וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפַרְעֹה חֹלֵם וְכוּ'

Texts used

Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 7, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.7

English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.

Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

How the text is shown

The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.

Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.

Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.

Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

Every on-screen quotation in the full shiur, by part

Part 1 — Compassion That Knows How to Lead

Scene 4 · Bereishis 41:1, as quoted in LM II:7 · paragraph §1.1

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפַרְעֹה חֹלֵם וְכוּ':

EN (our paraphrase): And it came to pass at the end of two full years, that Pharaoh dreamt, and so on.

Scene 6 · LM II:7 §1 · paragraph §1.2

כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם – הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא רַחֲמָן, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מַנְהִיג.

EN (our paraphrase): 'For the One who has compassion on them will lead them.' That is: whoever is truly compassionate is the one who can be a leader.

Scene 7 · LM II:7 §1 · paragraph §1.3

וְצָרִיךְ לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, כִּי עַל רְשָׁעִים אוֹ עַל רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים אָסוּר לְרַחֵם. וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, אֲזַי יוּכַל לְרַחֵם עַל תִּינוֹק שֶׁל אַרְבָּעָה יָמִים, לִתֵּן לוֹ מַאֲכָל הַצָּרִיךְ לְגָדוֹל, וְלֹא לְקָטָן כָּזֶה, כִּי קָטָן כָּזֶה צְרִיכִין לְזוּנוֹ רַק עַל יְדֵי חָלָב דַּוְקָא.

EN (our paraphrase): But one must know how to use compassion. On the wicked, on murderers and robbers, it is forbidden to have mercy. And one who does not know how to handle compassion might pity a four-day-old baby and give it the food a grown person needs, and not what fits such a small child, who can only be fed on milk.

Scene 8 · LM II:7 §1 · paragraph §1.3

עַל־כֵּן צָרִיךְ לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הָרַחֲמָנוּת, שֶׁלְּקָטָן כָּזֶה צְרִיכִין לְרַחֵם לִתֵּן לוֹ חָלָב דַיְקָא, וּלְגָדוֹל – מַאֲכָל הַצָּרִיךְ לוֹ, וְכֵן עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד צְרִיכִין לְרַחֵם בַּמֶּה שֶׁצָּרִיךְ לוֹ:

EN (our paraphrase): So one must know how to be compassionate: for a little one, compassion means giving milk, and for a grown person, the food he needs. And so with every single person: one must have compassion on him in exactly what he needs.

Scene 10 · LM II:7 §2, quoting Koheles 1:9 · paragraph §2.1

וְרַחֲמָן כָּזֶה הוּא רַק מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כִּי הוּא הָיָה מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יִהְיֶה הַמַּנְהִיג לֶעָתִיד, כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וְכוּ'.

EN (our paraphrase): A compassionate one like this is only Moshe Rabbeinu. He was the leader of Israel, and he will be the leader in the future, for 'what has been is what will be.'

Scene 11 · LM II:7 §2, on Shemos 32 · paragraph §2.2

כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל, וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְהִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ עַל עַצְמוֹ כְּלָל. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לוֹ: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וְהוּא לֹא הִשְׁגִּיחַ עַל זֶה כְּלָל, רַק אָמַר: אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְכוּ', כִּי הוּא הָיָה רַחֲמָן וּמַנְהִיג אֲמִתִּי,

EN (our paraphrase): For Moshe Rabbeinu had true compassion on Israel. He gave himself over for them and cast his life aside, with no thought for himself at all. When Hashem said to him, 'I will make you into a great nation,' he paid no attention to it, and said only, 'If You will forgive their sin.' For he was compassionate, a true leader.

Scene 12 · LM II:7 §2 · paragraph §2.3

וְהָיָה עוֹסֵק בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי אָדָם, כִּי עִקָּר הָאָדָם הוּא הַדַּעַת, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת, אֵינוֹ מִן הַיִּשּׁוּב וְאֵינוֹ מְכֻנֶה בְּשֵׁם אָדָם כְּלָל, רַק הוּא בְּחִינַת חַיָּה בִּדְמוּת אָדָם.

EN (our paraphrase): And he was busy with the settling of the world, that the world be inhabited by human beings. For the essence of a human being is da'as, understanding; one who has no da'as is not part of the settled world and is not called a human being at all, only a creature in human form.

Scene 13 · LM II:7 §2, quoting Devarim 4:35 · paragraph §2.4

וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה לוֹ רַחֲמָנוּת, וְהָיָה עוֹסֵק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב וּמְמֻלָּא מִבְּנֵי אָדָם, הַיְנוּ בְּנֵי דֵּעָה כַּנַּ"ל, כִּי הוּא פָּתַח לָנוּ אוֹר הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים, כִּי מֹשֶׁה פָּתַח אֶת הַדַּעַת וְגִלָּה לָנוּ כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט בָּאָרֶץ:

EN (our paraphrase): Moshe Rabbeinu had compassion and worked to settle the world, so that it would be filled with human beings, meaning people of understanding. For he opened the light of da'as for us, as it is written: 'You have been shown, to know that Hashem is Elokim.' Moshe opened da'as and revealed to us that there is an Elokim who rules in the land.

Part 2 — The Heaviest Burden

Scene 2 · LM II:7 §3, quoting Tehillim 38:5 · paragraph §3.1

כִּי עִקָּר הָרַחֲמָנוּת הוּא כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ נוֹפְלִין, חַס וְשָׁלוֹם, בַּעֲווֹנוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי זֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת. כִּי כָל הַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, זֶהוּ מַשּׂאוֹי כָּבֵד מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשָּׂא כְּלָל הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד הַזֶּה, בִּבְחִינַת: כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי.

EN (our paraphrase): The main compassion is when Israel, the holy nation, fall, Heaven forbid, into sins. This is the greatest compassion of all. For all the hardest sufferings in the world are as nothing beside the heavy load of sin. When Israel fall into sin, it is a very heavy load, one that is impossible to carry at all, as the verse says: 'like a heavy load, they are too heavy for me.'

Scene 3 · LM II:7 §3 · paragraph §3.2

כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל מֵאַיִן הֵם לְקוּחִים, וְיוֹדֵעַ רוּחָנִיּוּת וְדַקּוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל – הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן, וְאֵין עָווֹן שַׁיָּךְ לָהֶם כְּלָל כְּלָל לֹא, לְפִי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם מִשָּׁרְשָׁם וְגֹדֶל דַּקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם. וְעַל כֵּן כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְמַשּׂאוֹי כְּנֶגֶד הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, רַחֲמָנָא לִצְלָן.

EN (our paraphrase): For whoever knows the holiness of Israel, from where they are taken, and knows how spiritual and refined Israel are, knows that Israel are completely far from sin. Sin does not belong to them at all, because of the great holiness of their root and their great refinement. So all the sufferings in the world are no burden next to the heavy load of sin.

Scene 4 · LM II:7 §3, on Shabbos 55a · paragraph §3.3

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם יִסּוּרִים, אִם אֵין בָּהֶם עֲווֹנוֹת, אֵינָם נֶחֱשָׁבִים לְיִסּוּרִים כְּלָל. וְזֶה בְּחִינַת: אֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן. שֶׁכְּשֶׁאֵין בָּהֶם עָווֹן, אֵינָם יִסּוּרִים כְּלָל, כִּי עִקָּר הַיִּסּוּרִים הֵם רַק כְּשֶׁנּוֹפְלִים בַּעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶהוּ עִקָּר הָרַחֲמָנוּת, לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, לְהוֹצִיאָם מֵהַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת.

EN (our paraphrase): Even when a person has sufferings, if there is no sin in them, they are not counted as sufferings at all. As the Sages said, 'there is no suffering without sin': when there is no sin in them, they are not sufferings. The real suffering is only when one falls into sin. And this is the main compassion: to have mercy on Israel, the holy nation, and to take them out from under the heavy load of sin.

Scene 6 · LM II:7 §3 · paragraph §3.4

וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּכָל עֵת שֶׁנָּפְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּאֵיזֶה עָווֹן, הָיָה מוֹסֵר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵל בַּעֲדָם, כְּגוֹן בַּמְרַגְּלִים וְכַיּוֹצֵא. כִּי יָדַע, שֶׁלְּפִי קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְדַקּוּתָם הֵם רְחוֹקִים מֵעָווֹן וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִשָּׂא כְּלָל הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד שֶׁל עָווֹן כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): That is why Moshe Rabbeinu, peace be upon him, every time Israel fell into some sin, gave himself over for them and prayed for them, as with the spies and the like. For he knew that, by the holiness and refinement of Israel, they are far from sin and cannot bear its heavy load at all.

Scene 7 · LM II:7 §3, on Sotah 3a, Tehillim 41:2 and Nedarim 41a · paragraph §3.5

וּבֶאֱמֶת, מֵהֵיכָן בָּאִים לַעֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת, כִּי אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא־אִם־כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, וְזֶהוּ הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִן הַכֹּל, שֶׁצְּרִיכִין לְרַחֵם עָלָיו לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת, בִּבְחִינַת: אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל; כִּי אֵין עָנִי אֶלָּא מִן הַדַּעַת, וּצְרִיכִין לְרַחֵם עָלָיו לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת:

EN (our paraphrase): And in truth, where do sins come from? Only from lacking da'as. For a person does not sin unless a spirit of folly enters him. And this is the greatest compassion of all: to have mercy on him by bringing da'as into him, as in 'Fortunate is the one who brings understanding to the poor.' For there is no poor person except one poor in da'as. One must have compassion on him and bring da'as into him.

Scene 9 · LM II:7 §4 · paragraph §4.1

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק, וְהַנְּשָׁמָה עוֹלָה וּמִתְדַּבֶּקֶת בְּמָקוֹם שֶׁעוֹלָה, בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, אֵין זֶה תַּכְלִית וּשְׁלֵמוּת, שֶׁתִּהְיֶה הַנְּשָׁמָה רַק דְּבוּקָה לְמַעְלָה. רַק עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הַנְּשָׁמָה הִיא, שֶׁבְּעֵת שֶׁהִיא לְמַעְלָה תִּהְיֶה לְמַטָּה גַּם־כֵּן. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה, בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר דַּעְתּוֹ לְמַטָּה גַּם־כֵּן בְּעֵת שֶׁנִּסְתַּלֵּק לְמַעְלָה,

EN (our paraphrase): Even when a person's time comes to pass away, and the soul rises and cleaves to the place it rises to, in the upper worlds, that is not the goal and completion, for the soul to be attached only above. The true completeness of the soul is that while it is above, it should be below as well. So a person must leave a blessing after him, a son or a student, so that his da'as remains below even when he has passed on above.

Scene 10 · LM II:7 §4, on Bava Basra 116a and Tehillim 55:20 · paragraph §4.2

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ – חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד, כִּי הַתַּלְמִיד מְקַבֵּל דַּעַת הָרַב. גַּם הַבֵּן, בְּוַדַּאי אֵין מַעְלָה כְּשֶׁנִּשְׁאָר בֵּן רָשָׁע, חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעִקָּר לְהַשְׁאִיר בֵּן שֶׁיִּהְיֶה בְּחִינַת תַּלְמִיד גַּם־כֵּן, שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ.

EN (our paraphrase): As our Sages taught on the verse 'they have no replacements': one said, a son; and one said, a student. For a student receives his teacher's da'as. And with a son too, there is certainly no merit in leaving a wicked son, Heaven forbid. The main thing is to leave a son who is also a student, who receives his father's mind and understanding.

Scene 11 · LM II:7 §4 · paragraph §4.3

וּלְאִידָךְ מָאן דְּאָמַר דַּי בְּתַלְמִיד לְבַד, כִּי מֵאַחַר שֶׁעִקָּר הוּא כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר דַּעְתּוֹ בָּעוֹלָם, עַל־כֵּן דַּי גַּם בְּתַלְמִיד לְבַד, כִּי זֶהוּ עִקָּר הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁיִּשָּׁאֵר דַּעְתּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה גַּם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת, כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה.

EN (our paraphrase): And according to the other opinion, a student alone is enough. Since the point is that his da'as should remain in the world, a student alone suffices. For this is the true completeness: that his da'as remain in this world even at the time of passing, when the soul rises above.

Part 3 — Filling the Earth with Da'as

Scene 2 · LM II:7 §4, quoting the Yom Kippur liturgy · paragraph §4.4

כִּי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ קְצָת בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁעִקָּר הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק שֶׁאֲנַחְנוּ מֵעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל נְגַדֵּל וּנְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶהוּ עִקָּר הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאָבִיתָ תְהִלָּה מִגּוּשֵׁי עָפָר מִקְּרוּצֵי חֹמֶר וְכוּ'; כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים וְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם עוֹבְדִים אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ,

EN (our paraphrase): For whoever knows even a little of Hashem's knowledge knows that His main delight and joy is only that we, from this lowly world, should make His Name great and holy. As it is written: 'You desire praise from those formed of dust and clay.' Hashem has seraphim, chayos and ofanim, and upper worlds that serve Him,

Scene 3 · LM II:7 §4 · paragraph §4.4

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עִקָּר הַתַּעֲנוּג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁלּוֹ – כְּשֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה הָעֲבוֹדָה שֶׁל עוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה. וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר דַּעְתּוֹ לְמַטָּה, שֶׁיָּאִיר בִּבְנֵי עוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל. כִּי כְּשֶׁנִּשְׁאָר דַּעְתּוֹ לְמַטָּה עַל־יְדֵי בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ נִשְׁאָר בָּעוֹלָם:

EN (our paraphrase): and even so, His main delight and joy is when the service of this lowly world rises up. So one must leave a son or a student after him, so that his da'as remains below and shines among the people of this lowly world. For when his da'as remains below through a son or a student, it is as if he himself truly remains in the world.

Scene 4 · LM II:7 §4 · paragraph §4.5

וְכָל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זֹאת, לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים. כִּי כְּשֶׁשְּׁנַיִם מְדַבְּרִים יַחַד בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, אֲזַי כְּשֶׁאֶחָד מֵאִיר לַחֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה דִבּוּר, נֶחֱשָׁב חֲבֵרוֹ אֶצְלוֹ בְּחִינַת תַּלְמִיד. וְלִפְעָמִים נַעֲשֶׂה לְהֶפֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאַחַר־כָּךְ הוּא מְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ אֵיזֶה דִבּוּר, אֲזַי נַעֲשֶׂה הוּא בִּבְחִינַת תַּלְמִיד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ.

EN (our paraphrase): And every person can fulfil this, raising up students. For when two people speak together about fear of Heaven, when one shines some word into his friend, the friend is counted as his student. And sometimes it turns around: when afterwards he receives some word from his friend, he becomes like a student to his friend.

Scene 5 · LM II:7 §4, quoting Yeshayahu 45:18 and Bereishis 1:28 · paragraph §4.6

וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר, לְהִשְׁתַּדֵּל וְלַעֲסֹק בָּזֶה, כִּי לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, כִּי צָרִיךְ כָּל אֶחָד לַעֲסֹק בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְמֻלָּא מִבְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, כִּי זֶה עִקָּר יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כְּשֶׁהָעוֹלָם מְמֻלָּא מִבְּנֵי אָדָם, הַיְנוּ מִבְּנֵי דֵּעָה. כִּי מִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, אֵינוֹ אָדָם כְּלָל כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Every person must take care to make the effort and work at this. For 'He did not create it for emptiness; He formed it to be settled.' Each one must work at settling the world, that the world be filled with human beings, as it says, 'and fill the earth.' For the true settling of the world is when it is filled with human beings, meaning people of da'as. One who has no da'as is not a human being at all, as we said.

Scene 6 · LM II:7 §4 · paragraph §4.7

[הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם מְצֻוֶּה לְהַעֲמִיד בָּנִים בָּעוֹלָם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם, כֵּן הוּא מְצֻוֶּה לְהַכְנִיס דַּעַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם בְּבָנָיו וּבְתַלְמִידִים, כִּי זֶה עִקָּר הַמִּצְוָה, שֶׁמְּצֻוֶּה לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת לְקַיֵּם הָעוֹלָם, כִּי הָעִקָּר – לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת מִמִּין בְּנֵי אָדָם דַּוְקָא, וְלֹא מִין בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת בִּדְמוּת אָדָם.

EN (our paraphrase): That is: just as a person is commanded to bring children into the world for the world's sake, so he is commanded to bring da'as and fear of Heaven into his children and his students. For this is the heart of the mitzvah to bring forth generations to sustain the world: to bring forth offspring that are truly human, not beasts and animals in human form.

Scene 7 · LM II:7 §4 · paragraph §4.8

עַל־כֵּן כָּל זְמַן שֶׁאֵין מֵאִיר הַדַּעַת בִּבְנֵי אָדָם, וְאֵינָם יוֹדְעִים וּמַרְגִּישִׁים אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ, אֵינָם בִּכְלַל בְּנֵי אָדָם, מֵאַחַר שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת לָדַעַת אֶת ה', שֶׁזֶּה עִקָּר גֶּדֶר הָאָדָם. וְעַל כֵּן נֶחֱשָׁב הָעוֹלָם כְּתֹהוּ וָבֹהוּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, כִּי צְרִיכִין לְיַשֵּׁב אֶת הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה מְיֻשָּׁב הָעוֹלָם מִבְּנֵי אָדָם דַיְקָא, דְּהַיְנוּ מִבְּנֵי דֵּעָה, שֶׁיּוֹדְעִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

EN (our paraphrase): So as long as da'as does not shine in people, and they do not know and feel Hashem's Divinity and His rule, they are not counted as human beings, since they lack the da'as to know Hashem, which is what defines a human being. Then the world is considered empty and void. On this it says, 'He did not create it for emptiness; He formed it to be settled': the world must be settled with true human beings, people of da'as who know Hashem.

Scene 8 · LM II:7 §4 · paragraph §4.9

וְזֶהוּ גַּם כֵּן מִצְוַת: וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁצְּרִיכִין לְמַלְאוֹת אֶת הָאָרֶץ בִּבְנֵי אָדָם. הַיְנוּ שֶׁכָּל אָדָם מְצֻוָּה שֶׁיְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כְּדֵי לְהַכְנִיס דַּעַת בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁזֶּה עִקָּר יִשּׂוּב הָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי אָדָם, הַיְנוּ מִבְּנֵי דֵּעָה, שֶׁיּוֹדְעִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל].

EN (our paraphrase): And this too is the mitzvah of 'fill the earth': to fill the earth with human beings. That is, every person is commanded to speak with his friend about fear of Heaven in order to bring da'as into him. This is the true settling of the world, that it be inhabited by human beings, people of da'as who know Hashem.

Part 4 — Chalifos: What Lives On After a Person

Scene 2 · LM II:7 §4 · paragraph §4.10

עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לַעֲסֹק בָּזֶה – לְהַכְנִיס דַּעַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה חֲבֵרוֹ בְּחִינַת תַּלְמִיד אֶצְלוֹ, וַאֲזַי כְּשֶׁיִּמְלְאוּ יָמָיו וְיַגִּיעַ זְמַן הִסְתַּלְּקוּתוֹ, אֲזַי יִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדִּבּוּר שֶׁהִכְנִיס בַּחֲבֵרוֹ, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ קַיָּם בְּזֶה הָעוֹלָם,

EN (our paraphrase): So each person must work at this: bringing da'as and fear of Heaven into his friend, so that his friend becomes like his student. Then, when his days are full and the time of his passing comes, he will be clothed in the words he put into his friend, and it will be as if he himself truly lives on in this world.

Scene 3 · LM II:7 §4, on Bava Basra 116a · paragraph §4.10

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ – חַד אָמַר בֵּן, וְחַד אָמַר תַּלְמִיד. נִמְצָא כְּשֶׁנִּשְׁאָר בֵּן אוֹ תַּלְמִיד אַחֲרָיו, אֲזַי יֵשׁ חֲלִיפוֹת לָמוֹ, הַיְנוּ כִּי יֵשׁ לוֹ חֲלִיפִין, מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁאָר דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו עַל־יְדֵי בֵּן אוֹ תַּלְמִיד כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): As it says, 'they have no replacements': one said a son, one said a student. So when a son or student remains after him, he does have a replacement, since his da'as remains after him through a son or a student.

Scene 4 · LM II:7 §4, on Tehillim 49:4 · paragraph §4.11

כִּי עִקָּר הוּא הַדַּעַת, וּכְשֶׁנִּשְׁאָר הַדַּעַת אַחֲרָיו עַל־יְדֵי בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מַמָּשׁ נִשְׁאָר קַיָּם בָּעוֹלָם. וְזֶה חֲלִיפוֹת – רָאשֵׁי תֵבוֹת: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת;

EN (our paraphrase): For da'as is the main thing, and when the da'as remains after him through a son or a student, it is as if he truly remains alive in the world. And 'chalifos,' replacements, is the initials of 'Pi yedaber chochmos, vehagus libi sevunos': 'My mouth will speak wisdom, and the musings of my heart are understanding.'

Scene 5 · LM II:7 §4 · paragraph §4.11

כִּי עִקָּר הוּא הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַהַשְׁאָרָה וְהַחֲלִיפוֹת שֶׁנִּשְׁאָר מִן הָאָדָם אַחֲרָיו, דְּהַיְנוּ מַה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר חָכְמָה וּתְבוּנָה עִם חֲבֵרוֹ וְהִכְנִיס בּוֹ דַּעַת אֱמֶת וְיִרְאַת שָׁמַיִם כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת – רָאשֵׁי תֵבוֹת "חֲלִיפוֹת", כִּי זֶה עִקָּר הַחֲלִיפוֹת וְהַהַשְׁאָרָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): For the main thing is da'as, which is 'my mouth will speak wisdom and the musings of my heart are understanding.' This is the main legacy and replacement that remains of a person after him: the wisdom and understanding he spoke with his friend, bringing true da'as and fear of Heaven into him. So the initials of this verse spell 'chalifos,' for this is the true replacement and legacy.

Scene 7 · LM II:7 §4, on Sanhedrin 99b · paragraph §4.12

וּבֶאֱמֶת בֵּן וְתַלְמִיד הוּא כֻּלּוֹ חַד. כִּי הַבֵּן הוּא גַּם כֵּן תַּלְמִיד כַּנַּ"ל, וְגַם הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינַת בֵּן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ;

EN (our paraphrase): In truth, son and student are all one. A son is also a student, as we said, and a student is also like a son, as our Sages said: whoever teaches his friend's son Torah, it is as if he made him.

Scene 8 · LM II:7 §4 · paragraph §4.12

כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עָשָׂה אֶת הַגּוּף שֶׁל הַתַּלְמִיד גַּם כֵּן, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה נִקְרָא בְּשֵׁם אָדָם כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ דַּעַת וְלֹא הָיָה רַק דְּמוּת אָדָם, נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שֶׁלָּמַד עִמּוֹ תּוֹרָה וְהִכְנִיס בּוֹ דַּעַת, עַל־יְדֵי־זֶה נַּעֲשָׂה אָדָם, עַל־כֵּן נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ מַמָּשׁ, עַל־כֵּן גַּם הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינַת בֵּן:

EN (our paraphrase): It is as if he made the student's very body too. For before, he was not called a human being at all, since he had no da'as and was only in human form. By learning Torah with him and bringing da'as into him, he became a human being. So it is as if the teacher truly made him, and the student too is like a son.

Scene 9 · LM II:7 §5, on Berachos 6b · paragraph §5.1

אָמְנָם, מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כַּנַּ"ל, הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין;

EN (our paraphrase): However, one who wants to speak with his friend about fear of Heaven must himself have fear of Heaven, so that his words will be heard by his friend. As our Sages said: whoever has fear of Heaven, his words are heard.

Scene 10 · LM II:7 §5, on Avos 3:9 · paragraph §5.2

וְגַם כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ. כִּי לִפְעָמִים מְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ, וְתֵכֶף וּמִיָּד עוֹבֵר וְהוֹלֵךְ הַדִּבּוּר מִלֵּב חֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם אֶצְלוֹ כְּלָל. עַל־כֵּן צָרִיךְ לָזֶה יִרְאַת שָׁמַיִם. כִּי מִי שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ קִיּוּם לִדְבָרָיו אֵצֶל חֲבֵרוֹ. נִמְצָא; מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַכְנִיס דַּעַת בַּחֲבֵרוֹ, הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין וּכְדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו.

EN (our paraphrase): And also so that his words will last with his friend. For sometimes one speaks with his friend, and at once the words pass and leave his friend's heart, and do not stay with him at all. For this, too, fear of Heaven is needed: 'whoever's fear of sin comes before his wisdom, his wisdom endures,' meaning his words endure with his friend. So one who wants to bring da'as into his friend needs fear of Heaven, so that his words are heard and so that they last.

Scene 11 · LM II:7 §5, on Tehillim 55:20 · paragraph §5.3

וְזֶהוּ: אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ, וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹקִים, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִשְׁאָר דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו עַל־יְדֵי בֵּן אוֹ תַּלְמִיד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חֲלִיפוֹת כַּנַּ"ל, זֶה סִימָן שֶׁלֹּא יָרְאוּ אֱלֹקִים, כִּי עַל־יְדֵי יִרְאָה נִשְׁאָר דַּעְתּוֹ אַחֲרָיו כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is the verse: 'they have no replacements, and they did not fear Elokim.' That is, when a person's da'as does not remain after him through a son or a student, which is 'chalifos' as we said, it is a sign that they did not fear Elokim. For it is through fear of Heaven that one's da'as remains after him.

Part 5 — Surrounding Lights: Very Near to You

Scene 2 · LM II:7 §6 · paragraph §6.1

וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁעוֹסְקִים לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין וְלֵידַע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין וְיוֹדֵעַ מִתְּחִלָּה.

EN (our paraphrase): Through this, that people busy themselves speaking with one another to bring da'as and fear of Heaven into each other and to raise up students, the lights of the makifim, the surrounding lights, enter. That is, he merits to understand and know what he did not understand and know before.

Scene 3 · LM II:7 §6 · paragraph §6.1

כִּי מַה שֶּׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ זֶה בְּחִינַת פְּנִימִי, כִּי זֶה הַשֵּׂכֶל נִכְנָס לְתוֹךְ שִׂכְלוֹ; אֲבָל מַה שֶּׁאֵין יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹךְ שִׂכְלוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָבִין, זֶה בְּחִינַת מַקִּיפִים, כִּי זֶה הַדָּבָר מַקִּיף סְבִיבוֹת שִׂכְלוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּפְנִים בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָבִין זֹאת, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיף אֶצְלוֹ.

EN (our paraphrase): For what a person understands and grasps with his mind is called 'inner,' since that understanding enters his mind. But what cannot enter his mind, what he cannot understand, is called 'surrounding,' makifim, for it surrounds his mind from outside, and he cannot bring it inside, because for him it is a surrounding light.

Scene 5 · LM II:7 §6 · paragraph §6.2

וּכְשֶׁעוֹסֵק לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, וּמַכְנִיס בָּהֶם דַּעְתּוֹ, נִמְצָא שֶׁנִּתְרוֹקֵן מֹחוֹ מֵהַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת שֶׁהָיָה לוֹ, אֲזַי עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָס הַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף לִפְנִים, כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרוֹקֵן שִׂכְלוֹ עַל יְדֵי שֶׁהִכְנִיס דַּעְתּוֹ בַּחֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס הַמַּקִּיף לִפְנִים, וְזוֹכֶה לְהָבִין בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵבִין מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין מִתְּחִילָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): When he busies himself speaking with people and puts his da'as into them, his mind is emptied of the understanding he had. Then, through that, the surrounding understanding enters inside. Because his mind was emptied by putting his da'as into his friend, the makif comes in, and he merits to understand what he could not understand at first.

Scene 6 · LM II:7 §6 · paragraph §6.3

וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּמַקִּיפִים, כִּי מַה שֶּׁמַּקִּיף לָזֶה, הוּא בְּחִינַת פְּנִימִי אֵצֶל חֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה. וְיֵשׁ שֵׂכֶל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיף לָזֶה, וְאֵצֶל אַחֵר זֶה הַשֵּׂכֶל הוּא נָמוֹךְ אֲפִלּוּ מִבְּחִינַת פְּנִימִי, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה,

EN (our paraphrase): There are many levels of makifim. What is surrounding for one person is inner for his friend who stands on a higher level, and so higher and higher. And there is understanding which is surrounding for this one, while for another it is lower even than his inner level, because he stands so much higher.

Scene 7 · LM II:7 §6 · paragraph §6.3

וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּמַכְנִיס בּוֹ דַּעְתּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָס מַקִּיף שֶׁלּוֹ לִפְנִים כַּנַּ"ל. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, שֶׁכָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ נִכְנָס מַקִּיף שֶׁלּוֹ לִפְנִים, עַל־יְדֵי שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ וְתַלְמִידוֹ וּמַכְנִיס בּוֹ דַּעְתּוֹ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And through one speaking with his friend about fear of Heaven and putting his da'as into him, his own makif enters inside. And so on higher and higher: each one, by his own level and rung, has his makif enter inside, through speaking with his friend and student and putting his da'as into him.

Scene 9 · Devarim 30:14, as quoted in LM II:7 · paragraph §6.4

וְזֶהוּ: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.

EN (our paraphrase): And this is the verse: 'For the thing is very near to you, in your mouth and in your heart, to do it.'

Scene 10 · LM II:7 §6 · paragraph §6.5

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד – הַיְנוּ לְקָרֵב אֵלֶיךָ הַדָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מְאֹד, בְּחִינַת מַקִּיפִים, שֶׁהֵם נֶעְלָמִים וּרְחוֹקִים מְאֹד מִן הָאָדָם, וּלְקָרְבָם אֵלֶיךָ לְהַכְנִיסָם בִּפְנִים – זֶה תָּלוּי בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.

EN (our paraphrase): 'For the thing is very near to you': that is, to bring near to you the thing that is 'very,' me'od, meaning the makifim, which are hidden and very far from a person. To bring them near and take them inside depends on 'your mouth and your heart, to do it.'

Scene 11 · LM II:7 §6 · paragraph §6.6

בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ – זֶה בְּחִינַת: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת, הַיְנוּ שֶׁיְּגַלֶּה חָכְמָתוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְתַלְמִידָיו כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'In your mouth and in your heart' is 'my mouth will speak wisdom, and the musings of my heart are understanding': that he reveals his wisdom and understanding to his students.

Scene 12 · LM II:7 §6 · paragraph §6.7

לַעֲשׂתוֹ – בְּחִינַת כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהַכְנִיס וּלְקָרֵב הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְאֹד, לְהַכְנִיסָם לִפְנִים כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'to do it': like 'it is as if he made him,' as we said. Through this he can bring in and draw near the makifim, which are 'very,' and take them inside.

Part 6 — The World to Come, and Holding Heaven and Earth

Scene 2 · LM II:7 §6, on Kiddushin 39b · paragraph §6.8

וּלְמַעְלָה מִן הַכֹּל הֵם הַמַּקִּיפִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל חָכָם הַדּוֹר, שֶׁהוּא הָרַבִּי שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁזֶּה הָרַבִּי וְהֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר עוֹסֵק לְדַבֵּר עִם תַּלְמִידָיו וּמַכְנִיס בָּהֶם דַּעְתּוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִים הַמַּקִּיפִים שֶׁלּוֹ לִפְנִים. וְהַמַּקִיפִים שֶׁלּוֹ הֵם בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, כִּי הַמַּקִּיפִים שֶׁלּוֹ הֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, כִּי שָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן.

EN (our paraphrase): And above everything are the highest makifim, those of the wise one of the generation, the Rebbe of the generation. When this Rebbe and sage of the generation busies himself speaking with his students and puts his da'as into them, his makifim enter inside. And his makifim are length of days and years, for his makifim are the World to Come, 'the day that is entirely long,' for there it is above time.

Scene 3 · LM II:7 §6 · paragraph §6.9

כִּי כָל הַזְּמַן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה כֻּלּוֹ, מַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶׁיִּהְיֶה, הוּא כֻּלּוֹ אַיִן וָאֶפֶס נֶגֶד יוֹם אֶחָד, וַאֲפִלּוּ נֶגֶד רֶגַע אַחַת שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ. וְשָׁם אֵין שׁוּם זְמַן, כִּי הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, רַק סֵדֶר הַזְּמַנִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם הֵם בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת שֶׁל הַמַּקִּיפִים.

EN (our paraphrase): For all the time of this whole world, all that was and all that will be, is as nothing at all against one day, even one moment, of the World to Come, which is 'the day that is entirely long.' There is no time there at all, for it is above time. The only order of times there is the grasping of the makifim:

Scene 4 · LM II:7 §6, on Shmuel I 1:20 and Shemos 34:22 · paragraph §6.9

שֶׁיֵּשׁ מַקִּיפִים שֶׁהֵם בְּחִינַת יָמִים, וְיֵשׁ מַקִּיפִים שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁנִים, בְּחִינַת: תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, תְּקוּפוֹת הַשָּׁנִים; וְאֵלּוּ הַמַּקִּיפִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, הֵם בְּחִינַת סֵדֶר הַזְּמַנִּים שָׁם. וְהַשָּׂגוֹת מַקִיפִים הַלָּלוּ זֶה עִקָּר הַתַּעֲנוּג וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא; אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיגָם.

EN (our paraphrase): some makifim are 'days' and some are 'years,' as in 'the turning of the days' and 'the turning of the years.' These makifim are the order of time there. And grasping these makifim is the main delight and joy of the World to Come. Fortunate is the one who merits to grasp them!

Scene 5 · LM II:7 §6, on Tehillim 31:20 · paragraph §6.10

וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה, כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע. כִּי הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, זֶה בְּחִינַת: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, כִּי הֵם הֵם רַב טוֹב הַצָּפוּן וְטָמוּן וְסָתוּם מֵעֵין כֹּל. וְזֶהוּ: מָה רַב טוּבְךָ – מָה דַיְקָא, כִּי הֵם בְּחִינַת מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִיתָ מֶה פִּשְׁפַּשְׁתְּ, בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע.

EN (our paraphrase): This is the 'goal of knowing': the goal of knowledge is that we do not know. For grasping these makifim, the delight of the World to Come, is 'How great is Your goodness that You have hidden away for those who fear You': they are the great good that is hidden, concealed and closed from every eye. And 'how great is Your goodness' says 'mah,' 'what,' precisely: they are 'what,' as in 'what have you seen, what have you searched,' the goal of knowing, that we do not know.

Scene 6 · LM II:7 §6, on Shoftim 20:43 · paragraph §6.11

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר, כִּי כֶּתֶר הוּא בְּחִינַת מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִין וְכוּ':

EN (our paraphrase): And this is the flow of Keser, the crown. For Keser is a surrounding light, as it is written, 'they surrounded, kitru, Binyamin.'

Scene 8 · LM II:7 §7, on Divrei HaYamim I 29:11 · paragraph §7.1

וְזֶה הֶחָכָם שֶׁזּוֹכֶה לְאֵלּוּ הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל, בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר, הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִינַת כֹּל, בְּחִינַת: כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְתַרְגּוּמוֹ: דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא. הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה אוֹחֵז וּמְקַיֵּם שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, עוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כִּי הַצַּדִּיק וְהֶחָכָם הַנַּ"ל הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם, לְקַיֵּם אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּבְחִינָתוֹ.

EN (our paraphrase): And this sage, who merits these makifim, the flow of Keser, must have the quality of 'kol,' 'all,' as in 'for all that is in heaven and on earth,' which the Targum renders 'who holds onto heaven and earth.' That is, he must hold and sustain both worlds, the upper world and the lower world, which are heaven and earth. For this tzaddik and sage must hold onto both of them, to sustain each one according to its level.

Scene 9 · LM II:7 §7 · paragraph §7.2

כִּי יֵשׁ דָּרֵי מַעְלָה וְיֵשׁ דָּרֵי מַטָּה, דְּהַיְנוּ עוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, בְּחִינַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְצָרִיךְ הַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לְדָרֵי מַעְלָה, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית מַה פִּשְׁפַּשְׁתְּ, בְּחִינַת: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ;

EN (our paraphrase): For there are dwellers above and dwellers below, the upper world and the lower world, heaven and earth. The tzaddik must show the dwellers above that they do not know anything at all of Hashem's knowledge. This is the grasp of 'mah,' 'what,' as in 'what have you seen, what have you searched,' and 'where is the place of His glory?'

Scene 10 · LM II:7 §7, quoting Yeshayahu 6:3 and 26:19 · paragraph §7.3

וּלְהֶפֶךְ צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לְדָרֵי מַטָּה, שֶׁאַדְּרַבָּא, מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. כִּי יֵשׁ שׁוֹכְנֵי עָפָר, שֶׁהֵם בְּנֵי־אָדָם הַמּוּנָחִים בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ הַצַּדִּיק לְעוֹרְרָם וְלַהֲקִיצָם, בִּבְחִינַת: הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר. וּלְגַלּוֹת לָהֶם שֶׁה' עִמָּם, וְהֵם סְמוּכִים־אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וּלְחַזְּקָם וּלְעוֹרְרָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְיָאֲשִׁין עַצְמָן, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עֲדַיִן הֵם אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּקְרוֹבִים־אֵלָיו, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

EN (our paraphrase): And the opposite: he must show the dwellers below that, on the contrary, 'the whole earth is full of His glory.' For there are 'dwellers in the dust,' people on the lowest level, who imagine they are very far from Hashem. The tzaddik must rouse and wake them, as in 'Awake and sing, you who dwell in the dust,' and reveal to them that Hashem is with them and they are close to Him; to strengthen them so they never despair, Heaven forbid, for they are still near to Hashem, since the whole earth is full of His glory.

Scene 11 · LM II:7 §7 · paragraph §7.4

וְזֶה בְּחִינַת כֹּל, שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק, בְּחִינַת: כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דְּאָחֵד בִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, הַיְנוּ שֶׁהוּא אוֹחֵז וּמְקַיֵּם שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת: עוֹלָם הָעֶלְיוֹן הוּא אוֹחֵז וּמְקַיֵּם בִּבְחִינַת מָה, בְּחִינַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וְעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן הוּא מְקַיֵּם בִּבְחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

EN (our paraphrase): And this is the 'kol,' 'all,' that the tzaddik has: 'for all in heaven and on earth,' holding heaven and earth. He holds and sustains both worlds: the upper world he sustains with 'mah,' 'where is the place of His glory,' and the lower world with 'the whole earth is full of His glory.'

Part 7 — Never Despair, and Knowing What Not to Say

Scene 2 · LM II:7 §7, referring to LM II:68 · paragraph §7.5

[וְעַיֵּן לְקַמָּן, שָׁם מְבֹאָר גַּם כֵּן עִנְיָן זֶה בְּבֵאוּר יוֹתֵר קְצָת. וְהַכְּלָל – שֶׁהַצַּדִּיק, עִקָּר שְׁלֵמוּתוֹ – כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְדַבֵּר וְלִלְמֹד וּלְהָאִיר בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד, בְּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים,

EN (our paraphrase): See later in the book, Torah sixty-eight, where this is explained a little more. The rule is: the tzaddik's main completeness is when he has both these qualities, that he knows how to speak, teach and shine into each and every one, into the dwellers above and the dwellers below, the upper and the lower, heaven and earth, which are the great and the small.

Scene 3 · LM II:7 §7 · paragraph §7.5

הַיְנוּ שֶׁלְּהַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, בְּנֵי עֲלִיָּה, בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ לְהַצַּדִּיק לְהַרְאוֹת לָהֶם וּלְגַלּוֹת לָהֶם, שֶׁעֲדַיִן אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת: מֶה חָמִית מַה פִּשְׁפַּשְׁתְּ וְכוּ'; וְזֶה הַלִּמּוּד וְהַהַשָּׂגָה הוּא צָרִיךְ לְהָאִיר וּלְהַכְנִיס בְּהַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה.

EN (our paraphrase): That is, to the great in stature, the elevated ones, the dwellers above, the tzaddik must have the strength to show and reveal that they still know nothing at all of Hashem, as in 'what have you seen, what have you searched.' This teaching and grasp he must shine into the great ones, the dwellers above.

Scene 4 · LM II:7 §7 · paragraph §7.6

וּלְהֶפֶךְ, יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁמּוּנָחִים בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, עַד שֶׁהָיוּ מְיָאֲשִׁין אֶת עַצְמָן לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְבָר אָבַד נִצְחָם וְתוֹחַלְתָּם מֵה' – צָרִיךְ הַצַּדִּיק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְעוֹרְרָם וְלַהֲקִיצָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְיָאֲשִׁין עַצְמָן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה,

EN (our paraphrase): And the opposite: there are people lying on a very low level, so low that they would give up on themselves completely, Heaven forbid, because it seems to them that they are very far from Hashem, and that their hope in Hashem is already lost. The tzaddik must have the strength to rouse them and wake them, so that they never give up on themselves in any way in the world, whatever may be,

Scene 5 · LM II:7 §7 · paragraph §7.6, §7.7

וּלְהַרְאוֹת לָהֶם וּלְהָאִיר בָּהֶם, כִּי עֲדַיִן ה' עִמָּם וְאֶצְלָם וְקָרוֹב לָהֶם, וַאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן שָׁם דַּיְקָא נִמְצָא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְזֶה בְּחִינַת כֹּל, שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק וְכוּ', כַּנַּ"ל]:

EN (our paraphrase): and to show them and shine into them that Hashem is still with them, beside them and close to them, even right inside the earth. Even if one has fallen to the lowest depths, Heaven forbid, even so, precisely there His glory is found, for the whole earth is full of His glory. And this is the 'kol,' 'all,' that the tzaddik has, as we said.

Scene 7 · LM II:7 §8 · paragraph §8.1

גַּם זֶה הַחֲכַם־הַדּוֹר הַנַּ"ל צָרִיךְ לֵידַע אֵיזֶה מַקִּיפִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַמְשִׁיכָם וְאֵיזֶה מַקִּיפִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַמְשִׁיכָם, וּבִשְׁבִיל זֶה יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין רַשָּׁאִים לְגַלּוֹתָם בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים, כִּי אִם יְגַלֶּה אוֹתָן הַדְּבָרִים, יִכָּנְסוּ מַקִּיפִים אֲחֵרִים בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ כַּנַּ"ל. וְלִפְעָמִים אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל אֵלּוּ הַמַּקִּיפִים,

EN (our paraphrase): Also, this sage of the generation must know which makifim he should draw down and which he should not. Because of this, there are things one may not reveal before students, for if he reveals them, other makifim will enter his mind, as we said. And sometimes one should not receive these makifim,

Scene 8 · LM II:7 §8 · paragraph §8.2

כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁהָרַב מְדַבֵּר עִם תַּלְמִידוֹ אֵיזֶה פְּשָׁט בגמפ"ת [גְּמָרָא, פֵּרוּשׁ, תּוֹסְפוֹת], וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו הוּא בָּא עַל אֵיזֶה קֻשְׁיָא, וְאוֹתוֹ הַקֻּשְׁיָא הָיָה בִּתְחִלָּה בִּבְחִינַת מַקִּיף אֶצְלוֹ, כִּי לֹא יָדַע מִמֶּנָּהּ בִּתְחִלָּה, וְתֵכֶף כְּשֶׁנּוֹפֵל בְּשִׂכְלוֹ זֹאת הַקֻּשְׁיָא, הוּא אוֹמְרָהּ בִּפְנֵי תַּלְמִידוֹ, וּבְתוֹךְ כָּךְ כְּשֶׁמַּסְבִּיר לוֹ הַקֻּשְׁיָא, נוֹפֵל בְּשִׂכְלוֹ תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא,

EN (our paraphrase): for example, when a rav is explaining to his student some explanation in Gemara, Rashi and Tosafos, and in the middle of his words he comes upon a question. That question was at first a makif for him, for he did not know of it at first. As soon as the question falls into his mind, he says it before his student, and while he is explaining the question, an answer to it falls into his mind.

Scene 9 · LM II:7 §8 · paragraph §8.2

נִמְצָא שֶׁחוֹזֵר וּמַשִּׂיג מַקִּיף אַחֵר, שֶׁהוּא תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא, וַאֲזַי אוֹמֵר גַּם הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד. אַךְ כְּשֶׁמְּגַלֶּה גַּם הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, אֲזַי נִכְנָס בּוֹ עוֹד מַקִּיף אַחֵר, וְאָז עַל־יְדֵי זֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁבָּא עָלָיו עַתָּה, הָדְרָא קֻשְׁיָא לְדוּכְתָּא, וְאַדְּרַבָּא, עַתָּה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה.

EN (our paraphrase): So he has grasped another makif, the answer to the question, and then he says the answer too before the student. But when he reveals the answer before the student, yet another makif enters him, and then, through this new understanding that came to him, the question returns to its place. On the contrary, now the question is stronger and wider than before.

Scene 10 · LM II:7 §8 · paragraph §8.2

נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁגִּלָּה הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִכְנָס בּוֹ מַקִּיף אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֵׂכֶל חָדָשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חָזְרָה הַקֻּשְׁיָא לִמְקוֹמָהּ בְּיֶתֶר עֹז, כִּי עַתָּה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה.

EN (our paraphrase): So by revealing the answer before the student, another makif, a new understanding, entered him, and through it the question came back to its place with greater force, for now the question is stronger and wider than at first.

Scene 11 · LM II:7 §8 · paragraph §8.3

כְּמוֹ־כֵן יֵשׁ בְּהַשָּׂגוֹת, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹתָם, כִּי אִם יְגַלֶּה זֶה הַתֵּרוּץ בִּפְנֵי הַתַּלְמִיד, יִכָּנֵס בּוֹ מַקִּיף חָדָשׁ, שֶׁעַל־יָדוֹ יִהְיֶה הַקֻּשְׁיָא חֲזָקָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, עַד שֶׁיּוּכַל לִכָּנֵס בְּהַשָּׂגוֹת מַקִּיפִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם, כִּי הֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן.

EN (our paraphrase): So too in higher understanding, there are things that are forbidden to reveal. For if he reveals this answer before the student, a new makif will enter him, by which the question will be stronger and wider than before, until he could come into understandings of makifim that are above time, where time is not enough to explain the questions and answers there, for they are above time.

Scene 12 · LM II:7 §8 · paragraph §8.3

כִּי כָל מַה שֶּׁהוּא מְגַלֶּה אֵיזֶה שֵׂכֶל, קֻשְׁיָא אוֹ תֵּרוּץ, נִכְנָס בּוֹ שֵׂכֶל חָדָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיף כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן אִם לֹא יִהְיֶה נִזְהָר בִּדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק אֵיזֶה דָּבָר לְגַלּוֹת וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נִכְנָס בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֲרָם, כִּי הֵם בְּחִינַת מַקִּיפִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For whenever he reveals some understanding, question or answer, a new understanding enters him, which is a makif, as we said. So if he is not careful with his words, to weigh what to reveal and what not to reveal, he will enter into questions and answers that time is not enough to explain, for they are makifim above time.

Scene 13 · LM II:7 §8 · paragraph §8.4

עַל־כֵּן מֻכְרָח הֶחָכָם לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, לְדַקְדֵּק וְלִזָּהֵר מַה לְּגַלּוֹת וּמַה שֶּׁלֹּא לְגַלּוֹת, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַשִּׂיג רַק אוֹתָן הַמַּקִּיפִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַשִּׂיג, וְלֹא יָבוֹא לְהַשִּׂיג מַקִּיפִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַשִּׂיג:

EN (our paraphrase): So the sage must make a fence for his words, to be exact and careful what to reveal and what not to reveal, so that he grasps only the makifim he needs to grasp, and does not come to grasp makifim that he need not grasp.

Part 8 — Be Silent: Moshe, Rabbi Akiva and Pirkei Avos

Scene 2 · Menachos 29b, as quoted in LM II:7 §8 · paragraph §8.5

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ. אָמַר לוֹ: עָתִיד אֶחָד לַעֲמֹד וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה דּוֹרֵשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת. אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רָאוּי שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה.

EN (our paraphrase): And this is what our Sages said: when Moshe went up on high, he found the Holy One, blessed be He, tying crowns onto the letters. He said to Him: Master of the world, who holds You back? He said: in the future a man will arise named Akiva ben Yosef, who will expound on every single crownlet heaps upon heaps of laws. Moshe said: Master of the world, it would be fitting that the Torah be given through him! He said to him: Be silent; so it arose in thought.

Scene 3 · LM II:7 §8 · paragraph §8.6

וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מָה אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁתֹק וְכוּ', הֲלֹא כְּבָר אָמַר הַקֻּשְׁיָא, וּמַה זּוֹ שְׁתִיקָה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִקְשָׁה מַה שֶּׁהִקְשָׁה. אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁאָמַר מֹשֶׁה הַקֻּשְׁיָא, נָפַל בְּשִׂכְלוֹ תֵּרוּץ עַל הַקֻּשְׁיָא. אַךְ אִם הָיָה אוֹמֵר אֶת הַתֵּרוּץ, הָיָה נִכְנַס בּוֹ מַקִּיף אַחֵר, וְהָיָה בָּא עַל קֻשְׁיָא יוֹתֵר חֲזָקָה וּרְחָבָה מִבַּתְּחִלָּה. עַל־כֵּן אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "שְׁתֹק" עַל הַתֵּרוּץ, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁתֹּק וְלֹא יְגַלֶּה אֶת הַתֵּרוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל קֻשְׁיָא יוֹתֵר חֲזָקָה מִבַּתְּחִלָּה.

EN (our paraphrase): At first glance this is difficult: why did Hashem say 'be silent'? Moshe had already asked his question; what silence is this? But as soon as Moshe said the question, an answer fell into his mind. Had he said the answer, another makif would have entered him, and he would have come to a question stronger and wider than the first. So Hashem told him 'be silent' about the answer: do not reveal it, so as not to come to a question even stronger than the first.

Scene 4 · LM II:7 §8 · paragraph §8.7

וְזֶהוּ: כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, הַיְנוּ שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַשֵּׂכֶל הַפְּנִימִי, אֲזַי עוֹלֶה בְּמַחֲשָׁבָה שֵׂכֶל אַחֵר חָדָשׁ, כִּי נִכְנָס מַקִּיף אַחֵר לִפְנִים, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁתֹּק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לְמַקִּיפִים שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַשִּׂיגָם כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is 'so it arose in thought': as soon as the inner understanding is revealed, a new understanding arises in the mind, for another makif enters inside. So one must be silent, so as not to come to makifim that one need not grasp. This is 'be silent; so it arose in thought.'

Scene 5 · Avos 1:1, as quoted in LM II:7 §8 · paragraph §8.8

וְזֶה פֵּרוּשׁ: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.

EN (our paraphrase): And this is the meaning of: 'Be deliberate in judgement, raise up many students, and make a fence for the Torah.'

Scene 6 · LM II:7 §8 · paragraph §8.9

הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין – זֶה בְּחִינַת שֶׁצָּרִיךְ הֶחָכָם הַנַּ"ל לִהְיוֹת לוֹ מְתִינוּת, לֵידַע אֵיךְ לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד; שֶׁלִּפְנֵי בְּחִינַת דָּרֵי מַעְלָה יְגַלֶּה לָהֶם הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ'; וְלִפְנֵי דָּרֵי מַטָּה יְגַלֶּה הַהַשָּׂגָה שֶׁל מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

EN (our paraphrase): 'Be deliberate in judgement': the sage must have deliberateness, to know how to speak with each and every person. Before the dwellers above he reveals the grasp of 'mah,' 'what have you seen'; and before the dwellers below he reveals the grasp of 'the whole earth is full of His glory.'

Scene 7 · LM II:7 §8, quoting Tehillim 75:8 · paragraph §8.9

וְזֶה בְּחִינַת דִּין, בְּחִינַת מִשְׁפָּט, בְּחִינַת: כִּי אֱלֹקִים שֹׁפֵט, זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים – שֶׁהַגְּבוֹהִים הוּא צָרִיךְ לְהַשְׁפִּיל, לְהַרְאוֹת לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהַקְּטַנִּים, בְּחִינַת שׁוֹכְנֵי עָפָר, צָרִיךְ לְהָרִים, לְעוֹרְרָם וְלַהֲקִיצָם שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): And this is 'judgement,' mishpat, as in 'For Elokim judges: this one He lowers and this one He raises.' The high ones he must lower, showing them that they know nothing at all of Hashem's knowledge; and the small ones, the dwellers in the dust, he must raise, rousing and waking them not to despair, for the whole earth is full of His glory. And this is

Scene 8 · LM II:7 §8 · paragraph §8.10

וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה – כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשָּׂגָה כָּזוֹ, לְהָאִיר בִּגְדוֹלִים וּקְטַנִּים וְכוּ' כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי יַעֲמִיד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, כִּי כֻּלָּם צְרִיכִים אֵלָיו, כִּי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לִלְמֹד עִם כֻּלָּם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'raise up many students': for when he merits such a grasp, to shine into great and small, he will surely raise up many students, for they all need him, since he has the strength to learn with all of them. And this is

Scene 9 · LM II:7 §8, on Avos 3:13 · paragraph §8.11

וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה – בְּחִינַת: סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה; כִּי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו, לִשְׁתֹּק לִפְעָמִים, בְּחִינַת: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה,

EN (our paraphrase): 'make a fence for the Torah,' as in 'a fence for wisdom is silence.' He must make a fence for his words, and sometimes be silent, as in 'be silent; so it arose in thought.'

Scene 10 · LM II:7 §8 · paragraph §8.11

כִּי עַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּקִּיפִים, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּשִּׂיג וּמֵבִין מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהַשִּׂיג מִתְּחִלָּה, עַל־כֵּן הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו וְלִשְׁתֹּק לִפְעָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְנֹס בְּמַקִּיפִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁאֵין הַזְּמַן מַסְפִּיק לְבָאֵר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): For by raising up many students, he merits to grasp the makifim, understanding what he could not grasp before. So he must make a fence for his words and sometimes be silent, so as not to enter makifim that are above time, where time is not enough to explain the questions and answers there.

Part 9 — Son and Student: Two Kinds of Grasp

Scene 2 · LM II:7 §8 · paragraph §8.12

וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּחִינוֹת שֶׁל דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, דְּהַיְנוּ הַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת מָה וְהַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, הֵם בְּחִינַת הַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת בֵּן וְהַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת תַּלְמִיד,

EN (our paraphrase): And these two levels, of the dwellers above and the dwellers below, the grasp of 'mah' and the grasp of 'the whole earth is full of His glory,' are the grasp of a son and the grasp of a student.

Scene 3 · LM II:7 §8 · paragraph §8.13

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבֵּן וְתַלְמִיד כֻּלּוֹ חָד כַּנַּ"ל, כִּי הַבֵּן הוּא גַם־כֵּן תַּלְמִיד, כַּנַּ"ל, וְהַתַּלְמִיד הוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת בֵּן, כִּי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין בֵּן לְתַלְמִיד. כִּי הַבֵּן שֶׁהוּא תַּלְמִיד הוּא בְּמַעֲלָה יְתֵרָה מִתַּלְמִיד לְבַד, כִּי הַבֵּן הוּא כֻּלּוֹ נִמְשָׁךְ מִן הָאָב, מֵרֹאשׁוֹ עַד רַגְלוֹ, וְאֵין בּוֹ שׁוּם שַׂעֲרָה שֶׁאֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת מִמֹּחַ הָאָב, עַל־כֵּן בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל הַבֵּן גְּדוֹלָה יוֹתֵר בְּמַעֲלָה מֵהַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת הַתַּלְמִיד.

EN (our paraphrase): For although son and student are all one, as we said, since a son is also a student and a student is like a son, as if the teacher made him, even so there is a difference between a son and a student. A son who is also a student has an extra level over a student alone, for the son is drawn entirely from the father, from head to foot, with not a single hair that is not drawn from the father's mind. So the grasp of the son is higher than the grasp of the student.

Scene 4 · LM II:7 §8, on Yevamos 49b and Shemos 33:20 · paragraph §8.14

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחִלּוּק שֶׁבֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לִשְׁאָר נְבִיאִים; כִּי מֹשֶׁה רָאָה בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, וְהֵם רָאוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה לְהַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּן וְתַלְמִיד. כִּי מֹשֶׁה הִשִּׂיג בְּחִינַת: כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי, זֶה בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ הַהַשָּׂגָה שֶׁל דָּרֵי מַעְלָה, בְּחִינַת בֵּן.

EN (our paraphrase): And this is the difference between the prophecy of Moshe Rabbeinu and that of the other prophets. Moshe saw through a clear lens, and they saw through a lens that was not clear. This is the difference between the grasp of the dwellers above and that of the dwellers below, which are son and student. For Moshe grasped 'no man can see Me and live,' which is the grasp of 'mah,' 'what have you seen,' the grasp of the dwellers above, the son.

Scene 5 · LM II:7 §8, on Yeshayahu 6:1–3 · paragraph §8.14

וִישַׁעְיָה, שֶׁהָיָה בְּמַדְרֵגָה קְטַנָּה מִמֹּשֶׁה, אָמַר: וָאֶרְאֶה אֶת ה' – זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגָה שֶׁל דָּרֵי מַטָּה, בְּחִינַת תַּלְמִיד, בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדַע יְשַׁעְיָה שֶׁיֵּשׁ הַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת מָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָמַר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, שֶׁהוּא הָיָה בִּבְחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת: וָאֶרְאֶה אֶת ה'.

EN (our paraphrase): And Yeshayahu, who was on a lower level than Moshe, said, 'I saw Hashem.' This is the grasp of the dwellers below, the student, 'the whole earth is full of His glory.' For although Yeshayahu knew that there is a grasp of 'mah,' even so he spoke according to his level, which was the grasp of 'the whole earth is full of His glory': 'I saw Hashem.'

Scene 6 · LM II:7 §8 · paragraph §8.15

נִמְצָא שֶׁבֵּן וְתַלְמִיד הֵם בְּחִינוֹת דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, הַיְנוּ הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית מַה פִּשְׁפַּשְׁתְּ, בְּחִינַת: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת: כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם – זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַבֵּן, הַשָּׂגַת דָּרֵי מַעְלָה. וְהַשָּׂגָה שֶׁל מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת: וָאֶרְאֶה אֶת ה', זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַתַּלְמִיד, הַשָּׂגַת דָּרֵי מַטָּה.

EN (our paraphrase): So son and student are the levels of the dwellers above and the dwellers below. The grasp of 'mah,' 'what have you seen, what have you searched,' 'where is the place of His glory,' 'no man can see Me and live,' is the grasp of the son, the dwellers above. And the grasp of 'the whole earth is full of His glory,' 'I saw Hashem,' is the grasp of the student, the dwellers below.

Scene 7 · LM II:7 §8 · paragraph §8.15

כִּי הַבֵּן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ כֻּלּוֹ מִמֹּחַ הָאָב, עַל־כֵּן זוֹכֶה לְהַשָּׂגַת אָבִיו מַמָּשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת מָה, שֶׁהוּא הַהַשָּׂגָה שֶׁל הָרַבִּי וְהֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר כַּנַּ"ל. אֲבָל הַתַּלְמִיד אֵין מְקַבֵּל רַק בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל דָּרֵי מַטָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): For the son, who is drawn entirely from the father's mind, merits his father's very grasp, which is 'mah,' the grasp of the Rebbe and sage of the generation. But the student receives only the grasp of the dwellers below, 'the whole earth is full of His glory.'

Scene 9 · LM II:7 §9 · paragraph §9.1

וְצָרִיךְ לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹן בַּתַּחְתּוֹן וְתַחְתּוֹן בָּעֶלְיוֹן, שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן כָּלוּל מִבְּחִינַת תַּלְמִיד, וְכֵן הַתַּלְמִיד יִהְיֶה כָּלוּל מִבְּחִינַת בֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יִרְאָה.

EN (our paraphrase): And one must include the worlds in each other, upper in lower and lower in upper: the son must include something of the student, and the student must include something of the son, so that they will have awe.

Scene 10 · LM II:7 §9 · paragraph §9.2

כִּי הַבֵּן, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ', וְאִם־כֵּן לֹא יִהְיֶה לוֹ יִרְאָה כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן כָּלוּל מִבְּחִינַת תַּלְמִיד, לְהַרְאוֹת לִבְחִינַת בֵּן גַם־כֵּן קְצָת מֵהַהַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת הַתַּלְמִיד, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה.

EN (our paraphrase): For the son, whose grasp is 'mah,' 'what have you seen,' would then have no awe at all, since he does not see His glory at all. So the son must include the student's level: he must be shown something of the student's grasp too, 'the whole earth is full of His glory,' so that he will have awe.

Scene 11 · LM II:7 §9 · paragraph §9.3

וְכֵן הַתַּלְמִיד שֶׁהַשָּׂגָתוֹ בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאִם־כֵּן יוּכַל לְהִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לוֹ קְצָת מֵהַהַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת הַבֵּן, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת, וְיִהְיֶה לוֹ יִרְאָה:

EN (our paraphrase): And likewise the student, whose grasp is 'the whole earth is full of His glory,' could become nullified out of existence. So he must be shown a little of the son's grasp, 'mah,' so that he is not nullified out of existence, and so that he will have awe.

Part 10 — Ratzon at the Table: Eating and Livelihood

Scene 2 · LM II:7 §10 · paragraph §10.1

וְעַל־יְדֵי כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, עַל־יְדֵי־זֶה מִי שֶׁהוּא אִישׁ־חַיִל, וְאֵינוֹ הַהֶפֶךְ, הוּא יָכוֹל לְקַבֵּל בְּעֵת הָאֲכִילָה הֶאָרַת הָרָצוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּאִיר לוֹ הָרָצוֹן בְּעֵת הָאֲכִילָה, וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִכְסֹף מְאֹד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג, בְּלִי שׁוּם יְדִיעָה, שֶׁלֹּא יֵדַע כְּלָל מָה הוּא רוֹצֶה.

EN (our paraphrase): Through the joining of son and student, one who is an 'ish chayil,' a capable and fortunate person, and not the opposite, what people call a 'shlimazel,' can receive at the time of eating the illumination of ratzon, of will. That is, ratzon shines into him while he eats, and he yearns and longs very much for Hashem with a tremendous will, without any knowing, so that he does not know at all what it is he wants.

Scene 3 · LM II:7 §10, on Tehillim 145:15, Bamidbar 23:23 and Yerushalmi Shabbos 2 · paragraph §10.2

וְזֶה בְּחִינַת: וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. בְּעִתּוֹ זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל, בְּחִינַת: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל קֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁיִּהְיֶה מְחִצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת.

EN (our paraphrase): And this is 'and You give them their food in its time,' be'ito. 'In its time' is the illumination of ratzon, as in 'At this time, ka'eis, it will be said to Yaakov and to Israel: what has Hashem wrought?' As our Sages said: in the future the partition of the tzaddikim will be further inside than that of the ministering angels.

Scene 4 · LM II:7 §10 · paragraph §10.2

מְחִצָּה זֶה בְּחִינַת מַקִּיפִים, שֶׁהֵם הַמְּחִצָּה שֶׁל הַשֵּׂכֶל. וְלֶעָתִיד יִהְיֶה מְחִצּוֹת הַמַּקִּיפִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים לְמַעְלָה מִמַּקִּיפִים שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, וְאָז יִהְיֶה הַשָּׂגָתָם בְּחִינַת מָה, בְּחִינַת: מַה פָּעַל קֵל.

EN (our paraphrase): The 'partition' is the makifim, the enclosure of the mind. In the future, the makifim of the tzaddikim will be above the makifim of the ministering angels, and then their grasp will be 'mah,' 'what has Hashem wrought.'

Scene 5 · LM II:7 §10 · paragraph §10.3

וְזֹאת הַהֶאָרָה שֶׁל בְּחִינַת מָה הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, וְהוּא מִתְגַּלֶּה בְּעֵת הָאֲכִילָה, בִּבְחִינַת: וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ – בְּעִתּוֹ דַיְקָא, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָה, בְּחִינַת: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה וְכוּ', בְּחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this illumination of 'mah' is the illumination of ratzon, which is above everything, and it is revealed at the time of eating, as in 'You give them their food in its time.' 'In its time' precisely: the illumination of ratzon, which is 'mah,' as in 'at this time it will be said to Yaakov and to Israel, what,' the makifim, which are 'mah,' which is the illumination of ratzon.

Scene 7 · LM II:7 §10, quoting Daniel 4:17–19 · paragraph §10.4

וּמַה שֶּׁמִּתְגַּלֶּה הֶאָרַת הָרָצוֹן בְּעֵת הָאֲכִילָה דַּוְקָא – דַּע, כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לַחְגֹּר מָתְנָיו לִהְיוֹת מְפַרְנֵס, לִתֵּן פַּרְנָסָה לְהַתְּלוּיִים בּוֹ, הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ־חַיִל וְלֹא יִהְיֶה הַהֶפֶךְ, שֶׁקּוֹרִין: "רֹעַ־מַזָּל" "שְׁלֵימַזָּל", כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קְצָת מֶמְשָׁלָה. כִּי כָל הַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מֵהַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ: אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף וְכוּ' וּמָזוֹן לְכֹלָא בֵּהּ, אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא.

EN (our paraphrase): And why is the illumination of ratzon revealed precisely at the time of eating? Know that whoever wants to gird his loins to be a provider, to give livelihood to those who depend on him, must be an 'ish chayil,' and not the opposite, the shlimazel. For he needs some measure of dominion, since all livelihood is drawn from kingship, as it is written of the king: 'The tree that you saw, that grew and became strong, with food for all in it: it is you, O king.'

Scene 8 · LM II:7 §10, on Rus 2:14 and Zevachim 102a · paragraph §10.5

וְעַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל פַּרְנָסָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קְצָת מֶמְשָׁלָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה שַׁיָּכוּת עִם הַמַּלְכוּת. וְזֶה בְּחִינַת: לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם – אֵין הֲלוֹם אֶלָּא מַלְכוּת. כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה, בְּחִינַת מַלְכוּת, לְעֵת הָאֹכֶל, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So one who wants to receive livelihood needs some measure of dominion, so that he has some connection with kingship. This is 'At mealtime, come here, halom': and 'halom' always refers to kingship. He needs dominion, kingship, at the time of eating, for through it livelihood is drawn down.

Scene 9 · LM II:7 §10, on Bereishis 3:16 · paragraph §10.6

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהַבַּעַל חוֹגֵר מָתְנָיו נֶגֶד אִשְׁתּוֹ וּמְחַיֵּב עַצְמוֹ לְפַרְנָסָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכְּתֻבָּה: וַאֲנָא אֶפְלַח וְאוֹקִיר וְאֵזוֹן וְכוּ', אָז נוֹתְנִים לוֹ קְצָת מֶמְשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהוּא יִמְשֹׁל בָּךְ, כִּי עַל־יְדֵי הַמֶּמְשָׁלָה הוּא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So when a husband girds himself toward his wife and obligates himself to provide for her, as it is written in the kesubah, 'I will work, honour and sustain,' he is then given some measure of dominion, as the verse says, 'and he will rule,' for through the dominion he can draw down the livelihood.

Scene 10 · LM II:7 §10 · paragraph §10.7

וְכֵן כָּל הַשָּׂרִים – כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן פַּרְנָסָה יוֹתֵר לַאֲנָשִׁים רַבִּים הַתְּלוּיִים בּוֹ, הוּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹתֵר מֶמְשָׁלָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ הַפַּרְנָסָה עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And so with all officials: whoever must provide livelihood for more people who depend on him needs more dominion, so that he can draw down the livelihood through kingship.

Scene 12 · LM II:7 §10, on Mishlei 1:24 with Rashi · paragraph §10.8

וְהַמַּלְכוּת מְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה מִן בְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, דְּהַיְנוּ הָרְמָזִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת יָדַיִם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּהַיְנוּ רְמָזִים, כִּי כְּשֶׁהֶחָכָם מְגַלֶּה חָכְמָתוֹ, לִפְעָמִים אוֹמֵר אֵיזֶה דִּבּוּר, שֶׁמְּרַמֵּז בּוֹ רְמָזִים לְתַלְמִידָיו, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בְּפִיו בְּפֵרוּשׁ, רַק עַל־יְדֵי הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר הֵם מְבִינִים כַּוָּנָתוֹ.

EN (our paraphrase): And kingship receives livelihood from the 'hands' that are in the sea of wisdom, meaning hints, which are 'hands.' As it is written, 'I stretched out my hand and no one paid attention,' and Rashi explains: hints. For when the sage reveals his wisdom, sometimes he says a word in which he hints things to his students, something he cannot explain openly with his mouth; only through the hints in his words do they understand his intent.

Scene 13 · LM II:7 §10, on Tehillim 104:25 · paragraph §10.8

וְאֵלּוּ הָרְמָזִים הֵם בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת: נָטִיתִי יָדִי כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, בִּבְחִינַת: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם.

EN (our paraphrase): These hints are 'hands,' as in 'I stretched out my hand.' And these are the hands in the sea of wisdom, as in 'this is the sea, great and wide of hands.'

Scene 14 · LM II:7 §10, on Tehillim 145:16 · paragraph §10.9

וּמֵאֵלּוּ הַיָּדַיִם מְקַבֵּל בְּחִינַת הַמַּלְכוּת אֶת הַפַּרְנָסָה, בִּבְחִינַת: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, הַיְנוּ שֶׁהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל. וְזֶהוּ: וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן – בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּתוֹךְ הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ,

EN (our paraphrase): From these hands kingship receives the livelihood, as in 'You open Your hand and satisfy every living thing with ratzon': livelihood is drawn from these hands. And 'satisfy every living thing with ratzon' is the illumination of ratzon that is revealed within livelihood, as in 'You give them their food in its time.'

Scene 15 · LM II:7 §10 · paragraph §10.9

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמַּלְכוּת מְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה מִיָּדַיִם אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, עַל־כֵּן מִתְגַּלֶּה שָׁם בְּתוֹךְ הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה הֶאָרַת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל, כִּי הַמַּקִּיפִים מְאִירִים בְּיָם הַחָכְמָה שֶׁמְּגַלֶּה הֶחָכָם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Because kingship receives livelihood from these hands in the sea of wisdom, there, within eating and livelihood, the illumination of the makifim is revealed, which is the illumination of ratzon; for the makifim shine in the sea of wisdom that the sage reveals.

Part 11 — The Leviathan, the Manna, and Silence at the Meal

Scene 2 · LM II:7 §10, on Tehillim 104:25–26 and Yeshayahu 27:1 with Rashi · paragraph §10.10

וְזֶה בְּחִינַת: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם וְכוּ', לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ. לִוְיָתָן זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ, לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקָלָּתוֹן, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: מַלְכוּת.

EN (our paraphrase): And this is 'This is the sea, great and wide of hands... the Leviathan that You formed to play with.' Leviathan is kingship, as it is written, 'Leviathan the straight serpent, Leviathan the twisting serpent,' and Rashi explains: kingdoms.

Scene 3 · LM II:7 §10, on Chagigah 12b · paragraph §10.11

וְזֶהוּ: לְשַׂחֶק בּוֹ – בְּחִינַת שְׁחָקִים, שֶׁשָּׁם שׁוֹחֲקִין מָן, דְּהַיְנוּ פַּרְנָסָה. הַיְנוּ שֶׁהַמַּלְכוּת בְּחִינַת לִוְיָתָן מְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה מִן הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַפַּרְנָסָה לְהַמַּלְכוּת, שָׁם הִיא נִשְׁחֶקֶת וְנִכְתֶּשֶׁת לִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק פַּרְנָסָה כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ.

EN (our paraphrase): And 'to play with,' lesachek, is 'shechakim,' the heavens where manna is ground, meaning livelihood. That is, kingship, the Leviathan, receives livelihood from the hands in the sea of wisdom, 'the sea, great and wide of hands'; and when the livelihood reaches kingship, there it is ground and crushed, to give each and every one his share of livelihood as is fitting for him.

Scene 4 · LM II:7 §10 · paragraph §10.12

וְזֶהוּ: לְשַׂחֶק בּוֹ – בְּחִינַת שְׁחָקִים, שֶׁשָּׁם שׁוֹחֲקִין מָן. כִּי הַפַּרְנָסָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מָן, נִשְׁחֶקֶת וְנִכְתֶּשֶׁת אֵצֶל בְּחִינַת הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת לִוְיָתָן, שֶׁמְּקַבֵּל הַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם, הַיְנוּ מִן הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת רְמָזִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So 'to play with' is the heavens where manna is ground: livelihood, which is manna, is ground and crushed by kingship, the Leviathan, which receives it from 'the sea, great and wide of hands,' the hands in the sea of wisdom, which are hints.

Scene 5 · LM II:7 §10, on Tehillim 145:15 · paragraph §10.13

וְזֶהוּ: כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ; כִּי הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין וּמְצַפִּין עַל פַּרְנָסָה, וְהַמַּלְכוּת מְלַקֵּט וּמְקַבֵּץ כָּל אֵלּוּ הַבִּטְחוֹנוֹת שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, מַה שֶּׁכֻּלָּם מְצַפִּין וּמִסְתַּכְּלִין עַל פַּרְנָסָה, וְעִם אֵלּוּ הַבִּטְחוֹנוֹת עוֹלָה הַמַּלְכוּת וּמְקַבֵּל פַּרְנָסָה מִן יָדַיִם הַנַּ"ל. וְזֶהוּ: כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַבִּטְחוֹנוֹת הַנַּ"ל, שֶׁכֻּלָּם יְשַׂבֵּרוּן אֵלָיו, וּמְצַפִּין וּמִסְתַּכְּלִין עַל פַּרְנָסָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'All of them look to You with hope, to give them their food in its time.' Everyone looks and hopes for livelihood, and kingship gathers and collects all these hopes and trusts of everyone in the world, all their looking and hoping for livelihood. With these trusts, kingship rises and receives livelihood from those hands. 'All of them look to You': through these trusts, that all look to Him and hope for livelihood, livelihood is drawn down through kingship.

Scene 6 · LM II:7 §10 · paragraph §10.14

וְזֶהוּ: לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ – בְּעִתּוֹ דַיְקָא, בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁמִּתְגַּלָּה בְּתוֹךְ הַפַּרְנָסָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל קֵל, בְּחִינַת: וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ, בְּחִינַת: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And 'to give them their food in its time': 'in its time' precisely, the illumination of ratzon that is revealed within livelihood, which is 'at this time it will be said to Yaakov and to Israel, what has Hashem wrought,' and 'You give them their food in its time,' and 'You open Your hand and satisfy every living thing with ratzon.'

Scene 8 · LM II:7 §10, on Tehillim 44:4 · paragraph §10.15

וְזֶהוּ: כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם. יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ – זֶה בְּחִינַת הַיָּדַיִם הַנַּ"ל, שֶׁבָּהֶם מִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם, כִּי הַמַּקִּיפִים הֵם אוֹר הַפָּנִים, וְזֶה: כִּי רְצִיתָם, כִּי הֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is 'For Your right hand, Your arm, and the light of Your face, for You favoured them.' 'Your right hand and Your arm' are the hands we described, in which the illumination of the makifim is revealed, the illumination of ratzon. 'And the light of Your face, for You favoured them, retzisam': for the makifim are the light of the face, and 'You favoured them' because they are the illumination of ratzon.

Scene 9 · LM II:7 §10, on Koheles 10:17 and Yeshayahu 54:13 · paragraph §10.16

וְזֶהוּ: אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן־חֹרִין וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ. חֵרוּת זֶה בְּחִינַת יוֹבֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, כִּי יוֹבֵל הוּא אוֹתִיּוֹת: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה', דְּהַיְנוּ כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד. כִּי בָּנַיִךְ זֶה בֵּן, לִמּוּדֵי ה' הֵם תַּלְמִידִים, וּמִכְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹבֵל, בְּחִינַת חֵרוּת, מִשָּׁם מְקַבֵּל הַמַּלְכוּת הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'Fortunate are you, O land, whose king is free, and whose officers eat at the proper time.' Freedom is the Yovel, the Jubilee, which is the joining of son and student. For Yovel is hinted in the verse 'and all your children will be taught by Hashem': the joining of son and student. 'Your children' is the son, and 'taught by Hashem' are the students. And from the joining of son and student, which is Yovel, freedom, kingship receives livelihood.

Scene 10 · LM II:7 §10 · paragraph §10.17

וְזֶהוּ: אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִין – שֶׁמַּלְכוּת מְקַבֵּל הַפַּרְנָסָה מִבְּחִינַת חֵרוּת, בְּחִינַת יוֹבֵל וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: שָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ. בָּעֵת, זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן, שֶׁמִּתְגַּלֶּה בִּשְׁעַת אֲכִילָה, בְּחִינַת: כָּעֵת יֵאָמֵר וְכוּ' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So 'Fortunate are you, O land, whose king is free': kingship receives livelihood from freedom, the Yovel. And 'whose officers eat at the proper time,' ba'eis: 'the time' is the revealing of ratzon, revealed at the time of eating, as in 'at this time it will be said.'

Scene 11 · LM II:7 §10, on Taanis 5b · paragraph §10.18

וְזֶה בְּחִינַת: אֵין מְסִיחִין בִּסְעֻדָּה, כִּי אָז, בִּשְׁעַת סְעֻדָּה, מֵאִיר הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is 'one does not converse during a meal.' For then, at the time of the meal, the illumination of ratzon shines, which is the illumination of the makifim, and the makifim are silence, as in 'be silent; so it arose in thought.'

Part 12 — Selach Na and the Secret of Chanukah

Scene 2 · LM II:7 §11 · paragraph §11.1

וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה. כִּי עִנְיָן חֲנֻכָּה, דַּע, כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶׁזּוֹכֶה לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים, דְּהַיְנוּ בַּקָּשַׁת סְלַח נָא, כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲנֻכָּה, כִּי עַל־יְדֵי סְלַח נָא נַעֲשֶׂה חֲנֻכָּה.

EN (our paraphrase): And this is the idea of Chanukah. Know that each person, according to how far he merits to accomplish his request on Yom Kippur, the request of 'Selach na,' 'Please forgive,' so he has Chanukah. For through 'Selach na,' Chanukah comes about.

Scene 3 · LM II:7 §11, on Bamidbar 14:19 and Taanis 29a · paragraph §11.2

כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה, עַל חֵטְא הַמְּרַגְּלִים, וְעַל־יְדֵי חֵטְא הַמְּרַגְּלִים גָּרְמוּ חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמַר לָהֶם: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. כִּי אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, שֶׁבּוֹ נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וּמֹשֶּׂה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ עַל זֶה סְלַח נָא, כִּי בְּזֶה הַחֵטְא וְהַפְּגָם תְּלוּיִים כָּל הָעֲווֹנוֹת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה הַפְּגָם נֶחֱרַב הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ,

EN (our paraphrase): For Moshe Rabbeinu asked, 'Please forgive the sin of this people,' for the sin of the spies. Through that sin they caused the destruction of the Beis HaMikdash, as our Sages said that Hashem told them: 'You wept a weeping for nothing; I will set for you a weeping for generations.' That night was the night of Tisha B'Av, when the Beis HaMikdash was destroyed. Moshe asked 'Selach na' for this, for on this sin and flaw all sins depend, since through it the Beis HaMikdash was destroyed,

Scene 4 · LM II:7 §11, on Yeshayahu 1:21 with Rashi · paragraph §11.3

וּבִזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה קַיָּם הָיִינוּ נְקִיִּים מֵעֲווֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, כִּי תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל לַיְלָה, וְתָמִיד שֶׁל בֵּין־הָעַרְבַּיִם הָיָה מְכַפֵּר עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל יוֹם, כִּי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, לְפִי גֹּדֶל רוּחָנִיּוּתָם וְדַקּוּתָם אֵין יְכוֹלִין לִשָּׂא עֲלֵיהֶם הַמַּשָּׂא שֶׁל עָווֹן אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד,

EN (our paraphrase): and while the Beis HaMikdash stood, we were clean of sins, as it is written, 'righteousness lodged in her,' and Rashi explains: the morning tamid offering atoned for the sins of the night, and the afternoon tamid atoned for the sins of the day. For Israel, the holy nation, by their great spirituality and refinement, cannot carry the load of sin even for one day.

Scene 5 · LM II:7 §11 · paragraph §11.3

עַל־כֵּן אָנוּ צְרִיכִין אֶת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיְּכַפֵּר עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם. וּמֵעֵת אֲשֶׁר חָרַב בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְנַקּוֹת עַצְמֵנוּ מִן הָעֲווֹנוֹת, כִּי אֵין מִי שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ.

EN (our paraphrase): So we need the Beis HaMikdash to atone for us every day. And since our Beis HaMikdash was destroyed, we cannot clean ourselves of sins, for there is no one to atone for us.

Scene 6 · LM II:7 §11 · paragraph §11.4

וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיָּדַע כָּל זֹאת, עַל־כֵּן מָסַר נַפְשׁוֹ עַל יִשְׁרָאֵל, וּבִקֵּשׁ: סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה וְכוּ', כִּי יָדַע שֶׁבְּזֶה הַחֵטְא תָּלוּי חֻרְבַּן הַבַּיִת, שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁזָּכָה לִפְעֹל בַּקָּשָׁתוֹ, מִזֶּה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת, בְּחִינַת חֲנֻכָּה, הֶפֶךְ חֻרְבַּן הַבַּיִת.

EN (our paraphrase): Moshe Rabbeinu, peace be upon him, knew all this, and so he gave himself over for Israel and asked, 'Please forgive the sin of this people,' for he knew that the destruction of the Temple, which includes all sins, depended on this sin. And when he succeeded in his request, from this came the chanukas habayis, the dedication of the House, Chanukah, the opposite of the destruction of the House.

Scene 7 · LM II:7 §11, on Bamidbar 14:19 · paragraph §11.5

וְכֵן כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לִפְעֹל בַּקָּשַׁת סְלַח נָא בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם חֻרְבַּן הַבַּיִת, כְּמוֹ־כֵן נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת, בְּחִינַת חֲנֻכָּה. נִמְצָא שֶׁחֲנֻכָּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי סְלַח נָא כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן רָמַז מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, צֵרוּף חֲנוּכָּה בַּפָּסוּק סְלַח נָא, כִּי סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה וְכוּ' – הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת "חֲנוּכָּה", כִּי חֲנֻכָּה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי סְלַח נָא וְכוּ' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And so each person, according to how far he merits to accomplish the request of 'Selach na' on Yom Kippur, through which the flaw of the destruction is repaired, likewise there comes about the dedication of the House, Chanukah. So Chanukah comes through 'Selach na.' That is why Moshe Rabbeinu hinted the word Chanukah in the verse: 'Please forgive the sin of this people, according to the greatness of Your kindness, and as You have borne...' has the initials of 'Chanukah,' for Chanukah comes through 'Selach na.'

Scene 9 · LM II:7 §11, on Taanis 16a and Midrash Shir HaShirim · paragraph §11.6

וְכֵן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל כֻּלָּם כְּלוּלִים בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, כִּי בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ כָּלוּל מִבְּחִינוֹת בֵּן וְתַלְמִיד, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁמִּמֶּנּוּ הוֹרָאָה יוֹצְאָה לְיִשְׂרָאֵל – זֶה בְּחִינַת תַּלְמִיד. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ חֲדַר הַמִּטּוֹת שֶׁעַל־יָדוֹ פָּרִים וְרָבִים יִשְׂרָאֵל – זֶה בְּחִינַת בֵּן.

EN (our paraphrase): And all the ideas we have described are included in the Beis HaMikdash, for it includes son and student. Our Sages said: why is it called Mount Moriah? Because from it hora'ah, teaching, goes out to Israel: this is the student. And our Sages also said that it is called the 'inner chamber' because through it Israel are fruitful and multiply: this is the son.

Scene 10 · LM II:7 §11, on Shmuel II 24 · paragraph §11.7

וְעַל־כֵּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹם הַגֹּרֶן, זֶה בְּחִינַת פַּרְנָסָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת לֶחֶם־הַפָּנִים שֶׁהָיָה בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, זֶה בְּחִינַת הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁבּוֹ נִתְגַּלֶּה אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים כַּנַּ"ל, כִּי אוֹר הַפָּנִים זֶה בְּחִינַת ש"ע נְהוֹרִין, כַּיָּדוּעַ, וְש"ע הוּא שְׁתֵּי פְּעָמִים "הֶקֵּף", כַּמּוּבָא.

EN (our paraphrase): That is why the Beis HaMikdash was on the site of a threshing floor: this is livelihood, drawn down through the joining of son and student. And this is the Lechem HaPanim, the showbread that was in the Beis HaMikdash: eating and livelihood, drawn through the joining of son and student, in which the lights of the makifim are revealed, the light of the face. For the light of the face is the three hundred and seventy lights, as is known, and three hundred and seventy is twice 'hekef,' 'surrounding,' as is brought.

Scene 11 · LM II:7 §11, on Tehillim 104:15 · paragraph §11.8

וְזֶה בְּחִינַת: לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן, וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד, הַיְנוּ שֶׁבְּתוֹךְ הָאֲכִילָה מִתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַמַּקִּיפִים שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת: לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם וְכוּ'. וְעַל־כֵּן מִצְוַת חֲנֻכָּה בְּשֶׁמֶן, כִּי חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה, וְנִתְגַּלֶּה אוֹר הַפָּנִים, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת לֶחֶם הַפָּנִים, בְּחִינוֹת: לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם וְכוּ', כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'to make the face shine with oil, and bread that sustains the heart of man': within eating, the illumination of the makifim is revealed, the light of the face. That is why the mitzvah of Chanukah is with oil, for Chanukah is the dedication of the House, through which livelihood is drawn and the light of the face is revealed, which is the Lechem HaPanim, 'to make the face shine with oil, and bread.'

Part 13 — Kohen and King, and the Breath of Life

Scene 2 · LM II:7 §11, on Bamidbar 6:25 · paragraph §11.9

וְזֶה בְּחִינוֹת: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. וִיחֻנֶּךָּ – זֶה בְּחִינוֹת חֲנֻכָּה, שֶׁעַל־יָדוֹ נִתְגַּלֶּה אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת: יָאֵר ה' פָּנָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'May Hashem make His face shine upon you and be gracious to you,' vichuneka. 'Vichuneka' is Chanukah, through which the light of the face is revealed: 'may Hashem make His face shine.'

Scene 3 · LM II:7 §11 · paragraph §11.10

וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ זָכָה לְסוֹד חֲנֻכָּה, עַל־יְדֵי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל וְנָתַן לִבּוֹ עֲלֵיהֶם לְהִסְתַּכֵּל בְּצָרָתָם, כִּי הוּא הָיָה רַחֲמָן וּמַנְהִיג אֲמִתִּי כַּנַּ"ל. וְעִקָּר צָרַת יִשְׂרָאֵל הוּא הַמַּשָּׂא שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם סְלַח נָא כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חֲנֻכָּה, בְּחִינַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת, שֶׁבְּזֶה תָּלוּי תִּקּוּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And Moshe Rabbeinu merited the secret of Chanukah because he gave himself over for Israel and set his heart to look at their troubles, for he was compassionate and a true leader, as we said. And the main trouble of Israel is the load of sins, Heaven forbid, so he asked 'Selach na' for them. Through this came Chanukah, the dedication of the House, on which the repair of all these levels depends.

Scene 4 · LM II:7 §11, on Shemos 3:4 and Melachim I 20 · paragraph §11.11

וְזֶהוּ חֲנוּכָּה – חָנוּ־כ"ה, הַיְנוּ כ"ה בְּכִסְלֵו. כִּסְלֵיו הוּא אוֹתִיּוֹת: וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נָתַן לִבּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּצָרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ: כִּי סָר לִרְאוֹת – לְשׁוֹן סָר וְזָעֵף. וְעִקָּר צָרָתָן הוּא הַמַּשָּׂא שֶׁל עֲווֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is Chanukah: 'chanu kaf-hei,' they rested on the twenty-fifth, the twenty-fifth of Kislev. And Kislev is hinted in the letters of 'Hashem saw that he turned aside to see,' for Moshe Rabbeinu set his heart to look at the troubles of Israel. 'Sar lir'os,' he turned to see, is the language of 'sar vezaef,' troubled and upset. And their main trouble is the load of sins, Heaven forbid.

Scene 5 · LM II:7 §11, on Shemos Rabbah 2 · paragraph §11.12

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁרָאָה שֶׁהוּא נוֹתֵן לִבּוֹ עַל זֶה, קְרָאוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר: מֹשֶׁה מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי – הִנְנִי לִכְהֻנָּה, הִנְנִי לְמַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

EN (our paraphrase): And when Hashem saw that he set his heart on this, He called to him, 'Moshe, Moshe,' and he said 'Hineni,' 'Here I am.' As our Sages expounded: here I am for priesthood, here I am for kingship.

Scene 6 · LM II:7 §11, on Tehillim 99:6, Zevachim 102a and Vayikra 10:11 · paragraph §11.13

הִנְנִי לִכְהֻנָּה – זֶה בְּחִינַת חֲנֻכַּת־הַבַּיִת, כִּי מֹשֶׁה שִׁמֵּשׁ בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו. גַּם כֹּהֵן הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, כִּי בְּכֹהֵן נֶאֱמַר: לְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; לְהוֹרוֹת – לְשׁוֹן הוֹרָאָה, זֶה בְּחִינַת תַּלְמִיד. גַּם לְהוֹרֹת – לְשׁוֹן הֵרָיוֹן, בְּחִינַת בֵּן.

EN (our paraphrase): 'Here I am for priesthood': this is the dedication of the House, for Moshe served as kohen during the seven days of inauguration, as it is written, 'Moshe and Aharon among His priests.' And a kohen is also the joining of son and student, for of the kohen it says, 'to teach, lehoros, the children of Israel.' Lehoros means teaching: this is the student. And lehoros also hints at bringing new life into being: this is the son.

Scene 7 · LM II:7 §11, on Bereishis 14:18 · paragraph §11.14

הִנְנִי לְמַלְכוּת – זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יָדוֹ נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה, שֶׁבּוֹ נִתְגַּלֶּה אוֹר הַפָּנִים כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, וְהוּא כֹהֵן לְקֵ-ל עֶלְיוֹן. מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם – זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת. הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן – הַיְנוּ בְּחִינַת פַּרְנָסָה, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת הַנַּ"ל. וְהוּא כֹהֵן – זֶה בְּחִינַת כְּהֻנָּה כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַפַּרְנָסָה עַל־יְדֵי הַמַּלְכוּת, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'Here I am for kingship': this is the kingship we described, through which livelihood is drawn, in which the light of the face is revealed. And this is 'Malki-Tzedek, king of Shalem, brought out bread and wine, and he was a kohen to the Most High.' 'Malki-Tzedek, king of Shalem' is kingship. 'Brought out bread and wine' is livelihood, drawn through kingship. 'And he was a kohen' is priesthood, the joining of son and student, from which livelihood is drawn through kingship.

Scene 8 · LM II:7 §12, on Chullin 49a · paragraph §12.1

וְזֶה בְּחִינַת מֶזֶג הָרֵאָה; כְּשֶׁהָרֵאָה הִיא בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, הִיא כְּלוּלָה מִכָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל. כִּי הָרֵאָה הִיא מְאִירַת עֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה – זֶה בְּחִינַת תַּלְמִיד, שֶׁהַשָּׂגָתוֹ בְּחִינַת: וָאֶרְאֶה אֶת ה'.

EN (our paraphrase): And this is the balanced temperament of the lung. When the lung is in balance, it includes all the levels we described. For the lung 'brightens the eyes,' as our Sages said: this is the student, whose grasp is 'I saw Hashem.'

Scene 9 · LM II:7 §12, referring to LM II:5, on Yeshayahu 64:3 · paragraph §12.2

גַּם עַל־יְדֵי הָרֵאָה בָּא שֵׁנָה – זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת הַבֵּן, שֶׁהַשָּׂגָתוֹ בְּחִינַת מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה, בְּחִינַת: עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ.

EN (our paraphrase): Also, through the lung comes sleep, as explained elsewhere above, in Torah five. This is the grasp of the son, whose grasp is 'mah,' 'what have you seen.' This is sleep, as in 'No eye has seen, Elokim, except You.'

Scene 10 · LM II:7 §12, on Koheles 1:6 and Iyov 4:15 · paragraph §12.3

וְרוּחַ הַחַיִּים שֶׁבְּתוֹךְ הָרֵאָה זֶה בְּחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ"ל, בְּחִינַת: סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, בְּחִינַת: וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף, בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים.

EN (our paraphrase): And the breath of life within the lung is the makifim, as in 'round and round goes the wind,' and 'a breath passed over my face,' the light of the face.

Scene 11 · LM II:7 §12 · paragraph §12.4

וּכְשֶׁהַשְּׁמָנִים שֶׁל הָרֵאָה הֵם בַּמֶּזֶג הַשָּׁוֶה, עַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר אוֹר הַפָּנִים, בִּבְחִינַת: לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַשְּׁמָנִים שֶׁל הָרֵאָה מֵאִיר אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת מַקִּיפִים.

EN (our paraphrase): And when the oils of the lung are in balance, the light of the face shines through it, as in 'to make the face shine with oil': through the oils of the lung, the light of the face, the makifim, shines.

Scene 12 · LM II:7 §12, on Tehillim 145:16 · paragraph §12.5

וְהַיָּדַיִם הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה כַּנַּ"ל, בָּהֶם נִתְגַּלֶּה אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת מַקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, בִּבְחִינַת: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וְכוּ', כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת חֲתָ"ךְ, שֶׁהוּא סוֹפֵי־תֵבוֹת שֶׁל פּוֹתֵ'חַ אֶ'ת יָדֶ'ךָ, שֶׁהוּא הַשֵּׁם שֶׁל הַפַּרְנָסָה, כַּמּוּבָא. חֲתָ"ךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים "רוּחַ", הַיְנוּ שֶׁבְּאֵלּוּ הַיָּדַיִם הַנַּ"ל נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת: סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, בְּחִינַת: וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And in the hands in the sea of wisdom, the light of the face is revealed, the makifim, which are the illumination of ratzon, as in 'You open Your hand.' And this is 'Chatach,' the final letters of 'Posei'ach es yadecha,' 'You open Your hand,' which is the Name of livelihood, as is brought. 'Chatach' is twice 'ruach,' breath: in these hands the makifim are revealed, 'round and round goes the wind,' 'a breath passed over my face.'

Scene 13 · LM II:7 §12, on Yechezkel 10:8 · paragraph §12.6

וְזֶה בְּחִינַת: וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם – זֶה בְּחִינַת כַּנְפֵי הָרֵאָה שֶׁשָּׁם סוֹבֵב הָרוּחַ, בְּחִינַת מַקִּיפִים, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הֶאָרַת הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is 'the hands of a man under their wings': this is the wings of the lung, where the breath goes round, the makifim, from which the illumination of the hands is drawn.

Scene 14 · LM II:7 §12, on Mishlei 18:14 · paragraph §12.7

וְזֶה בְּחִינַת: רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ. רוּחַ אִישׁ – זֶה בְּחִינַת רוּחַ־הַחַיִּים הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת: סוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, בְּחִינַת מַקִּיפִים שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, בְּחִינַת: יְכַלְכֵּל וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is 'A man's spirit will sustain him in his illness.' 'A man's spirit' is the breath of life, 'round and round goes the wind,' the makifim, from which livelihood and sustenance are drawn, 'will sustain,' yechalkel.

Part 14 — The Voyage of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua

Scene 2 · LM II:7 §13 · paragraph §13.1

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּעַיְּנִים וּמְדַבְּרִים מֵאֵיזֶה חִדּוּשׁ שֶׁחִדֵּשׁ הֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר, אֲזַי נוֹפֵל יִרְאָה עַל זֶה שֶׁמְּדַבֵּר וּמְעַיֵּן בְּהַחִדּוּשׁ. כִּי כְּשֶׁחוֹזְרִים אֶת הַחִדּוּשׁ, אֲזַי נִתְעוֹרֵר וְנִתְגַּלֶּה יָם הַחָכְמָה, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבֵּל הַמַּלְכוּת אֶת הַפַּרְנָסָה, וַאֲזַי בָּא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה.

EN (our paraphrase): So when people study and speak about some new Torah insight that the sage of the generation has revealed, awe falls on the one speaking and studying it. For when they review the insight, the sea of wisdom is aroused and revealed, from which kingship receives livelihood, and then kingship comes to draw down livelihood.

Scene 3 · LM II:7 §13, on Avos 3:2 · paragraph §13.2

וְעִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בְּמַלְכוּת, כִּי מַלְכוּת הִיא מְקוֹר הַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. וַאֲזַי נִתְעוֹרֵר הַיִּרְאָה שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ זֶה הַחִדּוּשׁ, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בְּיִרְאָה, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, וּכְדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ דְּבָרָיו כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁחוֹזְרִים אֶת הַחִדּוּשׁ, שֶׁאֲזַי בָּא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת לְקַבֵּל מִשָּׁם פַּרְנָסָה, וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת יִרְאָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרֵר יִרְאָה שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ"ל, עַל־כֵּן נוֹפֵל יִרְאָה עַל זֶה שֶׁמְּעַיֵּן בְּהַחִדּוּשׁ:

EN (our paraphrase): And the main place of awe is in kingship, for kingship is the source of awe, as they said: 'were it not for the fear of the kingdom.' And then the awe of the sage who revealed this insight is aroused, for everything depends on awe: he needed awe so that his words would be heard and would last, as we said. So when the insight is reviewed, kingship comes to receive livelihood from there, and kingship is awe, and through this the sage's awe is aroused. That is why awe falls on the one who studies the insight.

Scene 5 · Bava Basra 74b, as quoted in LM II:7 §14 · paragraph §14.1, §14.2

וְזֶה פֵּרוּשׁ: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, וְהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר. נִזְדַּעְזֵעַ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְנִנְעַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ: מַה זֶה, יְהוֹשֻׁעַ, מִפְּנֵי מַה נִּזְדַּעְזַעְתָּ. אָמַר לוֹ: מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר:

EN (our paraphrase): And this is the explanation of: 'It happened that Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua were travelling on a ship. Rabbi Eliezer was asleep and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer woke up. He said: What is this, Yehoshua? Why did you tremble? He said: I saw a great light in the sea. He said: Perhaps you saw the eyes of the Leviathan, as it says, his eyes are like the eyelids of the dawn.'

Scene 6 · LM II:7 §14, on Yeshayahu 64:3 · paragraph §14.3, §14.4

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – זֶה בְּחִינַת בֵּן וְתַלְמִיד. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – זֶה בְּחִינַת בֵּן, שֶׁהַשָּׂגָתוֹ בְּחִינַת מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ', בְּחִינַת: כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם, בְּחִינַת: עַיִן לֹא רָאַתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּי אֱלִיעֶזֶר – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת בֵּן כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua are son and student. Rabbi Eliezer is the son, whose grasp is 'mah,' 'what have you seen,' 'no man can see Me,' 'no eye has seen, Elokim, except You.' And this is Rabbi Eliezer, for Eliezer is the initials of 'Ayin lo ra'asah Elokim zulasecha ya'aseh,' 'No eye has seen, Elokim, except You, what He will do': this is the son.

Scene 7 · LM II:7 §14, on Yeshayahu 26:19 · paragraph §14.5

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – זֶה בְּחִינַת תַּלְמִיד, שֶׁהַשָּׂגָתוֹ הוּא בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת: וָאֶרְאֶה אֶת ה', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל דָּרֵי מַטָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְעוֹרְרָם וְלַהֲקִיצָם, שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר; וּלְהַרְאוֹת לָהֶם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וְזֶה בְּחִינַת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי יְהוֹשֻעַ הוּא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נִבְלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר.

EN (our paraphrase): Rabbi Yehoshua is the student, whose grasp is 'the whole earth is full of His glory,' 'I saw Hashem': the grasp of the dwellers below, who must be roused and woken so they do not give up, as in 'Awake and sing, you who dwell in the dust,' and shown that the whole earth is full of His glory. And Yehoshua is the initials of 'Yichyu meisecha, nevelasi yekumun, hakitzu veranenu shochnei afar': 'Your dead will live... awake and sing, you who dwell in the dust.'

Scene 8 · LM II:7 §14, on Bamidbar Rabbah 19 · paragraph §14.6

וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכָם הַדּוֹר, שֶׁהוּא מֵאִיר בְּבֵן וְתַלְמִיד כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן הָיָה לוֹ בֵּן שֶׁהָיָה שְׁמוֹ אֱלִיעֶזֶר וְתַלְמִיד שֶׁשְּׁמוֹ יְהוֹשֻׁעַ. כִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן מֹשֶׁה הוּא בְּחִינַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל הַנַּ"ל, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ עַל פָּסוּק: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר – הָאֶחָד הַמְיֻחָד, כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בִּקֵּשׁ עַל זֶה, שֶׁיִּהְיֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו, וְנִתְקַיֵּם כֵּן:

EN (our paraphrase): And Moshe Rabbeinu, the sage of the generation, who shines into son and student, had a son named Eliezer and a student named Yehoshua. For Eliezer the son of Moshe is the aspect of Rabbi Eliezer the Great, as the Midrash brings on 'and the name of the one was Eliezer': the unique one. For Moshe Rabbeinu prayed that Rabbi Eliezer would be among his descendants, and so it was.

Scene 10 · LM II:7 §14 · paragraph §14.7, §14.8

וְזֶה: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ'. מַעֲשֶׂה הוּא מָה ש"ע, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים, הַיְנוּ בְּחִינַת מַקִּיפִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת ש"ע נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת מָה כַּנַּ"ל. וְזֶה:

EN (our paraphrase): And this is 'It happened,' ma'aseh, 'Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua.' Ma'aseh is 'mah' and three hundred and seventy, as is brought in the writings of the Arizal: the makifim, the three hundred and seventy lights of the light of the face, 'mah.' And this is

Scene 11 · LM II:7 §14, on Mishlei 31:14 · paragraph §14.9

שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה, הַיְנוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת בֵּן וְתַלְמִיד, הָיוּ מְהַלְּכִין בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁשָּׁם מִתְגַּלִּין אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים. וְזֶה בְּחִינַת סְפִינָה, לְשׁוֹן סָפוּן וְטָמוּן, בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים שֶׁהֵם סְפוּנִים וּטְמוּנִין מֵעֵין כֹּל, וְזֶה בְּחִינַת: הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר – לְשׁוֹן סְחוֹר סְחוֹר, בְּחִינַת מַקִּיפִים שֶׁהֵם בְּחִינַת סְפִינָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'they were travelling on a ship': Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, son and student, were going in the sea of wisdom, where the lights of the makifim are revealed. And this is a ship, sefinah, from the word for 'hidden away,' safun: the makifim are hidden and concealed from every eye. And this is 'She is like the merchant ships,' socher, from 'sechor sechor,' round and round: the makifim, which are the ship.

Part 15 — The Eyes of the Leviathan, and Pharaoh's Dream

Scene 2 · LM II:7 §14 · paragraph §14.10

וְזֶה וְהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר. כִּי הַשָּׂגַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּן, הוּא בְּחִינַת שֵׁנָה, בְּחִינַת: עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ', בְּחִינַת מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ' כַּנַּ"ל. אֲבָל הַשָּׂגַת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּלְמִיד, בְּחִינַת דָּרֵי מַטָּה, הוּא בְּחִינַת נֵעוֹר, בְּחִינַת: וָאֶרְאֶה אֶת ה', בְּחִינַת: מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת: הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר. וְזֶה: וְהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יָשֵׁן, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נֵעוֹר, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'Rabbi Eliezer was asleep and Rabbi Yehoshua was awake.' For the grasp of Rabbi Eliezer, the son, is sleep: 'no eye has seen,' 'mah,' 'what have you seen.' But the grasp of Rabbi Yehoshua, the student, the dwellers below, is awake: 'I saw Hashem,' 'the whole earth is full of His glory,' 'awake and sing, you who dwell in the dust.' So Rabbi Eliezer was asleep and Rabbi Yehoshua was awake.

Scene 3 · LM II:7 §14 · paragraph §14.11, §14.12, §14.13

נִזְדַּעְזֵעַ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְנִנְעַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. נִנְעַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן בְּתַלְמִיד, כִּי צָרִיךְ לִכְלֹל בֵּן בְּתַלְמִיד. לְהַרְאוֹת לִבְחִינַת בֵּן בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל הַתַּלְמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה כַּנַּל. וְזֶהוּ: וְנִנְעַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַיְנוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּן, בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ"ל, נִכְלָל בִּבְחִינַת תַּלְמִיד, שֶׁהַשָּׂגָתוֹ בְּחִינַת נֵעוֹר כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'Rabbi Yehoshua trembled, and Rabbi Eliezer woke up.' 'Rabbi Eliezer woke up' is including the son in the student. For the son must be included in the student: the son must be shown the student's grasp, so that he will have awe. And this is 'Rabbi Eliezer woke up': Rabbi Eliezer, the son, the level of sleep, was included in the student, whose grasp is being awake.

Scene 4 · LM II:7 §14, on Devarim 10:12 · paragraph §14.14

אָמַר לוֹ: מַה זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ – מָה דַיְקָא, זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת בֵּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָה כַּנַּ"ל. זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת תַּלְמִיד בְּבֵן, כִּי הַתַּלְמִיד צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בִּבְחִינַת בֵּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה

EN (our paraphrase): 'He said to him: What, mah, is this, Yehoshua?' 'Mah' precisely: this is the grasp of the son, 'mah.' This is including the student in the son, for the student must be included in the son's 'mah' so that he will have awe. And this is 'What, mah, does Hashem your Elokim ask of you, but to fear?' 'Mah' precisely, for one must be included in 'mah' in order to have awe.

Scene 5 · LM II:7 §14 · paragraph §14.14

וְזֶה: מַה זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ – הַיְנוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הֵבִיא אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִבְחִינַת הַשָּׂגָה שֶׁל מָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּלְמִיד, נִכְלָל בְּבֵן כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'What is this, Yehoshua?': Rabbi Eliezer brought Rabbi Yehoshua to the grasp of 'mah,' so that Rabbi Yehoshua, the student, would be included in the son.

Scene 6 · LM II:7 §14 · paragraph §14.15, §14.16

מִפְּנֵי מָה נִּזְדַּעְזַעְתָּ. אָמַר לוֹ: מָאוֹר גָּדוֹל רָאִיתִי בַּיָּם – שֶׁרָאָה אוֹר גָּדוֹל בְּיָם הַחָכְמָה. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ וְכוּ', – לִוְיָתָן זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת: לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ, כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן וְכוּ' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'Why did you tremble? He said: I saw a great light in the sea': he saw a great light in the sea of wisdom. 'He said: Perhaps you saw the eyes of the Leviathan.' Leviathan is kingship, 'the Leviathan You formed to play with,' 'all of them look to You with hope,' as we said.

Scene 7 · LM II:7 §14 · paragraph §14.16

הַיְנוּ שֶׁהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁרָאָה עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן. דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּחִינַת מַלְכוּת מְלַקֵּט וּמְקַבֵּץ כָּל הַבִּטְחוֹנוֹת שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת וּמְצַפִּין עַל פַּרְנָסָה, וּמַלְכוּת, בְּחִינַת לִוְיָתָן, מְקַבֵּץ כָּל אֵלּוּ הַבִּטְחוֹנוֹת וְנִכְנָס עִמָּהֶם לְיָם הַחָכְמָה לְקַבֵּל מִשָּׁם פַּרְנָסָה.

EN (our paraphrase): That is, he answered that he saw the eyes of the Leviathan: kingship gathers and collects all the trusts of everyone in the world, whose eyes all hang and hope for livelihood; and kingship, the Leviathan, collects all these trusts and enters with them into the sea of wisdom to receive livelihood from there.

Scene 8 · LM II:7 §14 · paragraph §14.16

וְעַל־יְדֵי־זֶה נִזְדַּעְזֵעַ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָפַל עָלָיו יִרְאָה, מֵחֲמַת שֶׁנִּכְנַס בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁשָּׁם נִתְגַּלֶּה בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁבָּא לְקַבֵּל פַּרְנָסָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל יִרְאָה, כִּי מַלְכוּת הוּא מְקוֹר הַיִּרְאָה, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Through this Rabbi Yehoshua trembled, for awe fell on him, because he had entered the sea of wisdom, where kingship is revealed coming to receive livelihood, which is the eyes of the Leviathan. Through this awe falls, for kingship is the source of awe.

Scene 10 · LM II:7 §15, on Bereishis 41:1 · paragraph §15.1

וְזֶה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְכוּ'.

EN (our paraphrase): And this is: 'And it came to pass at the end of two years of days, and Pharaoh dreamt.'

Scene 11 · LM II:7 §15 · paragraph §15.2

שְׁנָתַיִם יָמִים – זֶה בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, תְּקוּפוֹת הַשָּׁנִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן; שֶׁשָּׁם סֵדֶר הַזְּמַנִּים הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִים כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם כָּל הַתַּעֲנוּגִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'Two years of days,' shenasayim yamim: this is 'the turning of the days' and 'the turning of the years' we spoke of, the World to Come, 'the day that is entirely long,' above time, where the order of time is the makifim, which are all the delights and joys of the World to Come.

Scene 12 · LM II:7 §15, on Zohar Vayigash 210b · paragraph §15.3

וּפַרְעֹה זֶה בְּחִינַת יוֹבֵל, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, דְּכָל נְהוֹרִין אִתְפָּרְעִין וְאִתְגַּלְיָן מִנַּהּ:

EN (our paraphrase): 'And Pharaoh' is the Yovel, as brought in the Zohar: for from it all the lights are uncovered and revealed, mispar'in.

Part 16 — Moshe's Burial, and Closing Notes

Scene 2 · LM II:7 §16, on Sotah 14a · paragraph §16.1

וְזֶה בְּחִינַת קְבוּרַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם טְמוּנִים מֵעֵין כֹּל. וְזֶה: עֶלְיוֹנִים נִדְמֶה לָהֶם לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים נִדְמֶה לָהֶם לְמַעְלָה, הַנֶּאֱמָר בִּקְבוּרַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה,

EN (our paraphrase): And this is the burial of Moshe, which is the makifim, hidden from every eye. And this is what our Sages said about Moshe's burial: to those above, it seems to be below, and to those below, it seems to be above.

Scene 3 · LM II:7 §16 · paragraph §16.2

זֶה בְּחִינַת כֹל הַנַּ"ל, בְּחִינַת: כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁצָּרִיךְ הַצַּדִּיק שֶׁזּוֹכֶה לְאֵלּוּ הַמַּקִּיפִים הַנַּ"ל שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִינַת כֹל כַּנַּ"ל, לְהַרְאוֹת לָעֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם לְמַטָּה, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ'; וּלְהֶפֶךְ, תַּחְתּוֹנִים נִדְמֶה לָהֶם לְמַעְלָה, כִּי הֵם מַשִּׂיגִים, שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, בְּחִינַת: וָאֶרְאֶה אֶת ה':

EN (our paraphrase): This is the 'kol' we described, 'for all in heaven and on earth': the tzaddik who merits these makifim must have the quality of 'kol,' to show the upper ones that they are below, that they know nothing at all of Hashem's knowledge, 'what have you seen'; and the opposite, to the lower ones it seems above, for they grasp that 'the whole earth is full of His glory,' 'I saw Hashem.'

Scene 4 · LM II:7 §17 · paragraph §17.1

עוֹד יֵשׁ בָּזֶה דְבָרִים נֶעְלָמִים הַרְבֵּה, וְלֹא בֵּאֵר רַק קְצָת, קְצָת רָאשֵׁי־פְרָקִים.

EN (our paraphrase): There are many more hidden things in this, and he explained only a little, a few headings.

Scene 5 · LM II:7 §17, on Bamidbar 12:3 and Avodah Zarah 20b · paragraph §17.2

כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה עָנָו, וַעֲנָוָה גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

EN (our paraphrase): For Moshe Rabbeinu was humble, and humility is the greatest of all, as our Sages said.

Scene 6 · LM II:7 §17, on Devarim 34:9 · paragraph §17.3

וְיֵשׁ עוֹד צֵרוּף שֶׁל חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא מְרֻמָּז בַּפָּסוּק: וִיהוֹשֻעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו, בְּסוֹפֵי־תֵבוֹת יֵשׁ צֵרוּף חֲנוּכָּה, כִּי בְּזֶה הַפָּסוּק מְרֻמָּז כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁל הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל: "מָלֵא" זֶה בְּחִינַת: וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, הַמְבֹאָר לְעֵיל, וְכֵן "רוּחַ חָכְמָה" – כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה יָדָיו וְכוּ', כָּל זֶה מְבֹאָר לְעֵיל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And there is another combination of Chanukah, hinted in the verse, 'And Yehoshua bin Nun was full of the spirit of wisdom, for Moshe had laid his hands upon him': in the final letters there is a combination of 'Chanukah.' For this verse hints at all the ideas of this teaching: 'full' is 'fill the earth,' explained above; and so 'the spirit of wisdom,' and 'for Moshe laid his hands': all of this is explained above in this teaching.

Scene 7 · LM II:7 §17, on Shabbos 77b and Zohar Naso 137b · paragraph §17.4

גַּם בְּעִנְיַן הַיִּרְאָה; כִּי יֵשׁ חָמֵשׁ גְּבוּרוֹת שֶׁהֵם חָמֵשׁ אֵימוֹת, שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְיֵשׁ אֶלֶף וְת"ה גְּבוּרָאָן, הַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁנִּכְלָלִים הַגְּבוּרוֹת זֶה בָּזֶה עַד אֶלֶף וְת"ה.

EN (our paraphrase): Also on the matter of awe: there are five gevuros, which are five fears, as our Sages said, and there are one thousand four hundred and five gevuros, as brought in the holy Zohar, for the gevuros are included in each other until one thousand four hundred and five.

Scene 8 · LM II:7 §17 · paragraph §17.5

וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים לֹא בֵּאֵר כְּלָל, כִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ וְכוּ':

EN (our paraphrase): And all these things he did not explain at all, for these things were said...

Scene 10 · LM II:7 §18, on Kesubos 96a · paragraph §18.1

הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם, גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת־שָׁמַיִם.

EN (our paraphrase): This Torah speaks of all ten sefiros: the flow of Keser; Chochmah and Binah; the hands; and awe too. Our Sages also said: whoever withholds a halachah from a student, it is as if he withholds kindness from him and removes from him fear of Heaven.

Scene 11 · LM II:7 §18, on Zohar Yisro 79b · paragraph §18.1

גַּם בֵּן וְתַלְמִיד – בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ, דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים.

EN (our paraphrase): Also son and student. The son: in the holy Zohar, 'what is His name' is Chochmah, 'what is His son's name' is Tiferes. Students are 'those taught by Hashem,' Netzach and Hod. 'Kol' is Yesod, and kingship, as above, Malchus. The lung is the inner organs. And some sefiros are spoken of several times.

Hebrew phrases in the Explainer

Scene 2 · §1.2: כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם

Scene 3 · §2.4: כִּי מֹשֶׁה פָּתַח אֶת הַדַּעַת

Scene 4 · §3.1: הַמַּשּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת,

Scene 5 · §3.5: לְרַחֵם עָלָיו לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת,

Scene 6 · §4.1: שֶׁבְּעֵת שֶׁהִיא לְמַעְלָה תִּהְיֶה לְמַטָּה גַּם־כֵּן.

Scene 7 · §4.9: וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ,

Scene 8 · §4.11: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת;

Scene 9 · §5.1: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין;

Scene 10 · §6.2: נִכְנָס הַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף לִפְנִים,

Scene 11 · §6.4: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.

Scene 12 · §6.10: כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע.

Scene 13 · §7.3: מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

Scene 14 · §7.6: שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְיָאֲשִׁין עַצְמָן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה,

Scene 15 · §8.4: מֻכְרָח הֶחָכָם לַעֲשׂוֹת סְיָג לִדְבָרָיו,

Scene 16 · §8.7: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה,

Scene 17 · §8.8: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה.

Scene 18 · §9.1: שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן כָּלוּל מִבְּחִינַת תַּלְמִיד,

Scene 19 · §10.1: הֶאָרַת הָרָצוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּאִיר לוֹ הָרָצוֹן בְּעֵת הָאֲכִילָה,

Scene 20 · §10.13: כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ;

Scene 21 · §11.1: עַל־יְדֵי סְלַח נָא נַעֲשֶׂה חֲנֻכָּה.

Scene 22 · §11.12: הִנֵּנִי – הִנְנִי לִכְהֻנָּה, הִנְנִי לְמַלְכוּת,

Scene 23 · §14.2: שֶׁמָּא עֵינָיו שֶׁל לִוְיָתָן רָאִיתָ,

Scene 24 · §15.1: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים

Hebrew phrases in the 1-minute recap

Scene 2 · §1.2: כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם

Scene 3 · §3.5: לְרַחֵם עָלָיו לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת,

Scene 4 · §4.11: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת;

Scene 5 · §7.3: מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

Scene 6 · §10.2: וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ.

⬇ Download sources (text)