for the way He runs the world now, through nature.

Scene 4 · LM II:8 §10 · paragraph §10.7

אֲבָל לֶעָתִיד יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ שֶׁל בְּחִינַת נִפְלָאוֹת, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, כִּי אָז יִהְיֶה הַהַנְהָגָה עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָה לְבַד. וְשִׁיר הֶחָדָשׁ הַזֶּה שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, הוּא בְּחִינַת שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ, מְרֻבָּע, שֶׁעוֹלֶה ע"ב, בְּחִינַת חֶסֶד, שֶׁעַל־יָדוֹ יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד, בְּחִינַת: עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. וְשִׁיר הַזֶּה הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנַּ"ל, שֶׁהוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן, שֶׁעַל־יְדֵי קוֹל הַזֶּה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ, בִּבְחִינַת: הָרֵם כַּשֹּׁפָר קוֹלֶךָ וְהַגֵּד וְכוּ', כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): But in the future a new song of wonders will awaken, a song of providence, since then the world will be run by providence alone. This new song is the single, double, triple and fourfold song, which adds up to seventy-two, the number of kindness, through which the world will be renewed: 'the world is built on kindness.' And this song is the voice that waters the garden, the voice that can give reproof: 'Raise your voice like a shofar, and tell.'

Scene 6 · LM II:8 §10 · paragraph §10.8

נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּאִין לַבְּחִינוֹת קוֹל הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהוֹכִיחַ כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלָּה הַנַּ"ל נַעֲשִׂין גֵּרִים, וְנִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְפַּשֵּׁט הַנְּבוּאָה. וְעַל־יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה, וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד. וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה כְּמוֹ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִתְעַר הַשִּׁיר שֶׁל הַשְׁגָּחָה וְנִפְלָאוֹת, וְשִׁיר הַזֶּה הוּא בְּחִינוֹת קוֹל הַנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So through prayer we reach all these levels, which bring us to the voice through which we can give reproof. Through prayer, converts come and glory is revealed; through that, prophecy spreads; through prophecy we merit faith; through faith the world will be renewed in the future. The renewal of the world is like the Land of Israel, run by providence, and then the song of providence and wonders will awaken. And this song is the voice.

Scene 8 · Bereishis 49:15 · paragraph §10.9, §10.10

וְזֶה בְּחִינַת: וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.

EN (our paraphrase): This is the verse: 'He saw that rest was good and the land was pleasant, so he bent his shoulder to bear, and became a servant under tribute.'

Scene 9 · LM II:8 §10 · paragraph §10.11, §10.12

מְנוּחָה זֶה בְּחִינַת נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָה: וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי – זוֹ נְבוּאָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְאֶת הָאָרֶץ – הַיְנוּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

EN (our paraphrase): 'Rest' is prophecy, as it says of Baruch ben Neriyah, 'and I found no rest,' which our Sages explain means prophecy. 'And the land' means the Land of Israel.

Scene 10 · LM II:8 §10 · paragraph §10.13

וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל – זֶה בְּחִינַת נִגּוּן, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל, בְּחִינַת: בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין יִשָּׂאוּ אֶלָּא לָשׁוֹן שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף; וְעַל־יְדֵי הַנִּגּוּן, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָרֵיחַ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'He bent his shoulder to bear' is melody, the new song, as in 'they shall carry it on the shoulder,' and our Sages teach that 'carry' here means song, as it says, 'Lift up a song and sound the drum.' Through the melody, the new song, scent is repaired, and scent is Mashiach, as it says, 'The breath of our nostrils, Hashem's anointed.'

Scene 11 · LM II:8 §10 · paragraph §10.14

וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד – זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל וְכוּ' וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד. וְזֶה בְּחִינַת לְמַס – בְּחִינַת מִסְמוּס, שֶׁמְּמַסְמְסִין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ נוֹדֵף. כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל נִתְתַּקֵּן הָרֵיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'And became a servant under tribute,' l'mas oved, is Mashiach, as it says, 'Blessed is Hashem who has not left you without a redeemer… and they named him Oved.' And l'mas hints at mismus, crushing something fragrant so its scent spreads. For through all these levels, scent is repaired, and scent is Mashiach.

Part 10 — Rosh Hashanah and the Shofar Blasts

Scene 2 · LM II:8 §11 · paragraph §11.1

וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, כִּי בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה אָז הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין כָּל הַחִיּוּת שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁיָּנַק מִדַּעַת וּמִתְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל.

EN (our paraphrase): This is Rosh Hashanah. On Rosh Hashanah prayer is in the aspect of judgment, for 'judgment belongs to Elokim.' Through it we bring out all the life force of the other side, which fed on the daas and the prayers of Israel.

Scene 3 · LM II:8 §11 · paragraph §11.2

וְזֶה בְּחִינַת: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא, מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב. חֹק לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנָא, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק זֶה, הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיאִין כָּל הַמָּזוֹן וְהַחִיּוּת מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, כִּי הוּא מֻכְרָח לְהוֹצִיא וּלְהָקִיא הַכֹּל עַל־יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת מַטֵּה עֹז, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מֵקִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלַע מִן הַדַּעַת וּמִתְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the verse, 'For it is a statute for Israel, a judgment of the Elokim of Yaakov.' A statute, chok, means food, as our Sages explain on this verse. That is, we bring out all the food and life force from the other side, which is forced to give everything back through 'a judgment of the Elokim of Yaakov': the prayer of judgment, the staff of strength, through which it throws up all the holiness it swallowed from the daas and prayers of Israel.

Scene 4 · LM II:8 §11 · paragraph §11.3

וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁרֵי, בְּחִינַת: אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם, שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם, יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים – רָאשֵׁי־תֵבוֹת הוּא צֵרוּף תִּשְׁרֵי. וְאָז, כְּשֶׁמַּחֲזִיר קְדֻשַּׁת הַדַּעַת שֶׁבָּלַע, אָז הַדַּעַת וְהַמֹּחַ בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶהוּ בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה; רֹאשׁ דַּיְקָא, בְּחִינַת תִּקּוּן הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ עַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the month of Tishrei: 'You crumbled the sea with Your strength; You broke the heads of the sea monsters.' The first letters of yam shibarta roshei saninim rearrange to spell Tishrei. When the other side returns the holiness of daas it swallowed, the mind and daas are whole. That is Rosh Hashanah, 'head' of the year specifically: the repair of the head and mind through the staff of strength.

Scene 5 · LM II:8 §11 · paragraph §11.4

וּכְשֶׁמּוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מַה שֶׁבָּלַע, אָז מוֹצִיאִין גַּם עַצְמוּת חִיּוּתוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת גֵּרִים. וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּשְׁרֵי, בְּחִינַת: וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם וְכוּ' – סוֹפֵי־תֵבוֹת תִּשְׁרֵי. וְעַל־יְדֵי גֵּרִים נִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד, וְנִתְפַּשֵּׁט הַנְּבוּאָה, וְנִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְנִתְבַּטֵּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת.

EN (our paraphrase): When we bring out of the other side what it swallowed, we also bring out its own life force, which is the converts. This too is Tishrei: in the verse 'You know the soul of the stranger, for you were strangers,' the last letters spell Tishrei. Through converts glory is revealed, prophecy spreads, holy faith is repaired, and false beliefs fall away.

Scene 7 · LM II:8 §11 · paragraph §11.5

וְזֶה בְּחִינוֹת תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים. תְּקִיעָה זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד. תְּרוּעָה זֶה בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה, בִּבְחִינַת: ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, וְתַרְגּוּמוֹ: וּשְׁכִינַת מַלְכֵיהוֹן בְּהוֹן: הַיְנוּ הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת נְבוּאָה.

EN (our paraphrase): This is tekiah, teruah, shevarim. Tekiah is the revelation of glory, as in 'I will fix him, utka'tiv, as a peg in a firm place, and he will be a throne of glory.' Teruah is the spirit of prophecy, as in 'Hashem his Elokim is with him, and the King's teruah is among them,' which the Targum renders as the Shechinah of their King among them: the resting of the Shechinah, which is prophecy.

Scene 8 · LM II:8 §11 · paragraph §11.5

שְׁבָרִים זֶה בְּחִינַת בִּטּוּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, בִּבְחִינַת: שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם, הַיְנוּ בְּחִינַת בִּטּוּל אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת וְתִקּוּן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּחִינַת: עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ. וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם.

EN (our paraphrase): Shevarim is the breaking of false beliefs, as in 'You shall surely break their pillars,' and the repair of holy faith, as in 'The eyes of all look hopefully to You,' yesaberu. And through faith we merit the renewal of the world.

Scene 9 · LM II:8 §11 · paragraph §11.6

וְזֶה בְּחִינַת תִּשְׁרֵי. כִּי בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם, וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם יִהְיֶה בִּבְחִינַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה, וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, בִּבְחִינַת: תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְכוּ'. וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינוֹת תִּשְׁרֵי, בִּבְחִינַת: תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה:

EN (our paraphrase): This is Tishrei too, for the world was created in Tishrei, and the renewal of the world will be like the Land of Israel, through providence. That is Rosh Hashanah, as it says, 'The eyes of Hashem your Elokim are always upon it, from the beginning of the year.' Then the new song will awaken, and that too is Tishrei, as in 'Come, look, tashuri, from the peak of Amanah.'

Part 11 — The Lungs: Breath, Mind and Song

Scene 2 · LM II:8 §12 · paragraph §12.1

וְזֶה בְּחִינַת הָרֵאָה. כְּשֶׁמֶּזֶג הָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת, נִמְצָאִין בָּהּ כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל,

EN (our paraphrase): And this is the lung. When the lung is healthy and balanced, all the ideas we have seen are found in it.

Scene 3 · LM II:8 §12 · paragraph §12.2

כִּי זֶה הַבַּעַל־כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה מֵהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, בְּחִינַת: וַיַעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, הוּא בְּחִינַת צִיר נֶאֱמָן לְשׁוֹלְחָיו, כִּי הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה בְּחִינַת הָרֵאָה, בִּבְחִינַת: כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר כֵּן צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו; וְצִנָּה וּקְרִירוּת הוּא בְּחִינַת הָרֵאָה, כִּי הָרֵאָה מְקָרֵר חֲמִימוּת הַגּוּף. כִּי אִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִין עַל לִבָּא, הֲוֵי לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא.

EN (our paraphrase): The master of strength who prays a prayer of judgment and so brings all the holiness out of the other side, like Pinchas, is 'a faithful messenger to those who send him,' for he gives his life for Israel. And this is the lung, as it says, 'Like the cool of snow on a harvest day is a faithful messenger to those who send him.' Coolness is the lung, which cools the body's heat. As the Tikkunim say: were it not for the lung's wings blowing on the heart, the heart would burn up the whole body.

Scene 4 · LM II:8 §12 · paragraph §12.3

שְׁלֵמוּת הַדַּעַת הַנַּ"ל הוּא בִּבְחִינַת הָרֵאָה, כִּי עִקָּר הַדַּעַת וְהַמֹּחִין הוּא עַל־יְדֵי שַׁמְנוּנִית הַגּוּף. כִּי הַשֵּׂכֶל דּוֹלֵק כְּמוֹ נֵר עַל־יְדֵי שַׁמְנוּנִית הַגּוּף, וְהָרֵאָה הִיא מַעֲלָה שַׁמְנוּנִית הַגּוּף אֶל הַמֹּחַ עַל־יְדֵי הַנְּשִׁימָה שֶׁל הָרֵאָה. גַּם עַל־יְדֵי הַנְּשִׁימָה נִתְקַיֵּם כָּל הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁל הַגּוּף, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקָּר קִיּוּם הַשֵּׂכֶל.

EN (our paraphrase): The wholeness of daas is in the lung. For daas and the mind depend on the body's richness, its oils. The intellect burns like a lamp from the body's oils, and the lung raises them up to the brain through its breathing. Breathing also keeps all the body's oils in existence, and on that the mind mainly depends.

Scene 5 · LM II:8 §12 · paragraph §12.3

וְעַל־כֵּן נִקְרָאִין הַמֹּחִין נְשָׁמָה, בִּבְחִינַת: וְנִשְׁמַת שַׁ-דַּי תְּבִינֵם; כִּי עִקָּר הַמֹּחַ וְהַדַּעַת – עַל־יְדֵי הַנְּשִׁימָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא נֵר דּוֹלֵק עַל־יְדֵי הַשַּׁמְנוּנִית שֶׁבַּגּוּף, שֶׁמִּתְקַיְּמִין וְעוֹלִין אֶל הַמֹּחַ עַל־יְדֵי הַנְּשִׁימָה שֶׁל הָרֵאָה. נִמְצָא שֶׁעִקָּר קִיּוּם הַדַּעַת – עַל־יְדֵי הָרֵאָה.

EN (our paraphrase): That is why the mind is called neshamah, a soul, as in 'The breath, nishmas, of Shakai gives them understanding,' because the mind and daas depend mainly on neshimah, breathing. And this is 'The lamp of Hashem is the soul of man.' The intellect is a lamp burning on the body's oils, which are kept and raised to the brain by the lung's breathing. So the existence of daas depends mainly on the lung.

Scene 7 · LM II:8 §12 · paragraph §12.4

גֵּרִים הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת: הֶבֶל נָחֵת הֶבֶל סָלֵק, הַנֶּאֱמָר בְּהָרֵאָה, כַּמּוּבָא. כִּי יֵשׁ הֲבָלִים בָּעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת: הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים, הַיְנוּ הַבְלֵי עוֹלָם שֶׁל שְׁטוּת. וּכְשֶׁמְּקַבְּלִין אֵלּוּ הֲבָלִים וּמַכְנִיסִין אוֹתָם בְּתוֹךְ תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הֲבָלִים דִּקְדֻשָּׁה, זֶה בְּחִינַת גֵּרִים.

EN (our paraphrase): The converts are 'breath goes down, breath goes up,' said in the Tikkunim about the lung. For there are 'breaths,' hevel, in the world, as in 'They are vanity, hevel, a work of delusion': the empty vanities of the world. When a person takes in these vanities and brings them into Torah and prayer, and holy breath is made of them, that is converts.

Scene 8 · LM II:8 §12 · paragraph §12.4

כִּי מֵהֶבֶל מַעֲשֵׂה תַּעְתּוּעִים נַעֲשֶׂה הֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁזֶּה הוּא בְּחִינַת גֵּרִים. וְזֶה בְּחִינַת: הֶבֶל נָחֵת הֶבֶל סָלֵק, הַנֶּאֱמָר בְּהָרֵאָה, שֶׁמְּקַבֶּלֶת הֶבֶל וּמוֹצִיאַת הֶבֶל, הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים הַנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבְּלִין הֲבָלִים שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים, וּמַעֲלִין אוֹתָן לִבְחִינַת הֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): From the empty breath of delusion is made the holy breath of Torah and prayer, which is converts. That is 'breath goes down, breath goes up,' said of the lung, which takes in breath and lets out breath: converts are made by taking in the vanities of the world and raising them up to holy breath through Torah and prayer.

Scene 10 · LM II:8 §12 · paragraph §12.5

הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת: כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנְךָ – אַל תִּקְרֵי מֵהוֹנְךָ, אֶלָּא מִגְּרוֹנְךָ, וְהַגָּרוֹן יוֹצֵא מֵהָרֵאָה.

EN (our paraphrase): The revelation of glory is 'Honor Hashem with your wealth,' mehonecha. Our Sages read it: not mehonecha, from your wealth, but migronecha, from your throat. And the throat comes out of the lung.

Scene 11 · LM II:8 §12 · paragraph §12.6

הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה הַנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת הָרוּחַ שֶׁל כַּנְפֵי רֵאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ־נְבוּאָה, בְּחִינַת: רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי.

EN (our paraphrase): The spread of prophecy is the breath of the lung's wings, which is the spirit of prophecy, as in 'The spirit of Hashem spoke in me.'

Scene 12 · LM II:8 §12 · paragraph §12.7

תִּקּוּן הַמְדַמֶּה הוּא בִּבְחִינַת הָרֵאָה, כִּי שֵׁנָה וְדִמְיוֹן הוּא תָּלוּי בְּהָרֵאָה, כִּי עִקָּר שֵׁנָה וְדִמְיוֹן הוּא עַל־יְדֵי קַר וָלַח. וְעַל־כֵּן בְּעֵת הַגְּשָׁמִים אָז נוֹפֵל שֵׁנָה עַל הָאָדָם, וְהָרֵאָה הִיא קַר וָלַח, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא שֵׁנָה וְדִמְיוֹן, הַיְנוּ הַדִּמְיוֹנוֹת הַבָּאִין לָאָדָם בָּעֵת הַשֵּׁנָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה.

EN (our paraphrase): The repair of the imagination is in the lung, for sleep and imagination depend on the lung. Sleep and imagination come mainly from cold and moisture, which is why people grow sleepy in the rainy season. The lung is cold and moist, and so sleep and imagination come from it: the images that come to a person in sleep, which is the power of imagination.

Scene 13 · LM II:8 §12 · paragraph §12.8

חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בִּבְחִינַת הָרֵאָה, זֶה בְּחִינַת: תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה, בְּחִינַת הָרוּחַ שֶׁל כַּנְפֵי רֵאָה. וְהַחִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה, בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֶה בְּחִינַת הָרֵאָה, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רֵאָה שֶׁמְּאִירַת אֶת הָעֵינַיִם – זֶה בְּחִינַת: תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ וְכוּ', הַנֶּאֱמָר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The renewal of the world is in the lung: 'You send forth Your breath and they are created, and You renew the face of the earth,' the breath of the lung's wings. And the renewal of the world is through providence, the aspect of the Land of Israel, which is also the lung, as our Sages say: why is it called rei'ah? Because it brings light, me'irah, to the eyes. That is 'the eyes of Hashem your Elokim are always upon it,' said of the Land of Israel, which is providence.

Scene 14 · LM II:8 §12 · paragraph §12.9

נִגּוּן וְשִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל בִּבְחִינַת הָרֵאָה, זֶה בְּחִינַת: קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשׂךְ, כַּשֹּׁפָר הָרֵם קוֹלֶךָ. וְהַגָּרוֹן הוּא הָרֵאָה כַּנַּ"ל, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כַּשֹׁפָר וְכוּ' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The melody and new song are in the lung: 'Call out with the throat, do not hold back; raise your voice like a shofar.' The throat is the lung, and there is the melody, which is 'like a shofar.'

Scene 15 · LM II:8 §12 · paragraph §12.10

תִּקּוּן הָרֵיחַ וְהַיִּרְאָה, שֶׁהוּא מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי כָּל בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הוּא בִּבְחִינַת הָרֵאָה, כִּי צֵרוּף הָרֵאָה הוּא סוֹפֵי־תֵבוֹת: ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר, זֶה בְּחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, וְזֶהוּ: לֹא אֶחְסָר – בְּחִינַת: כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, הַיְנוּ בְּחִינַת יִרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רֵיחַ, שֶׁהוּא מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): The repair of scent and fear of Heaven, the soul's food, repaired through all these levels, is in the lung. The letters of rei'ah, lung, are the last letters of 'Hashem is my shepherd, I shall not lack.' That verse is the food of the soul, and 'I shall not lack' is 'there is no lack for those who fear Him': fear of Heaven, which is scent, the food of the soul.

Part 12 — Og and the Mountain

Scene 2 · Berachos 54b · paragraph §13.1

וְזֶה פֵּרוּשׁ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן: אָמַר: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוֵי, תְּלָתָא פַּרְסִי. אֵזִיל וְאִעֲקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי, וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ. עֲקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי, וְאוֹתְבֵהּ אַרֵישֵׁהּ. אַיְתִי עֲלֵהּ קוּמְצָא וּנְקָבוּהָ, וְנָחֵת עֲלֵהּ אַצַּוָּארֵהּ. בְּעָא לְמִשְׁלְפֵּהּ, מְשַׁכוּהָ שִׁנֵּהּ לְהַאי גִּיסָא וּלְהַאי גִּיסָא. מֹשֶׁה כַּמָּה הֲוֵי, עֲשַׂר אַמִּין. שְׁקַל נַרְגָּא בַּת עֲשַׂר אַמִּין, וּשְׁוַר עֲשַׂר אֲמִּין, וּמַחְיֵהּ בְּקַרְסֻלֵּהּ, וּקְטַלֵהּ:

EN (our paraphrase): Og said: how big is the camp of Israel? Three parsa. I will go and uproot a mountain three parsa wide and throw it on them. He uprooted a mountain three parsa wide and set it on his head. Hashem brought ants upon it, and they bored through it, and it sank down onto his neck. He tried to pull it off, but his teeth stretched out this way and that. How tall was Moshe? Ten cubits. He took an axe ten cubits long, jumped ten cubits, struck Og on his ankle, and killed him.

Scene 4 · LM II:8 §13 · paragraph §13.2

כִּי עוֹג הָיָה אֲחִיזָתוֹ בְּיָמִין, כַּמּוּבָא, וְהָיָה יוֹנֵק מִבְּחִינַת הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי מִסִּטְרָא דִּימִינָא מֹחָא חִוָּרָא כְּכַסְפָּא, וְעַל־כֵּן רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל. וְזֶה שֶׁאָמַר: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוֵי, תְּלָתָא פַּרְסִי.

EN (our paraphrase): Og's hold was on the right side, as the Zohar brings, and he fed on holy daas, for from the right side comes a mind white as silver. That is why he wanted to overpower Israel, and why he said, 'How big is the camp of Israel? Three parsa.'

Scene 5 · LM II:8 §13 · paragraph §13.3

מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל – זֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמַּחֲנֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת: וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. וְעִקָּר קְדֻשַּׁת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הוּא עַל־יְדֵי שְׁמִירָה מִתַּאֲוַת נִאוּף, מִבְּחִינַת מִקְרֵה־לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּפָּרָשָׁה. וְעִקָּר הַשְּׁמִירָה מִתַּאֲוָה זוֹ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת תְּלָתָא פַּרְסִי, הַיְנוּ תְּלַת מֹחִין, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי תַּאֲוָה זוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'The camp of Israel' is the holiness of Israel's camp, as it says, 'Your camp shall be holy.' The main holiness of Israel's camp comes from guarding against improper desire and the impurity of the night, Heaven forbid, as written in that passage. And the main guard against this desire is 'three parsa': the three levels of mind, each a wall set up against this desire.

Scene 6 · LM II:8 §13 · paragraph §13.4

מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוֵי, תְּלָתָא פַּרְסִי – הַיְנוּ עִקָּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים מִתַּאֲוָה זוֹ, מִמִּקְרֵה־לַיְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת תְּלָתָא פַּרְסִי, הַיְנוּ תְּלַת מֹחִין, שֶׁהֵם מְחִצָּה פְּרוּסָה בִּפְנֵי הַתַּאֲוָה הַהִיא כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'How big is the camp of Israel? Three parsa.' The main holiness of Israel's camp, being holy and guarded from this desire, comes through 'three parsa,' the three levels of mind, which are walls, perusah, set up against that desire.

Scene 8 · LM II:8 §13 · paragraph §13.5

אֵזִיל וְאִעֲקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי, וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ. טוּרָא זֶה בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת: וַהֲבִיאוֹתִים־אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי. וְזֶהוּ בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי, כִּי הַתְּפִלָּה נִמְשֶׁכֶת גַם־כֵּן מִשָּׁלֹֹשׁ הַמֹּחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְחִצּוֹת פְּרוּסוֹת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ שְׁלֹשָׁה מִינֵי רַחֲמָנוּת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'I will uproot a mountain three parsa wide and throw it on them.' The mountain is prayer, as it says, 'I will bring them to My holy mountain and gladden them in My house of prayer.' It is 'three parsa' because prayer too is drawn from the three levels of mind, the walls from which come the three kinds of compassion, which are the three prayers of each day.

Scene 9 · LM II:8 §13 · paragraph §13.6

הַיְנוּ שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְנִיקָה מִן הַדַּעַת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת עוֹג, הִיא רוֹצָה לַעֲקֹר, חַס וְשָׁלוֹם, תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, לְהַמְשִׁיכָם אֲלֵיהֶם וּלְבָלְעָם, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ, כִּי עִקָּר רְצוֹנוֹ הוּא רַק לְהַמְשִׁיךְ אֵלָיו תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִתְאַחֵז בָּהֶם, אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁהֵם אֶצְלוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מְרֻצֶּה לַחֲזֹר וּלְהַשְׁלִיכָם עַל יִשְׂרָאֵל,

EN (our paraphrase): That is, the other side, which feeds on daas, which is Og, wants to uproot the prayers of Israel, draw them to itself and swallow them. And that is why he said, 'and throw it on them.' His main wish is only to draw Israel's prayers to himself and take hold of them; but afterwards, once they are with him, he is happy to throw them back on Israel.

Scene 10 · LM II:8 §13 · paragraph §13.6

כִּי מֵאַחַר שֶׁכְּבָר יָנַק מֵהֶם, אֲזַי אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מֵעַצְמוֹ מַחֲזִיר וּמַשְׁלִיכָם לְיִשְׂרָאֵל, עֲדַיִן הֵם פְּגוּמִים, עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְנִיקָה מֵהֶם, כִּי רַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהוּא יוֹנֵק, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהָרַחֲמָנוּת וּמִתְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא נוֹתְנָם מֵעַצְמוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם פְּגוּמִים עַל־יְדֵי אֲחִיזָתוֹ בָּהֶם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For once he has already fed from them, even if he gives them back to Israel by himself, they are still damaged, because he has fed from them, for 'the compassion of the wicked is cruel.' So when he feeds on Israel's compassion and prayers, even though he hands them back on his own, they are damaged by his hold on them.

Scene 11 · LM II:8 §13 · paragraph §13.6

וְזֶה שֶׁאָמַר: וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ, כִּי אַחַר־כָּךְ שֶׁיַּעַקְרֵם וְיִבְלָעֵם, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רוֹצֶה לַחֲזֹר וּלְהַשְׁלִיכָם לְיִשְׂרָאֵל, כִּי כְּבָר הֵם פְּגוּמִים עַל־יָדוֹ כַּנַּ"ל. [כִּי מֵאַחַר שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא לֹא נִכְנַעַת, רַק מֵעַצְמָהּ הִיא מַחְזֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל, עַל־כֵּן הֵם פְּגוּמִים; אֲבָל כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּעַל־כָּרְחוֹ עַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז כַּנַּ"ל, אֲזַי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא נִכְנַעַת לְגַמְרֵי, וְאָז חוֹזֵר הַכֹּל אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, וְהָבֵן – נִרְאֶה לִי].

EN (our paraphrase): That is 'and throw it on them': after uprooting and swallowing them, he wants to throw them back to Israel, since they are already damaged by him. For since the other side was not humbled and returns them on its own, they are damaged. But when they are taken from it against its will, by the staff of strength, the other side is humbled completely, and everything returns to holiness whole. Understand this; so it seems to me.

Scene 13 · LM II:8 §13 · paragraph §13.7

אָזַל עָקַר טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי וְאוֹתְבֵהּ בְּרֵישֵׁהּ – הַיְנוּ שֶׁהִתְגַּבֵּר וְעָקַר תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת טוּרָא בַּת תְּלָתָא פַּרְסִי כַּנַּ"ל. וְאוֹתְבֵהּ בְּרֵישֵׁהּ – שֶׁהִמְשִׁיךְ הַתְּפִלּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת דַּעַת וְרַחֲמִים, לְתוֹךְ הָרֹאשׁ וְהַמֹּחַ שֶׁלּוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'He uprooted a mountain three parsa wide and set it on his head': he overpowered and uprooted the prayers of Israel, the 'mountain of three parsa.' 'And set it on his head': he drew the prayers, which are daas and compassion, into his own head and mind, which is 'the serpent was cunning.'

Part 13 — The Ants, Moshe's Axe, and the Heel

Scene 2 · LM II:8 §13 · paragraph §13.8, §13.9

אַיְתִי קוּמְצָא – זֶה בְּחִינוֹת הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל־כֹּחַ, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת קִמּוּץ וְדִין, בְּחִינוֹת מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל. וּנְקָבוּהָ – זֶה בְּחִינַת: נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו. כִּי עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת קִמּוּץ וְדִין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מַטֵּה עֹז, עַל־יָדָהּ מְשַׁבְּרִין וּמַכְנִיעִין אוֹתוֹ כַּנַּ"ל. כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית־הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ, בִּבְחִינַת: בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'Hashem brought ants,' kumtza: this is the prayer of the master of strength, which is kimutz, narrowness and judgment, the staff of strength. 'And they bored through it': this is 'You pierced with his own staffs the head of his warriors.' Through the strong one's prayer of narrowness and judgment, the staff of strength, the other side is broken and humbled, because the prayer stands in its throat, 'Strength lodges in its neck.'

Scene 3 · LM II:8 §13 · paragraph §13.10, §13.11

וְנָחֵת אַצַּוָּארֵהּ – שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּצַוָּארוֹ, בִּבְחִינַת בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: בְּעָא לְמִשְׁלְפֵהּ – כִּי הוּא מֻכְרָח לְהוֹצִיא וּלְהָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל הַתְּפִלּוֹת וְהַדַּעַת שֶׁבָּלַע, בִּבְחִינַת: חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ

EN (our paraphrase): 'It sank down onto his neck': the prayer stands in its neck, as in 'Strength lodges in its neck.' 'He tried to pull it off': it is forced to give back and throw up all the holiness of the prayers and the daas it swallowed, as in 'He swallowed wealth, and he will vomit it out.'

Scene 4 · LM II:8 §13 · paragraph §13.12

מְשָׁכוּהָ שִׁנֵּהּ וְכוּ' – כִּי לֹא דַּי שֶׁהוּא מֵקִיא וּמוֹצִיא קְדֻשַּׁת תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל וְכוּ', אַף גַּם מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ קֵל; הַיְנוּ שֶׁמֻּכְרָח לְהוֹצִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת גֵּרִים. וְזֶהוּ בְּחִינַת: מְשָׁכוּהָ שִׁנֵּהּ, בְּחִינַת: מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, הַיְנוּ שֶׁמֻּכְרָח לְהוֹצִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מִתּוֹךְ קִרְבּוֹ וּמֵעָיו, בִּבְחִינַת: מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ קֵל, בְּחִינַת: רְדֵה בְּקֶרֶב אוֹיְבֶיךָ, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'His teeth stretched out': not only does it give back the holiness of Israel's prayers, but also 'Kel will drive it out of its belly,' meaning it is forced to give up its own life force, which is the converts. That is 'his teeth,' shinei, as in 'his insides are like polished ivory,' shen: it is forced to give up its life force from deep within, as in 'rule in the midst of your enemies.'

Scene 6 · LM II:8 §13 · paragraph §13.13

מֹשֶׁה כַּמָּה הֲוֵי, עֲשַׂר אַמִּין – מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת נְבוּאָה, כִּי מֹשֶׁה רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים. וְזֶה בְּחִינַת עֲשַׂר אַמִּין, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה. כִּי עַל־יְדֵי מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל שֶׁעַל־יָדוֹ נִתְגַּלֶּה הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִנְבוּאָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'How tall was Moshe? Ten cubits.' Moshe is prophecy, for he was the master of all prophets, and ten cubits are the ten levels of prophecy. Through the staff of strength glory is revealed, and through that we merit prophecy.

Scene 7 · LM II:8 §13 · paragraph §13.14

שְׁקַל נַרְגָּא בַּת עֲשַׂר אַמִּין – נַרְגָּא זֶה בְּחִינַת כְּלֵי־מְלָאכָה שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְזֶהוּ: בַּת עֲשַׂר אַמִּין – בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלֵי־מְלָאכָה שֶׁל מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית. כִּי עַל־יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לֶאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, שֶׁהֵם כְּלֵי־מְלָאכָה שֶׁל מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית. כִּי עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מַאֲמִינִים בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד, וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'He took an axe ten cubits long': the axe is the tools of the work of Creation, and 'ten cubits' are the ten utterances with which the world was created, the tools of Creation. Through prophecy we merit faith, which is the ten utterances. Through faith we believe in the renewal of the world, that Hashem created everything with ten utterances. And through faith we merit the future renewal of the world, when the new song will awaken.

Scene 8 · LM II:8 §13 · paragraph §13.15

וּשְׁוַר עֲשַׂר אַמִּין – זֶה בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁלֶּעָתִיד, שֶׁהוּא שִׁיר פָּשׁוּט וְכוּ', שֶׁהוּא יוּד אוֹתִיּוֹת, בְּחִינַת עֲשַׂר אַמִּין. וְזֶהוּ: וּשְׁוַר – זֶה בְּחִינַת: מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת. הָרִים וּגְבָעוֹת הֵם בְּחִינַת רֵיחוֹת, בִּבְחִינַת: אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, הַיְנוּ הָרֵיחוֹת הַגְּדֵלִים בַּגָּן עַל־יְדֵי קוֹל הַנִּגּוּן, שֶׁהוּא מַשְׁקֶה אֶת הַגָּן כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'He jumped ten cubits': this is the song of the future, the single, double, triple and fourfold song, which has ten letters, like ten cubits. 'Jumped' is 'leaping over the mountains, skipping over the hills.' Mountains and hills are scents, as in 'I will go to the mountain of myrrh and the hill of frankincense': the scents that grow in the garden through the voice of the melody, which waters the garden.

Scene 9 · LM II:8 §13 · paragraph §13.16

וְזֶה בְּחִינַת: מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ וְכוּ' – זֶה בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדוֹ גְּדֵלִים הָרֵיחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרִים וּגְבָעוֹת. וְזֶהוּ מְדַלֵּג וְכוּ' – זֶה בְּחִינַת הַמִּדּוֹת שֶׁל הַנִּגּוּן, שֶׁקּוֹרִין "מָאסִין", שֶׁהֵם נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי דִּלּוּג וּקְפִיצָה עַל הַנִּימִין שֶׁבַּכִּנּוֹר.

EN (our paraphrase): That is 'leaping over the mountains, skipping': the melody through which the scents, the mountains and hills, grow. 'Leaping' is the measures of a tune, which are made by leaping and skipping across the strings of the harp.

Scene 10 · LM II:8 §13 · paragraph §13.16

וְזֶהוּ בְּחִינַת וּשְׁוַר עֲשַׂר אַמִּין, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת: מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל זוֹכִין לְזֶה הַנִּגּוּן. וְזֶה הַנִּגּוּן הוּא בְּחִינַת הַקּוֹל הַנַּ"ל, בְּחִינַת קוֹל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא מַכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): That is 'he jumped ten cubits': the melody, 'leaping over the mountains,' which we reach through all the levels before it. And this melody is the voice, the voice of Yaakov, which humbles the heel of the other side.

Scene 11 · LM II:8 §13 · paragraph §13.17

וּמַחְיֵהּ בְּקַרְסֻלֵּהּ וּקְטַלֵהּ – שֶׁהִכָּה וְהִכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא־אָחֳרָא עַל־יְדֵי בְּחִינַת קוֹל הַנִּגּוּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת קוֹל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא מַכְנִיעַ עָקֵב דְּסִטְרָא־אָחָרֳא, בִּבְחִינַת: וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'He struck him on his ankle and killed him': he struck and humbled the heel of the other side through the voice of the melody, the voice of Yaakov, which humbles the heel of the other side, as in 'his hand was holding the heel of Esav.'

Part 14 — The Opening Verse Explained

Scene 2 · LM II:8 §14 · paragraph §14.1, §14.2

וְזֶה פֵּרוּשׁ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר. תִּקְעוּ – זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, בְּחִינַת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָּבוֹד.

EN (our paraphrase): This is the meaning of 'Sound the shofar at the new moon.' Tik'u, sound: this is the revelation of glory, as in 'I will fix him, utka'tiv, as a peg in a firm place, and he will be a throne of glory.'

Scene 3 · LM II:8 §14 · paragraph §14.3

בַחֹדֶשׁ – זֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת שׁוֹפָר, בְּחִינַת הָרֵם כַּשֹּׁפָר קוֹלֶךָ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Bachodesh, at the new moon: this is chidush, the renewal of the world, the new song. And this is the shofar: 'Raise your voice like a shofar.'

Scene 4 · LM II:8 §14 · paragraph §14.4, §14.5

וְהָדַר מְפָרֵשׁ אֵיךְ זוֹכִין עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקְעוּ, לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר – וְזֶהוּ: בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ.

EN (our paraphrase): Then the verse explains how, through the revelation of glory, which is tik'u, we reach the renewal of the world, the new song, which is 'the shofar at the new moon.' And that is: 'at the hidden moon of our festival day.'

Scene 5 · LM II:8 §14 · paragraph §14.6

בַּכֶּסֶא – זֶה בְּחִינַת נְבוּאָה, בְּחִינַת: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְבוּאָה, בְּחִינַת: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקִים דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.

EN (our paraphrase): Bakeseh, hidden: this is prophecy, as in 'Shall I hide, hamechaseh, from Avraham what I am doing?' That is prophecy, as in 'For Hashem Elokim does nothing without revealing His secret to His servants the prophets.'

Scene 6 · LM II:8 §14 · paragraph §14.7

לְיוֹם חַגֵּנוּ – הוּא רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי תִּקּוּן כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַג, בִּבְחִינַת: וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ. יְתָאֳרֵהוּ – הַיְנוּ תְּאָרִים וּשְׁבָחִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כִּי כָּל הַתְּאָרִים וְהַשְּׁבָחִים שֶׁאָנוּ מְדַמִּין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה.

EN (our paraphrase): 'Our festival day' is Rosh Hashanah. This is faith, repaired through the repair of the imagination, which is chag, as in 'with a compass, mechugah, he outlines it,' yeta'arehu. Yeta'arehu means descriptions and praises, which belong to the imagination, for all the descriptions and praises with which we picture Hashem come from the imagination.

Scene 7 · LM II:8 §14 · paragraph §14.8

כִּי בִּפְנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל הוּא יִתְבָּרַךְ מֻפְשָׁט לְגַמְרֵי מִכָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים. נִמְצָא שֶׁכָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהַמְדַמֶּה מְבֹרָר וּמְתֻקָּן, אָז יְכוֹלִים לְסַדֵּר שְׁבָחִים וּתְאָרִים לוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּשֶׁאֵין הַמְדַמֶּה מְתֻקָּן, אֲזַי אֵין יוֹדְעִים כְּלָל לְתָאֵר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, בִּשְׁבָחִים וּתְאָרִים, כִּי כָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים הֵם בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For in the innermost reach of the mind, Hashem is utterly beyond all praises and descriptions. So all praises and descriptions belong to the imagination. Therefore, when the imagination is clarified and repaired, we can arrange praises and descriptions of Hashem. When the imagination is not repaired, we do not know how to describe Him at all, so to speak, with praises and descriptions, since they all belong to the imagination.

Scene 9 · LM II:8 §14 · paragraph §14.9

וְזֶה בְּחִינַת חַג, בְּחִינַת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. כִּי עִקָּר רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁאָז הוּא חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם, הוּא תָּלוּי בֶּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְזֶה:

EN (our paraphrase): That is chag, 'with a compass he outlines it,' and through it faith is repaired, which is Rosh Hashanah. For the essence of Rosh Hashanah, when the world is renewed, since the world was created in Tishrei, depends on faith.

Scene 10 · LM II:8 §14 · paragraph §14.10

בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ – כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמְדַמֶּה וְהָאֱמוּנָה הִיא עַל־יְדֵי נְבוּאָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, עִקָּר רֹאשׁ־הַשָּׁנָה תָּלוּי בְּסִיוָן, שֶׁהוּא קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמְדַמֶּה וְהָאֱמוּנָה, שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי נְבוּאָה, בְּחִינַת: בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ – עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר.

EN (our paraphrase): 'At the hidden moon of our festival day': the repair of the imagination and of faith comes mainly through prophecy. So Rosh Hashanah, which is faith, depends on Sivan, the giving of the Torah, through which faith was repaired. Through repairing imagination and faith by prophecy, 'the hidden moon of our festival day,' we reach the renewal of the world, the new song, which is 'the shofar at the new moon.'

Scene 11 · LM II:8 §14 · paragraph §14.10

וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, בְּחִינַת תִּקְעוּ כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד זוֹכִין לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַנְּבוּאָה וְכוּ' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And all this flows from the revelation of glory, which is tik'u, sound. For through the revelation of glory, prophecy spreads, and all the rest follows.

Scene 12 · LM II:8 §14 · paragraph §14.11

וּכְלַל כָּל הַבְּחִינוֹת הָאֵלּוּ נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי בְּחִינַת כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֵּה עֹז הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And all these levels together are achieved through 'For it is a statute for Israel, a judgment of the Elokim of Yaakov,' which is the staff of strength. Through it, all of these are achieved.

Hebrew phrases in the Explainer

Scene 2 · §1.5: כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הוּא מֵהָרֵיחַ.

Scene 3 · §1.6: נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ,

Scene 4 · §1.9: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן.

Scene 5 · §1.12: הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ

Scene 6 · §2.1: כִּי עִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, וְעִקָּר הָרַחֲמִים תָּלוּי בְּדַעַת,

Scene 7 · §3.3: חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ.

Scene 8 · §3.10: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ,

Scene 9 · §4.2: קֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים,

Scene 10 · §5.1: וְעַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא הִתְפַּשְׁטוּת הַנְּבוּאָה.

Scene 11 · §6.6: כִּי שָׁלֹשׁ אֲבָנִים בּוֹנוֹת שִׁשָּׁה בָּתִּים,

Scene 12 · §7.2: וְעִקָּר אֱמוּנָה הִיא רַק בְּמָקוֹם שֶׁהַשֵּׂכֶל נִפְסָק וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר בְּשִׂכְלוֹ,

Scene 13 · §9.1: וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד.

Scene 14 · §10.5: וְאָז יִתְעַר שִׁיר חָדָשׁ,

Scene 15 · §11.1: וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ־הַשָּׁנָה,

Scene 16 · §13.17: וּמַחְיֵהּ בְּקַרְסֻלֵּהּ וּקְטַלֵהּ

Scene 17 · §14.11: שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֵּה עֹז

Hebrew phrases in the 1-minute recap

Scene 2 · §1.11: הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ

Scene 3 · §3.3: בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז;

Scene 4 · §6.1: וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח;

Scene 5 · §9.1: וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם לֶעָתִיד.

⬇ Download sources (text)