יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב

Texts used

Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 2, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.2

English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.

Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

How the text is shown

The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.

Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.

Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.

Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

Notes

§3.1 opens with a Gemara about the physical side of birth; it is summarised modestly and the Hebrew is shown from 'ועל ידי זה'.

Part 1, scene 14: §3.1 opens with a Gemara about the physical side of birth; summarised modestly, the Hebrew shown from 'ועל ידי זה'.

Part 3, scene 5: §5.3 names the angelic 'minister of the weekdays' by its abbreviation (מט"ט); the narration describes it without the name.

Part 5, scene 7: §10 is a segulah: saying Psalm 100, Mizmor l'Sodah, for an easy birth.

Every on-screen quotation in the full shiur, by part

Part 1 — Days of Thanks, and the Delight of the World to Come

Scene 3 · LM II:2 §1 · paragraph §1.1

יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חַנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וְכוּ'.

EN (our paraphrase): The days of Chanukah are days of thanksgiving, as it is written: 'and they established these eight days of Chanukah to give thanks and to praise.'

Scene 4 · LM II:2 §1 · paragraph §1.2

וִימֵי הוֹדָאָה זֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, כִּי זֶה עִקָּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא – לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה סְמוּכִים וּקְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל מַה שֶּׁיּוֹדְעִין וּמַכִּירִין אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר, סְמוּכִין אֵלָיו בְּיוֹתֵר,

EN (our paraphrase): Days of thanksgiving are the delight of the World to Come. For this is the essence of that delight: to thank and praise His great Name and to know Him, and through that to be near to Him. The more one knows and recognizes Him, the nearer one is.

Scene 5 · LM II:2 §1 · paragraph §1.3

כִּי שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים יִתְבַּטְּלוּ לֶעָתִיד כֻּלָּם, בִּבְחִינַת: כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לֶעָתִיד, רַק בְּחִינַת תּוֹדָה וְהוֹדָאָה, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים, שֶׁזֶּה כָּל שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא:

EN (our paraphrase): For everything else will be nullified in the future, as in: all the offerings will cease except the thanksgiving offering. Nothing will remain but thanks and acknowledgement: to thank, to praise and to know Him, as it is written, 'for the earth will be full of knowledge of Hashem as the waters cover the sea.' That is the whole delight of the World to Come.

Scene 7 · LM II:2 §2 · paragraph §2.1

וּבְחִינַת תּוֹדָה, שֶׁהוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת, כִּי הַהֲלָכוֹת שֶׁזּוֹכִין לִלְמֹד, בִּפְרָט מִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, זֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, בִּבְחִינַת: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. כִּי כְּשֶׁנִּתְחַדֵּשׁ הֲלָכָה, נִתְחַדֵּשׁ שֵׂכֶל וִידִיעָה, וְהַדַּעַת הוּא עִקָּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This thanks, the delight of the World to Come, is halachos. The halachos one merits to learn, and especially to find something new in them, are the delight of the World to Come, as in: whoever learns halachos every day is assured he is a son of the World to Come. For when a halachah is renewed, understanding and knowledge are renewed, and knowledge is the essence of that delight.

Scene 8 · LM II:2 §2 · paragraph §2.2

וְזֶה בְּחִינַת: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, דְּהַיְנוּ תּוֹדָה, שֶׁהֵם מְפֹרָשִׁין בְּמִזְּמוֹר ק"ז, שֶׁסִּיֵּם בְּסוֹפָם: מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵּי ה'. חַסְדֵּי ה' זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ,

EN (our paraphrase): This is: four must give thanks, explained in Psalm one hundred and seven, which ends: 'Who is wise? Let him keep these, and understand the kindnesses of Hashem.' The kindnesses of Hashem are halachos, as our Sages said: whoever keeps his student from serving him withholds kindness from him.

Scene 9 · LM II:2 §2 · paragraph §2.3

וְשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים זֶה בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת: חַסְדֵּי דָּוִד – שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וַה' עִמּוֹ – שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְזֶהוּ: וַה' עִמּוֹ, הַיְנוּ שֶׁסָּמוּךְ וְקָרוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): Serving the wise is halachos, the 'kindnesses of David', for the halachah follows him, as the Sages said: 'and Hashem was with him', the halachah follows him. That means he was near to Hashem, the delight of the World to Come, which is halachos.

Scene 10 · LM II:2 §2 · paragraph §2.4

וּבִשְׁבִיל זֶה מְכֻנָּה הַתּוֹדָה בְּשֵׁם הֲלָכָה, כִּי תּוֹדָה מְבִיאִין כְּשֶׁיוֹצְאִין מִצָּרָה, כִּי כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי עִקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ; כִּי הַלֵּב מֵבִין, וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר.

EN (our paraphrase): That is why thanks is linked with the word halachah. Thanks is brought on leaving trouble. When one falls into some trouble, Heaven forbid, the trouble is mainly in the heart, for the heart knows and feels it most, as it is written, 'the heart knows its own bitterness.'

Scene 11 · LM II:2 §2 · paragraph §2.5

וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה. כְּמוֹ־כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים־אֶל הַלֵּב, לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה. וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב, וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדֹחַק גָּדוֹל, כִּי לֹא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאֹד.

EN (our paraphrase): At a time of trouble, all the blood gathers and rises to the heart, just as when there is trouble in a place, everyone gathers to the wise man there for advice. The blood floods the heart seeking a plan against the trouble, and the heart is in great distress: not only does it worry, it is also pressed by all the blood.

Scene 12 · LM II:2 §2 · paragraph §2.6

וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם, הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו, וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר בְּתוֹךְ שְׁבִילֵי הַגּוּף. וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה, עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So in trouble the heart pounds hard, trying to shake the blood off. Afterwards, when one leaves the trouble, the blood goes back to flowing in order through the paths of the body. That is why thanks, brought on leaving trouble, is called halachah: from halichos, the orderly going of the blood.

Scene 14 · LM II:2 §3 · paragraph §3.1

וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה, כִּי הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה, וַאֲזַי נִדְחָק הַמָּקוֹם שָׁם, וַאֲזַי הֵם דּוֹחִים אֶת הַוָּלָד לַחוּץ, וְאַחֲר־כָּךְ חוֹזְרִים הַדָּמִים לִמְקוֹמָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁחוֹזְרִים לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): From this comes an easy birth: at a birth the blood rises upward, the space is pressed and the child is brought forth, and afterwards the blood returns to its place. This is 'thanks-halachah', the orderly flowing of the blood.

Scene 15 · LM II:2 §3 · paragraph §3.2

כִּי גַּם הַהֲלָכָה הִיא בְּחִינַת הוֹלָדָה, כִּי יֵשׁ תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא, שֶׁנּוֹתְנִים מָמוֹן לְלוֹמְדֵי תּוֹרָה, וּבִתְחִלָּה הֵם מְחַסְּרִים מָמוֹנָם מֵעַצְמָם, כִּי כְּשֶׁנּוֹתְנִים הַמָּמוֹן לְהַתַּלְמִיד חָכָם, נֶחְסָר אֶצְלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת, כִּי דָּמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמַע; אֲבָל אַחַר כָּךְ, עַל־יְדֵי מָמוֹנָם שֶׁמַּחֲזִיקִין הַתַּלְמִיד־חָכָם, וְנוֹלָד הֲלָכוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד, אֲזַי עַל־יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַחֶסֶד חוֹזֵר וְנִתְמַלֵּא הַחִסָּרוֹן.

EN (our paraphrase): Halachah is also a birth. Those who support the Torah give money to Torah scholars; at first they feel the lack, since the money leaves them — like the cooling at a birth, for damim means both blood and money. But then, through their money that supports the scholar, halachos are born, which are kindness, and through the flow of kindness the lack is filled again.

Scene 16 · LM II:2 §3 · paragraph §3.3

וְזֶה בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, בִּבְחִינַת: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, הַנֶּאֱמָר לֶעָתִיד, כִּי הַלְּבָנָה טִבְעָהּ קַר, בְּחִינַת חִסָּרוֹן וּקְרִירוּת, וַעֲתִידָה לְהִתְמַלֹּאת כְּאוֹר הַחַמָּה, בְּחִינַת מִלּוּי הַחִסָּרוֹן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הוֹלָדָה, בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the delight of the World to Come, as in 'the light of the moon will be like the light of the sun', said of the future. The moon is cold by nature, a lack, and it will be filled like the light of the sun: the lack filled, which is birth, halachos, the delight of the World to Come.

Scene 17 · LM II:2 §3 · paragraph §3.4, §3.5

וְזֶה בְּחִינַת: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם – בְּאַבְרָהָ"ם, הַיְנוּ חֶסֶד, כִּי הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ. לְתוֹדָה – אוֹתִיּוֹת תּוֹלָדָה. הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ – רָאשֵׁי תֵבוֹת "הֲלָכָה", כַּמּוּבָא. כִּי הַהֲלָכוֹת, בְּחִינַת תּוֹדָה, הֵם בְּחִינַת תּוֹלָדָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is: 'these are the generations of the heavens and the earth, b'hibar'am, when they were created', which has the letters of b'Avraham, kindness. For birth comes through halachos, which are kindness. And 'a psalm for thanks, l'sodah, shout to Hashem all the earth': l'sodah has the letters of toladah, birth, and the words 'hari'u laHashem kol ha'aretz' form the initials of halachah.

Scene 18 · LM II:2 §3, on Sotah 10a · paragraph §3.6

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אָסָא חָלָה אֶת רַגְלָיו, עַל שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים וּבִטֵּל אוֹתָם מִן הַהֲלָכוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה חָלָה אֶת רַגְלָיו, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת תִּקּוּן וְקִיּוּם הָרַגְלִין, כִּי הַהֲלָכוֹת הֵם בְּחִינַת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים, שֶׁחוֹזְרִין וְהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל, וְאָסָא שֶׁפָּגַם בָּזֶה וּבִטֵּל אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִן הַהֲלָכוֹת, עַל־כֵּן חָלָה אֶת רַגְלָיו:

EN (our paraphrase): Our Sages said: King Asa became ill in his feet because he conscripted Torah scholars for labour. By pulling them away from halachos he became ill in his feet, for halachos are the repair and strength of the feet, the orderly 'walking' of the blood. Asa blemished this, so his feet became ill.

Part 2 — Truth Lights Up Speech

Scene 2 · LM II:2 §4 · paragraph §4.1

וּכְשֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַלֶּה אוֹר הָאֱמֶת וּמֵאִיר בְּהַדִּבּוּר, כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁהַדָּמִים שׁוֹטְפִין עַל הַלֵּב הוּא בְּחִינַת פְּגַם הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת: אַנְשֵׁי דָּמִים יִשְׂנְאוּ תָם,

EN (our paraphrase): When one merits thanks and halachah, the light of truth is revealed and shines in speech. For at first, when the blood floods the heart, truth is blemished, as in 'men of blood hate the wholehearted.'

Scene 3 · LM II:2 §4 · paragraph §4.1

אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹדָה הֲלָכָה, אֲזַי מֵאִיר הָאֱמֶת, בִּבְחִינַת: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם. חֶסֶד לְאַבְרָהָם – הַיְנוּ הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל – עַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הָאֱמֶת וּמַשְׁלִים הַדִּבּוּר, כִּי עִקָּר שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר – עַל־יְדֵי אֱמֶת, כִּי קוּשְׁטָא קָאֵי וְכוּ', וַאֲפִלּוּ שֶׁקֶר אֵין לוֹ קִיּוּם רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת עַל פָּסוּק: וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְכוּ'.

EN (our paraphrase): But afterwards, on leaving the trouble, which is thanks and halachah, truth shines, as in 'give truth to Yaakov, kindness to Avraham.' Kindness to Avraham is halachos, and through it truth shines and completes speech. For the wholeness of speech comes through truth: truth stands firm, and even a lie stands only by some truth in it.

Scene 4 · LM II:2 §4 · paragraph §4.2

נִמְצָא שֶׁעִקָּר קִיּוּם וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא עַל־יְדֵי הָאֱמֶת, שֶׁהוּא מֵאִיר בְּהַדִּבּוּר עַל־יְדֵי שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, בִּבְחִינַת: קֵ-ל־אֱלֹקִים ה' דִּבֶּר. כִּי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם מְקוֹר הָאֱמֶת, וְעַל יָדָם מֵאִיר הָאֱמֶת בְּהַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ בְּרִבּוּעַ הַדִּבּוּר, הַיְנוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר.

EN (our paraphrase): So the existence and wholeness of speech come through truth, which shines into speech through three Names, as in 'Kel, Elokim, Hashem spoke.' These three Names are the source of truth, and through them truth shines into speech, into the 'four parts' of speech.

Scene 5 · LM II:2 §4 · paragraph §4.3

כִּי יֵשׁ רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, וְעַל כֵּן כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וְהָיָה הַדִּבּוּר בַּגָּלוּת, נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשׁוֹם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ וְכוּ', זֶה בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר.

EN (our paraphrase): For speech has four parts. When Israel was in exile and speech was in exile, Moshe said: 'I am not a man of words, not since yesterday, nor the day before, nor since You spoke.' These are the four parts of speech.

Scene 6 · LM II:2 §4 · paragraph §4.4

כִּי יֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה, בִּבְחִינַת: מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם עַל הַחַי, שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם, וְהוּא בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁזֶּה גֶּדֶר הָאָדָם, שֶׁדַּרְכּוֹ לִגְמֹל חֶסֶד, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַחַי.

EN (our paraphrase): There is the speech of tzedakah, as in 'I speak in righteousness.' This is man's advantage over the animal: speech, which defines a human being, and it is tzedakah, doing kindness with others, which is the way of man and not of the animal.

Scene 7 · LM II:2 §4 · paragraph §4.4

וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: נַעֲשֶׂה אָדָם, וּכְתִיב: וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם וְכוּ'. מָה הָתָם צְדָקָה אַף כָּאן צְדָקָה, שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה נִקְרָא אָדָם, כִּי הַצְּדָקָה, שֶׁמִּשָּׁם הַדִּבּוּר, הוּא גֶּדֶר הָאָדָם כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: לֹא אִישׁ דְּבָרִים־אָנֹכִי, הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה, בְּחִינַת: טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו, דְּהַיְנוּ גְּמִילוּת חֶסֶד וּצְדָקָה.

EN (our paraphrase): So 'let us make man', and of Boaz: 'the name of the man with whom I acted today'; as there tzedakah, so here tzedakah: through tzedakah one is called 'man'. This is 'I am not a man of words': the speech of tzedakah, as in 'good is the man who is gracious and lends; he conducts his words with justice.'

Scene 8 · LM II:2 §4 · paragraph §4.5

וְיֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'. וְזֶה בְּחִינַת: גַם מִתְּמוֹל, בְּחִינַת דִּבּוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל.

EN (our paraphrase): There is the speech of teshuvah, as in 'take words with you and return to Hashem.' That is 'not since yesterday', as it is written: 'return, children of man, for a thousand years in Your eyes are like yesterday.'

Scene 9 · LM II:2 §4 · paragraph §4.6

וְיֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל עֲשִׁירוּת, דְּהַיְנוּ עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת: שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִיגִים, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שְׁלֹשָׁה שָׂרֵי גֵּאִים, דְּהַיְנוּ עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּחִינַת דִּבּוּר, בִּבְחִינַת: חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ, הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת. וְזֶה בְּחִינַת: גַם מִשִּׁלְשֹׁם, בְּחִינַת שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִיגִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ הַדִּבּוּר שֶׁל עֲשִׁירִים קְרוֹבִים לַמַּלְכוּת.

EN (our paraphrase): There is the speech of the wealthy who are close to the kingdom, the 'three branches' which the Sages explained as three ministers. They have a kind of speech, as in 'the grace of his lips, the king is his friend.' That is 'nor the day before', shilshom, like the three, shloshah, branches.

Scene 10 · LM II:2 §4 · paragraph §4.7

וְיֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל מַלְכוּת, בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה. וְזֶה בְּחִינַת: גַם מֵאָז דַּבֶּרְךָ, בְּחִינַת: נָכוֹן כִּסְאַךָ מֵאָז:

EN (our paraphrase): And there is the speech of kingship, malchus is the mouth. That is 'nor since You spoke', as in 'Your throne is established since then.'

Scene 12 · LM II:2 §4 · paragraph §4.8

וְהָאֱמֶת מֵאִיר בְּרִבּוּעַ הַדִּבּוּר הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם: קֵל אֱלֹקִים ה', שֶׁהֵם בְּחִינַת: תְּפִלָּה וְתוֹרָה וְשִׁדּוּכִים וְזִוּוּגִים.

EN (our paraphrase): Truth shines into these four parts of speech through the three Names, Kel, Elokim, Hashem, which are prayer, Torah, and matches.

Scene 14 · LM II:2 §4 · paragraph §4.9

קֵל זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה, כִּי "קֵל" עַל שֵׁם הַכֹּחַ, שֶׁהוּא תַּקִּיף וּבַעַל הַיְכֹלֶת, וְעַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם קֵל, בִּבְחִינַת: מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב קֵל שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא לוֹ קֵל וְכוּ'. כִּי עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּבְיָכוֹל, אָנוּ לוֹקְחִין לְעַצְמֵנוּ הַכֹּחַ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּי אָנוּ מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַכֹּחַ, וְעַל כֵּן נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל "קֵל" עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם הַכֹּחַ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Kel is prayer, for Kel means strength and ability. Through prayer Israel is called Kel, as the Sages said that the Holy One called Yaakov 'Kel'. For through prayer, as it were, we take strength from Him, since we can annul His decrees; so Israel is called Kel because of prayer.

Scene 15 · LM II:2 §4 · paragraph §4.10

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לֹא אִישׁ קֵל וִיכַזֵּב – לֹא אִישׁ הוּא, שֶׁעָשָׂה דִּבְרֵי קֵל כְּכָזָב. כִּי עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִין קֵל. וּמִשָׁם מֵאִיר הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת: וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ; דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי הַכֹּחַ וּגְבוּרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קֵל עַל שֵׁם הַכֹּחַ, מֵאִיר הַדִּבּוּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא רַק עַל־יְדֵי אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: קָרוֹב ה' וְכוּ' לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת.

EN (our paraphrase): As the Sages said on 'Kel is not a man who lies': he is not a man who makes the words of Kel false. Through prayer we annul His decrees, and then Israel is called Kel. From there speech shines, 'they will speak of Your might', through strength; and truth shines into speech, for prayer comes only through truth: 'Hashem is near to all who call Him in truth.'

Scene 16 · LM II:2 §4 · paragraph §4.11

אֱלֹקִים זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹקִים, וְתַרְגּוּמוֹ: לְרַב. וְזֶהוּ: הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה – שֶׁבְּחִינַת אֱלֹקִים, בְּחִינַת תּוֹרָה הוּא מֵאִיר לַפֶּה, דְּהַיְנוּ לְהַדִּבּוּר, כִּי הָרַב מוֹרֶה דֶּרֶךְ יָשָׁר לְתַלְמִידָיו בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: אִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה, וְהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בִּבְחִינַת: תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ.

EN (our paraphrase): Elokim is Torah, as it is written, 'you shall be to him for Elokim', which the Targum renders: a teacher. 'He will be your mouth': Torah shines into the mouth, into speech, for the teacher guides his students on a straight path. It is truth: 'a Torah of truth was in his mouth.'

Scene 17 · LM II:2 §4 · paragraph §4.12

ה' זֶה בְּחִינַת שִׁדּוּכִים, בִּבְחִינַת: מֵה' יָצָא הַדָּבָר, בְּחִינַת: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. וְהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בִּבְחִינַת: אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר, כִּי עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁאֵין הִתְקַשְּׁרוּת, אֵין לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת, אֲבָל כְּשֶׁנִּתְקַשְּׁרִין, נִתְחַבְּרִים וְנִשְׁלָמִים חֶלְקֵי הַדִּבּוּר.

EN (our paraphrase): Hashem is matches: 'the matter came from Hashem', and 'a sensible wife is from Hashem'. It is truth: 'who led me on a path of truth.' Through this speech becomes whole. Our Sages said ten measures of speech came down to the world, nine taken by women; so as long as there is no joining, speech is not whole, but when people are joined, the parts of speech come together and are completed.

Scene 18 · LM II:2 §4 · paragraph §4.13

נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם: קֵל אֱלֹקִים ה', שֶׁהֵם בְּחִינַת: תְּפִלָּה, תּוֹרָה, שִׁדּוּכִים – נִשְׁלָם הַדִּבּוּר עַל־יְדֵי הָאֱמֶת, הַיְנוּ רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, שֶׁנִּשְׁלָם עַל יְדֵי הָאֱמֶת כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So through the three Names, Kel, Elokim, Hashem, which are prayer, Torah and matches, speech is completed by truth: all four parts of speech, completed through truth.

Part 3 — Lashon HaKodesh, Shabbos, and Simple Oneness

Scene 2 · LM II:2 §5 · paragraph §5.1

וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, כִּי כָל לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים הֵם חֲסֵרִים, וְאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת, כִּי נִקְרָאִין לְשׁוֹן עִלְּגִים, וְאֵין שְׁלֵמוּת רַק לִלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ.

EN (our paraphrase): Wholeness of speech is Lashon HaKodesh, the holy tongue. All the languages of the nations are lacking; they are called a stammering tongue, and only the holy tongue is whole.

Scene 3 · LM II:2 §5 · paragraph §5.2

וּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ הוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת, בִּבְחִינַת: וְדַבֵּר דָּבָר – שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חֹל. בִּבְחִינַת: כֹּה תְבָרְכוּ – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁבִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נִכְלָל בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה, כִּי הַלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיְבָרֶךְ וַיְקַדֵּשׁ וְכוּ'.

EN (our paraphrase): The holy tongue is bound to Shabbos, as in 'speaking a word': your speech on Shabbos should not be like your weekday speech. And 'so shall you bless', in the holy tongue, for blessing and holiness are included in it, as Shabbos is described with blessing and holiness: 'He blessed and He sanctified.'

Scene 4 · LM II:2 §5 · paragraph §5.2

וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת, עַל־כֵּן עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל.

EN (our paraphrase): So because the holy tongue is bound to Shabbos, through wholeness of speech, the holy tongue, we draw the joy of Shabbos into the six weekdays.

Scene 5 · LM II:2 §5 · paragraph §5.3

כִּי יְמֵי הַחֹל הֵם בְּחִינַת עַצְבוּת, וַאֲפִלּוּ הַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּימֵי הַחֹל הֵם בְּחִינַת עַצְבוּת, כִּי מְטַ"ט שָׁלְטְנוּתֵהּ בִּימֵי הַחֹל, וּמְטַ"ט הוּא בְּחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת עַצְבוּת,

EN (our paraphrase): For the weekdays are sadness; even the mitzvos done on weekdays carry sadness, for the minister of the weekdays rules then, and he is a 'servant', which is sadness.

Scene 6 · LM II:2 §5 · paragraph §5.4

אֲבָל שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת בֵּן, וְאָז נַיְחָא לְעִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְנִתְעוֹרֵר שִׂמְחָה, וַאֲזַי נִתְרוֹמְמִין וְנִתְעַלִּין כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל מִן הָעַצְבוּת, וְנִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם מְנוּחָה וְשִׂמְחָה, בִּבְחִינַת: וַיּוֹלֶד בֵּן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר, זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, הַיְנוּ בְּחִינַת שַׁבָּת שֶׁהִיא בְּחִינַת בֵּן, בְּחִינַת נֹחַ, נַיְחָא דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין, שֶׁהוּא מְנַחֵם וּמְשַׂמֵּחַ הַכֹּל מִן הָעַצְבוּת, בְּחִינַת: זֶה יְנַחֲמֵנוּ וְכוּ'.

EN (our paraphrase): But Shabbos is a 'son', when there is ease above and below, and joy is awakened. Then all the mitzvos of the six weekdays are lifted up out of sadness, and rest and joy are drawn onto them, as in 'he named him Noach, saying: this one will comfort us from our work and the sadness of our hands.' Shabbos is the son, Noach, ease above and below, comforting everything from sadness.

Scene 7 · LM II:2 §5 · paragraph §5.5

וּכְשֶׁזוֹכִין לִבְחִינַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת, אֲזַי מַמְשִׁיכִין עַל יָדוֹ אֶת הַקְּדֻשָּׁה וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַלְּשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מְקֻשָּׁר לְשַׁבָּת, עַל־כֵּן נִמְשָׁךְ עַל יָדוֹ הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל. וְזֶה: קֵל אֱלֹקִים ה' דִּבֶּר מִסְפַּר שִׂמְחָה, כִּי עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, נִמְשָׁךְ שִׂמְחָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): When one merits the holy tongue, bound to Shabbos, one draws the holiness and joy of Shabbos into the six weekdays. This is 'Kel, Elokim, Hashem spoke', and the verse continues in the Midrash: 'a book of joy'. Through wholeness of speech, the holy tongue, joy is drawn down.

Scene 9 · LM II:2 §6 · paragraph §6.1, §6.2

וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמַּמְשִׁיכִין קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַלֶּה הָאַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ. כִּי בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל הֵם פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁבְּכָל יוֹם נִבְרָא פְּעֻלָּה מְשֻׁנָּה, וְזֶה כְּנֶגֶד הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, לְהָבִין זֹאת בְּשֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, שֶׁפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת יִהְיוּ נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, כִּי בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת.

EN (our paraphrase): By drawing the holiness of Shabbos into the six weekdays, the simple Oneness of Hashem is revealed. For the six weekdays are changing acts, a different creation each day, and the human mind cannot grasp how changing acts can come from the simple One.

Scene 10 · LM II:2 §6 · paragraph §6.3

רַק עַל־יְדֵי שַׁבָּת שֶׁאָנוּ זוֹכִין, שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַתָּנָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט. כִּי שַׁבָּת מוֹרָה עַל אֱמוּנַת הַיִּחוּד, שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים, שֶׁכָּל הַפְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נִמְשָׁכִין מֵאֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, שֶׁבָּרָא כֻּלָּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל וְשָׁבַת בְּשַׁבָּת. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי שַׁבָּת נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ.

EN (our paraphrase): Only through Shabbos, the great gift Hashem gave us, as the Sages said, 'I have a good gift in My treasure house, and Shabbos is its name', is the simple Oneness revealed. For Shabbos teaches faith in His Oneness: that all the changing acts come from the simple One, who created them in six days and rested on Shabbos.

Scene 11 · LM II:2 §6 · paragraph §6.4

וְהִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט זֹאת הַבְּחִינָה יְקָרָה מְאֹד אֲפִלּוּ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ: יָחִיד וְרַבִּים – הֲלָכָה כָּרַבִּים, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם רַבִּים, שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ דֵּעָה מְשֻׁנָּה, בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וּכְשֶׁהֵם מַסְכִּימִים יַחַד לְדַעַת אֶחָד, נִמְצָא בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן הֲלָכָה כְּמוֹתָם.

EN (our paraphrase): This revelation of simple Oneness is very precious even to Him. As we find: an individual and the many, the halachah follows the many. The many each hold a different view, like changing acts; when they agree on one view, the changing acts become simple oneness, which is very precious in His eyes, so the halachah follows them.

Scene 12 · LM II:2 §6 · paragraph §6.5

וְגַם כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לֹא כֵן, כָּל יָחִיד וְיָחִיד יֹאמַר כְּדַעְתּוֹ וְאֵין לַדָּבָר סוֹף, וְיִתְרַבּוּ מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין זֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי רְצוֹנוֹ רַק בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, כִּי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט לְמַטָּה, גַם לְמַעְלָה נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד, וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. שֶׁעַל יְדֵי אַחְדוּת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, נִתְגַלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה:

EN (our paraphrase): It is also so as not to multiply strife in Israel; otherwise each one would follow his own view, without end, and strife would grow, which is not His will. His will is simple oneness, for when oneness is revealed below, His simple Oneness is revealed above: 'You are One and Your Name is One, and who is like Your people Israel, one nation in the land.'

Part 4 — The Oven of Achnai, and the Chanukah Lights

Scene 2 · LM II:2 §6, on Bava Metzia 59b · paragraph §6.6

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֶׂה דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בְּתַנּוּר שֶׁל עַכְנַאי, כִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, וְהָיָה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת, שֶׁזָּכָה לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, שֶׁזּוֹכִין לָזֶה עַל־יְדֵי הֲלָכוֹת כַּנַּ"ל,

EN (our paraphrase): This is the story of Rabbi Eliezer the Great and the oven of Achnai. The halachah follows Rabbi Eliezer everywhere, and he wanted to show that he had attained wholeness of speech, all four parts of speech, which come through halachos.

Scene 3 · LM II:2 §6 · paragraph §6.7

וְעַל כֵּן אָמַר: חָרוּב יוֹכִיחַ, אַמַּת הַמַּיִם יוֹכִיחַ, כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ, בַּת קוֹל יוֹכִיחַ. כִּי אֵלּוּ אַרְבָּעָה דְּבָרִים הֵם בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So he said: 'Let the carob tree prove it; let the stream of water prove it; let the walls of the study hall prove it; let a heavenly voice prove it.' These four are the four parts of speech.

Scene 4 · LM II:2 §6 · paragraph §6.7

כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם גִבּוֹרֵי כֹחַ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם עוֹשִׂים וּמַנְהִיגִים עִם הַדִּבּוּר כִּרְצוֹנָם, וְעַל־כֵּן רָצָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְהַרְאוֹת, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, וְעַל־כֵּן יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִם הַדִּבּוּר כִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע כִּרְצוֹנוֹ עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת דִּבּוּרוֹ, וְהֶרְאָה זֹאת בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר:

EN (our paraphrase): For tzaddikim are 'mighty in strength who do His word': they act and lead with speech as they wish. Rabbi Eliezer wanted to show he had whole speech, so he could change nature by his word, and he showed it in four things, the four parts of speech.

Scene 5 · LM II:2 §6 · paragraph §6.8

חָרוּב יוֹכִיחַ – זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל צְדָקָה, כִּי חָרוּב הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כִּי חָרוּב נוֹטְעִין אוֹתוֹ רַק לְדוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא: אֲנָא עָלְמָא בְּחָרוּבָא אִשְׁתַּכַּח, כִּי הֵיכִי דִּשְׁתַלִי לִי אֲבָהָתִי, אֲנָא נַמִּי שְׁתַלִי לִבְנָאִי. נִמְצָא שֶׁהֶחָרוּב הוּא רַק לְדוֹרוֹת כְּמוֹ הַצְּדָקָה שֶׁהִיא לְדוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא: כִּי אָתָא עַנְיָא אַקְדֵּם לֵהּ רִפְתָּא, כִּי הֵיכִי דְּלִקְדְמוּ לִבְנֵיךְ וְכוּ', גַּלְגַּל הוּא שֶׁחוֹזֵר בָּעוֹלָם:

EN (our paraphrase): 'The carob will prove it' is the speech of tzedakah. A carob is planted only for future generations, as the Gemara says: just as my fathers planted for me, I plant for my children. So the carob is for generations, like tzedakah, as Rabbi Chiya said: when a poor man comes, give him bread first, so that it will be given to your children too; it is a wheel that turns in the world.

Scene 6 · LM II:2 §6 · paragraph §6.9

אַמַּת הַמַּיִם – זֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בִּבְחִינַת: שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה':

EN (our paraphrase): 'The stream of water' is teshuvah, as in 'pour out your heart like water before Hashem.'

Scene 7 · LM II:2 §6 · paragraph §6.10

כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ – זֶה בְּחִינַת עֲשִׁירִים, שֶׁהֵם כְּתֵל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין בּוֹ, כִּי אֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים, וְהַכֹּל פּוֹנִים אֶל הָעֲשִׁירִים. וְזֶהוּ: כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, בְּחִינַת: דֹּרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיקִים דּוֹרְשֵׁי ה', שֶׁכָּל טוּב נִמְשָׁךְ מֵהֶם.

EN (our paraphrase): 'The walls of the study hall' are the wealthy, a wall that everyone turns to, for 'the rich have many friends.' And they are 'the walls of the study hall', as in 'those who seek Hashem lack no good': the tzaddikim who seek Hashem, from whom all good flows.

Scene 8 · LM II:2 §6 · paragraph §6.10

אַךְ צַדִּיקִים מְהַנֵּי זְכוּתַיְהוּ אַעָלְמָא, אַדִּידְהוּ לָא, כִּי הַצַּדִּיקִים בְּעַצְמָן אֵין לָהֶם כְּלוּם, רַק מַמְשִׁיכִין כָּל טוּב אֶל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא: כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּי לוֹ בְּקַב חָרוּבִין וְכוּ'.

EN (our paraphrase): Yet the merit of tzaddikim helps the world, not themselves. They have nothing; they only draw good into the world, as the Sages said of Rabbi Chanina ben Dosa: the whole world is fed for the sake of Chanina My son, and Chanina My son makes do with a measure of carobs.

Scene 9 · LM II:2 §6 · paragraph §6.10

וְעַל כֵּן הָעֲשִׁירִים נִקְרָאִין כָּתְלֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהֵם כְּתֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין אֵלָיו עַל־יְדֵי עֲשִׁירוּתָם, וְכָל טוּב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נִמְשָׁךְ לָהֶם מִבְּחִינַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, הַיְנוּ בְּחִינַת: דּוֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, שֶׁמֵּהֶם נִמְשָׁךְ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So the wealthy are called the walls of the study hall: everyone turns to them because of their wealth, and all the good they have is drawn to them from the study hall, from 'those who seek Hashem lack no good', from whom all blessing flows.

Scene 10 · LM II:2 §6 · paragraph §6.11

בַּת קוֹל – זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת, כִּי הַקּוֹל יוֹצֵא מִשִּׁת עִזְקָאִין דְּקָנֶה, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת: שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא.

EN (our paraphrase): 'A heavenly voice' is kingship, for the voice comes from the six rings of the windpipe, which is kingship, as in 'six steps to the throne.'

Scene 11 · LM II:2 §6 · paragraph §6.12

נִמְצָא שֶׁהֶרְאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת רִבּוּעַ הַדִּבּוּר, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת אַרְבָּעָה חֶלְקֵי הַדִּבּוּר הַנַּ"ל. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל זֶה, כִּי יָחִיד וְרַבִּים – הֲלָכָה כָּרַבִּים, כִּי זֶה יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִבְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: נִצְּחוּנִי בָּנַי; הַיְנוּ שֶׁבְּחִינַת בֵּן שֶׁלָּהֶם נִצַּח, כִּי זֶה שֶׁרַבִּים מַסְכִּימִים לְדַעַת אֶחָד, זֶה בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת בֵּן כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So Rabbi Eliezer showed with these four that he had complete speech. Even so, they paid no attention, for with an individual and the many, the halachah follows the many: that is precious to Hashem, revealing simple oneness out of changing acts, which is Shabbos. That is why the Holy One said: 'My sons have defeated Me': their aspect of 'son' prevailed, for many agreeing on one view is Shabbos, the son.

Scene 12 · LM II:2 §6 · paragraph §6.13

וְזֶה בְּחִינַת: עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה. הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ שִׂמְחָה לִבְחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת מְטַ"ט, בְּחִינַת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים, בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים הֵם אֶחָד, שֶׁזֶּה נִתְגַלֶּה עַל־יְדֵי שֶׁנִּמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֶבֶד כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is 'serve Hashem with joy': draw joy into the 'servant', the six weekdays. And 'know that Hashem is Elokim': simple oneness, that all the changes are one, revealed when the joy of Shabbos is drawn into the six weekdays.

Scene 14 · LM II:2 §7 · paragraph §7.1

וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה. כִּי יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא, בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָאֱמֶת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is Chanukah. The days of Chanukah are days of thanks, the delight of the World to Come, halachos, through which we merit wholeness of speech, through the revealing of truth.

Scene 15 · LM II:2 §7 · paragraph §7.2

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה, בִּבְחִינַת: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ; שֶׁעַל יְדֵי הַחֲסָדִים, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הֲלָכוֹת, נִתְגַלֶּה אוֹר הָאֱמֶת, בְּחִינַת: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ. וְזֶה בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הָאֱמֶת, בְּחִינַת: שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ.

EN (our paraphrase): This is the oil of the Chanukah lamp, as in 'Your tumim and urim are with Your devoted one': through kindness, halachos, the light of truth is revealed. The oil is the light of truth: 'send Your light and Your truth.'

Scene 16 · LM II:2 §7 · paragraph §7.3

וְצָרִיךְ לִתְּנוֹ סָמוּךְ לַפֶּתַח, בְּחִינַת: פִּתְחֵי פִיךָ, הַיְנוּ הַדִּבּוּר, כִּי הָאֱמֶת מֵאִיר בְּהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר; וַאֲזַי נִמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, עַל־יְדֵי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר.

EN (our paraphrase): It must be placed near the doorway, as in 'the opening of your mouth', that is, speech, for truth shines in speech: 'the opening of Your words gives light.' Then the joy of Shabbos is drawn into the six weekdays through the holy tongue, wholeness of speech.

Scene 17 · LM II:2 §7 · paragraph §7.4, §7.5

וְזֶה בְּחִינַת: חֲנֻכָּה – חָנוּ כ"ה, בְּחִינַת שַׁבָּת, נַיְחָא, שֶׁבּוֹ מְקֻשָּׁר לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת: כֹּה תְבָרְכוּ – בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ כַּנַּ"ל. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת מֵאִיר לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שֶׁהֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת חֲנֻכָּה, בְּחִינַת חֲנוֹךְ, מְטַ"ט, עֶבֶד, שֶׁשֻּׁלְטָנוּתֵהּ בִּימֵי הַחֹל, בִּבְחִינַת: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ; בְּחִינַת שִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁנִּמְשָׁךְ לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And Chanukah is 'chanu kaf-heh', they rested on the twenty-fifth: Shabbos, ease, to which the holy tongue is bound, 'so, koh, shall you bless', in the holy tongue. And the joy of Shabbos shines into the six weekdays, which are also 'Chanukah', from chinuch, the 'servant' who rules on weekdays, as in 'this one will comfort us from our work and the sadness of our hands': the joy of Shabbos drawn into the weekdays.

Part 5 — Two Full Years, the Lungs, and the Song of Thanks

Scene 2 · LM II:2 §8, on Bereishis 41:1 · paragraph §8.1, §8.2

וְזֶה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים. מִקֵּץ – הַיְנוּ סוֹף, בְּחִינַת הֲלָכוֹת, שֶׁהֵם שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא בַּסּוֹף.

EN (our paraphrase): This is: 'And it was at the end of two years of days.' Mikeitz, at the end, is halachos, the delight of the World to Come, which is at the end.

Scene 3 · LM II:2 §8 · paragraph §8.3

וְזֶהוּ: שְׁנָתַיִם יָמִים, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַל הַאי בַּר בֵּי רַב דְּחַד יוֹמָא שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר, עַד שֶׁדָּרַשׁ לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן: וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, שֶׁיּוֹם אֶחָד בְּשָׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה, וְזֶהוּ: שְׁנָתַיִם יָמִים, בְּחִינַת הַיָּמִים שֶׁנֶּחֱשָׁבִין לְשָׁנִים עַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת, בְּחִינַת יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן כַּנַּ"ל:.

EN (our paraphrase): 'Two years of days', as our Sages said about a student who was distressed over missing one day of learning, until Rabbi Yochanan expounded to him, 'Me they seek day by day': one day in a year counts as a year. So 'two years of days' are days that count as years through learning halachos.

Scene 4 · LM II:2 §9 · paragraph §9.1

וּבְשָׁעָה שֶׁהַלֵּב בְּצָרָה גַּם הָרֵאָה בְּצָרָה. כִּי הָרֵאָה הִיא קִיּוּם הַגּוּף, כִּי הָרֵאָה מְקַיֶּמֶת הַלֵּחָה לְבָנָה וּמַמְשֶׁכֶת הַלַּחְלוּחִית לְהַגּוּף, כִּי הַגּוּף יֵשׁ לוֹ תְּנוּעוֹת שֶׁהֵם מְיַבְּשִׁין הַגּוּף, כִּי הַתְּנוּעוֹת מְיַבְּשִׁין, וְעַל כֵּן עִקָּר הַקִּיּוּם – עַל־יְדֵי הָרֵאָה, שֶׁמַּמְשֶׁכֶת לַחְלוּחִית. וּכְשֶׁהַלֵּב בְּצָרָה, שֶׁאָז הַדָּמִים עוֹלִין וְשׁוֹטְפִין עַל הַלֵּב, וַאֲזַי הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְדוֹלוֹת, אֲזַי הָרֵאָה מְנַשֶּׁבֶת נְשִׁיבוֹת גְּדוֹלוֹת, וַאֲזַי נִתְיַבֵּשׁ הָרֵאָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַבֵּשׁ הַגּוּף, חַס וְשָׁלוֹם.

EN (our paraphrase): When the heart is in trouble, the lung is in trouble too. The lung sustains the body, drawing moisture to the body against the movements that dry it. When the heart is in trouble and pounds, the lung blows hard and dries out, and the body dries, Heaven forbid.

Scene 5 · LM II:2 §9 · paragraph §9.1

וְשֶׁמֶן הוּא רְפוּאָה לְהָרֵאָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִין הָעוֹלָם, כִּי הַשֶּׁמֶן מְלַחְלֵחַ, הַיְנוּ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַצָּרָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And oil heals the lung, as people say, for oil moistens: this is the oil we spoke of, the repair of trouble.

Scene 6 · LM II:2 §9 · paragraph §9.2

וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁהַצַּדִּיק בְּצַעַר וּבְצָרָה, כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא מְקוֹנְנִין וּמִתְאַבְּלִין עַל צַעֲרוֹ, וְגַם הַשְּׁכִינָה מְקוֹנֶנֶת, כִּי אֲפִלּוּ עַל דָּמִים שֶׁל רְשָׁעִים הַשְּׁכִינָה מְקוֹנֶנֶת, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָן שֶׁל צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִרְפוּאָה, אֲזַי מִתְנַחֲמִין כֻּלָּם, וְנִמְשָׁךְ שִׂמְחָה לְכֻלָּם, בִּבְחִינַת: וְאֶרְפָּאֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו, שֶׁעַל יְדֵי רְפוּאָתוֹ נִמְשָׁךְ נֶחָמָה לְכָל הָאֲבֵלִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ שִׂמְחָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): At first, when a tzaddik is in pain and trouble, many souls in this world and the next lament and mourn over his pain, and the Shechinah laments too. But when he merits healing, all of them are comforted and joy is drawn to all, as in 'I will heal him and repay comfort to him and to his mourners.'

Scene 7 · LM II:2 §10 · paragraph §10.1

וְדַע, שֶׁמִּזְמוֹר לְתוֹדָה הוּא מְסֻגָּל לִמְקַשָּׁה לֵילֵד, דְּהַיְנוּ לוֹמַר אוֹתוֹ. כִּי מִזְמוֹר לְתוֹדָה – רָאשֵׁי תֵבוֹת מל, בְּחִינַת ע' קָלִין שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁצּוֹעֶקֶת קֹדֶם הַלֵּדָה, כַּמּוּבָא.

EN (our paraphrase): Know that 'Mizmor l'sodah', the psalm of thanks, is a segulah for a woman in difficult labour: to say it. Mizmor l'sodah has the initials mem-lamed, seventy, like the seventy cries of a woman before birth.

Scene 8 · LM II:2 §10 · paragraph §10.2, §10.3

וְיֵשׁ בְּמִזְמוֹר זֶה קס"ח אוֹתִיּוֹת. קס"ח הוּא חֶסֶד בְּא"ת ב"ש, שֶׁעַל יְדֵי הַחֶסֶד, בְּחִינַת הֲלָכוֹת, הַהוֹלָדָה בְּנָקֵל כַּנַּ"ל. וְיֵשׁ מ"ג תֵּבוֹת בְּזֶה הַמִּזְמוֹר, כִּי קִשּׁוּי לֵילֵד הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ קְלִפָּה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת: גְּזֹרוּ, גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא וְכוּ', כִּי אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד זֶה יֵשׁ מ"ג תֵּבוֹת בְּזֶה הַמִּזְמוֹר כְּנֶגֶד בְּחִינַת גַּם הַנַּ"ל, כִּי הַמִּזְמוֹר הַזֶּה הוּא סְגֻלָּה לִמְקַשָּׁה לֵילֵד כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This psalm has one hundred and sixty eight letters, which is chesed, kindness, in the atbash cipher. Through kindness, halachos, birth is easy. And it has forty three words, gam, against the force that says 'neither mine nor yours', which does not want the child to come into the world.

Hebrew phrases in the Explainer

Scene 2 · §1.1: יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה,

Scene 3 · §1.3: כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה,

Scene 4 · §2.1: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא.

Scene 5 · §2.4: לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ;

Scene 6 · our own heading: תּוֹדָה · הֲלָכָה

Scene 7 · §3.2: תַּמְכֵי אוֹרַיְתָא, שֶׁנּוֹתְנִים מָמוֹן לְלוֹמְדֵי תּוֹרָה,

Scene 8 · §3.3: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה,

Scene 9 · §3.6: אָסָא חָלָה אֶת רַגְלָיו,

Scene 10 · §4.2: שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, בִּבְחִינַת: קֵ-ל־אֱלֹקִים ה' דִּבֶּר.

Scene 11 · §4.3: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי

Scene 12 · our own heading: קֵל · אֱלֹקִים

Scene 13 · §4.12: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת.

Scene 14 · §5.2: מַמְשִׁיכִין הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל.

Scene 15 · §5.4: שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת בֵּן,

Scene 16 · §6.1: נִתְגַלֶּה הָאַחְדוּת הַפָּשׁוּט

Scene 17 · §6.4: יָחִיד וְרַבִּים – הֲלָכָה כָּרַבִּים,

Scene 18 · §6.12: נִצְּחוּנִי בָּנַי;

Scene 19 · §7.2: וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשֶּׁמֶן שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה,

Scene 20 · §8.1: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים.

Scene 21 · §10.1: שֶׁמִּזְמוֹר לְתוֹדָה הוּא מְסֻגָּל לִמְקַשָּׁה לֵילֵד,

Hebrew phrases in the 1-minute recap

Scene 2 · §1.1: יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה,

Scene 3 · our own heading: תּוֹדָה · הֲלָכָה

Scene 4 · §4.2: שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, בִּבְחִינַת: קֵ-ל־אֱלֹקִים ה' דִּבֶּר.

Scene 5 · §5.2: מַמְשִׁיכִין הַשִּׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל.

Scene 6 · §7.3: וְצָרִיךְ לִתְּנוֹ סָמוּךְ לַפֶּתַח,

⬇ Download sources (text)