תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי

Texts used

Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 5, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.5

English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.

Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

How the text is shown

The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.

Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.

Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.

Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

Notes

Part 1, scene 4: The verse ends "of the Elokim of Yaakov"; shown up to "judgment".

Part 3, scene 3: The Name written ש-די is voiced "Shakai".

Part 5, scene 2: Summarised briefly and modestly.

Part 5, scene 6: Summarised modestly.

Part 6, scene 9: Gematria: the hidden letters of ש-ד-י spelled out (ין, לת, וד) = 500 = the Name of hosts + 1. The Names are voiced "Tzevakos" and "Shakai".

Part 7, scene 9: Summarised briefly and modestly.

Part 8, scene 8: The Sages' account of Adam is summarised briefly and modestly.

Part 9, scene 5: A Kabbalistic matter; summarised briefly.

Part 11, scene 6: Summarised briefly and modestly.

Every on-screen quotation in the full shiur, by part

Part 1 — Faith Is the Essence, and the Wondrous Blows

Scene 4 · Tehillim 81:4–5, as quoted in LM II:5 · paragraph §1.1

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט

EN (our paraphrase): Sound the shofar at the new moon, at the hidden time of our festival day; for it is a statute for Israel, a judgment of the Elokim of Yaakov.

Scene 5 · LM II:5 §1 · paragraph §1.2

הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה.

EN (our paraphrase): The essence is faith. Each person must search himself and strengthen himself in faith.

Scene 7 · LM II:5 §1 · paragraph §1.3

כִּי יֵשׁ סוֹבְלֵי חֳלָאִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת, וְהֵם סוֹבְלִים הֶחֳלָאִים רַק בִּשְׁבִיל נְפִילַת הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים. וְנֶאֱמָנִים דַיְקָא, כִּי הֵם בָּאִים עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנָה, כִּי עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה בָּאִים מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת, שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם לֹא רְפוּאוֹת וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא זְכוּת אָבוֹת.

EN (our paraphrase): For there are people who suffer illnesses, with strange and wondrous blows, and they suffer them only because of a fall in faith. As it says: 'Hashem will make your blows wondrous, great and lasting blows, and evil and lasting illnesses.' 'Lasting', ne'emanim, precisely: for they come through a flaw in emunah, faith. Through a fall in faith come wondrous blows, which neither remedies, nor prayer, nor the merit of the fathers can help.

Scene 8 · LM II:5 §1 · paragraph §1.4

כִּי כָל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל־יְדֵי עֲשָׂבִים, וְהֵם גְּדֵלִים רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּת אֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ אֱמוּנָה, אָז יוֹרְדִין גְּשָׁמִים וְצוֹמְחִים עֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ רְפוּאוֹת, אֲבָל עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין גְּשָׁמִים, וַאֲזַי אֵין רְפוּאָה.

EN (our paraphrase): For all remedies come through herbs, and herbs grow only through faith. As our Sages taught: rain falls only in the merit of faith, as it says, 'Truth will sprout from the earth, and righteousness will look down from the heavens.' When there is faith, rain falls and the herbs grow, and there is healing. But when faith falls, there is no rain, and there is no healing.

Scene 9 · LM II:5 §1 · paragraph §1.5

גַּם עִקָּר כֹּחַ הָרְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב הוּא עַל פִּי הַסֵּדֶר שֶׁיֵּשׁ לְהַזְּרָעִים, לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמַן. כִּי יֵשׁ עֵשֶׂב, שֶׁעִקָּר כֹּחוֹ לְרַפְּאוֹת הוּא רַק כְּשֶׁקּוֹצְרִין אוֹתוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ, וְאַחַר כָּךְ אֵין כֹּחַ לְאוֹתוֹ עֵשֶׂב לְרַפְּאוֹת.

EN (our paraphrase): Also, the main healing power of each herb follows the order of the seeds, by place and by time. One herb heals only if it is cut before it has reached a third of its growth, and after that it no longer heals.

Scene 10 · LM II:5 §1 · paragraph §1.5

וְכֵן יֵשׁ עֵשֶׂב, שֶׁכֹּחוֹ רַק כְּשֶׁנִּגְמָר עַד שֶׁנּוֹפֵל מֵאֵלָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כְּפִי הַסֵּדֶר שֶׁל הַזְּמַן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם. וְכֵן יֵשׁ סֵדֶר לְפִי הַמָּקוֹם – שֶׁבְּמָקוֹם זֶה גָּדֵל זֶה הָעֵשֶׂב, וּבְמָקוֹם אַחֵר גְּדֵלִים עֲשָׂבִים־אֲחֵרִים, וְעִקָּר כֹּחָם לְרַפְּאוֹת הוּא רַק עַל פִּי הַסֵּדֶר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם.

EN (our paraphrase): Another herb heals only when it has fully ripened and falls by itself; and so on, each by its own time. And there is an order of place: in one place this herb grows, in another place other herbs, and their healing power depends on their order of time and place.

Scene 11 · LM II:5 §1 · paragraph §1.6

וְסֵדֶר הַזְּרָעִים הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: אֱמוּנָה זֶה סֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָה נַעֲשֶׂה הַסֵּדֶר שֶׁל הַזְּרָעִים לְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְרַפְּאוֹת, וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין מוֹעִיל רְפוּאוֹת.

EN (our paraphrase): And the order of the seeds comes through faith, as the Sages said: 'Faith, emunah, is the Order of Seeds.' Through faith the seeds receive their order of time and place, which gives them the power to heal. So when faith falls, remedies do not help.

Scene 13 · LM II:5 §1 · paragraph §1.7

וְכֵן תְּפִלָּה הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, וְתַרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׁן בִּצְלוֹ.

EN (our paraphrase): Prayer, too, is an aspect of faith, as it is written of Moshe, 'And his hands were emunah', which the Targum renders: spread out in prayer.

Scene 14 · LM II:5 §1 · paragraph §1.8

וְכֵן זְכוּת אָבוֹת נִתְגַּלֶּה גַּם כֵּן רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ. הַנִּצָּנִים אִלֵּין אֲבָהָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, הֵם נִרְאִין וְנִתְגַּלִּין בָּאָרֶץ, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, בְּחִינַת: עָפָר מָאנָא דְּכֻלְּהוּ.

EN (our paraphrase): The merit of the fathers, too, is revealed only through faith. As it says, 'The blossoms appear in the land': the blossoms are the fathers, as the holy Zohar teaches. They appear and are revealed in 'the land', which is faith, as it says, 'Dwell in the land and shepherd faith.' The land is the aspect of earth, the vessel that holds them all.

Scene 15 · LM II:5 §1 · paragraph §1.9

עַל־כֵּן עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין מוֹעִיל לוֹ לֹא רְפוּאָה וְלֹא תְּפִלָּה וְלֹא זְכוּת אָבוֹת, כִּי כָל אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת אֱמוּנָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Therefore, when faith falls, neither remedy, nor prayer, nor the merit of the fathers helps, because all of these are aspects of faith.

Scene 16 · LM II:5 §1 · paragraph §1.10

וְגַם אֵין מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה קוֹל צְעָקַת שֶׁל אָח וּגְנִיחוֹת, שֶׁלִּפְעָמִים מוֹעִיל לְהַחוֹלֶה אֵלּוּ הַקּוֹלוֹת, שֶׁמְּרַחֲמִין עָלָיו עַל־יְדֵי קוֹלוֹת הַלָּלוּ, אֲבָל עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה גַּם זֶה אֵין מוֹעִיל,

EN (our paraphrase): Nor does the sick person's own groaning and crying 'ach' help him. Sometimes these sounds do help, for they arouse mercy on him. But when faith has fallen, even this does not help.

Scene 17 · LM II:5 §1 · paragraph §1.10

כִּי הַגְּנִיחוֹת וְצַעֲקַת אָח הַנַּ"ל הֵם קוֹל בְּלֹא דִּבּוּר, וְקוֹל – זֶה בְּחִינַת אֲבָהָן, כִּי הַקּוֹל כָּלוּל מֵאֵשׁ מַיִם רוּחַ, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּלָת אֲבָהָן, וְהֵם נִרְאִין וְנִתְגַּלִּין רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עָפָר מָאנָא דְּכֻלְּהוּ. וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין מוֹעִיל לוֹ גַּם הַקּוֹלוֹת הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For the groans and the cry are a voice without speech. The voice is the aspect of the fathers, for the voice is made of fire, water and air, the three fathers; and they are revealed only through faith, which is earth, the vessel that holds them all. So when faith falls, even these sounds do not help.

Scene 18 · LM II:5 §1 · paragraph §1.11

וְגַם עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ אֵין מוֹעִיל לוֹ רְפוּאָה, כִּי עִקָּר הָרְפוּאָה הִיא עַל־יְדֵי הִתְמַזְּגוּת הַיְסוֹדוֹת, כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת: אֵשׁ, מַיִם, רוּחַ, עָפָר, וְצָרִיךְ לָזֶה חָכָם גָּדוֹל, שֶׁיֵּדַע עַל פִּי דָּאקְטִירַיי לְמַזֵּג הַיְסוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעֲשָׂבִים, כְּפִי הָרְפוּאָה שֶׁצָּרִיךְ זֶה הַחוֹלֶה לְפִי קִלְקוּל הַיְסוֹד, שֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנֶחֱלַשׁ

EN (our paraphrase): And for this very reason remedies do not help. For healing works by blending the elements. There are four elements, fire, water, air and earth, and it takes a great wise physician to blend the elements in each herb according to what the patient needs, by which element has been damaged and weakened in him.

Scene 19 · LM II:5 §1 · paragraph §1.11

וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִפְגַּם בְּחִינַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כִּי כֻלָּם מִתְגַּלִּין רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת עָפָר, שֶׁהִיא מָאנָא דְּכֻלְּהוּ, עַל־כֵּן אֵין לוֹ רְפוּאָה:

EN (our paraphrase): So through a flaw in faith, the four elements are damaged, for they are all revealed only through earth, which holds them all. Therefore he has no cure.

Part 2 — The Deep Waters of Advice, and Darkness Before Light

Scene 2 · LM II:5 §2 · paragraph §2.1

וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא שֶׁצְּרִיכִין לַחְתֹּר וְלִמְצֹא הַמַּיִם שֶׁמִּשָּׁם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה. וְאֵלּוּ הַמַּיִם הֵם בְּחִינַת עֵצוֹת, שֶׁמִּשָּׁם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן; שֶׁעַל יְדֵי הָעֵצוֹת גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה.

EN (our paraphrase): The remedy for this is to dig and find the waters from which faith grows. These waters are good counsel, eitzos, from which faith grows, as it says: 'I will thank Your Name, for You have done wonders, counsels from afar, faithfulness and truth.' Through counsel, faith grows.

Scene 3 · LM II:5 §2 · paragraph §2.2

וְעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת עֹמֶק הַלֵּב, הַיְנוּ כְּשֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנוֹפֵל הָאֱמוּנָה, עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל אֲפִלּוּ קוֹל צְעָקָה, שֶׁהוּא קוֹל בְּלֹא דִּבּוּר כַּנַּ"ל, אֲזַי צְרִיכִין לִצְעֹק מִן הַלֵּב לְבַד, בִּבְחִינַת: צָעַק לִבָּם אֶל ה', שֶׁהוּא צַעֲקַת הַלֵּב לְבַד, בְּלִי קוֹל, בִּבְחִינַת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' – מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא. וְעֹמֶק הַלֵּב זֶה בְּחִינַת עֵצוֹת, בִּבְחִינַת: מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ.

EN (our paraphrase): And counsel is the depth of the heart. When faith has been spoiled and fallen, so that even the voice of crying, a voice without speech, does not help, one must cry out from the heart alone. As it says, 'Their heart cried out to Hashem': a cry of the heart alone, without a voice; and 'From the depths I have called You, Hashem': from the depths of the heart. And the depth of the heart is counsel, as it says, 'Counsel in a man's heart is deep waters.'

Scene 4 · LM II:5 §2 · paragraph §2.3

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאֵין מוֹעִיל קוֹל צְעָקָה מֵחֲמַת נְפִילַת הָאֱמוּנָה, אֲזַי צְרִיכִין לִצְעֹק מִן הַלֵּב לְבַד, בְּלִי קוֹל, רַק מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלִּין הָעֵצוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת: מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי הָעֵצוֹת שֶׁנִּתְגַּלִּין בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה גְדֵלָה הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: עֵצוֹת מֵרָחֹק אֱמוּנָה אֹמֶן, כַּנַּ"ל. וַאֲזַי חוֹזֵר וְנִתְתַּקֵּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל,

EN (our paraphrase): So when the voice of crying does not help because faith has fallen, one must cry out from the heart alone, with no voice, only from the depths of the heart. Through this, counsel is revealed, the 'deep waters'. And when counsel is revealed in the world, that is, when people know how to give counsel to their souls, each one what he needs, faith grows, as it says, 'counsels from afar, faithfulness.' And then all the things we spoke of are repaired again.

Scene 6 · LM II:5 §2 · paragraph §2.4

כִּי הָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת פֶּלֶא, בְּחִינַת: אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחֹק וְכוּ', וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן וּמְקַבֵּל רְפוּאָה לְהַמַּכּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת: וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְכוּ'.

EN (our paraphrase): For counsels are 'wonders', as it says, 'You have done wonders, counsels from afar.' Through them, the wondrous blows receive their cure, those of which it says, 'Hashem will make your blows wondrous.'

Scene 7 · LM II:5 §2 · paragraph §2.5

גַּם תְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת פְּלָאוֹת, בְּחִינַת: נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. וְכֵן זְכוּת אָבוֹת, בִּבְחִינַת: נֶגֶד אֲבוֹתָם עָשָׂה פֶלֶא:

EN (our paraphrase): Prayer, too, is 'wonders', as it says, 'Awesome in praises, doing wonders.' And so is the merit of the fathers, as it says, 'Before their fathers He did wonders.'

Scene 8 · LM II:5 §2 · paragraph §2.6, §2.7

וְזֶהוּ: וְאָנֹכִי תִּרְגַלְתִּי לְאֶפְרַיִם – זֶה בְּחִינַת עֵצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ – הַהוֹלְכִים־אַחַר עֲצָתְךָ. קָחֵם עַל זְרוֹעֹתָיו – זֶה בְּחִינַת זְכוּת אָבוֹת, שֶׁהֵם זְרוֹעוֹת עוֹלָם. וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים – כִּי בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה רְפוּאָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is: 'And I taught Ephraim to walk', ragil, which is counsel, as it says, 'the people at your feet', meaning those who follow your counsel. 'Taking them on His arms': this is the merit of the fathers, who are the arms of the world. 'And they did not know that I healed them': for truly, through this, healing comes.

Scene 10 · LM II:5 §2 · paragraph §2.8

וְזֶהוּ בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, בְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְהָדַר נְהוֹרָא. חֹשֶׁךְ זֶה בְּחִינַת הֶעְדֵּר הָעֵצָה, בִּבְחִינַת: מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְּמִלִּין; וְאַחַר כָּךְ, כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הָעֵצָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֹמֶק, בְּחִינַת מַיִם עֲמֻקִּים, זֶה בְּחִינַת: מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ. וְכָל מַה שֶׁנִּתְגַּלֶּה יוֹתֵר הָאוֹר, דְּהַיְנוּ הָעֵצָה, וְנִדְחֶה הַחֹשֶׁךְ שֶׁהוּא הֶעְדֵּר הָעֵצָה, נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה בְּיוֹתֵר.

EN (our paraphrase): And this is the order of the creation of the world: first darkness, then light. Darkness is the lack of counsel, as it says, 'Who is this who darkens counsel with words?' Afterwards, when counsel is revealed, which is depth, 'deep waters', it is, 'He reveals deep things out of darkness.' And the more the light, the counsel, is revealed, and the darkness, the lack of counsel, is pushed away, the more faith grows.

Scene 11 · LM II:5 §2 · paragraph §2.9

כִּי עִקָּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה הוּא בִּבְחִינַת: וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת, דְּהַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁנִּדְחֶה וְהוֹלֵךְ חֵלֶק מֵהַלַּיְלָה וְנִתְקָרֵב אֶל אוֹר הַיּוֹם, נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה בְּיוֹתֵר, וְכֵן הוֹלֶכֶת וְנִגְדֶּלֶת מְעַט מְעַט, כְּפִי מַה שֶּׁנִּדְחֶה מֵהַלַּיְלָה וְנִתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל הַיּוֹם, עַד שֶׁבְּאוֹר הַיּוֹם אָז נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.

EN (our paraphrase): For the main growth of faith is as it says, 'and Your faithfulness in the nights.' That is, the more the night is pushed away and moves toward daylight, the more faith grows, little by little, until in the light of day faith grows to completeness, as it says, 'New every morning, great is Your faithfulness.'

Scene 12 · LM II:5 §2 · paragraph §2.10

וְאָז, בְּאוֹר הַיּוֹם, הוּא עִקָּר צְמִיחַת הָרְפוּאָה, בִּבְחִינַת: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָעֵצָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּדְחֶה הַחֹשֶׁךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה, וְנִתְגַּלֶּה הָאוֹר, בְּחִינַת יוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקָּר הָרְפוּאָה, בִּבְחִינַת: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ וְכוּ':

EN (our paraphrase): And then, in the light of day, healing mainly sprouts, as it says, 'Then your light will break forth like the dawn, and your healing will quickly sprout.' So through revealing counsel, light out of darkness, night pushed away and day revealed, faith grows; and through that comes healing.

Scene 14 · Shabbos 77b, as quoted in LM II:5 §2 · paragraph §2.11

וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַאי טַעֲמָא עִזֵּי מַסְגָּן בְּרֵישָׁא וְהָדַר אִמְרֵי, כִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְהָדַר נְהוֹרָא.

EN (our paraphrase): This is what our Sages said: Why do the goats walk in front and then the sheep? Like the creation of the world: first darkness, and then light.

Scene 15 · LM II:5 §2 · paragraph §2.12

עִזֵּי זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, בְּחִינַת: לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, בְּחִינַת: וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו, וֶאֱמוּנָה אֵזוֹר וְכוּ'.

EN (our paraphrase): The goats, izei, are faith, as it says, 'Hashem has robed Himself, girded with strength', oz; and, 'Righteousness will be the girdle of his loins, and faith the girdle.'

Scene 16 · LM II:5 §2 · paragraph §2.13

וְהָדַר אִמְרֵי – אִמְרֵי בְּחִינַת הָרְפוּאָה, בְּחִינַת: אָמַר ה' וּרְפָאתִיו, וְזֶהוּ אָמַר, רָאשֵׁי תֵבוֹת: אֵשׁ מַיִם רוּחַ, שֶׁמִּשָּׁם הָרְפוּאָה. הַיְנוּ מִפְּנֵי מָה עִקָּר הָרְפוּאָה עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֱמוּנָה בִּתְחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ זוֹכִין לִרְפוּאָה, וְהֵשִׁיב:

EN (our paraphrase): 'And then the sheep', imrei: this is healing, as it says, 'Says Hashem, and I will heal him.' The word amar, says, is the initials of fire, water, air, from which healing comes. So the question is: why does healing come mainly through faith? Because faith must come first, and only after that does one merit healing. And the answer was:

Scene 17 · LM II:5 §2 · paragraph §2.14

כִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְהָדַר נְהוֹרָא, הַיְנוּ, כִּי זֶה הוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁבְּרֵישָׁא חֲשׁוֹכָא וְכוּ', כִּי עִקָּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה – עַל־יְדֵי הָעֵצָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת: מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ, כִּי אֵין הָאֱמוּנָה נִגְדֶּלֶת בִּשְׁלֵמוּת רַק בְּאוֹר הַיּוֹם, וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל הָרְפוּאָה רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי צְמִיחַת הָרְפוּאָה הִיא רַק בְּאוֹר הַיּוֹם, בִּבְחִינַת: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וְכוּ', כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'Like the creation of the world, first darkness, then light.' This is the way of creation. The main growth of faith comes through counsel, which 'reveals deep things out of darkness', and faith grows completely only in the light of day. So healing must be received only through faith, for healing sprouts only in the light of day.

Part 3 — The Man of Understanding, Shakai, and Livelihood

Scene 2 · LM II:5 §3 · paragraph §3.1

וְלִדְלוֹת וּלְגַלּוֹת הַמַּיִם הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ הָעֵצוֹת, לָזֶה צְרִיכִין אִישׁ תְּבוּנוֹת, בִּבְחִינַת: מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ, וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יִדְלֶנָּה. וְזֶה שֶׁכָּתוּב: כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה, וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה; כִּי כְּשֶׁאֵין תְּבוּנָה, עֲצָתוֹ אֲבוּדָה, כִּי הִתְגַּלּוּת הָעֵצָה – עַל־יְדֵי אִישׁ תְּבוּנָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): To draw up and reveal these waters, the counsels, one needs a man of understanding, as it says: 'Counsel in a man's heart is deep waters, and a man of understanding will draw it up.' And it is written: 'For they are a nation lost of counsel, and there is no understanding in them.' Where there is no understanding, counsel is lost, for counsel is revealed through a man of understanding.

Scene 3 · LM II:5 §3 · paragraph §3.2

וְאִישׁ תְּבוּנוֹת הוּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה, בִּבְחִינַת: וְנִשְׁמַת שַׁ-דַּי תְּבִינֵם. וְצָרִיךְ לְזַכֵּךְ וּלְצַחְצֵחַ הַנְּשָׁמָה, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שַׁ-דַּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם, כִּי שַׁ-דַּי – עַל שֵׁם שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַי, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְצַחְצֵחַ הַנְּשָׁמָה. וְזֶהוּ: וְנִשְׁמַת שַׁ-דַּי תְּבִינֵם – שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת שַׁ-דַּי, דְּהַיְנוּ הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, עַל־יְדֵי־זֶה מְצַחְצֵחַ הַנְּשָׁמָה, וַאֲזַי הוּא אִישׁ תְּבוּנוֹת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The man of understanding is one who has a neshamah, a soul, as it says, 'The soul of Shakai gives them understanding.' He must purify and polish the soul. This is done by drawing the spirituality of Elokus into limits, tzimtzumim, which is the aspect of Shakai, the Name of limitation: Shakai, because He said to His world 'enough', dai. Through this the soul is polished. So: 'the soul of Shakai gives them understanding': by drawing Elokus into limits, the soul is polished, and then he is a man of understanding.

Scene 5 · LM II:5 §3 · paragraph §3.3

כִּי עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, דְּהַיְנוּ לְתוֹךְ גּוּפִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְפָּל וְנִתְרַבֶּה פַּרְנָסָתוֹ, כִּי כְּשֶׁמַּמְשִׁיךְ רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים, דְּהַיְנוּ לְתוֹךְ גּוּפִים, זֶה בְּחִינַת בְּרִיאָה, כִּי נַעֲשֶׂה עַתָּה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה עַל־יְדֵי חִבּוּר רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת עִם הַגּוּף וְהַצִּמְצוּם, שֶׁזֶּה עִקָּר הַבְּרִיאָה, וַאֲזַי תֵּכֶף כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אֵיזֶה בְּרִיאָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן פַּרְנָסָה תֵּכֶף, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְפַרְנֵס מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים,

EN (our paraphrase): For by drawing Elokus into limits, that is, into bodies, his livelihood is doubled and increased. Drawing spirituality into a body is an act of creation: a new creation is made by joining Elokus with the body and the limit, which is the essence of creation. And as soon as anything is created, Hashem gives it livelihood at once, for Hashem feeds everything, from the horns of the wild oxen to the eggs of lice.

Scene 6 · LM II:5 §3 · paragraph §3.4

וְתֵכֶף שֶׁיֵּשׁ בְּרִיאָה, תֵּכֶף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן פַּרְנָסָה, כִּי הַנְּשָׁמָה לְבַד אֵינָהּ צְרִיכָה פַּרְנָסָה, וְכֵן הַגּוּף לְבַד אֵינוֹ צָרִיךְ גַּם כֵּן פַּרְנָסָה, וְעִקָּר צֹרֶךְ הַפַּרְנָסָה הוּא רַק כְּשֶׁנִּתְחַבֵּר הַנְּשָׁמָה עִם הַגּוּף, דְּהַיְנוּ שִׁתּוּפָא דְּנַפְשָׁא וּבִשְׂרָא, אָז צְרִיכִין פַּרְנָסָה, וְעַל כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיךְ רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ צִמְצוּמִים וְגוּפִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִיאָה, בְּחִינַת שִׁתּוּפָא דְּנַפְשָׁא וְגוּפָא, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה וְנִכְפָּל פַּרְנָסָתוֹ, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁיֵּשׁ בְּרִיאָה, נוֹתֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פַּרְנָסָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): As soon as there is a creation, Hashem gives livelihood. For the soul alone needs no livelihood, and the body alone needs none either. The need for livelihood begins only when soul and body are joined together. So by drawing Elokus into limits and bodies, which is creation, the joining of soul and body, his livelihood grows and is doubled.

Scene 7 · LM II:5 §3 · paragraph §3.5

וְזֶה בְּחִינַת: כָּל הַמְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם בְּצַעֲרוֹ – דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ וּמְשַׁתֵּף רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ הַצִּמְצוּם, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צַעַר, אֲזַי כּוֹפְלִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל. שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה שַׁ-דַּי בְּצָרֶיךָ, וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ. שַׁ-דַּי זֶה בְּחִינוֹת הַצִּמְצוּם, בְּחִינוֹת הַמְשָׁכַת רוּחָנִיּוּת אֱלֹקוּת לְתוֹךְ הַצִּמְצוּם, בְּחִינַת מְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם בְּצַעֲרוֹ – עַל־יְדֵי־זֶה: וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ, הַיְנוּ רִבּוּי הַפַּרְנָסָה כַּנַּ"ל,

EN (our paraphrase): This is what the Sages said: 'Whoever joins the Name of Heaven to his suffering', that is, draws Elokus into the limit, which is suffering, 'his livelihood is doubled', as it says, 'Shakai will be your treasures, and you will have silver in abundance.' Shakai is the limit, drawing Elokus into it, joining the Name of Heaven to one's pain; through this, 'silver in abundance', much livelihood.

Scene 8 · LM II:5 §3 · paragraph §3.6

וְעַל־יְדֵי הַפַּרְנָסָה הוּא מְצַחְצֵחַ נַפְשׁוֹ, כִּי אֲכִילַת הַצַּדִּיק הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ, וּשְׂבִיעַת הַנֶּפֶשׁ זֶה בְּחִינַת הַצַּחְצָחוֹת, שֶׁמְּצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ, בִּבְחִינַת: וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ.

EN (our paraphrase): And through livelihood he polishes his soul. For the tzaddik eats only for the soul, as it says, 'The tzaddik eats to satisfy his soul.' Satisfying the soul is polishing it, as it says, 'He will satisfy your soul with brightness', tzachtzachos. He polishes his soul through his eating.

Scene 9 · LM II:5 §3 · paragraph §3.7

וַאֲזַי כְּשֶׁמְּצַחְצֵחַ נִשְׁמָתוֹ, אֲזַי הוּא אִישׁ תְּבוּנוֹת, בְּחִינַת: וְנִשְׁמַת שַׁ-דַּי תְּבִינֵם כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלִּין הָעֵצוֹת כַּנַּ"ל, וּמִשָׁם גְּדֵלָה הָאֱמוּנָה וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Then, when he has polished his soul, he is a man of understanding: 'the soul of Shakai gives them understanding.' Through this the counsels are revealed, and from there faith grows.

Part 4 — Fallen Faith, Converts, and the Sword of Pride

Scene 2 · LM II:5 §4 · paragraph §4.1

וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה וְנִתְחַזֵּק אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, אֱמוּנוֹת הָעֲבוֹדָה זָרָה וְכַיּוֹצֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה, כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל וְכוּ'. כִּי עִקָּר קִיּוּם וְחִזּוּק אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת הוּא מִנְּפִילַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה,

EN (our paraphrase): Know that through the fall of faith, false beliefs are made and strengthened, the beliefs of idolatry and the like, as it says, 'I will be filled from the ruined one': when one rises, the other falls. For the existence and strength of false beliefs comes from the fall of holy faith.

Scene 3 · LM II:5 §4 · paragraph §4.2

וּכְשֶׁמַּעֲלִין הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, מִזֶּה נַעֲשִׂין גֵּרִים, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁנִּלְקָטִין וְנִבְרָרִין נְפִילַת הָאֱמוּנָה שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת אֱמוּנָתָם, עַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלָשׁ כֹּחַ אֱמוּנָתָם, וַאֲזַי הֵם חוֹזְרִים לֶאֱמוּנָתֵינוּ הַקְּדוֹשָׁה וְנַעֲשִׂין גֵּרִים.

EN (our paraphrase): And when the fallen faith is raised up, converts come from it. For when the fallen pieces of faith, from which their belief draws its life, are gathered and sorted out, the power of their belief weakens, and they return to our holy faith and become converts.

Scene 4 · LM II:5 §4 · paragraph §4.3

וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂין גֵּרִים בְּכֹחַ וְלִפְעָמִים נַעֲשִׂין גֵּרִים בְּפֹעַל. הַיְנוּ, אוֹ שֶׁנַּעֲשִׂין גֵּרִים מַמָּשׁ בְּפֹעַל, שֶׁבָּאִין עַכּוּ"ם וּמִתְגַיְּרִין, אוֹ שֶׁנַעֲשֶׂה רַק בְּכֹחַ, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אֱמוּנָה הַנְפוּלָה וְנֶחֱלָשׁ אֱמוּנָתָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה לָהֶם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וּמַאֲמִינִים שָׁם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם, שֶׁיֵּשׁ יָחִיד קַדְמוֹן יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ לִשְׁמִי.

EN (our paraphrase): Sometimes they become converts in potential, and sometimes in actuality. Either they actually come and convert; or it is only in potential: as the fallen faith is raised and their belief weakens, holy faith is revealed to them where they are, and there, in their own place, they come to believe that there is One, Eternal, blessed be He, as it says, 'In every place incense is offered to My Name.'

Scene 5 · LM II:5 §4 · paragraph §4.4

וְזֶה תָּלוּי כְּפִי חֹזֶק הָאֱמוּנָה כָּזְבִּיּוֹת שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה, הַיְנוּ כְּשֶׁהָאֱמוּנָה כָּזְבִּיּוֹת הָיְתָה חֲזָקָה בִּתְחִלָּה, אֲזַי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁמְּשַׁבְּרִין אוֹתָהּ וּמַעֲלִין הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה דִּקְדֻשָּׁה מִשָּׁם וְנַעֲשִׂין גֵּרִים, אֲזַי נַעֲשִׂין גֵּרִים בְּפֹעַל מַמָּשׁ, וּכְשֶׁהָאֱמוּנָה כָּזְבִּיּוֹת לֹא הָיְתָה חֲזָקָה כָּל־כָּךְ בַּתְּחִלָּה, אֲזַי כְּשֶׁנִּשְׁבֶּרֶת וּמְהַפְּכִין אוֹתָהּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה, אֲזַי אֵין נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה רַק גֵּרִים בְּכֹחַ:

EN (our paraphrase): This depends on how strong the false belief was at first. When it was very strong, then when it is broken and the fallen holy faith is lifted from it, they become actual converts. When it was not so strong, then when it is broken and turned to holiness, only converts in potential come from it.

Scene 7 · LM II:5 §5 · paragraph §5.1

וְהִנֵּה הַכְּלָל – שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין אֱמוּנָה הַנְּפוּלָה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַגֵּרִים נַעֲשִׂין מִלְּקִיטַת נְפִילַת הָאֱמוּנָה, עַל־כֵּן הֵם מַזִּיקִין לְיִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת. סַפַּחַת – הַיְנוּ מַכּוֹת, בְּחִינַת מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת הַנַּ"ל, שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵלּוּ הַגֵּרִים נַעֲשִׂין מִלְּקִיטַת נְפִילַת הָאֱמוּנָה, עַל־כֵּן הֵם קָשִׁים כְּסַפַּחַת כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Now, the rule: by raising fallen faith, converts are made. And because these converts are made from gathering up fallen faith, they can do harm to Israel, as the Sages said: 'Converts are as hard for Israel as a sapachas', a sore. A sore is a blow, like the wondrous blows that come through a fall in faith; and since these converts come from gathering fallen faith, they are 'hard as a sore'.

Scene 8 · LM II:5 §5 · paragraph §5.2

וְאֵלּוּ הַגֵּרִים הֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בַּמִּסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָהּ – מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתְּנָה לָעַכּוּ"ם. נִמְצָא שֶׁהַגַּאֲוָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפְלָה אֲלֵיהֶם, וְעַל כֵּן כְּשֶׁחוֹזְרִים עַכּוּ"ם וּמִתְגַיְּרִין, הֵם מְבִיאִין עִמָּהֶם גַּאֲוָה שֶׁהָיְתָה אֶצְלָם כַּנַּ"ל, וּמַכְנִיסִין בְּיִשְׂרָאֵל גַּאֲוָה:

EN (our paraphrase): These converts bring pride into Israel. For our Sages said on the verse 'My soul will weep in secret because of pride': because of the pride of Israel, which was given to the nations. So the holy pride of Israel fell to them; and when they return and convert, they bring with them the pride that was with them, and bring pride into Israel.

Scene 9 · LM II:5 §5 · paragraph §5.3

וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹטְלִין חֶרֶב הַגַּאֲוָה מַנְהִיגֵי הַדּוֹר, שֶׁמִּתְגָּאִים עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם, כִּי יֵשׁ מַנְהִיגִים, שֶׁמִּתְנַהֲגִים בְּרַבָּנוּת וּמוֹשְׁלִים עַל עַם דַּל, וְהֵם מִתְגָּאִים עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם, כִּי לֹא נִתָּן לָהֶם גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל, רַק הֵם מִתְגָּאִים מֵעַצְמָם עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם,

EN (our paraphrase): Through this, the leaders of the generation who are proud over the generation for nothing take up the sword of pride. For there are leaders who conduct themselves as rabbis and rule over a poor people, and they are proud over the generation for nothing, since Heaven never gave them any greatness at all; they make themselves proud on their own.

Scene 10 · LM II:5 §5 · paragraph §5.3

וְהֵם מְקַבְּלִין חֶרֶב הַגַּאֲוָה, בִּבְחִינַת: וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ – עַל־יְדֵי הַגֵּרִים הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, וּמוֹשְׁלִים עַל עַם דַּל בְּחִנָּם, וְיֵשׁ לָהֶם כֹּחַ אֲפִלּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ תַּחַת מֶמְשַׁלְתָּם, וְכָל זֶה עַל־יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה הַנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה נִקְרָא מַעֲנִישׁ, אֶלָּא מַזִּיק, כִּי הֵן מַזִּיקֵי עָלְמָא.

EN (our paraphrase): They take up the sword of pride, as it says, 'and who is the sword of your pride', through the converts who bring pride into Israel. They rule over a poor people for nothing, and they even have the power to punish whoever will not submit to their rule, all through this sword of pride. But in truth this is not called punishing but harming, for they are 'harmers of the world'.

Scene 11 · LM II:5 §5 · paragraph §5.4

וְזֶה: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, בְּחִינַת סְפִיחִים שֶׁגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם, הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַגֵּרִים נוֹטְלִין גַּאֲוָה מַנְהִיגֵי הַדּוֹר, שֶׁגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם, וּמִתְגָּאִין מֵעַצְמָן עַל הַדּוֹר בְּחִנָּם, כִּי לֹא נִתָּן לָהֶם גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם כְּלָל כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים גֵּרִים, עַל שֵׁם: יַגִּירֻהוּ עַל־יְדֵי חָרֶב, כִּי עַל־יְדֵי הַגֵּרִים נַעֲשֶׂה חֶרֶב הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is 'Converts are as hard for Israel as a sapachas': like sefichim, after-growth that grows by itself. Through the converts, the leaders of the generation take pride, growing up by themselves, proud on their own over the generation for nothing, for Heaven gave them no greatness. And so converts are called gerim, from 'yagiruhu al yedei cherev', they will be cut down by the sword, for through them comes the sword of pride.

Part 5 — The Shields of the Land, and Tefillin

Scene 2 · LM II:5 §6 · paragraph §6.1

וְעַל־יְדֵי הַגַּאֲוָה שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגֵי הַדּוֹר, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַגְבִּירִים תַּאֲוַת נִאוּף בָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת: וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד, שֶׁעַל יְדֵי גַּאֲוָה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת חוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת: הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזוֹבוֹ; כִּי עַל־יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה דִּקְדֻשָּׁה מִתְגַּבְּרִים עַל תַּאֲוַת נִאוּף, בִּבְחִינַת: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, אֲבָל עַל־יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים הַנַּ"ל שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהַגֵּרִים כַּנַּ"ל, מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוָה זוֹ כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Through the pride of these leaders of the generation, they strengthen immoral desire in the world, as it says, 'it hunts the precious soul'. For through pride this desire grows strong, and it is the seal of the Other Side, in the language of the verse, 'his flesh is sealed' with impurity. Through the holy sword of pride one overcomes this desire, as it says, 'Gird your sword upon your thigh'; but through the sword of pride these leaders receive from the converts, this desire is strengthened, Heaven forbid.

Scene 4 · LM II:5 §7 · paragraph §7.1

וּלְהִנָּצֵל מִזֶּה הוּא עַל־יְדֵי הַמָּגִנִּים שֶׁבַּדּוֹר. כִּי יֵשׁ מָגִנֵּי אֶרֶץ, שֶׁהֵם מְגִנִּים עָלֵינוּ וּמַצִּילִין אוֹתָנוּ, כִּי הֵם מַכְנִיעִין הַחוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צַר, שֶׁהֵם סוֹגְרִין וּמַכְנִיעִין חוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהִיא בְּחִינַת תַּאֲוָה הַנַּ"ל, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי גַּאֲוָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The rescue from this comes through the shields of the generation. There are 'shields of the land' who protect us and save us, for they subdue the seal of the Other Side that is made through pride, as it says, 'Pride, the channels of shields, closed up with a tight seal': they close up and subdue the seal of the Other Side, which is the desire made through pride.

Scene 5 · LM II:5 §7 · paragraph §7.2

וְעַל־יְדֵי שֶׁהֵם מַכְנִיעִין זֹאת הַתַּאֲוָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חוֹתָם דְּסִטְרָא־אַחֲרָא, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִלִּין, מֹחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת: שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךְ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ.

EN (our paraphrase): And by subduing this desire, the seal of the Other Side, they make tefillin, mochin, the minds, which are the seal of holiness, as it says, 'Set me as a seal upon your heart, as a seal upon your arm.'

Scene 6 · LM II:5 §7 · paragraph §7.3

כִּי עִקָּר תִּקּוּן הַמֹּחִין – עַל־יְדֵי שְׁבִירַת תַּאֲוַת נִאוּף, כִּי עִקָּר הַמֹּחַ עַל־יְדֵי לֵחוֹת הַגּוּף, כִּי הַמֹּחַ הוּא כְּמוֹ נֵר דּוֹלֵק, וְהַלֵּחוֹת שֶׁבַּגּוּף הֵם עוֹלִין לְהַמֹּחַ, וְנַעֲשִׂין שְׁמָנִים אֶל הַמֹּחַ. נִמְצָא שֶׁעִקָּר הַמֹּחִין – עַל־יְדֵי לֵחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף. עַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיעִין תַּאֲוַת נִאוּף, וְאֵין יוֹצְאִין לֵחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף לַחוּץ, עַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין הַלֵּחוֹת אֶל הַמֹּחַ וְנַעֲשֶׂה שְׁמָנִים, שֶׁזֶּה עִקָּר הַמֹּחִין.

EN (our paraphrase): For the main repair of the mind comes through breaking immoral desire. The mind depends on the body's vital moisture; the mind is like a burning lamp, and the body's vitality rises to it and becomes its oil. So when this desire is subdued and that vitality is not spent outward, it rises to the mind and becomes oil, and that is the essence of the mind.

Scene 7 · LM II:5 §7 · paragraph §7.4

עַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַמָּגִנִּים הַנַּ"ל שֶׁמַּכְנִיעִין תַּאֲוָה זוֹ, עַל־כֵּן הֵם עוֹשִׂין עַל־יְדֵי־זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, מֹחִין, כַּנַּ"ל, כִּי הֵם מַעֲלִין לֵחוֹת הַגּוּף מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, וְעוֹשִׂין מִזֶּה מֹחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין,

EN (our paraphrase): So these shields, who subdue this desire, make tefillin, the minds. They lift the body's vitality out of 'his flesh is sealed' and make of it minds, tefillin; for tefillin are the shining of the mind.

Scene 8 · LM II:5 §7 · paragraph §7.5

וְעַל כֵּן נִקְרְאוּ הַתְּפִלִּין יְקָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וִיקָר – אֵלּוּ תְּפִלִּין, כִּי הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי תִּקּוּן תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת: אֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד, כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן נִקְרָאִין הַתְּפִלִּין פְּאֵר, כִּי נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַגַּאֲוָה וְהַהִתְפָּאֲרוּת, שֶׁמְּבִיאִין הַגֵּרִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): That is why tefillin are called yakar, precious, as our Sages said, 'And honour, vikar: these are tefillin.' For tefillin are made by repairing this desire, which 'hunts the precious soul.' And tefillin are called pe'er, splendour, for they are made by repairing pride and self-glorification, which the converts bring.

Scene 10 · LM II:5 §7 · paragraph §7.6

וְזֶה בְּחִינַת: וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה – מֹשֶׁה הוּא הַדַּעַת, בְּחִינַת מֹחִין, תְּפִלִּין, הוּא רוֹעֶה דִּקְדֻשָּׁה, הֶפֶךְ רֹעֶה זוֹנוֹת. וְזֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת מֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה, בְּחִינַת תְּפִלִּין, שִׁין שֶׁל שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, שִׁין שֶׁל אַרְבָּעָה רָאשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is 'And Moshe was shepherding.' Moshe is da'as, knowledge, the minds, tefillin. He is the holy shepherd, the opposite of 'one who keeps company with the immoral.' This is the seven holy shepherds, 'Moshe was shepherding', the tefillin: the shin with three heads and the shin with four heads, which make seven, the seven shepherds.

Scene 11 · LM II:5 §7 · paragraph §7.7

וְזֶה בְּחִינַת שַׁ-דַּי שֶׁל תְּפִלִּין, זֶה בְּחִינַת הַצִּמְצוּם, שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְצַמְצֵם אֶת מֹחוֹ וְשִׂכְלוֹ, שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ אֶת הַמֹּחַ לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְשׁוֹטֵט הַמֹּחַ בַּמֶּה שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בִּבְחִינַת: בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, בִּמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר,

EN (our paraphrase): And this is the Shakai of the tefillin. It is tzimtzum, limitation: each person must limit his mind and intellect, and not let his mind go out beyond the boundary he has, wandering into what he has no permission for at his level, as the Sages said, 'Do not seek what is too wondrous for you; do not probe what is hidden from you.'

Scene 12 · LM II:5 §7 · paragraph §7.7

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שַׁ-דַּי, בְּחִינַת צִמְצוּם, כִּי שַׁ-דַּי – שֶׁיֵּשׁ דַי בֶּאֱלֹקוּתוֹ לְכָל בִּרְיָה, הַיְנוּ שֶׁכָּל בְּרִיָּה יֵשׁ לוֹ דַי וּגְבוּל בֶּאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָסוּר לוֹ לֵילֵךְ בְּשִׂכְלוֹ כִּי אִם עַד הַגְּבוּל, לֹא יוֹתֵר, כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ גְּבוּל וְצִמְצוּם בְּשִׂכְלוֹ לְפִי עֶרְכּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּקְדֻשָּׁה אָסוּר לוֹ לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ, בְּחִינַת: בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וְכוּ', בְּחִינַת: פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְכוּ'.

EN (our paraphrase): This is Shakai, limitation: Shakai, 'there is enough in His Elokus for every creature'. Every creature has an 'enough', a boundary, in Elokus, and may go with his intellect only up to it and no further. Each person has a limit to his mind according to his level, and even in holiness he may not go beyond his boundary, as it says, 'lest they break through to Hashem to see.'

Scene 13 · LM II:5 §7 · paragraph §7.8

וְזֶה בְּחִינַת: וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר, הַנֶּאֱמָר בְּמֹשֶׁה, בְּעֵת שֶׁזָּכָה לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁהִשִּׂיג, הַיְנוּ שֶׁהִבְטִיחוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהָגֵן עָלָיו, שֶׁיִּהְיֶה נִסְתָּר בְּנִקְרַת הַצּוּר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּם, שֶׁלֹּא יֵצֵא הַמֹּחַ לְשׁוֹטֵט חוּץ לַגְּבוּל שֶׁהָיָה לוֹ:

EN (our paraphrase): And this is 'I will place you in the cleft of the rock', said to Moshe when he merited to see and grasp what he grasped. Hashem promised to protect him, hidden in the cleft of the rock: that is tzimtzum, so that the mind would not wander beyond the boundary he had.

Part 6 — Pure Words, and a Dream Through an Angel

Scene 2 · LM II:5 §8 · paragraph §8.1

וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים, לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי יֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ, שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲיוֹת וּלְהָשִׁיב אוֹתָם בְּכָל מִינֵי מַטְעַמִּים הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי; וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן וְזִכּוּךְ הַמֹּחִין, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי מָגִנֵּי אֶרֶץ כַּנַּ"ל, מִזֶּה נַעֲשֶׂה אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת לְהַחֲיוֹתָם.

EN (our paraphrase): Through this, kosher, fitting words are made, to revive and restore fallen souls. For there are souls that have fallen, and they must be revived and restored with all kinds of delicacies that restore the soul, as it says, 'Sustain me with flagons, spread apples around me, for I am faint with love.' Through the repair and purification of the minds, made by the shields of the land, pure words are made to revive them.

Scene 3 · LM II:5 §8 · paragraph §8.2

כִּי עִקָּר הִתְגַּלּוּת הַמֹּחַ הוּא בְּהַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַמֹּחִין זַכִּים, נַעֲשִׂין דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים, וּבָהֶם מְשִׁיבִין אֶת הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, בִּבְחִינַת: שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם, הַיְנוּ עַל־יְדֵי תְּפִלִּין מֹחִין שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים, עַל יָדָם נַעֲשִׂין שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם, הַיְנוּ בְּחִינַת דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים הַנַּ"ל, שֶׁבָּהֶם מְשִׁיבִין הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת: שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וְקָם.

EN (our paraphrase): For the mind is revealed mainly in speech, as it says, 'From His mouth come knowledge and understanding.' So when the minds are pure, kosher words are made, and with them the fallen souls are restored, as it says, 'seven who give a fitting answer', meshivei ta'am. That is, through the tefillin, the minds, the seven shepherds, come seven who restore with taste, the kosher words that restore the souls who have fallen, as it says, 'Seven times the tzaddik falls, and rises.'

Scene 4 · LM II:5 §8 · paragraph §8.3

וְזֶהוּ בְּחִינַת: אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם; הַיְנוּ בְּחִינַת הָאֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי זִכּוּךְ הַמֹּחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה שִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is 'The words of Hashem are pure words, refined seven times': the pure words made by purifying the minds, the tefillin, the seven shepherds, which make seven who restore with taste. That is 'refined seven times'.

Scene 6 · LM II:5 §9 · paragraph §9.1

וְזֶה בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, כִּי אֵלּוּ הַמַּאֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת הֵם בְּחִינַת מַלְאָךְ, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, כִּי הַדִּבּוּר הוּא הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמֹּחַ, כִּי מַה שֶׁנִּרְשַׁם וְנֶעְלַם בַּמֹּחַ, נֶחֱקָק וְנִרְשָׁם בְּהַדִּבּוּר, וּכְשֶׁהַמֹּחִין זַכִּים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת כַּנַּ"ל, אֲזַי גַּם כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַמֹּחַ בִּשְׁעַת שֵׁנָה, וְאֵין נִשְׁאָר רַק הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמֹּחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּבּוּר, אֲזַי גַּם הָרְשִׁימָה זַכָּה, בִּבְחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ.

EN (our paraphrase): This is a dream through an angel. These pure words are an angel: a dream through an angel. For speech is the impression, the reshimah, of the mind; what is engraved and hidden in the mind is inscribed in speech. And when the minds are pure, making pure words, then even when the mind departs in sleep, and only the mind's impression, which is speech, remains, the impression too is pure: a dream through an angel.

Scene 7 · LM II:5 §9 · paragraph §9.2

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁאַחַר הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה בָּא שַׂר צְבָא ה' וְאָמַר: עַתָּה בָּאתִי. הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת שֵׁנָה, שֶׁאָז הַדַּעַת מִסְתַּלֵּק, וְאֵין נִשְׁאָר רַק הָרְשִׁימוּ, אֲזַי הוּא בְּחִינַת: וַיֹּאמֶר וְכוּ' אֲנִי שַׂר צְבָא ה', דְּהַיְנוּ מַלְאָךְ, עַתָּה בָּאתִי, כִּי אָז נִשְׁאָר הָרְשִׁימוּ בִּבְחִינַת מַלְאָךְ, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is why, after Moshe's passing, the captain of the host of Hashem came and said, 'Now I have come.' Moshe's passing is the departure of da'as, sleep, when knowledge departs and only the impression remains. Then: 'I am the captain of the host of Hashem', an angel: 'now I have come'. For then the impression remains as an angel, a dream through an angel.

Scene 8 · LM II:5 §9 · paragraph §9.3

וְזֶה בְּחִינַת: ה' יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב. ה' יִתֶּן אֹמֶר – זֶה בְּחִינַת אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת הַנַּ"ל, בְּחִינַת הָרְשִׁימָה שֶׁל הַמֹּחַ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַלְאָךְ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב – הַיְנוּ מַלְאָכִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'Hashem gives the word; the women who bring the tidings are a great host.' 'Hashem gives the word': the pure words, the mind's impression, which is an angel. 'A great host of tidings': angels.

Scene 9 · LM II:5 §9 · paragraph §9.4

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י ז"ל, שֶׁצְּבָקוֹת הוּא הַנֶּעְלָם שֶׁל שַׁ-דַּי, כִּי הַנֶּעְלָם שֶׁל שִׁין דַלֶת יוּד הוּא בְּגִימַטְרִיָּא צְבָקוֹת עִם הַכּוֹלֵל, כַּמְבֹאָר שָׁם. הַיְנוּ שֶׁהַנֶּעְלָם שֶׁל שַׁ-דַּי, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁבְּחִינַת שַׁ-דַּי שֶׁהוּא הַמֹּחִין נִסְתַּלֵּק, בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין בִּשְׁעַת שֵׁנָה, וְאֵין נִשְׁאָר רַק הָרְשִׁימוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶעְלָם שֶׁל שַׁ-דַּי, אֲזַי זֹאת הָרְשִׁימוּ שֶׁהִיא בְּחִינַת נֶעְלָם שֶׁל שַׁ-דַּי, הִיא בִּבְחִינַת צְבָקוֹת, בְּחִינַת מַלְאָךְ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is what the writings of the Arizal bring: that Tzevakos is the hidden part of Shakai. The hidden letters of shin, dalet, yud, spelled out, equal Tzevakos with one added for the word itself. That is: when Shakai, the minds, depart in sleep, and only the impression remains, which is the hidden part of Shakai, then that impression is Tzevakos, an angel.

Scene 11 · LM II:5 §9 · paragraph §9.5

וְזֶה בְּחִינַת: וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא. שְׂעַר רֵאשֵׁהּ זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, כִּי הַשְּׂעָרוֹת יוֹצְאִין מִן הַמֹּחִין, וּכְשֶׁהַמֹּחִין נְקִיִּים וְזַכִּים, אֲזַי נַעֲשֶׂה גַּם מֵהָרְשִׁימוּ בְּחִינַת מַלְאָךְ. וְזֶהוּ: כַּעֲמַר נְקֵא. עֲמַר רָאשֵׁי תֵבוֹת: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, בְּחִינַת מַלְאָכִים, שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי הָרְשִׁימוּ, כְּשֶׁהַמֹּחִין נְקִיִּים וְזַכִּים כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁאֵין הַמֹּחִין נְקִיִּים וְזַכִּים, אֲזַי נַעֲשֶׂה מִבְּחִינַת שְׂעָרוֹת בְּחִינַת: וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי שֵׁד.

EN (our paraphrase): And this is 'the hair of His head like pure wool.' The hair of the head is the shining of the minds, for hair grows from the minds. When the minds are clean and pure, an angel is made even from the impression. That is 'like wool', amar, the initials of 'He makes His angels winds': angels, made from the impression when the minds are pure. But when the minds are not clean and pure, the hairs, se'aros, become 'and se'irim, goat-demons, will dance there': a dream through a demon.

Scene 12 · LM II:5 §9 · paragraph §9.6

וְזֶה בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ וַחֲלוֹם עַל־יְדֵי שֵׁד.

EN (our paraphrase): And this is man and beast: a dream through an angel and a dream through a demon.

Scene 13 · LM II:5 §9 · paragraph §9.7

כִּי חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ זֶה בְּחִינַת אָדָם, בְּחִינַת: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. כִּדְמוּתֵנוּ – זֶה כֹּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּצַלְמֵנוּ, בִּבְחִינַת מַלְאָךְ, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, כִּי בִּשְׁעַת שֵׁנָה הַמֹּחַ מִסְתַּלֵּק, וְאֵין נִשְׁאָר רַק בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה, וּכְשֶׁהַמֹּחִין זַכִּים, אֲזַי גַּם הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁנִּשְׁאָר הוּא בִּבְחִינַת מַלְאָךְ, בְּחִינַת: כִּדְמוּתֵנוּ בְּצַלְמֵנוּ – שֶׁהַכֹּחַ הַמְדַמֶּה הוּא בְּצַלְמֵנוּ, בִּבְחִינַת מַלְאָךְ כַּנַּ"ל, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, וְזֶה בְּחִינַת אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: נַעֲשֶׂה אָדָם וְכוּ'.

EN (our paraphrase): For a dream through an angel is man, as it says, 'Let us make man in our image, after our likeness.' 'Our likeness' is the power of imagination, which is 'in our image', like an angel. In sleep the mind departs and only the imagination remains; when the minds are pure, the remaining imagination too is like an angel, a dream through an angel. And this is man: 'Let us make man.'

Scene 14 · LM II:5 §9 · paragraph §9.8

אֲבָל חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד זֶה בְּחִינַת בְּהֵמָה, בִּבְחִינַת: וְשֹׁד בְּהֵמוֹת יְחִיתַן.

EN (our paraphrase): But a dream through a demon is beast, as it says, 'and the destruction of beasts will terrify them'. Shod, destruction, is shed, a demon.

Scene 15 · LM II:5 §9 · paragraph §9.9, §9.10

וְזֶה בְּחִינַת: אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין – הַיְנוּ כְּשֶׁאֵינוֹ לָן וְיָשֵׁן בִּיקָר, בִּבְחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְזַכֵּךְ הַמֹּחִין בִּבְחִינַת תְּפִלִּין, אֲזַי: נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ – הַיְנוּ אָז הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה, בִּבְחִינַת בְּהֵמָה, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי שֵׁד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּהֵמָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is in Tehillim: 'Man does not lodge in honour, he is likened to the beasts.' When he does not lodge and sleep in honour, yakar, which is tefillin, meaning he does not purify his mind like tefillin, then 'he is likened to the beasts': his imagination is beastly, a dream through a demon.

Scene 16 · LM II:5 §9 · paragraph §9.11

וְזֶה אוֹתִיּוֹת מַלְאָךְ רָאשֵׁי תֵבוֹת: כִּי לֵאלֹקִים מָגִנֵּי אֶרֶץ; כִּי עַל־יְדֵי מָגִנֵּי אֶרֶץ נַעֲשֶׂה הַמַּלְאָךְ, עַל־יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִין הַמֹּחִין וְהַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And the letters of malach, angel, are the initials of 'For to Elokim are the shields of the land.' For through the shields of the land the angel is made: they repair the minds and the tefillin, and through this comes a dream through an angel.

Part 7 — Food, the Seven Climates, and the Strength of the Angel

Scene 2 · LM II:5 §10 · paragraph §10.1

אֲבָל יֵשׁ גַּם לְהַמַּאֲכָלִים חֵלֶק בַּחֲלוֹם, כִּי מִן הַמַּאֲכָלִים עוֹלִים עֲשָׁנִים אֶל הַמֹּחַ, וְנִצְטַיְּרִין מֵהֶם חֲלוֹמוֹת בַּשֵּׁנָה. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִפְגַּם הַחַלּוֹם עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָלִים, כִּי כְּשֶׁאֵין חִזּוּק בְּהַמַּלְאָךְ, אֲזַי נִפְגָּם הַחֲלוֹם עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָלִים, בִּבְחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי שֵׁד, חַס וְשָׁלוֹם:

EN (our paraphrase): But food too has a share in the dream, for vapours rise from food to the brain, and dreams are formed from them in sleep. So the angel must be strengthened, so that the dream is not spoiled by the food. For when the angel has no strength, the dream is spoiled by the food, a dream through a demon, Heaven forbid.

Scene 3 · LM II:5 §10 · paragraph §10.2

כִּי יֵשׁ שִׁבְעָה אִיקְלִימִים, וְעַל כָּל אִיקְלִים יֵשׁ מַלְאָךְ מְמֻנֶּה, בְּחִינַת: שִׁבְעָה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ, וְעַל כֵּן בְּכָל אִיקְלִים גְּדֵלִים פֵּרוֹת אֲחֵרִים, כְּפִי הַמְמֻנֶּה, וְעַל כֵּן הֵם נֶחֱלָקִים לְשִׁבְעָה אִיקְלִימִים, כְּנֶגֶד בְּחִינַת שִׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁמִּשָּׁם נַעֲשִׂין בְּחִינַת הַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל;

EN (our paraphrase): For there are seven climates, regions of the earth, and over each one an angel is appointed, as it says, 'These seven are the eyes of Hashem, roaming over the whole earth.' That is why different fruits grow in each region, according to its appointed angel. They are divided into seven regions corresponding to the seven shepherds, the tefillin, from which the angels are made.

Scene 4 · LM II:5 §10 · paragraph §10.3

וְהַשֶּׁפַע כְּשֶׁיּוֹרֶדֶת, מְקַבֵּל אוֹתָהּ תְּחִלָּה הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה שָׁם, וְאַחַר כָּךְ יוֹרֶדֶת דֶּרֶךְ הַשֵּׁדִים הַשּׁוֹכְנִים בָּאֲוִיר, שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אֶת הַשֶּׁפַע בְּדֶרֶךְ מַעֲבָר לְבַד, וְאֵין יוֹנְקִים מִמֶּנָּה רַק כְּדֵי חִיּוּתָם לְבַד, וְאַחַר כָּךְ יוֹרֶדֶת הַשֶּׁפַע לְמַטָּה, לְאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְהַשָּׂדֶה שֶׁהַשֶּׁפַע הוֹלֶכֶת לְשָׁם,

EN (our paraphrase): When the flow of blessing comes down, first the angel appointed there receives it. Then it passes down through the demons who dwell in the air. They receive it only in passing, and take from it only enough for their own life. Then the flow comes down below, to the place and the field it is going to.

Scene 5 · LM II:5 §10 · paragraph §10.4

וְאַחַר כָּךְ מְקַבֵּל הַמֶּלֶךְ אֶת הַשֶּׁפַע, בִּבְחִינַת: אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא וְכוּ', שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם עַל הָאִילָן דְּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵּהּ וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת: מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, שֶׁהַמֶּלֶךְ מְקַבֵּל הַשֶּׁפַע מִן הַשָּׂדֶה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהַשֶּׁפַע בָּאָה לְמַטָּה, אָז מְקַבֵּל אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ.

EN (our paraphrase): After that the king receives the flow, as it says to the king in Daniel, 'It is you, O king,' about the tree that had food for all. And this is 'A king is subject to the field': the king receives the flow from the field, when it has come down below.

Scene 6 · LM II:5 §10 · paragraph §10.5

וְכָל אֵלּוּ מְקַבְּלִין מִבְּחִינַת שַׁ-דַּי, וְעַל כֵּן כֻּלָּם נִקְרָאִים עַל שֵׁם שַׁ-דַּי, כִּי שֵׁד – עַל שֵׁם שַׁדַּ"י, וְכֵן שָׂדֶה – עַל שֵׁם שַׁ-דַּי, וְכֵן הָעוֹבֵד הַשָּׂדֶה נִקְרָא עַל שֵׁם שַׁ-דַּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יְפַתַּח וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ.

EN (our paraphrase): All of these receive from the aspect of Shakai, and so all are named after Shakai: shed, a demon, from Shakai; and sadeh, a field, from Shakai; and the one who works the field is named after it too, as it says, 'he opens and harrows his ground', yeshaded.

Scene 8 · LM II:5 §10 · paragraph §10.6

וּכְשֶׁבְּחִינַת הַמַּלְאָךְ חָזָק, אֲזַי אֵין הַשֵּׁדִים מְקַבְּלִין הַשֶּׁפַע רַק דֶּרֶךְ מַעֲבָר לְבַד, וְאֵין יוֹנְקִים מִמֶּנָּה רַק כְּדֵי חִיּוּתָם לְבַד. אֲבָל כְּשֶׁנֶּחֱלָשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כֹּחַ הַמַּלְאָךְ, אֲזַי הֵם מְקַבְּלִין לְעַצְמָן כֹּחַ הַמַּלְאָךְ, וַאֲזַי הַמַּאֲכָלִים הַגְּדֵלִים עַל יָדָם, נִתְעָרֵב בָּהֵן כֹּחַ הַשֵּׁ"ד, כִּי הֵם קִבְּלוּ לְתוֹכָן מַמָּשׁ אֶת כֹּחַ הַמַּלְאָךְ. נִמְצָא כְּשֶׁגְּדֵלִים הַמַּאֲכָלִים, הֵם גְּדֵלִים עַל־יְדֵי תַּעֲרֹבֶת כֹּחַ הַשֵּׁ"ד, וּכְשֶׁאוֹכְלִין אֵלּוּ הַמַּאֲכָלִים, נַעֲשֶׂה מֵהֶם חֲלוֹם עַל־יְדֵי שֵׁד, חַס וְשָׁלוֹם,

EN (our paraphrase): When the angel is strong, the demons receive the flow only in passing, taking only enough for their life. But when the angel's strength is weakened, Heaven forbid, they take the angel's power for themselves, and the food that grows through them becomes mixed with the power of the demon, for they have taken the angel's power right into themselves. So when the food grows, it grows through a mixture of the demon's power, and when one eats this food, a dream through a demon comes from it, Heaven forbid.

Scene 9 · LM II:5 §10 · paragraph §10.7

וְלֹא זוֹ אַף זוֹ, כִּי גַּם הֵם יְכוֹלִין לְטַמֵּא אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, בַּשֵּׁנָה בַּטֻּמְאָה הַיָּדוּעַ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמַּלְאָךְ הוּא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים, וּכְשֶׁנֶּחֱלָשׁ כֹּחַ הַמַּלְאָךְ, וַאֲזַי הַשֵּׁדִים מְקַבְּלִין לְעַצְמָן כֹּחַ הַמַּלְאָךְ, אֲזַי הֵם מְחַמְּמִין עַל־יְדֵי הָאֵשׁ הַזֶּה וּמְטַמְּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, בַּטֻּמְאָה הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): More than that: they can even make a person impure in his sleep, with the well-known impurity of the night, Heaven forbid. For the angel is fire, as it says, 'their appearance like burning coals of fire, like torches'; and when the angel's power is weak and the demons take it for themselves, they heat a person with this fire and make him impure, Heaven forbid.

Part 8 — Joy, the Fast, and the Month of Nissan

Scene 2 · LM II:5 §10 · paragraph §10.8

וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָךְ, וְחִזּוּק הַמַּלְאָךְ הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, בִּבְחִינַת: לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, זֶה בְּחִינַת הַמַּלְאָךְ, בְּחִינַת: וּמַלְאָךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם – שֶׁנִּתְחַזֵּק עַל־יְדֵי לֵב שָׂמֵחַ. וְעַל כֵּן מְקוֹם הַמַּלְאָכִים נִקְרָא שְׁחָקִים עַל שֵׁם שְׂחוֹק וְשִׂמְחָה, כִּי עִקָּר חִזּוּק הַמַּלְאָכִים – עַל־יְדֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So the angel must be strengthened, and the angel is strengthened through joy, as it says, 'A happy heart makes the face shine.' The face is the angel, as it says, 'and the angel of His face saved them': it is strengthened by a happy heart. That is why the place of the angels is called shechakim, the heavens, from sechok, laughter and joy; for the angels are strengthened mainly through joy.

Scene 3 · LM II:5 §10 · paragraph §10.9

וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׂמְחָה שֶׁל תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁרַב הֲוָה בָּדֵחַ טוּבָא, וְאָמַר: תְּפִלִּין קָא מַנַּחְנָא. הַיְנוּ, כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלִּין מֹחִין נַעֲשֶׂה בְּחִינַת הַמַּלְאָךְ כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן צָרִיךְ שִׂמְחָה כְּדֵי לִתֵּן חִזּוּק לְהַמַּלְאָךְ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the joy of tefillin, as our Sages said that Rabbi Yirmeyah was very joyful, and said: 'I am wearing tefillin.' For through tefillin, the minds, the angel is made; and so joy is needed to strengthen the angel.

Scene 4 · LM II:5 §10 · paragraph §10.10

וְעַל כֵּן כְּשֶׁחָלַם לָאָדָם חֲלוֹם לֹא טוֹב, הַתִּקּוּן הוּא תַּעֲנִית, כִּי תַּעֲנִית הוּא בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ, שֶׁעַל יְדֵי תַּעֲנִית נַעֲשֶׂה שִׂמְחָה, וְעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה נוֹתְנִין חִזּוּק לְהַמַּלְאָךְ וּמְתַקְּנִין וּמַכְנִיעִין אֶת בְּחִינַת הַחֲלוֹם רָע, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי שֵׁד, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי שֶׁאֵין חִזּוּק בְּהַמַּלְאָךְ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): That is why, when a person has a bad dream, the remedy is a fast. For a fast is joy, as it says, 'Make us rejoice according to the days You afflicted us.' Through fasting comes joy, and through joy the angel is strengthened, and the bad dream, the dream through a demon that came because the angel had no strength, is repaired and subdued.

Scene 5 · LM II:5 §10 · paragraph §10.11

וְעַל כֵּן מִי שֶׁאֵין רוֹצֶה לְהִתְעַנּוֹת עַל הַחֲלוֹם, אוֹמְרִים לוֹ הַמֵּיטִיבִין: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמְךָ, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה אֲכִילָתוֹ בִּבְחִינַת שִׂמְחָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָךְ וּמַכְנִיעַ אֶת הַשֵּׁדִים, שֶׁעַל יָדָם נִתְקַלְקֵל הַחֲלוֹם עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And so, to one who does not want to fast over the dream, those who interpret it kindly say, 'Go, eat your bread with joy': let his eating be with joy, which strengthens the angel and subdues the demons, through whom the dream was spoiled by the food.

Scene 7 · LM II:5 §10 · paragraph §10.12

וְעִקָּר חִזּוּק הַמַּלְאָךְ הוּא בְּנִיסָן, כִּי נִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים, וְאָז נִתְחַדֵּשׁ כָּל הַהִתְמַנּוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָז נוֹתְנִין לְכָל הַמַּלְאָכִים הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם, וַאֲזַי נִתְחַדֵּשׁ הָרָצוֹן שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת: וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא; כִּי אָז נוֹתְנִין לְכֻלָּם הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז יֵשׁ לְהַמַּלְאָכִים שִׂמְחָה וְנִתְחַזְּקִין.

EN (our paraphrase): The angel is strengthened above all in Nissan. For Nissan is the new year for kings, when every appointment of each one is renewed. Then all the angels are given their appointments, and the will of Hashem is renewed, as it says, 'He does as He wills with the host of heaven.' For then all receive their appointments according to His will, and the angels rejoice and grow strong.

Scene 8 · LM II:5 §10 · paragraph §10.13

כִּי אָז, בְּנִיסָן, הוּא זְמַן הַגְּאֻלָּה, כִּי בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ, וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁעִקָּר גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיוּ שֵׁדִים מְחַמְּמִין אוֹתוֹ וְהוֹלִיד שֵׁדִין וְכוּ', וְהַחִמּוּם הוּא עַל־יְדֵי חֲלִישׁוּת הַמַּלְאָךְ כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה גָּלוּת מִצְרַיִם; וּבְנִיסָן נִגְאֲלוּ, וְנִתְתַּקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אָז. נִמְצָא שֶׁבְּנִיסָן נִתְחַזֵּק כֹּחַ הַמַּלְאָךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּתְתַּקֵּן בְּנִיסָן, בְּעֵת גְּאֻלַּת מִצְרַיִם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For Nissan is the time of redemption; in Nissan we were redeemed. It is known that the exile of Egypt came to repair the sin of Adam, the first man, in whom, the Sages relate, the impure forces had a share. That came through the weakness of the angel, and because of it came the exile of Egypt. In Nissan we were redeemed and Adam's sin was repaired. So in Nissan the angel's power is strengthened, for that is the repair of Adam's sin, repaired in Nissan at the redemption from Egypt.

Scene 9 · LM II:5 §10 · paragraph §10.14

וְזֶה שֶׁכָּתוּב: וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי – בְּחִינַת מַלְאָכִים, שֶׁיָּצְאוּ וְנִגְאֲלוּ בְּנִיסָן. כִּי אָז נִתְחַזְּקוּ וְנִתְתַּקְּנוּ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עִקָּר הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן, בְּחִינַת: וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא, הוּא בְּנִיסָן, כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּן וְחִזּוּק שֶׁלָּהֶם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is what is written, 'And I will bring out My hosts': the angels, who went out and were redeemed in Nissan, for then they were strengthened and repaired. So the main renewal of His will, 'He does as He wills with the host of heaven', is in Nissan, for that is the time of their repair and strength.

Scene 10 · LM II:5 §10 · paragraph §10.15

אֲבָל גַּם בְּכָל הַשָּׁנָה יְכוֹלִין לְחַדֵּשׁ הָרָצוֹן עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה, כִּי עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה נוֹתְנִין חִזּוּק בְּהַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נִתְעוֹרֵר שִׂמְחָה בְּהַמַּלְאָכִים כְּאִלּוּ נִתְחַדֵּשׁ הָרָצוֹן, בְּחִינַת: וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אֲבָל עִקָּר הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן הוּא בְּנִיסָן, וַאֲזַי הוּא עִקָּר חִזּוּק שֶׁלָּהֶם. וַאֲזַי בְּנִיסָן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַטֻּמְאָה הַנַּ"ל לְגַמְרֵי, מֵאַחַר שֶׁנִּתְתַּקֵּן וְנִתְחַזֵּק כֹּחַ הַמַּלְאָךְ, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): But all through the year, too, one can renew the will through joy. Through joy the angels are strengthened, and joy is awakened in them as though the will were renewed, as though they received their appointments that very day. But the main renewal of the will is in Nissan, their main strengthening. And so in Nissan it would have been fitting for that impurity to be completely nullified, since the angel's power was repaired and strengthened.

Part 9 — Crooked Judgment, and Binding the Chariot

Scene 2 · LM II:5 §11 · paragraph §11.1

אֲבָל יֵשׁ שֶׁבָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל מִבְּחִינָה אַחֶרֶת. כִּי דַּע, שֶׁעַל יְדֵי רַבָּנִים וְדַיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, שֶׁעוֹשִׂין עִוּוּת הַדִּין, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת: כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, נוֹפְלִין בְּחִינַת אֲהָבוֹת מִן הַמֶּרְכָּבָה, כִּי כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמֶּרְכָּבָה, שָׁם הוּא בְּחִינַת אַהֲבָה קְדוֹשָׁה, בִּבְחִינַת: מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם.

EN (our paraphrase): But sometimes this impurity comes from another side. Know that through rabbis and judges who are not fit, who pervert justice, this impurity comes, Heaven forbid. For through the perversion of justice, 'thrones for judgment', loves fall from the Chariot, the Merkavah. For 'thrones for judgment' are the Chariot, and there is holy love, as it says, 'Its seat of purple, its inside inlaid with love from the daughters of Yerushalayim.'

Scene 3 · LM II:5 §11 · paragraph §11.1

וּכְשֶׁנִּפְגָּם הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת כִּסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, עַל־יְדֵי עִוּוּת הַדִּין – אֲזַי נוֹפְלִים מִשָּׁם אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת, וְעַל־יְדֵי הָאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, הַחִמּוּם וְהַטֻּמְאָה הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And when the Chariot, the 'thrones for judgment', is damaged by perverted justice, fallen loves drop from there, and through the fallen loves comes, Heaven forbid, the heat and the impurity spoken of.

Scene 5 · LM II:5 §11 · paragraph §11.2

וְעִוּוּת הַמִּשְׁפָּט נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלִּין רָעִים. כִּי יֵשׁ בְּחִינַת תְּפִלִּין, מֹחִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פְּסֹלֶת, כִּי הַתְּפִלִּין מֹחִין נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַלֵּחוֹת וְשַׁמְנוּנִית הַגּוּף מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת תְּפִלִּין מֹחִין כַּנַּ"ל. וְיֵשׁ לֵחוֹת שֶׁצְּרִיכִין לָצֵאת, בִּבְחִינַת טִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל, וּכְשֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת אֵלּוּ הַשַּׁמְנוּנִית מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ אֶל הַמֹּחַ, אֲזַי נִתְעָרֵב פְּסֹלֶת בְּהַמֹּחִין וְהַתְּפִלִּין,

EN (our paraphrase): The perversion of justice comes through bad tefillin. There are tefillin, minds, that have dross in them. For tefillin, the minds, are made by lifting the body's vitality from 'his flesh is sealed' to the seal of holiness. But there is a moisture that must be expelled, called in the Kabbalah the drop of Esav and Yishmael; and when this too is lifted to the mind, dross is mixed into the minds and the tefillin.

Scene 6 · LM II:5 §11 · paragraph §11.3

וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, בִּבְחִינַת: רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק; הַיְנוּ הַפְּסֹלֶת שֶׁמִּתְעָרֵב וּמְסַבֵּב אֶת הַמֹּחַ, עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת טִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל אֶל הַמֹּחַ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַלְקֵל הַמִּשְׁפָּט. וְזֶהוּ: עַל־כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, הַיְנוּ קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, כִּי הַמִּשְׁפָּט – עַל־יְדֵי הַמֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה: כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּפְגָּם הַמֹּחַ, נִתְקַלְקֵל הַמִּשְׁפָּט.

EN (our paraphrase): Through this, justice is spoiled, as it says, 'the wicked surrounds the righteous': the dross mixed in surrounds the mind. 'Therefore judgment comes out crooked.' For judgment comes through the mind, as it says of Shlomo, 'they saw that the wisdom of Elokim was within him to do judgment.' So when the mind is damaged, judgment is spoiled.

Scene 7 · LM II:5 §11 · paragraph §11.4

וְעַל־יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, בְּחִינַת מִשְׁפָּט מְעֻקָּל, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, טֻמְאָה הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל. וְזֶה מְעֻקָּל, אוֹתִיּוֹת עֲמָלֵק, שֶׁעַל יָדוֹ בָּא הַטֻּמְאָה הַנַּ"ל, בִּבְחִינַת: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ.

EN (our paraphrase): And through spoiled judgment, 'crooked judgment', comes this impurity, Heaven forbid. Me'ukal, crooked, has the letters of Amalek, through whom this impurity comes, as it says of Amalek, 'who happened upon you on the way', karcha.

Scene 8 · LM II:5 §11 · paragraph §11.5

וְזֶהוּ: וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי – וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק, שֶׁהֵם סְמוּכִים זֶה לָזֶה בַּתּוֹרָה, כִּי טֻמְאָה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא טֻמְאַת עֲמָלֵק, הִיא בָּאָה עַל־יְדֵי גֵּרִים, כְּכָל הַמְבֹאָר לְמַעְלָה.

EN (our paraphrase): And this is 'He saw the Keini', right after 'He saw Amalek', for they stand next to each other in the Torah. For this impurity, the impurity of Amalek, comes through converts, as explained above.

Scene 9 · LM II:5 §11 · paragraph §11.6

וְזֶה בְּחִינַת מַרְאֶה בַּחֲלוֹם. מַרְאֶה רָאשֵׁי תֵבוֹת: רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא טֻמְאָה זוֹ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is mar'eh, a vision in a dream, the name people give to this impurity. Mar'eh is the initials of 'the wicked surrounds the righteous', through which this impurity comes, through the perversion of justice.

Scene 10 · LM II:5 §12 · paragraph §12.1

וַאֲזַי כְּשֶׁבָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל עַל־יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, אֵין תִּקּוּן רַק עַל־יְדֵי קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת: מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, שֶׁהֵם רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְכוּ', שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי הַמֶּרְכָּבָה, כַּמּוּבָא, שֶׁצָּרִיךְ לְקַשְּׁרָם, לְתַקֵּן פְּגַם הַמֶּרְכָּבָה הַנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין הָאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So when this impurity comes through the perversion of justice, the only remedy is binding the Chariot. One must bind the Chariot, 'its seat of purple', which are Rafael and Gavriel and the others, the angels of the Chariot, as is brought. They must be bound, to repair the damage to the Chariot from which the fallen loves come.

Scene 11 · LM II:5 §12 · paragraph §12.2

וְעַל כֵּן קֹדֶם הַשֵּׁנָה נִתְתַּקֵּן מִקַּדְמוֹנִים לוֹמַר קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, דְּהַיְנוּ: מִימִינִי מִיכָאֵל, וּמִשְּׂמֹאלִי גַּבְרִיאֵל וְכוּ'; כִּי עַל־יְדֵי קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה נִצּוֹלִין מִטֻּמְאָה הַנַּ"ל:

EN (our paraphrase): That is why the earlier sages established that before sleep we say the binding of the Chariot: 'At my right Michael, at my left Gavriel', and so on. For by binding the Chariot one is saved from this impurity.

Part 10 — Tekiah, Teruah, Shevarim, and the Five Senses of Rosh Hashanah

Scene 2 · LM II:5 §13 · paragraph §13.1

וְזֶה בְּחִינַת: תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

EN (our paraphrase): And this is tekiah, teruah, shevarim.

Scene 3 · LM II:5 §13 · paragraph §13.2

תְּקִיעָה זֶה בְּחִינַת: הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֳרָדוּ, בְּחִינַת חֶרְדַּת הַגּוּף, בְּחִינַת קַר־רוּחַ, בְּחִינַת: וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, עַל־יְדֵי אִישׁ תְּבוּנָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Tekiah is 'Can a shofar be blown, yitaka, in the city and the people not tremble?' It is the trembling of the body, a cool spirit, as it says, 'A man of understanding is of cool spirit.' Through him faith is repaired, through the man of understanding.

Scene 4 · LM II:5 §13 · paragraph §13.3

תְּרוּעָה זֶה בְּחִינַת: וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה, בְּחִינַת תְּפִלִּין, הֶפֶךְ רֹעֶה זוֹנוֹת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Teruah is 'And Moshe was shepherding', ro'eh: tefillin, the opposite of 'one who keeps company with the immoral.'

Scene 5 · LM II:5 §13 · paragraph §13.4

שְׁבָרִים זֶה בְּחִינַת חֲלוֹמוֹת צוֹדְקִים וַאֲמִתִּיִּים, בְּחִינַת: אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ, דְּהַיְנוּ חֲלוֹמוֹת צוֹדְקִים וַאֲמִתִּיִּים:

EN (our paraphrase): Shevarim is true and righteous dreams, as it says of Gidon, 'the telling of the dream and its interpretation', shivro: righteous and true dreams.

Scene 6 · LM II:5 §13 · paragraph §13.5

גַּם שְׁבָרִים הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בְּחִינַת: לֵב נִשְׁבָּר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהַלֵּב נִשְׁקֶה לְכַבּוֹת חִמּוּם הַלֵּב, שֶׁהוּא כְּמוֹ נוּר דָּלוּק, בְּחִינַת: יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם;

EN (our paraphrase): Shevarim is also the repair of judgment, as it says, 'a broken heart', lev nishbar. That is, the heart is given drink to put out its heat, which burns like a fire, as it says, 'the wild animals quench, yishberu, their thirst.'

Scene 7 · LM II:5 §13 · paragraph §13.6

כִּי עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, שֶׁמִּזֶּה נוֹפְלִין אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מְחַמְּמִין הַלֵּב וּמְטַמְּאִין, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, כִּי הַלֵּב הוּא מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ. וּכְשֶׁיֵּשׁ קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, הֵם מְחַמְּמִין הַלֵּב עַל־יְדֵי הָאֲהָבוֹת הַנְּפוּלוֹת, וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַלֵּב, לְכַבּוֹת חִמּוּם הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שְׁבָרִים, בְּחִינַת לֵב נִשְׁבָּר, בְּחִינַת: יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהַלֵּב נִשְׁקֶה, וְנִכְבֶּה חִמּוּם הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט:

EN (our paraphrase): For through spoiled judgment, from which loves fall, they heat the heart and make impure, Heaven forbid. The heart is the place of judgment, as it says, 'Aharon shall carry the judgment of the children of Israel on his heart.' When judgment is spoiled, they heat the heart through the fallen loves, and so the heart must be given drink to put out the heat. This is shevarim, a broken heart, 'they quench their thirst': the heart is watered and the heat is extinguished, which is the repair of judgment.

Scene 9 · LM II:5 §14 · paragraph §14.1

וְזֶה בְּחִינַת: רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יוֹם כִּפּוּר, סֻכּוֹת, שְׁמִינִי עֲצֶרֶת.

EN (our paraphrase): And this is Rosh Hashanah, Yom Kippur, Sukkos and Shemini Atzeres.

Scene 10 · LM II:5 §14 · paragraph §14.2

כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים, כִּי אָז נִתְקַבְּצִין כָּל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְלַקְּטִין וְנִתְקַבְּצִין כָּל לִקּוּטֵי הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדֹשִׁים כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה – רֹאשׁ דַיְקָא, כִּי נַעֲשֶׂה וְנִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מֹחִין כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For Rosh Hashanah is the repair of faith, as it says, 'Your faithfulness in the congregation of the holy ones.' For then all the holy congregations gather, and through this all the gathered pieces of faith are collected, and through that the minds are repaired. And this is Rosh Hashanah, the head precisely, for the minds are made and repaired.

Scene 11 · LM II:5 §14 · paragraph §14.3

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמֹּחַ, שֶׁכֻּלָּם נִמְצָאִים בִּבְחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי יֵשׁ חֲמִשָּׁה חוּשִׁים בְּהַמֹּחַ, שֶׁהֵם: רְאִיָּה, שְׁמִיעָה, רֵיחַ, טַעַם, מִשּׁוּשׁ – וְכֻלָּם נִמְשָׁכִין מֵהַמֹּחַ, כִּי מֵהַמֹּחַ נִמְשָׁכִין גִּידִין לְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים, וְכָל אֵלּוּ הַחוּשִׁים נִמְצָאִים בִּבְחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ וּמֹחִין כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is the five senses of the mind, all found in Rosh Hashanah. There are five senses in the brain: sight, hearing, smell, taste and touch, all drawn from the brain, for nerves extend from the brain to each sense. And all these senses are found in Rosh Hashanah, which is the head and the minds.

Scene 12 · LM II:5 §14 · paragraph §14.4

חוּשׁ הָרְאִיָּה בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה הוּא בִּבְחִינַת: תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹן מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה רוֹאֶה וּמַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַשָּׁנָה, מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ, וְזֶהוּ בְּחִינַת חוּשׁ הָרְאִיָּה.

EN (our paraphrase): Sight on Rosh Hashanah is, 'The eyes of Hashem your Elokim are always upon it, from the beginning of the year to the end of the year': on Rosh Hashanah it is judged what will be at its end. On Rosh Hashanah He sees and watches over the whole year, what will be at its end. This is the sense of sight.

Scene 13 · LM II:5 §14 · paragraph §14.5

שְׁמִיעָה הוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹל צְעָקוֹת וּתְפִלּוֹת וּתְרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים.

EN (our paraphrase): Hearing is that Hashem hears the voice of the cries, the prayers and the teruah of His people Israel with mercy.

Scene 14 · LM II:5 §14 · paragraph §14.6

רֵיחַ זֶה בְּחִינַת: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', בְּחִינַת: וּבְכֵן תֵּן פַּחְדֶּךָ ה' אֱלֹקֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ.

EN (our paraphrase): Smell is, 'and He will be inspired by the fear of Hashem', vaharicho; as we say, 'And so, place Your awe, Hashem our Elokim, upon all Your works.'

Scene 15 · LM II:5 §14 · paragraph §14.7

טַעַם זֶה בְּחִינַת: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי – מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, הַיְנוּ מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ טוֹעֵם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ בְּחִינַת חוּשׁ הַטַּעַם.

EN (our paraphrase): Taste is 'And make me tasty dishes, such as I love': the positive commandments, as the Tikkunim say. That is, Hashem tastes on Rosh Hashanah all the good deeds of Israel. This is the sense of taste.

Scene 16 · LM II:5 §14 · paragraph §14.8

מִשּׁוּשׁ הוּא בַּיָּדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּעֲבוֹדָה זָרָה: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן; כִּי הַמִּשּׁוּשׁ הוּא בַּיָּדַיִם, וְזֶהוּ בְּחִינַת שֶׁיָּדוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְזֶה בְּחִינַת חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ.

EN (our paraphrase): Touch is in the hands, as it says of idols, 'they have hands but do not touch'. And this is that His hand is stretched out to receive those who return, from Rosh Hashanah to Yom Kippur. This is the sense of touch.

Part 11 — The Ten Days, Yom Kippur, Sukkos and Shemini Atzeres

Scene 2 · LM II:5 §14 · paragraph §14.9

נִמְצָא, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל,

EN (our paraphrase): So on Rosh Hashanah the minds are repaired.

Scene 3 · LM II:5 §14 · paragraph §14.10

וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין נַעֲשִׂין בְּחִינַת תְּפִלִּין דִּמְכַסְיָן עַל מֹחָא, כִּי תְּפִלִּין הֵם הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין. וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, כִּי תְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינַת: אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל; וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְאוּ יְקָר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: וִיקָר – אֵלּוּ תְּפִלִּין, כַּנַּ"ל. כִּי הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין, שֶׁהֵם נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּתַקְּנִין וּמַעֲלִין מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת מֹחִין תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת: אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה,

EN (our paraphrase): And through the repair of the minds come the tefillin that cover the brain, for tefillin are the shining of the minds. This is the Ten Days of Teshuvah, for teshuvah is, 'If you bring out the precious from the worthless', yakar; and tefillin are called yakar, as the Sages said, 'vikar: these are tefillin.'

Scene 4 · LM II:5 §14 · paragraph §14.11

וּבְיוֹם כִּפּוּר, אָז הוּא גְּמַר תִּקּוּן חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, הֶפֶךְ חוֹתָם דְּסִטְרָא אָחֳרָא כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. הַיְנוּ שֶׁבַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תִּקּוּן הַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אָז הוּא גְּמַר תִּקּוּנָם, כִּי אָז נִגְמָר גְּמַר תִּקּוּן חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): On Yom Kippur comes the completion of the holy seal, tefillin, the opposite of the seal of the Other Side, as we say, 'and on the fast day of Kippur they are sealed.' In the Ten Days of Teshuvah the tefillin are repaired, and on Yom Kippur their repair is completed, for then the holy seal, the tefillin, is finished.

Scene 5 · LM II:5 §14 · paragraph §14.12

סֻכָּה זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּלְאָךְ, כִּי סוּכָּה בְּגִימַטְרִיָּא מַלְאָךְ, בְּחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין וְהַתְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן סֻכּוֹת הוּא זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ, בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל תְּפִלִּין, לִתֵּן חִזּוּק לְהַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ הַמַּאֲכָלִים לְקַלְקֵל אֶת הַחֲלוֹם כַּנַּ"ל, כִּי סֻכּוֹת הוּא חַג הָאָסִיף, שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל, וְעַל כֵּן אָז צְרִיכִין שִׂמְחָה לְחַזֵּק אֶת הַמַּלְאָךְ, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן סֻכּוֹת הוּא זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Sukkah is the repair of the angel, for sukkah has the numerical value of malach, angel: a dream through an angel, made through the repair of the minds and the tefillin. That is why Sukkos is the time of our joy, the joy of tefillin, to strengthen the angel so the food does not spoil the dream. For Sukkos is the festival of ingathering, when all kinds of food are gathered in; so then joy is needed to strengthen the angel, which is the repair of food. That is why Sukkos is the time of our joy.

Scene 6 · LM II:5 §14 · paragraph §14.13

שְׁמִינִי עֲצֶרֶת זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת: זֶה יַעֲצֹר בְּעַמִּי, הַנֶּאֱמָר בְּמֶלֶךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בִּבְחִינַת: מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט הַמְבֹאָר לְמַעְלָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל טֻמְאָה הַנַּ"ל, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁמּוּבָא בַּכְּתָבִים, שְׁבִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַנֻּקְבָּא עוֹצֶרֶת הַטִּפָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן טֻמְאָה הַנַּ"ל, שֶׁנִּתְתַּקֵּן בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וְנֶעֱצֶרֶת הַטִּפָּה בִּקְדֻשָּׁה, וְאֵינָהּ נִשְׁחֶתֶת, בִּבְחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, חַס וְשָׁלוֹם:

EN (our paraphrase): Shemini Atzeres is malchus, kingship, as it says of the king, 'this one shall restrain, ya'atzor, My people.' This is the repair of judgment, as it says, 'Give the king Your judgments,' the repair of judgment explained above, through which that impurity is nullified. And this is what the Kabbalistic writings bring: that on Shemini Atzeres the flow of life is held back and kept in holiness, the repair of that impurity, so that nothing is wasted, Heaven forbid.

Scene 8 · LM II:5 §15 · paragraph §15.1

וְזֶה בְּחִינַת רַבִּי עִם תַּלְמִידִים, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ רַבִּי אֲמִתִּי עִם תַּלְמִידִים, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה וְנִתְתַּקֵּן גַּם כֵּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל,

EN (our paraphrase): And this is a Rebbe with students. When there is a true Rebbe with students, all these things are made and repaired as well.

Scene 9 · LM II:5 §15 · paragraph §15.2

כִּי עַל־יְדֵי קִבּוּץ הַתַּלְמִידִים אֵצֶל הָרַב, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַבֵּץ וְנִתְלַקֵּט חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה. וְעַל כֵּן נִקְרָא לִמּוּד הָרַב עִם הַתַּלְמִידִים יְשִׁיבָה, עַל שֵׁם קִבּוּץ חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, בְּחִינַת: שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, הֶפֶךְ: אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנָה כַּנַּ"ל. כִּי הָרַב הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְקַבְּצָם וּלְהַעֲלוֹתָם, בִּבְחִינַת: עֵינַי בְּנֶאֱמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי. לָשֶׁבֶת עִמָּדִי – בְּחִינַת יְשִׁיבָה, בְּחִינַת: אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, וְכַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Through the gathering of students around the Rebbe, the pieces of faith are gathered. So the Rebbe's learning with students is called a yeshivah, from gathering faith: 'a settled land', as in 'Dwell in the land and shepherd faith', the opposite of 'a land not sown', a flaw in faith. For the Rebbe watches over each one's faith, to gather and raise it: 'My eyes are on the faithful of the land, to sit with me', a yeshivah.

Scene 10 · LM II:5 §15 · paragraph §15.3

וְעַל כֵּן הַגֵּרִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי קִבּוּצֵי הָאֱמוּנָה, כַּמְבֹאָר לְעֵיל, עַל־כֵּן הֵם נִקְרָאִים עַל שֵׁם יְשִׁיבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ. וְזֶהוּ: אֵיתָן תַּנְיָא דִּמְסַיֵּעַ לָךְ, כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים, כִּי לִמּוּד הַיְשִׁיבָה הוּא מְסַיֵּעַ לַגֵּרִים, כִּי הֵם נִתְגַּיְּרִין עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַיְשִׁיבָה כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי רַבִּי עִם תַּלְמִידִים שֶׁהוּא בְּחִינַת יְשִׁיבָה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְקַבְּצִין וְנִתְלַקְּטִין חֶלְקֵי הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת אֱמוּנָה נִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי רַבִּי עִם תַּלְמִידִים.

EN (our paraphrase): That is why converts, who come from gathering faith, are called by the name of yeshivah, as it says, 'He saw the Keini and said: firm is your dwelling place', moshavecha; and the Tikkunim explain 'firm' as the learning that helps you. For the learning of the yeshivah helps the converts, since they convert through the yeshivah, the Rebbe with students, which gathers the pieces of faith. So faith is repaired through a Rebbe with students.

Scene 11 · LM II:5 §15 · paragraph §15.4

גַּם נִתְחַדֵּשׁ וְנִתְתַּקֵּן הַמֹּחַ, כִּי מֹחַ הַתַּלְמִידִים נִתְתַּקֵּן וְנִתְחַדֵּשׁ עַל־יְדֵי הָרַב, וְגַם מֹחַ הָרַב נִתְחַדֵּשׁ עַל־יְדֵי הַתַּלְמִידִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם:

EN (our paraphrase): The mind, too, is renewed and repaired. The students' minds are repaired and renewed by the Rebbe, and the Rebbe's mind is renewed by the students, as the Sages said, 'and from my students most of all.'

Part 12 — The Yeshivah's Five Senses, and Rav Huna's Students

Scene 2 · LM II:5 §15 · paragraph §15.5

וְעִקָּר זְמַן הַקִּבּוּץ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ, שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל, וְהֵם מְאִירִין וּמְחַזְּקִין זֶה אֶת זֶה, דְּהַיְנוּ כִּי גַּם בְּהָרַב עִם הַתַּלְמִידִים כְּשֶׁמִּתְקַבְּצִים, יֵשׁ כָּל בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הַמֹּחַ.

EN (our paraphrase): The main time of gathering is Rosh Hashanah, the head, when the minds are repaired, and they light up and strengthen one another. For a Rebbe with students, when they gather, also has all five senses of the mind.

Scene 3 · LM II:5 §15 · paragraph §15.6

חוּשׁ הָרְאִיָּה זֶה בְּחִינַת מַה שֶׁרוֹאִין אֶת הָרַב, בִּבְחִינַת: וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ, שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל.

EN (our paraphrase): Sight is seeing the Rebbe, as it says, 'and your eyes shall see your teacher', which is a great thing.

Scene 4 · LM II:5 §15 · paragraph §15.7

שְׁמִיעָה הוּא בְּחִינוֹת: וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר; דְּהַיְנוּ מַה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹמֵעַ הַמּוּסָר שֶׁל הָרַב.

EN (our paraphrase): Hearing is 'He opens their ear to instruction': each one hears the Rebbe's words of mussar.

Scene 5 · LM II:5 §15 · paragraph §15.8

רֵיחַ זֶה בְּחִינַת הַטְּרָחוֹת וְהַיְגִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ וְלֵילֵךְ וְלָבוֹא אֶל הָרַב, וְזֶה בְּחִינַת רֵיחַ, בְּחִינַת: וְרֵיחַ אַפֵּךְ, בְּחִינַת: אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי – חָכְמָתִי שֶׁבְּאַף עָמְדָה לִי, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵהָרַב כִּי אִם עַל־יְדֵי טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת, וְזֶהוּ בְּחִינַת חוּשׁ הָרֵיחַ.

EN (our paraphrase): Smell is the trouble and effort each one has to travel, to go and come to the Rebbe. This is smell, as it says, 'the fragrance of your nose', af; and 'also my wisdom stood by me', which the Midrash reads as 'the wisdom I learned with af', with effort. For one can receive from the Rebbe only through trouble and effort. This is the sense of smell.

Scene 6 · LM II:5 §15 · paragraph §15.9

טַעַם זֶה בְּחִינַת מַה שֶׁכָּל אֶחָד טוֹעֵם וּמַרְגִּישׁ מְתִיקוּת אִמְרֵי נֹעַם שֶׁל הָרַב.

EN (our paraphrase): Taste is that each one tastes and feels the sweetness of the Rebbe's pleasant words.

Scene 7 · LM II:5 §15 · paragraph §15.10

מִשּׁוּשׁ זֶה בְּחִינַת יָדַיִם כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת הַהוֹצָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד, מַה שֶׁכָּל אֶחָד מוֹצִיא יְגִיעַ כַּפּוֹ עַל הוֹצָאוֹת לָבוֹא לְהָרַב, וְזֶה בְּחִינַת 'מִשּׁוּשׁ', בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת יְגִיעַ כַּפּוֹ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Touch is the hands: the expenses each one has, spending the toil of his hands to come to the Rebbe. This is touch, the hands, the toil of his palms.

Scene 8 · LM II:5 §15 · paragraph §15.11

נִמְצָא שֶׁגַּם כָּאן נִתְתַּקֵּן בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים כְּמוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְהֵם מְאִירִין וּמְחַזְּקִין זֶה אֶת זֶה. שֶׁלִּפְעָמִים נֶחֱלָשׁ בְּחִינוֹת הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְנִתְחַזְּקִין עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים שֶׁל הָרַב עִם הַתַּלְמִידִים, וְכֵן לְהֶפֶךְ. גַּם בְּחִינַת תְּפִלִּין, שֶׁהוּא חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, נִתְתַּקֵּן עַל יָדָם, בִּבְחִינַת: חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָּי:

EN (our paraphrase): So here too the five senses are repaired, as on Rosh Hashanah, and they light up and strengthen one another. Sometimes the five senses of Rosh Hashanah are weakened and are strengthened by these five senses of the Rebbe with students, and the reverse. And tefillin, the holy seal, are also repaired through them, as it says, 'Seal the Torah among my students.'

Scene 10 · Kesubos 106a, as quoted in LM II:5 §15 · paragraph §15.12, §15.13

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כַּד הַווֹ קָמוּ רַבָּנָן מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא, הַווֹ נָפְצִי גְּלִימַיְהוּ, וְסָלֵק עֲנָנִי וְכָסִי לְיוֹמָא.

EN (our paraphrase): This is what our Sages said: When the Rabbis rose from the yeshivah of Rav Huna, they would shake out their cloaks, and the dust rose and covered the day, that is, the sun.

Scene 11 · LM II:5 §15 · paragraph §15.14

הַיְנוּ כְּשֶׁהָיוּ קָמִים הַתַּלְמִידִים מֵהַיְשִׁיבָה שֶׁל רַבָּם רַב הוּנָא, הַווֹ נָפְצִי גְּלִימַיְהוּ, דְּהַיְנוּ הַלְּבוּשִׁין, בְּחִינַת גַּדְלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, הַיְנוּ שֶׁהָיוּ מְנַפְּצִין וּמְסַלְּקִין בְּחִינַת הַגַּאֲוָה, כִּי עַל־יְדֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁל הָרַב עִם הַתַּלְמִידִים נִתְתַּקֵּן חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הֶפֶךְ הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): That is: when the students rose from the yeshivah of their Rebbe, Rav Huna, they would shake out their cloaks, their garments, which are greatness, as it says, 'Hashem reigns, He is robed in majesty.' They shook off and removed pride, for through the yeshivah of a Rebbe with students the holy seal is repaired, the opposite of pride.

Scene 12 · LM II:5 §15 · paragraph §15.15

וְזֶהוּ: גְּלִימַיְהוּ, גלמי רָאשֵׁי תֵבוֹת: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, בְּחִינַת הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם הִכְנִיעוּ וְסִלְּקוּ אוֹתָהּ.

EN (our paraphrase): And this is 'their cloaks', glimeihu: glami is the initials of 'Hashem reigns, He is robed in majesty', pride, which they subdued and removed.

Scene 13 · LM II:5 §15 · paragraph §15.16

וְזֶהוּ: וְסָלֵק עֲנָנִי, זֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁמְּסַלְּקִין וּמַעֲלִין בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת מֹחִין תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: וְסָלֵק עֲנָנִי, בְּחִינַת: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בְּעָנָן, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'And the clouds rose': this is the repair of the covenant, raising the body's vitality from 'his flesh is sealed' to the minds, the tefillin. 'The clouds rose', as it says, 'the rainbow will be in the cloud', the repair of the covenant.

Scene 14 · LM II:5 §15 · paragraph §15.17

וְזֶהוּ: עָנָן – רָאשֵׁי תֵבוֹת: נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ, בְּחִינַת גֵּרִים. כִּי עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַגֵּרִים נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל. וַאֲזַי כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה תִּקּוּן הַבְּרִית, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּעֲלִין בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת מֹחִין, אֲזַי נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תְּפִלִּין דִּמְכַסְּיָן עַל מֹחָא.

EN (our paraphrase): And anan, cloud, is the initials of 'the nobles of the nations are gathered', nedivei amim ne'esafu: converts. For through the repair of converts comes the repair of the covenant. And when the covenant is repaired, raising that vitality to the minds, then come the tefillin that cover the brain.

Scene 15 · LM II:5 §15 · paragraph §15.18

וְזֶהוּ: וְכָסִי לְיוֹמָא, דְּהַיְנוּ שִׁמְשָׁא, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין דִּמְכַסְיָן עַל מֹחָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁמְשָׁא, בְּחִינַת מֹשֶׁה, בְּחִינַת: פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, כִּי מֹשֶׁה הוּא הַדַּעַת, וְכַנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And 'they covered the day', that is, the sun: the tefillin that cover the brain, which is the sun, Moshe, as it says, 'the face of Moshe was like the face of the sun'; for Moshe is da'as, knowledge.

Scene 17 · LM II:5 §15 · paragraph §15.19

וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הַמֹּחַ בִּבְחִינַת מֹשֶׁה, בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל, אֲזַי גַּם בִּבְחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקִין הַמֹּחִין, אֲזַי גַּם הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר, שֶׁהִיא בְּחִינַת שֵׁנָה, הִיא טוֹבָה גַּם כֵּן מְאֹד, בִּבְחִינַת: מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד – רָאשֵׁי תֵבוֹת מֹשֶׁה.

EN (our paraphrase): And when the mind is repaired like Moshe, like tefillin, then even at Moshe's passing, when the minds depart, the impression that remains, which is sleep, is also very good, as it says, 'Sweet is the sleep of the one who serves', whose initials are Moshe.

Scene 18 · LM II:5 §15 · paragraph §15.20

כִּי לִפְעָמִים נִסְתַּלְּקִין הַמֹּחִין אֵצֶל הָרַב, וְכֵן אֵצֶל הַתַּלְמִידִים, כִּי אֵין הַמֹּחִין קְבוּעִים תָּמִיד. וּבִשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת אֲזַי הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא הַדַּעַת, בְּחִינַת שֵׁנָה, וְעַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין, עַל־יְדֵי הַיְשִׁיבָה כַּנַּ"ל, אֲזַי גַּם בִּשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה, בְּחִינַת שֵׁנָה, אֲזַי גַּם בְּחִינַת הַשֵּׁנָה מְתוּקָה וְטוֹבָה, בִּבְחִינַת: מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין בִּבְחִינַת מֹשֶׁה, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא תִּקּוּן הַשֵּׁנָה, בִּבְחִינַת חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For sometimes the minds depart, from the Rebbe and from the students, for the minds are not always fixed. The time of departure is Moshe's passing, the departure of da'as, sleep. Through the repair of the minds in the yeshivah, even when da'as departs, sleep is sweet and good, 'sweet is the sleep of the one who serves', for the repair of the minds is the repair of sleep, a dream through an angel.

Scene 19 · LM II:5 §15 · paragraph §15.21

וְזֶהוּ: מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד. מְתוּקָה דַיְקָא, בְּחִינַת מַיִּן מְתִיקִין, בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּן מְתִיקִין, הֶפֶךְ פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִּן מְרִירִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׁנָה מְתוּקָה בִּבְחִינַת מַיִּן מְתִיקִין, בִּבְחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'Sweet is the sleep of the one who serves.' Sweet precisely: the sweet kind, which is the repair of the covenant, the opposite of its flaw, which is the bitter kind, the impurity spoken of, Heaven forbid. Through repairing the minds, sleep becomes sweet, the repair of the covenant.

Scene 20 · LM II:5 §15 · paragraph §15.22

וְזֶהוּ: אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכַל, הַיְנוּ שֶׁאֵין מַזִּיק לוֹ הַאֲכִילָה, שֶׁעַל יָדָהּ בָּא, חַס וְשָׁלוֹם, טֻמְאָה הַנַּ"ל בַּחֲלוֹם בַּשֵּׁנָה כַּנַּ"ל, כִּי נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת הַשֵּׁנָה עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַמֹּחִין גַּם הַשֵּׁנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, הִיא גַּם כֵּן טוֹבָה וּמְתוּקָה מְאֹד כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is 'whether he eats little or much': the eating does not harm him, though through it that impurity can come in a dream, Heaven forbid. For his sleep has been repaired through the repair of the minds; even sleep, the departure of da'as, is good and very sweet for him.

Part 13 — Simplicity: The Son Who Serves Like a Servant

Scene 2 · LM II:5 §15 · paragraph §15.23

כִּי בֶּאֱמֶת צְרִיכִין דַיְקָא לְסַלֵּק אֶת הַמֹּחַ, כִּי צְרִיכִין לְהַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲבֹד אֶת ה' בִּפְשִׁיטוּת, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ מַעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְסַלֵּק כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲבֹד אֶת ה' בִּפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת.

EN (our paraphrase): For in truth one must precisely set the mind aside. One must cast away all clever wisdom and serve Hashem with simplicity, for one's deeds must be greater than one's wisdom, and 'not study is the main thing, but deed.' So one must set aside all clever wisdom and serve Hashem simply, without any cleverness at all.

Scene 3 · LM II:5 §15 · paragraph §15.23

לֹא מִבָּעֲיָא חָכְמוֹת שֶׁל שְׁטוּת שֶׁל סְתַם בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא אֲפִלּוּ חָכְמוֹת גְּמוּרוֹת, אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאֵיזֶה עֲבוֹדָה, הוּא צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּפְשִׁיטוּת.

EN (our paraphrase): Not only the foolish cleverness of ordinary people, but even real wisdom. Even one who truly has a great mind, when he comes to some service of Hashem, must cast away all his wisdom and engage in His service with simplicity.

Scene 4 · LM II:5 §15 · paragraph §15.24

וְצָרִיךְ אֲפִלּוּ לְהִתְנַהֵג וְלַעֲשׂוֹת דְבָרִים שֶׁנִּרְאֶה כִּמְשֻׁגָּע בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת: בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד, שֶׁבִּשְׁבִיל אַהֲבַת הַשֵּׁם צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַנִּרְאִין כְּשִׁגָּעוֹן, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִצְווֹתָיו וּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ,

EN (our paraphrase): One must even behave and do things that look like madness for the service of Hashem, as it says, 'in her love you will always be carried away'. For the love of Hashem, one must do things that look like madness, to do His commandments and His will.

Scene 5 · LM II:5 §15 · paragraph §15.24

כִּי צְרִיכִין לְהִתְגַּלְגֵּל בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וָטִיט בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְלָאו דַוְקָא מִצְוָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִקְרָא מִצְוָה. כִּי יֵשׁ תַּרְיַ"ג מִצְווֹת, וְאֵלּוּ הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת יֵשׁ לָהֶם עֲנָפִים רַבִּים, וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ נַחַת לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הוּא בְּחִינַת מִצְוָה, וְצָרִיךְ לְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה רָצוֹן וְנַחַת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

EN (our paraphrase): For one must roll in every kind of mud and mire for the service of Hashem and His commandments. Not only an actual mitzvah: anything that holds the will of Hashem is called a mitzvah. There are six hundred and thirteen commandments, and they have many branches; anything that holds His will, that gives pleasure to our Father in Heaven, is a mitzvah. And one must roll in every kind of mud and mire to do some will and pleasure for Hashem.

Scene 7 · LM II:5 §15 · paragraph §15.25

וַאֲזַי כְּשֶׁאַהֲבָתוֹ חֲזָקָה כָּל־כָּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁמְּסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ וּמַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְרֶפֶשׁ וְטִיט בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לוֹ יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה נַחַת, אֲזַי הוּא טוֹבָה לְהַמֹּחִין, כִּי אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמֹּחִין, מַה שֶּׁגַּם מֹשֶׁה בְּחַיָּיו לֹא הִשִּׂיג, הַיְנוּ בְּחִינַת: צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, כִּי זֶה נִרְאֶה כְּעִוּוּת הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁגַּם מֹשֶׁה בְּחַיָּיו לֹא הִשִּׂיג זֹאת,

EN (our paraphrase): And when his love for Hashem is so strong that he sets aside all his wisdom and throws himself into mud and mire for His service, to give Him some pleasure, then this is good for the mind. For then he merits to grasp even what is above the mind, what even Moshe in his lifetime did not grasp: why a tzaddik suffers and a wicked man prospers. That looks like a perversion of justice, Heaven forbid, and even Moshe in his lifetime did not grasp it.

Scene 8 · LM II:5 §15 · paragraph §15.26

הַיְנוּ גַּם כְּשֶׁהַמֹּחַ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ נִסְתַּלֵּק, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מֹשֶׁה בְּחַיָּיו, כִּי הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין, בְּחִינַת שֵׁנָה, זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת מֹשֶׁה כַּנַּ"ל, וְקִיּוּם הַמֹּחִין, בְּעֵת שֶׁהַמֹּחִין קַיָּמִים וְאֵינָם נִסְתַּלְּקִין, זֶה בְּחִינַת מֹשֶׁה בְּחַיָּיו, וְגַם אָז אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג הַשָּׂגָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ לְהַשִּׂיג מִפְּנֵי מָה יֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ וְכוּ',

EN (our paraphrase): That is, even when the mind is complete and does not depart, which is 'Moshe in his lifetime'; for the departure of the mind, sleep, is Moshe's passing, while the mind standing in place is Moshe in his lifetime. Even then one cannot grasp this, why there is a tzaddik who suffers.

Scene 9 · LM II:5 §15 · paragraph §15.26

אֲבָל עַל־יְדֵי שֶׁאַהֲבָתוֹ חֲזָקָה כָּל־כָּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמַּשְׁלִיךְ וּמְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּרֶפֶשׁ וְטִיט בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעוֹשֶׂה עַבְדוּת כְּעֶבֶד מַמָּשׁ בִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג גַּם מַה שֶׁבְּחִינַת מֹשֶׁה בְּחַיָּיו, דְּהַיְנוּ בְּעֵת קִיּוּם הַמֹּחִין, אֵין יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג, דְּהַיְנוּ צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ.

EN (our paraphrase): But through his love for Hashem being so strong that he throws himself and rolls in mud and mire for His service, doing the work of an actual servant out of love for Him, he merits to grasp even what Moshe in his lifetime, the mind at its height, cannot grasp: a tzaddik who suffers, a wicked man who prospers.

Scene 10 · LM II:5 §15 · paragraph §15.27

כִּי יֵשׁ בְּחִינַת בֵּן, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא כְּמוֹ בֵּן, וְיֵשׁ בְּחִינַת עֶבֶד, שֶׁאֵין לוֹ רַק לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ, וְאָסוּר לוֹ לִשְׁאֹל שׁוּם טַעַם וַחֲקִירָה עַל עֲבוֹדָתוֹ, כִּי הוּא מְחֻיָּב רַק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת.

EN (our paraphrase): For there is the level of a son, who searches through the King's treasuries like a son. And there is the level of a servant, who has only to do the work he was given, and may not ask any reason or inquire into his work; he is obliged only to do his part, the work he was given.

Scene 11 · LM II:5 §15 · paragraph §15.28

אֲבָל יֵשׁ בֵּן, שֶׁהוּא אוֹהֵב כָּל־כָּךְ אֶת אָבִיו, עַד שֶׁמֵּחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד, מַה שֶּׁעֶבֶד פָּשׁוּט צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וְהוֹלֵךְ וְקוֹפֵץ בְּתוֹךְ הַסּוֹלְלוֹת הַגְּדוֹלָה, בְּתוֹךְ קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וְטִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאָבִיו, מַה שֶּׁאֲפִלּוּ עֶבֶד פָּשׁוּט לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עֲבוֹדוֹת כָּאֵלּוּ,

EN (our paraphrase): But there is a son who loves his father so much that, out of love, he does the work of a servant, what a simple servant must do. He jumps into the great earthworks, into the thick of the battle, and rolls in every kind of mud and mire to give his father pleasure, work that even a simple servant would not do.

Scene 12 · LM II:5 §15 · paragraph §15.29

וַאֲזַי כְּשֶׁאָבִיו רוֹאֶה אַהֲבָתוֹ הַחֲזָקָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁמַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְעַבְדוּת גָּמוּר בִּשְׁבִיל אַהֲבָתוֹ, אֲזַי הוּא מְגַלֶּה לוֹ גַּם מַה שֶּׁאֵין נִמְסָר אֲפִלּוּ לְבֵן, כִּי אֲפִלּוּ הַבֵּן, שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁגַּם הַבֵּן אָסוּר לִכָּנֵס לְשָׁם, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ הַשָּׂגוֹת, שֶׁגַּם הַבֵּן אֵינוֹ מַשִּׂיג אוֹתָם,

EN (our paraphrase): Then, when his father sees his love is so strong that he throws himself into complete servitude for love of him, he reveals to him even what is not given even to a son. For even the son, who searches the King's treasuries, still has places he may not enter; there are understandings even the son does not grasp.

Scene 13 · LM II:5 §15 · paragraph §15.29

אֲבָל עַל־יְדֵי שֶׁהַבֵּן מְסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ וּמַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְעַבְדוּת כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה אָבִיו מְרַחֵם עָלָיו וּמְגַלֶּה לוֹ מַה שֶּׁאֵינוֹ נִמְסָר אֲפִלּוּ לְבֵן, הַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּלֶּה לוֹ בְּחִינַת צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, שֶׁגַּם מֹשֶׁה בְּחַיָּיו לֹא הִשִּׂיג זֹאת.

EN (our paraphrase): But because the son sets aside all his wisdom and throws himself into servitude, his father has compassion on him and reveals to him what is not given even to a son: a tzaddik who suffers and a wicked man who prospers, which even Moshe in his lifetime did not grasp.

Scene 14 · LM II:5 §15 · paragraph §15.30

וְזֶהוּ בְּחִינַת: וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ. הָעֹבֵד אֹתוֹ דַיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת בֵּן שֶׁמַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לְעַבְדוּת, שֶׁמְּסַלֵּק כָּל חָכְמָתוֹ וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד, וְזֶהוּ: בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ, הַיְנוּ בֵּן שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֶבֶד כַּנַּ"ל,

EN (our paraphrase): This is 'And I will have compassion on them as a man has compassion on his son who serves him.' 'Who serves him' precisely: a son who throws himself into servitude, sets aside all his wisdom and does the work of a servant. 'His son who serves him': a son who does the work of a servant.

Scene 15 · LM II:5 §15 · paragraph §15.30

עַל־יְדֵי־זֶה: וְחָמַלְתִּי עָלָיו, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלָיו, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה אַהֲבָתוֹ חֲזָקָה כָּל־כָּךְ, וּמַרְאֶה וּמְגַלֶּה לוֹ בְּחִינַת צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע וְכוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג עַל־יְדֵי־זֶה צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Through this, 'I will have compassion on him': for Hashem has compassion on him, seeing his love is so strong, and shows and reveals to him a tzaddik who suffers and a wicked man who prospers. And this is what it says there, 'and you will return and see the difference between the tzaddik and the wicked': he merits through this to grasp it.

Scene 16 · LM II:5 §15 · paragraph §15.31

וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט; כִּי זוֹכֶה לְהַשִּׂיג צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, שֶׁזֶּה נִרְאֶה כְּעִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין זֹאת, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט.

EN (our paraphrase): And this is the repair of judgment. For he merits to grasp why a tzaddik suffers and a wicked man prospers, which looks like a perversion of justice; and now that he grasps and understands it, that is the repair of judgment.

Scene 17 · LM II:5 §15 · paragraph §15.32

נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי רַבִּי אֱמֶת עִם תַּלְמִידִים, נַעֲשִׂין וְנִתְתַּקְּנִין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So through a true Rebbe with students, all these things are made and repaired.

Part 14 — The Lung: Cool and Moist

Scene 2 · LM II:5 §16 · paragraph §16.1

וְזֶהוּ בְּחִינַת הָרֵאָה. כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת נַעֲשִׂין גַּם כֵּן כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי הָרֵאָה הִיא קַר וָלַח. קַר זֶה בְּחִינַת: וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה, בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה עַל־יְדֵי אִישׁ תְּבוּנָה כַּנַּ"ל. לַח זֶה בְּחִינַת הַלַּחְלוּחִית וְהַשַּׁמְנוּנִית הָעוֹלָה אֶל הַמֹּחַ, וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת מֹחִין תְּפִלִּין כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is the lung. When the lung is whole, all these things are made as well. For the lung is cool and moist. Cool is 'a man of understanding is of cool spirit', the repair of faith through the man of understanding. Moist is the moisture and richness that rises to the mind and becomes the minds, the tefillin.

Scene 3 · LM II:5 §16 · paragraph §16.2

גַּם כְּשֶׁהָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשֵּׁנָה, כִּי הַשֵּׁנָה עַל־יְדֵי הָרֵאָה. כִּי הָרֵאָה הִיא קַר וָלַח, וְעַל־יְדֵי קַר וָלַח, עַל־יְדֵי־זֶה עִקָּר הַשֵּׁנָה.

EN (our paraphrase): Also, when the lung is whole, this is the repair of sleep, for sleep comes through the lung. The lung is cool and moist, and coolness and moisture are the essence of sleep.

Scene 4 · LM II:5 §16 · paragraph §16.2

וְעַל כֵּן בִּשְׁעַת גְּשָׁמִים אָז הוּא זְמַן שֵׁנָה, כִּי אָז עָרֵב לָאָדָם הַשֵּׁנָה מְאֹד, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁהַגְּשָׁמִים הֵם קַר וָלַח, קְרִירוּת וְלַחוּת; וְכֵן בַּבֹּקֶר הַשֵּׁנָה עֲרֵבָה גַּם כֵּן, כִּי אָז יוֹרֵד הַטַּל, וַאֲזַי גַּם כֵּן הוּא קַר וָלַח, וְעַל כֵּן הַשֵּׁנָה עֲרֵבָה אָז גַּם כֵּן. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הָרֵאָה שֶׁהִיא קַר וָלַח, הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַשֵּׁנָה.

EN (our paraphrase): That is why rainy weather is a time for sleep, when sleep is very pleasant, because rain is cool and moist. And in the morning too sleep is pleasant, for then the dew falls, which is also cool and moist. So the lung, cool and moist, is the repair of sleep.

Scene 5 · LM II:5 §16 · paragraph §16.3

גַּם רֵאָה עַל שֵׁם שֶׁהִיא מְאִירַת עֵינַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְזֶהוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה, בְּחִינַת: מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַשִּׂמְחָה, שֶׁהוּא חִזּוּק הַמַּלְאָךְ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The lung, re'ah, is also named so because it lights up the eyes, as our Sages said. That is joy, as it says, 'The light of the eyes gladdens the heart': the repair of joy, which strengthens the angel.

Scene 6 · LM II:5 §16 · paragraph §16.4

גַּם הָרֵאָה בִּשְׁלֵמוּת זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, כִּי מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ. וְעַל־יְדֵי קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפְלִין אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת מִן הַמֶּרְכָּבָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא חִמּוּם הַלֵּב כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁחִמּוּם הַלֵּב זֶה בְּחִינַת קִלְקוּל הַמִּשְׁפָּט. וְהָרֵאָה מְנַשֶּׁבֶת עַל הַלֵּב וּמְקָרֶרֶת הַחִמּוּם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט.

EN (our paraphrase): When the lung is whole, it is also the repair of judgment. The place of judgment is the heart, as it says, 'Aharon shall carry the judgment of the children of Israel on his heart.' Through spoiled judgment, fallen loves drop from the Chariot and the heart is heated. So the heat of the heart is spoiled judgment; and the lung blows upon the heart and cools the heat, which is the repair of judgment.

Scene 7 · LM II:5 §16 · paragraph §16.5

וְזֶה בְּחִינַת: יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ מָיִם. הַיְנוּ, עַל־יְדֵי נְשִׁיבַת הָרוּחַ שֶׁל הָרֵאָה, שֶׁהִיא מְנַשֶּׁבֶת עַל הַלֵּב וּמְקָרֶרֶת חִמּוּם הַלֵּב, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט. וְזֶהוּ: יִזְּלוּ מָיִם, בְּחִינַת: וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ רֵאָה עַל שֵׁם שֶׁהִיא מְאִירַת עֵינַיִם כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת: אֵין לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט.

EN (our paraphrase): This is 'He makes His wind blow, and waters flow.' Through the blowing of the lung's wind, which cools the heat of the heart, judgment is repaired. 'Waters flow' is 'Let judgment roll like water.' And the lung 'lights up the eyes': as the Sages said, 'A judge has only what his eyes see', which is the repair of judgment.

Scene 8 · LM II:5 §16 · paragraph §16.6

וְזֶהוּ: מְאִירַת – רָאשֵׁי תֵבוֹת: תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁשָּׁם הָאַהֲבָה דִּקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And me'iras, lights up, is the initials of 'its inside inlaid with love from the daughters of Yerushalayim': the repair of judgment, the repair of the Chariot, where holy love dwells.

Scene 9 · LM II:5 §16 · paragraph §16.7

וְזֶה בְּחִינַת: וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: וְתוֹצִיא כְּאוֹר מִשְׁפָּטֵינוּ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הָרֵאָה, שֶׁהִיא מְאִירַת עֵינַיִם, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בְּחִינַת: וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵינוּ:

EN (our paraphrase): And this is 'Your judgment goes forth as light', and as we say in prayer, 'bring forth our judgment like light': through the lung, which lights up the eyes, judgment is repaired.

Part 15 — A Journey in the Desert: The Meat, the Grass and the Coals

Scene 2 · Bava Basra 74b, as quoted in LM II:5 §17 · paragraph §17.1

וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲמַר לִי הוּנָא בַּר נָתָן, זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזְלִינָן בְּמַדְבְּרָא, וַהֲוָה אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדָן. פְּתַחְנָא וְנַקְרִינָא וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבָּא. אַדְּמַיְתִינַן צִיבֵי, חָלַם אַטְמָא, וּטְוִינַן. כִּי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזִינְהוּ לְהַנְהוּ גֻּמְרִי דַּהֲווֹ קָא מְלַחֲשֵׁי. כִּי אֲתָאִי לְקָמֵהּ דַּאֲמֵימַר, אֲמַר לִי: הַהוּא עִשְׂבָּא סַמַתְּרֵי הֲוָה, הַנְהוּ גֻּמְרִי דְּרִתְמָא הֲווֹ:

EN (our paraphrase): Rav Ashi said: Huna bar Nasan told me: Once we were travelling in the desert, and we had a leg of meat with us. We cut it open, cleaned it, and set it on the grass. While we were gathering wood, the leg became whole again, and we roasted it. When we came back after twelve months, we saw those coals still glowing. When I came before Amemar, he said to me: That grass was samtarei, and those coals were of broom wood, ritma.

Scene 4 · LM II:5 §17 · paragraph §17.2

הַיְנוּ שֶׁסִּפֵּר, שֶׁפַּעַם אֶחָד הָלַךְ בַּמִּדְבָּר – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, בִּבְחִינַת: לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה זֶה בְּחִינַת פְּגַם הָאֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְקַלְקְלוּ הַזְּרָעִים כַּנַּ"ל, וְלֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה, שֶׁהֶאֱמִינוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ וְהָלְכוּ אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר, וְתִקְּנוּ בְּחִינַת אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה, דְּהַיְנוּ נְפִילַת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): He told that once he walked in the desert: this is the repair of faith, as it says, 'your walking after Me in the desert, in a land not sown.' A land not sown is a flaw in faith, through which the seeds were spoiled. 'Your walking after Me in the desert' is the repair of faith: they believed in Him and followed Him in the desert, and repaired 'a land not sown', the fall of faith.

Scene 5 · LM II:5 §17 · paragraph §17.3

וַהֲוָה אַטְמָא דְּבִשְׂרָא בַּהֲדָן. אַטְמָא בִּשְׂרָא זֶה בְּחִינַת גֵּרִים, שֶׁהֵם עַרְלֵי בָשָׂר, שֶׁעַל יָדָם בָּא בְּחִינַת: הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: אַטְמֵי בִּשְׂרָא – בְּחִינַת עַרְלֵי־בָשָׂר וּבְחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, כַּנַּ"ל. כִּי עַל־יְדֵי עֲלִיַּת הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה נַעֲשִׂין גֵּרִים, שֶׁעַל יָדָם מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, חוֹתָם דְּסִטְרָא אָחֳרָא, בְּחִינַת: הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'And we had a leg of meat with us': the leg of meat is converts, who come from outside the covenant of the flesh, through whom comes 'his flesh is sealed'. For through raising fallen faith, converts are made, and through them the seal of the Other Side grows strong, Heaven forbid.

Scene 6 · LM II:5 §17 · paragraph §17.4

וּפָתְחִינָן – הַיְנוּ שֶׁתִּקַּנְנוּ בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ, וְנַעֲשָׂה בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת: פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַה', הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'And we opened it': we repaired 'his flesh is sealed', and it became the holy seal, as it says, 'engraved like a seal, holy to Hashem': the repair of the minds.

Scene 7 · LM II:5 §17 · paragraph §17.5

וְנָקְרִינָן – זֶה בְּחִינַת: וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר, בְּחִינַת צִמְצוּם הַמֹּחִין, שֶׁלֹּא לָצֵאת חוּץ לַגְּבוּל כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'And we cleaned it', nekarinan: this is 'I will place you in the cleft, nikras, of the rock', the limitation of the mind, so as not to go beyond its boundary.

Scene 8 · LM II:5 §17 · paragraph §17.6

וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבָּא – עִשְׂבָּא זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַמַּאֲכָלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל; נִמְצָא שֶׁכְּלָלִיּוּת הַמַּאֲכָלִים הֵם בְּחִינַת עִשְׂבָּא. וְזֶה: וְאַנַּחְנָא אַעִשְׂבָּא – הַיְנוּ אַחַר שֶׁהָיִינוּ מְתַקְּנִים אֶת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל, הִנַּחְנוּ עַצְמֵנוּ אַעִשְׂבָּא, הַיְנוּ עַל הַמַּאֲכָלִים, לְתַקֵּן אֶת הַמַּאֲכָלִים, שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ וְיִפְגְּמוּ אֶת הַחֲלוֹם, חַס וְשָׁלוֹם. וְתִקּוּן זֶה, הַיְנוּ תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים, נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי חִזּוּק הַמַּלְאָךְ, שֶׁנִּתְחַזֵּק עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן, עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'And we set it on the grass': grass is all food in general, as it says, 'like green grass I have given you everything.' So 'we set it on the grass' means: after we repaired the minds, we set ourselves upon the food, to repair it, so it would not harm and spoil the dream, Heaven forbid. And this repair of the food comes through strengthening the angel, through renewing the will, through joy.

Scene 9 · LM II:5 §17 · paragraph §17.7

וְזֶהוּ: אַדְּמַיְתִינַן צִיבֵי – זֶה בְּחִינַת: וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא, בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן. הַיְנוּ שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לְהָבִיא הָרָצוֹן, בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן, שֶׁזֶּהוּ חִזּוּק הַמַּלְאָךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'While we gathered wood', tzivi: this is 'He does as He wills, kemitzbeyah, with the host of heaven', the renewal of the will. We wanted to bring the will, the renewal of the will, which strengthens the angel and repairs the food.

Scene 10 · LM II:5 §17 · paragraph §17.8

וְזֶהוּ: אַדְּמַיְתִינַן צִיבֵי חָלִים – הַיְנוּ שֶׁבְּתוֹךְ שֶׁהָיִינוּ עוֹסְקִים בְּתִקּוּן הַמַּאֲכָלִים עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הָרָצוֹן, חָלַם לָנוּ חֲלוֹם. וְזֶהוּ: חָלִים לְשׁוֹן חֲלוֹם. גַּם חָלִים הוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, כִּי הַחֲלוֹם הָיָה מְחוּבָּר מִשְּׁנֵי כֹּחוֹת: מִכֹּחַ הַמַּלְאָךְ וְכֹחַ הַשֵּׁד, מֵחֲמַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְתַּקְּנוּ הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'While we gathered wood, it healed', chalim: while we were busy repairing the food through renewing the will, a dream, chalom, came to us. Chalim means dream. And chalim also means binding and joining, for the dream was joined from two powers, the power of the angel and the power of the demon, because the food had not yet been repaired.

Scene 11 · LM II:5 §17 · paragraph §17.9

וְזֶהוּ: וּטְוִינַן לְשׁוֹן תַּעֲנִית, הַיְנוּ שֶׁהָיִינוּ מִתְעַנִּים. כִּי הַתַּעֲנִית מֵבִיא שִׂמְחָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הַחֲלוֹם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'And we roasted it', tavinan, means fasting. That is, we fasted, for a fast brings joy, which is the repair of the dream.

Scene 12 · LM II:5 §17 · paragraph §17.10

כִּי הַדְרָן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא – הַיְנוּ כְּשֶׁחָזַרְנוּ וּבָאנוּ לְחֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁהוּא אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, כִּי נִיסָן תְּחִלַּת הֶחֳדָשִׁים, וְהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים, וְאָז הוּא חִזּוּק הַמַּלְאָךְ כַּנַּ"ל,

EN (our paraphrase): 'When we came back after twelve months': when we came back to the month of Nissan, which comes after the twelve months of the year. For Nissan is the first of the months and the new year for kings, when the angel is strengthened.

Scene 13 · LM II:5 §17 · paragraph §17.11

וְאַף עַל פִּי כֵן: חֲזִינְהוּ לְהַנֵּי גֻּמְרִי דְּקָא מְלַחֲשִׁי, דְּהַיְנוּ שֶׁגַּם לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, שֶׁהוּא נִיסָן, אָז גַּם כֵּן עֲדַיִן הָיוּ בּוֹעֲרִים הַגֶּחָלִים, הַיְנוּ בְּחִינַת חִמּוּם הַלֵּב, שֶׁעַל יְדֵי הַחֲמִימוּת בָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת בְּנִיסָן הוּא חִזּוּק הַמַּלְאָךְ כַּנַּ"ל, וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְבַּטֵּל אָז הַטֻּמְאָה הַנַּ"ל לְגַמְרֵי –

EN (our paraphrase): And even so, 'we saw those coals still glowing': even after twelve months, in Nissan, the coals were still burning. That is the heat of the heart, through which that impurity comes, Heaven forbid. Yet in Nissan the angel is strengthened, and it would have been fitting for the impurity to be completely nullified then.

Scene 14 · LM II:5 §17 · paragraph §17.12

כִּי אָתֵינָא לְקָמֵהּ דַּאֲמֵימַר, אֲמַר: הַנְהוּ עִשְׂבָּא דְּסַמַתְּרֵי הֲווֹ, הַיְנוּ שֶׁהַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת עִשְׂבָּא כַּנַּ"ל, שֶׁל סַם־תְּרֵי הָווֹ, שֶׁהָיָה כָּלוּל בָּהֶם שְׁנֵי כֹּחוֹת: סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת, דְּהַיְנוּ כֹּחַ הַמַּלְאָךְ וְכֹחַ הַשֵּׁד כַּנַּ"ל. כִּי קֹדֶם תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים, אֲזַי נִתְעָרֵב בָּהֵן כֹּחַ הַשֵּׁד כַּנַּ"ל, וַאֲזַי הֵם בְּחִינַת סַמַתְּרֵי, סַם תְּרֵי, כִּי הֵם כְּלוּלִים מִשְּׁנֵי כֹּחוֹת: כֹּחַ הַמַּלְאָךְ וְכֹחַ הַשֵּׁד כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: הַנְהוּ עִשְׂבָּא דְּסַמַתְּרֵי הֲווֹ, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'When I came before Amemar, he said: That grass was samtarei.' The food, which is grass, was sam trei, of two potions: a potion of life and a potion of death, the power of the angel and the power of the demon. For before the food was repaired, the demon's power was mixed into it, and so it was sam trei, two potions, made of two powers, the angel's and the demon's.

Scene 15 · LM II:5 §17 · paragraph §17.13

הַנְהוּ גֻּמְרִי דְּרִתְמָא הֲווֹ. רִתְמָא הַיְנוּ רֹתֶם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת: רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה. הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעַ לוֹ אֲמֵימַר, שֶׁהַחֲמִימוּת בָּא מִפְּגַם הַמֶּרְכָּבָה עַל יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט כַּנַּ"ל, שֶׁלָּזֶה אֵין תִּקּוּן כִּי אִם עַל יְדֵי קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת: רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה. וְזֶהוּ

EN (our paraphrase): 'Those coals were of broom wood', ritma, rosem, as Rashi explains. This is the repair of the Chariot, as it says, 'harness, resom, the chariot.' Amemar told him that the heat came from the damage to the Chariot, through the perversion of justice, which has no remedy except binding the Chariot, 'harness the chariot.'

Scene 16 · LM II:5 §17 · paragraph §17.14

רִיתְמָא – רָאשֵׁי תֵבוֹת: תֹּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁמִּנְּפִילַת הָאַהֲבָה הַזֹּאת בָּא הַחֲמִימוּת הַנַּ"ל, וְאֵין תִּקּוּן כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינַת: רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה, הַיְנוּ קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, בְּחִינַת: מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And ritma is the initials of 'its inside inlaid with love from the daughters of Yerushalayim', for from the fall of this love comes that heat, and there is no remedy but 'harness the chariot', binding the Chariot, 'its seat of purple, its inside inlaid with love.'

Part 16 — The Verse Decoded, and Simple Service Raises Judgment

Scene 2 · LM II:5 §18 · paragraph §18.1

וְזֶהוּ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר.

EN (our paraphrase): And this is: 'Sound the shofar at the new moon.'

Scene 3 · LM II:5 §18 · paragraph §18.2

תִּקְעוּ זֶה בְּחִינַת: הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ, בְּחִינַת חֶרְדַּת הַגּוּף, בְּחִינַת: וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. הַיְנוּ בְּחִינַת אִישׁ תְּבוּנוֹת, שֶׁעַל יָדוֹ נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Tik'u, sound, is 'Can a shofar be blown in the city and the people not tremble?' The trembling of the body, 'a man of understanding is of cool spirit': the man of understanding, through whom faith is repaired.

Scene 4 · LM II:5 §18 · paragraph §18.3

בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר – הַיְנוּ בְּהִתְפָּאֲרוּת חָדָשׁ, דְּהַיְנוּ הִתְפָּאֲרוּת וְגַאֲוָה חֲדָשָׁה שֶׁנִּתְגַּלֶּה. הַיְנוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁהֵם מַכְנִיסִין גַּאֲוָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הָאֱמוּנָה הַנְּפוּלָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'At the new moon, a shofar', bachodesh shofar: with a new splendour, shipur, a new glory and pride that is revealed. That is the converts, who bring pride into Israel, made by raising fallen faith. And this is:

Scene 5 · LM II:5 §18 · paragraph §18.4

בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ. בַּכֶּסֶא – זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין דִּמְכַסְּיָן עַל מֹחָא, כִּי מֵהַגַּאֲוָה הַנַּ"ל נַעֲשֶׂה תְּפִלִּין, עַל יְדֵי הַמָּגִנֵּי אֶרֶץ, שֶׁהֵם מְתַקְּנִין וּמַעֲלִין פְּגַם הַגַּאֲוָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת: הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ; וְעוֹשִׂין מִזֶּה בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): 'At the covered time', bakeseh, 'for our festival day'. Bakeseh is the tefillin that cover the brain, for from that pride tefillin are made through the shields of the land, who repair and raise the damage of pride, 'his flesh is sealed', and make of it the holy seal, tefillin. And this is:

Scene 6 · LM II:5 §18 · paragraph §18.5

לְיוֹם חַגֵּנוּ – הַיְנוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ וּמֹחִין, שֶׁאָז נַעֲשִׂין כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'For our festival day': Rosh Hashanah, the head and the minds, when all these things are made.

Scene 7 · LM II:5 §18 · paragraph §18.6

כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא – חֹק לִשָּׁנָא דִּמְזוֹנָא, בְּחִינַת תִּקּוּן הַמַּאֲכָלִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'For it is a statute for Israel': chok, a statute, means food, as the Sages taught; the repair of food.

Scene 8 · LM II:5 §18 · paragraph §18.7

מִשְׁפָּט לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, הַכֹּל כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'A judgment of the Elokim of Yaakov': this is the repair of judgment. It is all as explained.

Scene 10 · LM II:5 §19 · paragraph §19.1

שַׁיָּךְ לְעֵיל, לַפָּסוּק וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם וְכוּ':

EN (our paraphrase): This belongs above, to the verse 'And I will have compassion on them.'

Scene 11 · LM II:5 §19 · paragraph §19.2

וּבֶאֱמֶת הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד לְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת וּלְהִתְנַהֵג בִּפְשִׁיטוּת, לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה עַבְדוּת לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעֻבְדּוֹת בִּתְמִימוּת, בְּלִי חָכְמוֹת, כִּי זֶה בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה נִסְתֶּרֶת וְנֶעְלֶמֶת שָׁם, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה עֻבְדּוֹת פְּשׁוּטִים, וּבֶאֱמֶת בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה גָּבוֹהַּ מְאֹד, רַק שֶׁאֵין יוֹדְעִין מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶם. נִמְצָא שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הוּא נִסְתָּר וְנֶעְלָם, בְּחִינַת סִתְרֵי תּוֹרָה.

EN (our paraphrase): In truth it is a very great thing to cast away all wisdom and act with simplicity, to do the work of a servant, serving Him with simple wholeness, without cleverness. For this is the hidden Torah: the Torah is hidden and concealed there. When one does simple service, there is surely very high Torah in it; only one does not know what is in it. So the Torah in it is hidden and concealed, the hidden Torah.

Scene 12 · LM II:5 §19 · paragraph §19.3

וְסִתְרֵי תּוֹרָה הוּא בְּחִינַת: חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ – מַה יָרֵךְ בַּסֵּתֶר, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה בַּסֵּתֶר, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט, בִּבְחִינַת: חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים וְכוּ', שֶׁהֵם הַשִּׁתִּין שֶׁמְּחוֹלְלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם, בְּחִינַת: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה; הַיְנוּ בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל עַד הַתְּהוֹם.

EN (our paraphrase): And the hidden Torah is, as the Sages taught on Shir HaShirim, 'the curves of your thighs': just as the thigh is covered, so the words of Torah are hidden. Through this, judgment is repaired. For the Sages also read 'the curves of your thighs' as the shitin, the channels beneath the altar that go down to the depths, as it says, 'Your judgments are a great deep': judgment that has fallen to the depths.

Scene 13 · LM II:5 §19 · paragraph §19.4

וְעַל יְדֵי הָעֻבְדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת סִתְרֵי־תוֹרָה, בְּחִינַת: חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ, בְּחִינַת: שִׁתִּין, שֶׁהֵם מְחוֹלְלִין עַד הַתְּהוֹם, הֵם בּוֹקְעִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם וּמַעֲלִין אֶת הַמִּשְׁפָּט מִנְּפִילָתוֹ, מִבְּחִינַת: מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה,

EN (our paraphrase): Through this simple service, the hidden Torah, the shitin that go down to the depths, they break through and go down to the depths and raise judgment from its fall, from 'Your judgments are a great deep'.

Scene 14 · LM II:5 §19 · paragraph §19.5

בִּבְחִינַת: תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁמְּנַסְּכִין אֶת הַמַּיִם בֶּחָג, תְּהוֹם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: אַבַּע מֵימָךְ. הַיְנוּ, שֶׁהַתְּהוֹמוֹת קוֹרִין זֶה לָזֶה, שֶׁיָּשׁוּבוּ וְיַחְזְרוּ הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל אֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיֻּחְזַר וְיִתְתַּקֵּן הַמִּשְׁפָּט, בִּבְחִינַת: וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט.

EN (our paraphrase): As it says, 'Deep calls to deep', and the Sages taught: when the water is poured on the altar on Sukkos, one deep says to the other, 'Let your waters flow.' That is, the depths call to one another to return the judgment that fell to them, so that judgment is restored: 'Let judgment roll like water.'

Scene 15 · LM II:5 §19 · paragraph §19.6

וְזֶהוּ: אַבַּע מֵימָךְ, בְּחִינַת: וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט, הַיְנוּ שֶׁיַּבִּיעוּ וְיַחְזְרוּ הַמִּשְׁפָּט שֶׁנָּפַל אֲלֵיהֶם, שֶׁיִּתְתַּקֵּן בִּבְחִינַת: וַיִּגֶל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט, כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי עֲשִׂיּוֹת וְעֻבְדּוֹת בִּפְשִׁיטוּת נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט:

EN (our paraphrase): And this is 'Let your waters flow': 'Let judgment roll like water': let them pour out and return the judgment that fell to them, so it is repaired. So through simple deeds and service, judgment is repaired.

Hebrew phrases in the Explainer

Scene 2 · §1.2: הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה.

Scene 3 · §1.6: אֱמוּנָה זֶה סֵדֶר זְרָעִים,

Scene 4 · §1.11: מָאנָא דְּכֻלְּהוּ,

Scene 5 · §2.2: צָעַק לִבָּם אֶל ה',

Scene 6 · §2.9: וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת,

Scene 7 · §3.1: וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יִדְלֶנָּה.

Scene 8 · §4.1: אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת,

Scene 9 · §5.4: סְפִיחִים שֶׁגְּדֵלִים מֵאֲלֵיהֶם,

Scene 10 · §7.1: מָגִנֵּי אֶרֶץ,

Scene 11 · §7.8: וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר,

Scene 12 · §9.1: חֲלוֹם עַל־יְדֵי מַלְאָךְ,

Scene 13 · §10.1: יֵשׁ גַּם לְהַמַּאֲכָלִים חֵלֶק בַּחֲלוֹם,

Scene 14 · §10.8: וְחִזּוּק הַמַּלְאָךְ הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה,

Scene 15 · §12.1: קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה,

Scene 16 · §13.1: תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁבָרִים.

Scene 17 · §15.1: רַבִּי עִם תַּלְמִידִים,

Scene 18 · §15.23: וְלַעֲבֹד אֶת ה' בִּפְשִׁיטוּת,

Scene 19 · §16.1: קַר וָלַח.

Scene 20 · §17.11: חֲזִינְהוּ לְהַנֵּי גֻּמְרִי דְּקָא מְלַחֲשִׁי,

Scene 21 · §18.1: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר.

Hebrew phrases in the 1-minute recap

Scene 2 · §1.2: הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה,

Scene 3 · §2.2: מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ.

Scene 4 · §7.2: בְּחִינַת תְּפִלִּין, מֹחִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה,

Scene 5 · §10.8: וְחִזּוּק הַמַּלְאָךְ הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה,

Scene 6 · §15.30: בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ.

⬇ Download sources (text)