תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

Texts used

Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 1, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.1

English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.

Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

How the text is shown

The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.

Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.

Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.

Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

Notes

Part 5, scene 18: The bracketed source reference in §11.10 is omitted on screen.

Part 8, scene 8: A closing Kabbalistic note; summarised in the English, the Hebrew shown in full.

Every on-screen quotation in the full shiur, by part

Part 1 — Dominion over the Angels

Scene 4 · Tehillim 81:4, as quoted in LM II:1 · paragraph §1.1

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ:

EN (our paraphrase): Sound the shofar at the new moon, at the appointed time of our festival day.

Scene 5 · LM II:1 §1 · paragraph §1.2

כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי נִבְרָא, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים, וְזֶה הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עֲתִידִין צַדִּיקִים, שֶׁיִּהְיֶה מְחִצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל קֵל, שֶׁהַמַּלְאָכִים יִצְטָרְכוּ לִשְׁאֹל מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיִּרְצוּ לֵידַע מַה פָּעַל קֵל.

EN (our paraphrase): A Jew was created to have dominion over the angels. This is Israel's goal and end. As our Sages taught: in the future the place of the tzaddikim will be further inside than that of the ministering angels, as it says, 'At that time it will be said to Yaakov and to Israel: what has Hashem wrought?' The angels will need to ask Israel when they want to know what Hashem has done.

Scene 7 · LM II:1 §1 · paragraph §1.3

וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לִרְאוֹת, שֶׁיָּבוֹא לְזֶה הַתַּכְלִית, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל מַלְאָכִים, אַךְ צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד, וְלִרְאוֹת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ, שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיַפִּילוּ אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמַּלְאָכִים מִתְקַנְּאִים מְאֹד בְּאָדָם כָּזֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כַּמָּה גְּדוֹלִים, שֶׁבִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לְדָחְפוֹ:

EN (our paraphrase): Each person must see that he reaches this goal, dominion over angels. But he must guard himself greatly and have the strength to stand in it, so that the ministering angels do not envy him and cast him down, Heaven forbid. For the angels are very jealous of one who rules over them, as our Sages said of several great people, whom the angels wanted to push away.

Scene 8 · LM II:1 §2 · paragraph §2.1

וְהָעֵצָה עַל זֶה, לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי הַהִתְקַשְּׁרוּת נִצּוֹל מֵהֶם. וְזֶה בְּחִינַת: מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא, שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בְּשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, הַחֲצוּבוֹת מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהִיא בְּחִינַת: אֵם כָּל חָי.

EN (our paraphrase): The advice for this is to bind oneself to the souls of Israel; through that bond one is saved from them. This is 'he holds on to the face of the Throne': one must hold on to the roots of the souls, which are hewn from beneath the Throne of Glory, which is 'the mother of all life.'

Scene 9 · Shabbos 88b, as quoted in LM II:1 §2 · paragraph §2.2

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: מַה לִּיְלוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ, אָמַר לָהֶם: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ: אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם וְכוּ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: הַחֲזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה. אָמַר: אֲנִי מִתְיָרֵא, שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּנִי בְהֶבֶל פִּיהֶם. אָמַר לוֹ: אֱחֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי וְכוּ';

EN (our paraphrase): When Moshe went up on high, the ministering angels said: what is one born of woman doing among us? He said: he came to receive the Torah. They said: 'You who set Your glory upon the heavens.' The Holy One said to Moshe: answer them. He said: I am afraid they will burn me with the breath of their mouths. He said to him: hold on to My Throne of Glory.

Scene 10 · LM II:1 §2 · paragraph §2.2

הַיְנוּ שֶׁנָּתַן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֵצָה לֶאֱחֹז וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, אֵם כָּל חָי, כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה נִצּוֹל מִן קִנְאַת הַמַּלְאָכִים כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): That is, Hashem gave him advice to hold on and bind himself to the roots of the souls, which are the Throne of Glory, the mother of all life; through that he would be saved from the angels' envy.

Scene 12 · LM II:1 §2 · paragraph §2.3

וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם וְכוּ'. וַיֵּבֶן – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן; שֶׁהוּא בְּחִינַת מֶמְשָׁלָה, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן עַל זֶה הַפָּסוּק: וֶאֱמַנִּינֵהּ אֲמַרְכֶּל מְהֵימָן מְשַׁמֵּשׁ בַּאֲתַר קַיָּם; הַיְנוּ בְּחִינַת מֶמְשָׁלָה הַנַּ"ל, שֶׁיִּהְיֶה לָהּ קִיּוּם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is 'Hashem Elokim built the rib that He took from the man.' The word vayiven, 'He built', is an acronym of 've'sakativ yased b'makom ne'eman', 'I will fasten him as a peg in a firm place', which speaks of dominion, as Targum Yonasan renders it: a faithful steward serving in a lasting place. That is the dominion we described, that it should endure.

Scene 13 · LM II:1 §2 · paragraph §2.4

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַצֵּלָע, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַוָּה, אֵם כָּל חָי, בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the rib, which is Chava, 'the mother of all life', the Throne of Glory, the roots of the souls; through it there is strength to stand in this dominion.

Scene 14 · LM II:1 §2 · paragraph §2.5

וְזֶהוּ: אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם, הַיְנוּ הָאָדָם הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם וְכוּ'. וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם, הַיְנוּ אֶל הָאָדָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ כֹּחַ לָאָדָם הַתַּחְתּוֹן לַעֲמֹד בְּמֶמְשָׁלָה זוֹ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'That He took from the man': the supernal Man, as it is written, 'and upon the Throne, a likeness like the appearance of a man.' 'And He brought her to the man': to the man below, who through this gains the strength to stand in this dominion.

Scene 15 · Kiddushin 81a, as quoted in LM II:1 §2 · paragraph §2.6

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב עַמְרָם חֲסִידָא אֶל הַמַּלְאָךְ: אֲנָא בִּשְׂרָא וְאַנְתְּ אֵשׁ, וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִנָּךְ. בִּשְׂרָא רָאשֵׁי־תֵבוֹת: שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָרֵס אֶחָד, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָמוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים, בְּחִינַת: אֲנָא עֲדִיפְנָא מִנָּךְ, כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is what Rav Amram Chasida said to the angel: 'I am flesh and you are fire, and I am greater than you.' Basra, flesh, is an acronym of 'shishim ribo b'keres echad', six hundred thousand in one womb, the roots of the souls. Through them he has the strength to rule over the angels: 'I am greater than you.'

Part 2 — Yerushalayim of the Heart

Scene 2 · LM II:1 §3 · paragraph §3.1

וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לֵידַע מְקוֹר כָּל הַנְּשָׁמוֹת וּמְקוֹר חִיּוּתָם, מֵהֵיכָן כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה מְקַבֶּלֶת חִיּוּת,

EN (our paraphrase): To bind oneself to the roots of the souls of Israel, one must know the source of all the souls and the source of their life: from where each and every soul receives its vitality.

Scene 3 · LM II:1 §3 · paragraph §3.2

וְהָעִקָּר לֵידַע כָּל מְפֻרְסְמֵי הַדּוֹר, כִּי אִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵידַע וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ בִּפְרָטִיּוּת עִם כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה, צָרִיךְ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם כָּל מְפֻרְסְמֵי וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר, כִּי הַנְּשָׁמוֹת נֶחֱלָקִים תַּחְתָּם, כִּי כָל מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג הַדּוֹר יֵשׁ לוֹ כַּמָּה נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוֹת הַשַּׁיָּכִים לְחֶלְקוֹ, וּכְשֶׁמְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַמְפֻרְסָמִים, הוּא מְקֻשָּׁר עִם כָּל פְּרָטֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל.

EN (our paraphrase): The main thing is to know all the renowned leaders of the generation. If one cannot know and bind oneself to each soul individually, one must bind oneself to all the renowned leaders of the generation, for the souls are divided beneath them. Each leader has many individual souls belonging to his portion, so when one binds oneself to the leaders, one is bound to every individual soul of Israel.

Scene 4 · LM II:1 §3 · paragraph §3.3

אַךְ צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַכִּיר אֶת הַמְפֻרְסָמִים, כִּי יֵשׁ כַּמָּה מְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם בְּשֶׁקֶר, וְהֵם רַק עַל־יְדֵי עַזּוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא:

EN (our paraphrase): But one must know and recognize the leaders, for some are renowned falsely, only through brazenness, as our Sages said: brazenness is a kingship without a crown.

Scene 6 · LM II:1 §4 · paragraph §4.1

וּלְהַכִּיר אֶת הַמְפֻרְסָמִים, אֵיזֶהוּ עַל־יְדֵי עַזּוּת, הוּא עַל־יְדֵי בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלֵּב, כִּי יְרוּשָׁלַיִם בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם, הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה, הַתְּלוּיָה בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ:

EN (our paraphrase): To recognize which leaders stand only through brazenness comes through building Yerushalayim, which is the heart. For Yerushalayim is complete awe, the wholeness of the fear of Heaven that depends on the heart, as our Sages said: of a matter given over to the heart, it says 'and you shall fear.'

Scene 7 · LM II:1 §4 · paragraph §4.2

אַךְ יֵשׁ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת, שֶׁהֵם מַחֲרִיבֵי יְרוּשָׁלַיִם, דְּהַיְנוּ הַלֵּב, הַיְנוּ שֶׁמַּפְסִידִין הַיִּרְאָה הַתְּלוּיָה בַּלֵּב. וְהַשָּׁלֹשׁ מִּדּוֹת הֵם: תַּאֲוַת מָמוֹן וְתַאֲוַת אֲכִילָה וְתַאֲוַת מִשְׁגָּל, כִּי שָׁלֹשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ הֵם בַּלֵּב, וְעַל כֵּן הֵם מַפְסִידִים הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב.

EN (our paraphrase): But there are three traits that destroy Yerushalayim, that is, the heart: they ruin the awe that depends on the heart. The three are the desire for money, the desire for food, and bodily desire. These three are in the heart, and so they ruin the awe in the heart.

Scene 8 · LM II:1 §4 · paragraph §4.3

מָמוֹן שָׁרְשׁוֹ בַּלֵּב, בִּבְחִינַת: בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ; בְּחִינַת: וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ;

EN (our paraphrase): Money is rooted in the heart, as in 'the blessing of Hashem makes rich, and adds no sadness with it', and 'He was saddened in His heart.'

Scene 9 · LM II:1 §4 · paragraph §4.4, §4.5, §4.6

אֲכִילָה, בְּחִינַת: וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. תַּאֲוַת מִשְׁגָּל גַּם כֵּן בַּלֵּב, כִּי עִקָּר הַתַּאֲוָה עַל־יְדֵי הַחֲמִימוּת, הַבָּא מֵהַדָּם שֶׁבְּחָלָל הַלֵּב. וּמַחֲמַת שֶׁהֵם בַּלֵּב, עַל־כֵּן הֵם מַפְסִידִין הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב שֶׁהִיא בְּחִינוֹת יְרוּשָׁלַיִם:

EN (our paraphrase): Food: 'bread sustains the heart of man.' And bodily desire is also in the heart, since it comes mainly from heat, from the blood in the chamber of the heart. And because they are in the heart, they ruin the awe in the heart, which is Yerushalayim.

Scene 11 · Berachos 3a, as quoted in LM II:1 §4 · paragraph §4.7, §4.8

וְזֶה פֵּרוּשׁ: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה וְכוּ'. לַיְלָה זֶה בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, הַיְנוּ מְנִיעוֹת, וְהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת, הַיְנוּ בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the meaning of: the night has three watches. Night is darkness, that is, obstacles, and the three watches are these three traits.

Scene 12 · LM II:1 §4 · paragraph §4.9, §4.10

וְזֶהוּ: מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה – חֲמוֹר נוֹעֵר, בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן, בְּחִינַת: יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם; וְתַרְגּוּמוֹ: עֲתִיר בְּנִכְסִין. שְׁנִיָּה – כְּלָבִים צּוֹעֲקִים. זֶה בְּחִינַת תַּאֲוַת אֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה.

EN (our paraphrase): The first watch: the donkey brays. That is the desire for money, as in 'Yissachar is a strong-boned donkey', which the Targum renders: rich in possessions. The second: dogs bark. That is the desire for food, as it is written: 'the dogs are greedy, they never know satiety.'

Scene 13 · LM II:1 §4 · paragraph §4.11

שְׁלִישִׁית – תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ; זֶה בְּחִינַת מִשְׁגָּל,

EN (our paraphrase): The third: a baby nurses from its mother, and a wife converses with her husband. That is bodily desire.

Scene 15 · LM II:1 §4 · paragraph §4.13

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי. כִּי לִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי – רָאשֵׁי תֵבוֹת חָלָב,

EN (our paraphrase): This is what our Sages said: David was not fit for that deed, as it says, 'my heart is hollow within me.' The words 'libi chalal b'kirbi' form the acronym chalav, milk.

Scene 16 · LM II:1 §4 · paragraph §4.14

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי; הַיְנוּ עַל הֶפְסֵד הַיִּרְאָה, בְּחִינַת: אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא; כִּי שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת, הֵם מַפְסִידִין בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, הַיְנוּ שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה, הַתְּלוּיָה בַּלֵּב כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is what our Sages said: on each and every watch the Holy One sits and roars like a lion. That is over the loss of awe, as in 'a lion has roared, who will not fear?' For these three traits, the three watches, ruin the building of Yerushalayim, the wholeness of awe that depends on the heart.

Part 3 — The Festivals and the Angel of Prophecy

Scene 2 · LM II:1 §5 · paragraph §5.1

וּלְתַקֵּן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת, שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת אֶל הַלֵּב, בִּבְחִינַת: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת אֶל הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): These three traits are repaired through da'as, knowledge. One must draw da'as into the heart, as in 'know this day and take it to your heart.' Through that, the three traits are repaired.

Scene 3 · LM II:1 §5 · paragraph §5.2

כִּי הַדַּעַת הוּא בְּחִינַת תְּלָת מֹחִין, תְּלָת חֲלָלֵי דְּגֻלְגַּלְתָּא, וְהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ רְגָלִים,

EN (our paraphrase): For da'as is the three brains, the three hollows of the skull, and these correspond to the three pilgrim festivals.

Scene 4 · LM II:1 §5 · paragraph §5.3

כִּי כָל רֶגֶל הוּא בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין, שֶׁנִּמְשָׁךְ שֵׂכֶל חָדָשׁ לְתַקֵּן שָׁלֹשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ, הַיְנוּ בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים נִתְתַּקֵּן מִדָּה אַחַת מִשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד בִּכְבוֹד יוֹם טוֹב, וּלְקַבֵּל הַשָׁלֹשׁ רְגָלִים כָּרָאוּי. כִּי עַל־יְדֵי מִצְווֹת הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְתַקֵּן הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל,

EN (our paraphrase): Each festival is a renewal of the mind: a new understanding is drawn down to repair these traits, one trait on each festival. Therefore one must be very careful about honouring Yom Tov, and receive the three festivals properly, for through the mitzvah of the three festivals we merit to repair these three traits.

Scene 5 · LM II:1 §5 · paragraph §5.4

כִּי בְּפֶסַח נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִילוּם – בְּעַל כָּרְחָם, כִּי הֵם לֹא רָצוּ כְּלָל, כִּי אָז נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מָמוֹן.

EN (our paraphrase): On Pesach the desire for money is repaired, as it is written: 'Hashem gave the people favour in the eyes of Egypt, and they lent to them', against their will, because the people did not want it at all. For then the desire for money was repaired.

Scene 6 · LM II:1 §5 · paragraph §5.5, §5.6

בְּשָׁבוּעוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת מִשְׁגָּל, בִּבְחִינַת: דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב. בְּסֻכּוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת אֲכִילָה, כִּי סֻכּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף, שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל, וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן תַּאֲוַת אֲכִילָה, כִּי אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ וְכוּ'.

EN (our paraphrase): On Shavuos bodily desire is repaired. On Sukkos the desire for food is repaired, for Sukkos is called the Festival of Ingathering, when all kinds of food are gathered in. One who has bread in his basket is not like one who has none.

Scene 8 · LM II:1 §5 · paragraph §5.7

וְזֶהוּ בְּחִינַת: קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. אַנְשֵׁי שֵׁם זֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִקְרָא בְּחִינַת שֵׁם.

EN (our paraphrase): This is 'called to the appointed time, men of name.' 'Men of name' are these three traits, each of which is called a 'name'.

Scene 9 · LM II:1 §5 · paragraph §5.8, §5.9, §5.10

מָמוֹן – כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, בְּחִינַת: בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר וְכוּ', כַּנַּ"ל. אֲכִילָה – כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְקָרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. מִשְׁגָּל – בְּחִינַת: כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם.

EN (our paraphrase): Money, as it is written: 'In every place where I cause My Name to be mentioned, I will come to you and bless you.' Food, as it is written: 'and be famed in Beis Lechem,' the house of bread. Bodily desire: 'unless the king desired her, and she was called by name.'

Scene 10 · LM II:1 §5 · paragraph §5.11, §5.12

וְגַם הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת שֵׁם, בִּבְחִינַת: לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד. וְזֶהוּ בְּחִינַת: קְרוּאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם, שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹת אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, דְּהַיְנוּ הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים, לְתַקֵּן אֶת הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַנְשֵׁי שֵׁם כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And the awe in the heart is also called a name, as in 'to fear the glorious Name.' So 'called to the appointed time, men of name': we must call the festivals, the three pilgrim festivals, to repair these three traits.

Scene 11 · LM II:1 §6 · paragraph §6.1

וְעַל־יְדֵי בִּנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, דְּהַיְנוּ תִּקּוּן שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה שֶׁבַּלֵּב, עַל־יְדֵי־זֶה נִבְרָא מַלְאָךְ, שֶׁמַּשְׁפִּיעַ נְבוּאָה לִכְלֵי הַנְּבוּאָה. כִּי הַנְּבוּאָה בָּאָה מִבְּחִינַת כְּרוּבִים, בִּבְחִינַת: וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וּכְרוּבִים הֵם אַנְפֵּי זוּטְרֵי, וְהֵם נִשְׁפָּעִים מִן הַמַּלְאָךְ, בִּבְחִינַת: הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל־אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים; שֶׁהֵם אַנְפֵּי זוּטְרֵי, בְּחִינַת כְּרוּבִים.

EN (our paraphrase): Through building Yerushalayim, the repair of complete awe in the heart, an angel is created that bestows prophecy on the vessels of prophecy. Prophecy comes from the cherubim, as in 'he heard the voice from between the two cherubim.' The cherubim are small faces, and they receive from the angel, as in 'the angel who redeemed me from all evil, bless the lads.'

Scene 12 · LM II:1 §6 · paragraph §6.2

וְזֶה הַמַּלְאָךְ שָׁרְשׁוֹ מִיִּרְאָה, כִּי זֶה אוֹתִיּוֹת מַלְאָךְ – רָאשֵׁי־תֵבוֹת כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, וַאֲזַי נִמְשֶׁכֶת נְבוּאָה, וַאֲפִילוּ קְטַנִּים יְכוֹלִין לְהִתְנַבְּאוֹת, בִּבְחִינַת: וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם:

EN (our paraphrase): This angel is rooted in awe, for the letters of malach, angel, are an acronym of 'ki ein machsor lirei'av', 'for those who fear Him lack nothing.' Then prophecy flows, and even the young can prophesy, as in 'your sons and daughters will prophesy.'

Scene 14 · LM II:1 §7 · paragraph §7.1

אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מֵהִתְמַנּוּת, כִּי זֶה הַזּוֹכֶה לְיִרְאָה יֵשׁ לוֹ הִשְׁתּוֹקְקוּת לְהִתְמַנּוּת, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, וּמֵחֲמַת שֶׁדְּבָרָיו נִשְׁמָעִין, הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לְהִתְמַנּוּת, אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד מֵהִתְמַנּוּת, כִּי הַהִתְמַנּוּת מַפְסִיד הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה, בְּחִינוֹת הַמַּלְאָךְ הַנַּ"ל, הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה.

EN (our paraphrase): But one must be very careful about taking a position of authority. Whoever attains awe longs to be appointed, for one who has fear of Heaven, his words are heard; and because his words are heard, he longs for an appointment. But he must guard himself greatly from it, for appointment ruins the flow of prophecy, the angel created through awe.

Scene 15 · LM II:1 §7 · paragraph §7.2

וְזֶה שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ לְמֹשֶׁה, כְּשֶׁנֶאֶמַר לוֹ: אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה: – אֲדוֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר וְהֵם כָּלִים וְכוּ'; כִּי צָרְכֵי צִבּוּר, הַיְנוּ הִתְמַנּוּת, מְכַלֶּה וּמַפְסִיד הַנְּבוּאָה כַּנַּ"ל, כִּי נַּעֲשֶׂה מֵאוֹתִיּוֹת מַלְאָךְ כְּלָאֵם:

EN (our paraphrase): This is what Yehoshua said to Moshe when he was told 'Eldad and Meidad are prophesying in the camp': 'My master Moshe, destroy them.' Rashi explains: place the needs of the community on them, and they will come to an end. For communal needs, that is, an appointment, end and ruin prophecy, since kela'eim, 'destroy them', is made of the letters of malach.

Part 4 — Prayer Redeemed, and Healing Through the Word of Hashem

Scene 2 · LM II:1 §8 · paragraph §8.1

וְעַל־יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּתְנַבֵּא, רַק שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת הַנְּבוּאָה בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֶלֶת וְנִפְדֵּית הַתְּפִלָּה,

EN (our paraphrase): Through the flow of prophecy, even when no one actually prophesies, but there is an aspect of prophecy flowing in the world, prayer is redeemed and set free.

Scene 3 · LM II:1 §8, quoting Berachos 6b · paragraph §8.2

כִּי הַתְּפִלָּה הִיא גָבוֹהַ מְאֹד, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהּ. וּכְשֶׁעוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל, חֲפֵצִים לִפְטֹר הַתְּפִלָּה מֵעֲלֵיהֶם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם – אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִין בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֶם וְכוּ';

EN (our paraphrase): For prayer is very lofty, yet people treat it lightly. When they stand to pray, they want to be rid of it, as our Sages said: 'when worthlessness is exalted among men', these are the things that stand at the heights of the world, and people treat them lightly.

Scene 4 · LM II:1 §8 · paragraph §8.3

וְעַל־יְדֵי הַנְּבוּאָה נִגְאֶלֶת הַתְּפִלָּה מִן הַגָּלוּת, בִּבְחִינַת: כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ. שֶׁעַל־יְדֵי נְבוּאָה הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת: בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, בְּחִינַת נְבוּאָה:

EN (our paraphrase): Through prophecy, prayer is redeemed from exile, as in 'for he is a prophet, and he will pray for you.' Through prophecy, prayer becomes whole, for prayer is 'He creates the speech of the lips', an aspect of prophecy.

Scene 6 · LM II:1 §9 · paragraph §9.1

וּכְשֶׁנִּגְאֶלֶת וְנִפְדֵּית הַתְּפִלָּה, אֲזַי נוֹפֵל כָּל הַדָּאקְטִירַיי, כִּי אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאוֹת, כִּי כָל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל־יְדֵי עֲשָׂבִים, וְכָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב מְקַבֵּל כֹּחַ מִכּוֹכָב וּמַזָּל הַמְּיֻחָד לוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ כּוֹכָב וּמַזָּל, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדַל.

EN (our paraphrase): When prayer is redeemed and set free, then all the doctors fall away, because there is no need for remedies. All remedies come through herbs, and each herb receives power from the star and constellation assigned to it, as our Sages said: there is no blade of grass that has no constellation that strikes it and says to it: grow!

Scene 7 · LM II:1 §9 · paragraph §9.2

וְכָל כּוֹכָב וּמַזָּל מְקַבֵּל כֹּחַ מִכּוֹכָבִים שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְהָעֶלְיוֹן – מֵהָעֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים,

EN (our paraphrase): Each star receives power from the stars above it, and the higher one from the one higher still, until they receive power from the upper ministers.

Scene 8 · LM II:1 §9 · paragraph §9.2

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל כּוֹכְבַיָּא לָוִין דָּא מִן דָּא, סִהֲרָא לָוֵי מִן שִׁמְשָׁא וְכוּ', כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ וְכוּ', וְהֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִים זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד שֶׁמְּקַבְּלִים וְלוֹוִין מֵהַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, וְהַשָּׂרִים מְקַבְּלִים מֵהָעֶלְיוֹנִים מֵהֶם, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, עַד שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשֹּׁרֶשׁ הַכֹּל, שֶׁהוּא דְּבַר ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.

EN (our paraphrase): As they said: all the stars borrow from one another; the moon borrows from the sun. They all borrow, one from the next, up to the upper ministers, and those from the ones above them, until all receive from the root of everything, the word of Hashem: 'By the word of Hashem the heavens were made, and by the breath of His mouth all their hosts.'

Scene 9 · LM II:1 §9 · paragraph §9.2

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה, אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת דְּבַר ה', שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל.

EN (our paraphrase): Therefore, when one merits prayer, there is no need for healing by herbs, for prayer is the word of Hashem, the root of everything.

Scene 11 · LM II:1 §9 · paragraph §9.3

וְזֶה בְּחִינַת נָבִיא, רָאשֵׁי תֵבוֹת: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ; כִּי הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ, הַמַּבְדִּיל בֵּין מַיִם לְמַיִם. כִּי עַל־יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת דְבַר ה' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is navi, prophet, an acronym of 'bidvar Hashem shamayim na'asu', by the word of Hashem the heavens were made; the aleph is the firmament that divides between the waters. For through prophecy one merits prayer, which is the word of Hashem.

Scene 12 · LM II:1 §9 · paragraph §9.4, §9.5, §9.6

וְזֶה בְּחִינַת יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. יִשְׁלַח דְבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, הַיְנוּ שֶׁמְּקַבְּלִין כָּל הָרְפוּאוֹת רַק עַל־יְדֵי דְבַר ה', דְּהַיְנוּ תְּפִלָּה. אֲזַי: וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם, הַיְנוּ עֲשָׂבִים, בִּבְחִינַת: הַקּוֹצֵר לְשַׁחַת, כִּי אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is: 'He sends His word and heals them, and rescues them from their pits.' 'He sends His word and heals them': all healing is received only through the word of Hashem, that is, prayer. Then 'He rescues them from their pits', from the herbs, as in 'the reaper of the field', since there is no need for healing by herbs.

Scene 13 · LM II:1 §9, quoting Shemos 23:25 · paragraph §9.7

וְזֶהוּ בְּחִינַת: וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה. אֲזַי: וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה וְכוּ'; הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לְךָ רְפוּאָה עַל־יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם, עַל־יְדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מִן שֹׁרֶשׁ הַכֹּל, דְּהַיְנוּ דְבַר ה', בְּחִינַת תְּפִלָּה, וְיִהְיֶה לְלֶחֶם וּמַיִם כֹּחַ לְרַפְּאוֹת כְּמוֹ עֲשָׂבִים.

EN (our paraphrase): This is: 'You shall serve Hashem your Elokim, and He will bless your bread and your water, and I will remove illness from your midst.' Service here is prayer. Then He will bless your bread and water: you will be healed through bread and water, because they are blessed from the root of everything, the word of Hashem, prayer; and bread and water will have the power to heal like herbs.

Scene 14 · LM II:1 §9 · paragraph §9.8

כִּי הִתְחַלְּקוּת הַכֹּחוֹת, שֶׁזֶּה הָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְרַפְּאוֹת חוֹלַאַת פְּלוֹנִי וְזֶה חוֹלַאַת פְּלוֹנִי, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – כָּל חִלּוּקֵי כֹּחוֹתָם הוּא רַק לְמַטָּה, אֲבָל לְמַעְלָה בְּשֹׁרֶשׁ הַכֹּל, דְּהַיְנוּ דְבַר ה', הַכֹּל אֶחָד, וְאֵין חִלּוּק בֵּין לֶחֶם וּמַיִם וּבֵין עֲשָׂבִים, וּכְשֶׁאוֹחֲזִין בְּהַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ דְבַר ה', בְּחִינַת תְּפִלָּה, יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחוֹת הָרְפוּאָה לְתוֹךְ לֶחֶם וּמַיִם,

EN (our paraphrase): For the dividing of powers, that this herb heals one illness and that herb another, exists only below. Above, in the root of everything, the word of Hashem, all is one; there is no difference between bread and water and herbs. When one holds the root, the word of Hashem, prayer, one can draw the power of healing into bread and water.

Part 5 — Three Servitudes, and Hidden Illness

Scene 2 · LM II:1 §10 · paragraph §10.1

אַךְ יֵשׁ שָׁלֹשׁ עֲבוֹדוֹת שֶׁהֵם מַפְסִידִין עֲבוֹדוֹת הַתְּפִלָּה, וְהֵם שָׁלֹשׁ מִדּוֹת, הַיְנוּ: א. אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם – שֶׁלֹּא לְבַזּוֹת שׁוּם אָדָם; ב. עֲבוֹדָה זָרָה – וַאֲפִילוּ קִלְקוּל הָאֱמוּנָה, שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה; ג. שְׁמִירַת הַבְּרִית – הַיְנוּ מִי שֶׁאֵין שׁוֹמֵר הַבְּרִית כָּרָאוּי.

EN (our paraphrase): But there are three kinds of service that ruin the service of prayer. They are three traits: first, 'do not despise any person', not to belittle anyone; second, idolatry, and even a flaw in faith, faith that is not whole, is also a form of idolatry; third, guarding the covenant, one who does not guard the covenant properly.

Scene 3 · LM II:1 §10 · paragraph §10.2, §10.3

כִּי כָל שָׁלֹשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת עֲבוֹדוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, וּמַפְסִידִין עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה. בִּזּוּי אֲנָשִׁים הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַחֵי יוֹסֵף, עַל שֶׁבִּזּוּ אוֹתוֹ וְלֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהוּא יִהְיֶה מֶלֶךְ, עַל־יְדֵי־זֶה נָפְלוּ לִבְחִינַת עַבְדוּת, וְאָמְרוּ לוֹ: הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.

EN (our paraphrase): These three traits are all services of the other side, and they ruin the service of prayer. Belittling people is a form of servitude, as we find with Yosef's brothers: because they belittled him and did not believe he would be king, they fell into servitude and said to him, 'here we are, your servants.'

Scene 4 · LM II:1 §10 · paragraph §10.4

עֲבוֹדָה זָרָה – כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם מְלֵאָה גִּלּוּלִים וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים בֵּית עֲבָדִים, בְּחִינַת עַבְדוּת הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Idolatry: as it is written, 'I am Hashem your Elokim who took you out of the land of Egypt, from the house of bondage.' The land of Egypt was full of idols, and so it is called the house of slaves.

Scene 5 · LM II:1 §10 · paragraph §10.5

שְׁמִירַת הַבְּרִית – מִי שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ הוּא גַּם כֵּן בִּבְחִינַת עַבְדוּת, בִּבְחִינַת חָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וְצָרִיךְ לָצֵאת מִשָּׁלֹשׁ עֲבוֹדוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ מִשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, וְאָז זוֹכִין לַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, וְאָז יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ בְּלֶחֶם וּמַיִם, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Guarding the covenant: one who blemishes it is also in a kind of servitude, like Cham, of whom it was said, 'Cursed is Canaan, a slave of slaves he shall be.' One must go out of these three servitudes, these three traits; then one merits the service of prayer, and can be healed by anything in the world, even bread and water.

Scene 6 · LM II:1 §10, on Pesachim 25a · paragraph §10.6

וְזֶה פֵּרוּשׁ: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין, הַיְנוּ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת, וּבִתְנַאי – חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ עֲבוֹדוֹת כַּנַּ"ל, הַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹצֵא מִשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ, אֲזַי: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין – אֲפִלּוּ בְּלֶחֶם וּמַיִם

EN (our paraphrase): This is the meaning of: one may be healed with anything, except idolatry, forbidden relations and bloodshed; that is, these three traits. When one goes out of these three, then 'one is healed by anything', even bread and water.

Scene 8 · LM II:1 §11 · paragraph §11.1

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַחוֹלַאַת. כִּי יֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁהוּא בְּחִינַת צוֹמֵחַ, כְּמוֹ שֶׁזּוֹרְעִין גַּרְעִין בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְקָב, וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ שַׁמְנוּנִית וְנַעֲשִׂין גִּידִין, וְנִתּוֹסְפִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה הַשֹּׁרֶשׁ, וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא כְּמוֹ עֲנָפִים, וּמֵאֵלּוּ עֲנָפִים עוֹד עֲנָפִים אֲחֵרִים, עַד שֶׁצּוֹמֵחַ הַפְּרִי. כְּמוֹ־כֵן יֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁגָּדֵל בָּאָדָם כַּמָּה שָׁנִים.

EN (our paraphrase): Know that illnesses differ. Some illness is like a plant: like a seed sown in the ground that rots, and from it comes moisture and fibres, one on another, until a root forms; from it come branches, and from those branches more branches, until the fruit grows. So too there is illness that grows in a person for many years.

Scene 9 · LM II:1 §11 · paragraph §11.2

וְיֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁהוּא בָּאָדָם בְּתוֹלָדָה מֵאָבִיו וְאִמּוֹ, וְאֵינוֹ נִתְגַּלֶּה אֶלָּא לְעֵת זִקְנוּתוֹ, וּבִשְׁעַת צְמִיחַת וְגִדּוּל הַחוֹלַאַת, אֲזַי הַחוֹלַאַת נִסְתָּר וְנֶעְלָם מֵעֵין כָּל חַי, וְאֵין שׁוּם אָדָם יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ, רַק שֶׁיֵּשׁ מִחוּשִׁים שֶׁנּוֹלָדִים בָּאָדָם אָז, בְּעֵת גִּדּוּל הַחוֹלַאַת, שֶׁהֵם סִימָנִים עַל הַחוֹלַאַת.

EN (our paraphrase): And there is illness that a person has from birth, from his father and mother, and it is revealed only in old age. While the illness sprouts and grows, it is hidden from every living eye; no one knows of it, except that certain small pains arise then, signs of the illness.

Scene 10 · LM II:1 §11 · paragraph §11.3, §11.4

וְכֵן בִּרְפוּאַת הָעֲשָׂבִים יֵשׁ גַּם כֵּן חִלּוּקִים; שֶׁיֵּשׁ חוֹלַאַת, שֶׁיּוּכַל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל־יְדֵי עֵשֶׂב אֶחָד, וְיֵשׁ חוֹלַאַת גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁצְּרִיכִין לִרְפוּאָתוֹ מֻרְכָּבִים, לְהַרְכִּיב כַּמָּה עֲשָׂבִים לִרְפוּאָה, וְיֵשׁ שֶׁצְּרִיכִין רְפוּאוֹת מִמֶּרְחַקִּים לְרַפְּאוֹתוֹ, וְיֵשׁ חוֹלַאַת שֶׁאֵין מוֹעִיל לוֹ שׁוּם רְפוּאָה, כִּי כֹּחַ הַחוֹלַאַת גָּדוֹל מִכֹּחַ הָעֲשָׂבִים,

EN (our paraphrase): So too with healing by herbs there are differences. Some illness can be healed with one herb; a greater illness needs a compound of several herbs; some need remedies from far away; and some illness no remedy helps, because the power of the illness is greater than the power of the herbs.

Scene 11 · LM II:1 §11 · paragraph §11.5

וּבִתְחִלַּת צְמִיחַת הַחוֹלַאַת, קֹדֶם שֶׁנִּצְמָח וְנִתְגַּלֶּה, הָיוּ יְכוֹלִין לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ בְּקַל, רַק שֶׁאָז הָיָה נֶעְלָם וְנִסְתָּר מֵעֵינֵי כֹּל, וְאֵין יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד.

EN (our paraphrase): At the very beginning of an illness's growth, before it sprouted and was revealed, it could have been healed easily. Only, at that time it was hidden from every eye, and no one knew of it but Hashem alone.

Scene 12 · LM II:1 §11 · paragraph §11.6

אֲבָל כְּשֶׁאוֹחֲזִין בִּבְחִינַת דְּבַר ה', בְּחִינַת תְּפִלָּה כַּנַּ"ל, שֶׁאֲזַי מְקַבְּלִין הָרְפוּאָה מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלּוּ מִלֶּחֶם וּמַיִם, בִּבְחִינַת: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין כַּנַּ"ל, אֲזַי יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת אֲפִילוּ בְּעֵת צְמִיחַת הַחוֹלַאַת, בְּעֵת שֶׁהוּא נִסְתָּר מֵעֵין הָאָדָם, מֵאַחַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לִרְפוּאוֹת כְּלָל, רַק רְפוּאָתוֹ עַל־יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן גַּם אָז, הַיְנוּ בְּעֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַלֶּה הַחוֹלַאַת, יוּכַל גַּם כֵּן לְהִתְרַפְּאוֹת עַל־יְדֵי לֶחֶם וּמַיִם שֶׁאוֹכֵל אָז.

EN (our paraphrase): But when one holds on to the word of Hashem, prayer, receiving healing from everything in the world, even bread and water, then one can be healed even while the illness is still sprouting, hidden from human eyes. There is no need for remedies at all; the healing comes through bread and water. So even before the illness is revealed, one can be healed through the bread and water one eats.

Scene 13 · LM II:1 §11, on Shemos 15:26 · paragraph §11.7

וְזֶהוּ בְּחִינַת: כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. וְהִקְשׁוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים: אִם לֹא יָשִׂים, מַה צֹּרֶךְ לִרְפוּאָה, אֲבָל לְפִי הַנַּ"ל מְיֻשָּׁב הֵיטֵב.

EN (our paraphrase): This is: 'All the illness that I placed upon Egypt I will not place upon you, for I am Hashem your Healer.' All the commentators asked: if He will not place it, why is healing needed? But according to what we said, it is well understood.

Scene 14 · LM II:1 §11 · paragraph §11.7

פֵּרוּשׁ: כָּל הַמַּחֲלָה וְכוּ' לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יָבִיא אוֹתְךָ לִידֵי מַחֲלָה כְּלָל, כִּי יְרַפֵּא אוֹתְךָ מִקֹּדֶם בְּעֵת צְמִיחַת הַמַּחֲלָה.

EN (our paraphrase): 'I will not place upon you' means He will not let you come to illness at all, because He heals you beforehand, at the time the illness sprouts.

Scene 15 · LM II:1 §11 · paragraph §11.7

וְזֶה: כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ – אֲנִי ה' דַיְקָא. הַיְנוּ בְּעֵת צְמִיחַת הַמַּחֲלָה, שֶׁאָז אֵין יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ, רַק אֲנִי ה', אָז אֲרַפֵּא אוֹתְךָ עַל־יְדֵי בְּחִינַת דְבַר ה', בְּחִינַת תְּפִלָּה, וְלֹא יָבוֹא לִידֵי מַחֲלָה כְּלָל, כִּי יִתְרַפֵּא מִקֹּדֶם בְּעֵת צְמִיחָתוֹ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'For I am Hashem your Healer': I, Hashem, precisely. At the time the illness sprouts, when no one knows of it but I, Hashem, then I will heal you through the word of Hashem, prayer, and you will not come to illness at all.

Scene 17 · LM II:1 §11 · paragraph §11.8, §11.9

וְכָל זֶה תָּלוּי בְּתִקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל, וְתִקּוּן הַתְּפִלָּה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיּוֹצְאִין מִשָּׁלֹשׁ עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל: וְזֶהוּ בְּחִינַת: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ וְכוּ' וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַשָּׁלֹשׁ עֲבוֹדוֹת הַנַּ"ל.

EN (our paraphrase): All this depends on repairing prayer, and prayer is repaired by leaving the three servitudes. This is: 'If you will diligently listen, and do what is upright in His eyes, and give ear to His commandments, and keep all His statutes.' These are the repair of the three servitudes.

Scene 18 · LM II:1 §11 · paragraph §11.10, §11.11

וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה – זֶה הֶפֶךְ בִּזּוּי אֲנָשִׁים, כִּי כְּשֶׁמְּבַזֶּה אֲנָשִׁים נֶאֱמַר: יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, בִּבְחִינַת וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקִים.

EN (our paraphrase): 'Do what is upright in His eyes' is the opposite of belittling people. 'Give ear to His commandments' is the repair of the covenant, as in 'Avraham circumcised Yitzchak his son at eight days, as Elokim had commanded him.'

Scene 19 · LM II:1 §11 · paragraph §11.12, §11.13

וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן אֱמוּנָה, הֶפֶךְ עֲבוֹדָה זָרָה פְּגַם אֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם: חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא, וַאֲזַי: כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי וְכוּ' כִּי אֲנִי ה' רוֹפְאֶךָ; כִּי אֲזַי הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְיָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת עַל־יְדֵי דְבַר ה' בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּלֶּה הַחוֹלַאַת כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת: בַּכֹּל מִתְרַפְּאִין וְכוּ' כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'And keep all His statutes' is the repair of faith, the opposite of idolatry, of which it is said: 'the statutes of the nations are vanity.' And then: 'all the illness... for I am Hashem your Healer', because prayer is whole, and one can be healed through the word of Hashem by everything in the world, even before the illness is revealed.

Part 6 — The Plants of the Field, Mashiach, and the Great Lender

Scene 2 · LM II:1 §11, on Berachos 10b · paragraph §11.14, §11.15

וְזֶה שֶׁאָמַר חִזְקִיָּה: וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁסָּמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וְגָנַז סֵפֶר הָרְפוּאוֹת. וְהַכֹּל אֶחָד, כִּי עַל יְדֵי שֶׁסָּמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, הַיְנוּ שֶׁגָּאַל אֶת הַתְּפִלָּה מִן הַגָּלוּת כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה גָּנַז סֵפֶר הָרְפוּאוֹת.

EN (our paraphrase): This is what Chizkiyahu said: 'I have done what is good in Your eyes.' Our Sages said: he joined redemption to prayer, and he hid away the book of remedies. And it is all one: by joining redemption to prayer, he redeemed prayer from exile, and so he hid away the book of remedies.

Scene 3 · LM II:1 §11 · paragraph §11.15

כִּי כְּשֶׁנִּגְאֶלֶת הַתְּפִלָּה, אָז נוֹפְלִים כָּל הָרְפוּאוֹת כַּנַּ"ל, כִּי נִתְרַפְּאִין עַל־יְדֵי דְבַר ה' כַּנַּ"ל. וַאֲזַי כָּל הַדָּאקְטוֹרִים מִתְבַּיְּשִׁין בָּרְפוּאוֹת שֶׁלָּהֶם, כִּי אֲזַי אֵין כֹּחַ לְשׁוּם רְפוּאָה, כִּי כָל הָעֲשָׂבִים חוֹזְרִים כֹּחָם לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For when prayer is redeemed, all remedies fall away, since one is healed through the word of Hashem. Then all the doctors are embarrassed by their remedies, for no remedy has power then: all the herbs return their power into prayer, the word of Hashem, their supernal root.

Scene 4 · LM II:1 §11 · paragraph §11.16

כִּי כֵן חוֹבַת כָּל הָעֲשָׂבִים וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן, אֲזַי הֵם מַחֲזִירִין כֹּחָם לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן. וּכְשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל אֵיזֶה חוֹלַאַת, אֲזַי אוֹתָן הָעֲשָׂבִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ הַחוֹלַאַת, הֵם מְחֻיָּבִים לְהַחֲזִיר כֹּחָם לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא שָׁרְשָׁם, בְּחִינַת דְבַר ה' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): For this is the duty of all the herbs and all the plants of the field: when a person stands to pray, he is then the word of Hashem, their supernal root, and they return their power into the prayer. And when a person prays about a certain illness, the herbs that have the power to heal that illness are obliged to return their power into the prayer, which is their root.

Scene 5 · LM II:1 §11, on Bereishis 24:63 · paragraph §11.17

וְזֶה בְּחִינַת: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה – שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיְתָה עִם שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, שֶׁכָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה חָזְרוּ כֹּחָם וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ, שֶׁהִיא שָׁרְשָׁם כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is: 'Yitzchak went out to meditate, lasu'ach, in the field.' His prayer was with the plants of the field, siach hasadeh: all the plants of the field returned their power and gave it into his prayer, which is their root.

Scene 7 · LM II:1 §12 · paragraph §12.1

וְזֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ. כִּי כָל הַדְּבָרִים נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה בְּמַרְאֶה טַעַם וָרֵיחַ. בִּשְׁבִיל זֶה הַדָּבָר הַמְגַדֵּל כָּל הַצְּמָחִים נִקְרָא בְּשֵׁם מָטָר, רָאשֵׁי תֵבוֹת: מַרְאֶה, טַעַם, רֵיחַ.

EN (our paraphrase): This is the glimmer of Mashiach. For all things differ from one another in appearance, taste and smell. That is why what makes all plants grow is called matar, rain: an acronym of mar'eh, ta'am, rei'ach, appearance, taste, smell.

Scene 8 · LM II:1 §12 · paragraph §12.2

וְעִקָּר הוּא הָרֵיחַ, כִּי אֵין הַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית אֶלָּא מֵהָרֵיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלֹא הַגּוּף, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הָרֵיחַ. וְעִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא מֵהַנְּשָׁמָה, בִּבְחִינַת: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל קָהּ.

EN (our paraphrase): The main one is smell, for the soul enjoys only smell, as our Sages said: what is it that the soul enjoys and not the body? Smell. And prayer comes mainly from the soul, as in 'let every soul praise Hashem.'

Scene 9 · LM II:1 §12 · paragraph §12.3

וּמָשִׁיחַ מְקַבֵּל כָּל הַתְּפִלּוֹת, כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת חֹטֶם, בִּבְחִינַת: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'; שֶׁמְּקַבֵּל כָּל הָרֵיחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַתְּפִלּוֹת, כִּי יְנִיקַת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא מֵהַנְּשָׁמָה, הִיא מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ; בְּחִינַת חֹטֶם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And Mashiach receives all the prayers, for Mashiach is the nose, as in 'the breath of our nostrils, the anointed of Hashem.' He receives all the fragrances, which are the prayers, since prayer, coming from the soul, draws from smell. This is 'and with My praise I will restrain, echetom, for you', from chotem, the nose.

Scene 10 · LM II:1 §12 · paragraph §12.4

וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא מָשִׁיחַ, כִּי הוּא יוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשִּׂיחַ הַשָּׂדֶה, דְּהַיְנוּ כָּל הָרֵיחוֹת שֶׁבָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת חֹטֶם, בְּחִינַת: וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם וְכוּ'; וּמָשִׁיחַ מְקַבֵּל אוֹתָם בִּבְחִינַת: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה', כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): That is why he is called Mashiach: he draws and receives from siach hasadeh, the plants of the field, all the fragrances that come into prayer. And Mashiach receives them: 'the breath of our nostrils, the anointed of Hashem.'

Scene 12 · LM II:1 §13, on Esther 2:15 and Megillah 13a · paragraph §13.1

וְזֶה בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן, בִּבְחִינַת: וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ – שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ.

EN (our paraphrase): This is finding grace, as in 'Esther found grace in the eyes of all who saw her': each one thought she was of his own people.

Scene 13 · LM II:1 §13 · paragraph §13.1

כִּי זֶה הַבַּעַל תְּפִלָּה הוּא בִּבְחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַכֹּחוֹת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק עִמּוֹ לְבַד, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ:

EN (our paraphrase): For this master of prayer is the word of Hashem, the supernal root from which all powers and all the host of heaven receive. Therefore every power on high feels he belongs to it: he finds grace in their eyes, and each one feels he is dealing with it alone, because all of them receive from him.

Scene 14 · LM II:1 §13 · paragraph §13.2

וַאֲזַי יָכוֹל לְהַכִּיר הַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי עַזּוּתָם נוֹפֵל לְפָנָיו. כִּי כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת דְבַר ה', שֶׁהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים כֹּחָם מִמֶּנּוּ, אֲזַי הֵם כֻּלָּם בְּחִינַת לוֹוִין אֶצְלוֹ, בִּבְחִינַת: כָּל כּוֹכְבַיָּא לוֹוִין דָּא מִן דָּא

EN (our paraphrase): Then he can recognize the leaders who stand through brazenness, for their brazenness falls before him. When he merits prayer, the word of Hashem, the supernal root from which all the upper ministers and the host of heaven receive their power, they are all borrowers from him, as in 'all the stars borrow from one another.'

Scene 15 · LM II:1 §13 · paragraph §13.2

נִמְצָא שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינוֹת לוֹוִים עַד הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִוּא דְבַר ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל־תְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ, בִּבְחִינַת: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים – שֶׁכָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם הֵם מִשְׁתַּחֲוִים וְנִכְנָעִים לְשָׁרְשָׁם שֶׁהוּא בְּחִינַת דְבַר ה', בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִלָּה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So all are borrowers, up to the supernal root, the word of Hashem, the master of prayer: he is the great lender, from whom all the host of heaven and all the powers borrow. As in 'and the host of heaven bow to You': they bow and submit to their root, the word of Hashem, the master of prayer.

Scene 16 · LM II:1 §13 · paragraph §13.3

וְזֶה: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים – רָאשֵׁי תֵבוֹת מַלְוֶה, כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, כִּי הוּא בִּבְחִינַת הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא דְבַר ה' כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The words 'utzva hashamayim lecha mishtachavim', and the host of heaven bow to You, form the acronym malveh, lender. All borrow one from another, up to the great lender, the master of prayer, who is the supernal root, the word of Hashem.

Scene 17 · LM II:1 §13 · paragraph §13.4

וְעַל כֵּן יָכוֹל לְהַכִּיר בְּהַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם רַק עַל־יְדֵי עַזּוּת, כִּי אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל־חוֹבוֹ, וְעַל כֵּן עַזּוּתָם נוֹפֵל לִפְנֵי הַבַּעַל תְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל כַּנַּ"ל, כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Therefore he can recognize the leaders who stand only through brazenness, because no one is brazen before his creditor. Their brazenness falls before the master of prayer, the great lender, since they all borrow from him.

Scene 19 · LM II:1 §13, on Shemos 33:12 · paragraph §13.5

וְזֶה בְּחִינַת: כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם – שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים, שֶׁכֻּלָּם מְקַבְּלִים וְלוֹוִים מִמֶּנּוּ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, בִּבְחִינַת: כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה: וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם – שֶׁתּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר כָּל הַמְפֻרְסָמִים בַּעֲלֵי הַשֵּׁם, כִּי מִי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם עַל־יְדֵי עַזּוּת, הוּא נוֹפֵל לְפָנָיו כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is 'for you have found grace in My eyes, and I know you by name.' Through finding grace, when all receive and borrow from him, and each one feels he is its own, he comes to 'I know you by name': he can know and recognize all the renowned leaders, the men of name; for whoever is renowned through brazenness falls before him.

Scene 20 · LM II:1 §13 · paragraph §13.6

גַּם וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם זֶה בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת, בְּחִינַת: נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ; כִּי עַל־יְדֵי הַמְפֻרְסָמִים הוּא מְקֻשָּׁר עִם כָּל הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא, דְּהַיְנוּ הִתְקַשְּׁרוּת לְשָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): 'I know you by name' also refers to the souls, as in 'whatever the living soul is, that is its name.' For through the leaders he binds himself to all the souls; and this is 'he holds on to the face of the Throne', binding oneself to the roots of the souls, the Throne of Glory.

Part 7 — Rosh Hashanah: Who May Judge

Scene 2 · LM II:1 §14 · paragraph §14.1

וַאֲזַי יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה. כִּי כְּשֶׁאָדָם יוֹשֵׁב לְדַבֵּר בַּחֲבֵרוֹ, זֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא דְדִינָא, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְדָן אֶת חֲבֵרוֹ.

EN (our paraphrase): Then one can make Rosh Hashanah. For when a person sits and speaks about his friend, that is Rosh Hashanah, the day of judgement: he sits and judges his friend.

Scene 3 · LM II:1 §14, quoting Avos 2:4 · paragraph §14.1

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד, וּלְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב אִם הוּא רָאוּי לָזֶה לִשְׁפֹּט אֶת חֲבֵרוֹ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא, כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ רָאוּי לִשְׁפֹּט אֶת הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ;

EN (our paraphrase): One must be very careful about this, and look at oneself well: is one fit to judge one's friend? For judgement belongs to Hashem; only He alone is fit to judge a person, as our Sages said: do not judge your friend until you reach his place.

Scene 4 · LM II:1 §14 · paragraph §14.2

וּמִי הוּא שֶׁיָּכוֹל לֵידַע וּלְהַגִּיעַ לְמָקוֹם חֲבֵרוֹ, כִּי אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ מָקוֹם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לָדוּן אֶת הָאָדָם, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּעַל הָרַחֲמִים, וּבְוַדַּאי הוּא מְקַיֵּם בָּנוּ: הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

EN (our paraphrase): And who can know and reach his friend's place, except Hashem, who is the place of the world, while the world is not His place? Each and every person has a place with Him. Therefore only He can judge a person, for He is the Master of mercy, and He surely fulfils for us: judge every person favourably.

Scene 6 · LM II:1 §14 · paragraph §14.3

וְאָנוּ רוֹאִין רַחֲמָנוּתוֹ בַּמֶּה שֶׁקָּבַע לָנוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי זֶה הוּא חֶסֶד גָּדוֹל, כִּי אֵיךְ הָיִינוּ מְרִימִין פָּנֵינוּ לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ,

EN (our paraphrase): And we see His mercy in that He set Rosh Hashanah, the day of judgement, on Rosh Chodesh. This is a great kindness, for how could we lift our faces to ask Him for atonement?

Scene 7 · LM II:1 §14, on Shevuos 9a · paragraph §14.3

עַל־כֵּן עָשָׂה עִמָּנוּ חֶסֶד וְקָבַע יוֹם הַדִּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאָז כִּבְיָכוֹל הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה, בִּבְחִינַת: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה, הַנֶּאֱמָר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְעַל כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה בַּיּוֹם הַדִּין לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה, מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְבַקֵּשׁ אָז כַּפָּרָה, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): So He did us a kindness and set the day of judgement, Rosh Hashanah, on Rosh Chodesh, when, as it were, He Himself asks for atonement: 'bring atonement for Me', which is said of Rosh Chodesh. Therefore we are not ashamed on the day of judgement to ask for atonement, since He Himself, as it were, asks then for atonement.

Scene 8 · LM II:1 §14 · paragraph §14.4

גַּם עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל בָּא לִידֵי זֶה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה; הַיְנוּ שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַךְ לְהִתְחָרֵט עָלָיו וְלוֹמַר: הָבִיאוּ עָלַי וְכוּ', עַל־כֵּן אֵין לָנוּ בּוּשָׁה לָבוֹא לְפָנָיו בַּחֲטָאֵינוּ לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם כַּפָּרָה וּלְהִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם, כִּי גַּם הוּא יִתְבָּרַךְ עָשָׂה דָּבָר שֶׁהֻצְרַךְ לְהִתְחָרֵט עָלָיו כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁאָנוּ רוֹאִין גֹּדֶל רַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ,

EN (our paraphrase): Also, since Hashem Himself, as it were, came to say 'bring atonement for Me', having done something He needed to regret, we are not ashamed to come before Him with our sins, to ask atonement and regret them. So we see the greatness of His mercy.

Scene 10 · LM II:1 §14 · paragraph §14.5

עַל־כֵּן הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ רָאוּי לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ מְקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי כָל הַמְּקוֹמוֹת הֵם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Therefore He alone is fit to judge the world, for He knows the place of each one; all places are with Him, for He is the place of the world, and the world is not His place.

Scene 11 · LM II:1 §14 · paragraph §14.6

כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים מְקוֹמוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, כְּגוֹן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין הַכַּוָּנָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּתְצַמְצֵם שָׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה וְכוּ';

EN (our paraphrase): Even though we find places where the Shechinah rested, such as the Beis HaMikdash, it does not mean, Heaven forbid, that His Divine Presence was contained there, as Shlomo said: 'the heavens and the heavens of heavens cannot contain You, how much less this house.'

Scene 12 · LM II:1 §14 · paragraph §14.6

רַק מֵחֲמַת שֶׁהָיָה שָׁם דְּבָרִים נָאִים, כִּי בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הָיָה צִיּוּרָא דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית וְצִיּוּרָא דְּגַן עֵדֶן, עַל־כֵּן הִמְשִׁיךְ לְשָׁם קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם,

EN (our paraphrase): Only, because there were beautiful things there, for in the Beis HaMikdash was the image of the work of creation and the image of Gan Eden, His holiness was drawn there. But the world is not His place; He is the place of the world.

Scene 13 · LM II:1 §14 · paragraph §14.7

וְעַל כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין, כִּי הוּא מְקַיֵּם: 'אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, כִּי הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): Therefore He can make Rosh Hashanah, the day of judgement, for He fulfils 'do not judge your friend until you reach his place', since He is the place of the world.

Scene 14 · LM II:1 §14, on Tehillim 93:5 · paragraph §14.8

וְזֶה בְּחִינַת: לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ, ה' לְאֹרֶךְ יָמִים; הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִמְשִׁיךְ רַק קְדֻשָּׁתוֹ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ מֵחֲמַת שֶׁהָיוּ שָׁם דְּבָרִים נָאִים, אֲבָל הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, רַק הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְעַל כֵּן: ה' לְאֹרֶךְ יָמִים, הַיְנוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹמָא אֲרִיכְתָּא כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is: 'holiness befits Your house; Hashem, for length of days.' Hashem drew only His holiness into the Beis HaMikdash, because there were beautiful things there; but He Himself is not contained by the world, He is the place of the world. So 'Hashem, for length of days': He can make Rosh Hashanah, which is one long day.

Scene 15 · LM II:1 §14 · paragraph §14.9

וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, בִּבְחִינַת שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת: וְכִסֵּא כָּבוֹד יַנְחִילֵם, כִּי לַה' מְצוּקֵי אָרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת: וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל; וְעַל כֵּן הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And one who holds on to the Throne of Glory, the roots of the souls, also becomes a 'place of the world', as in 'He gives them a Throne of Glory, for the pillars of the earth are Hashem's, and on them He set the world.' Through the Throne of Glory, the roots of the souls, he becomes a place of the world, and so he too can make Rosh Hashanah.

Part 8 — The Verse Decoded: Tik'u Vachodesh Shofar

Scene 2 · LM II:1 §15 · paragraph §15.1, §15.2

וְזֶה פֵּרוּשׁ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר. תִּקְעוּ – זֶה בְּחִינַת הַמֶּמְשָׁלָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): This is the meaning of 'Tik'u vachodesh shofar.' Tik'u, sound: this is the dominion we described, as in 'I will fasten him, utka'tiv, as a peg in a firm place.'

Scene 3 · LM II:1 §15 · paragraph §15.3

בַּחֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, בִּבְחִינַת: עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים – שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדִים וְהָרְגָלִים הֵם עַל־יְדֵי חִדּוּשׁ הַיָּרֵחַ.

EN (our paraphrase): Vachodesh, at the new moon: this is the renewal of the mind on the three festivals, as in 'He made the moon for the appointed times': all the festivals come through the renewal of the moon.

Scene 4 · LM II:1 §15 · paragraph §15.4

שׁוֹפָר זֶה בְּחִינַת הַלֵּב, שֶׁנִּזּוֹן מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא. גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת יִרְאָה, בִּבְחִינַת: הֲיִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֳרָדוּ. גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת נְבוּאָה, בִּבְחִינַת: הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ. גַּם שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה, בִּבְחִינַת: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי קָהּ וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת מֵצַר הַשּׁוֹפָר וּמֶרְחַב הַשּׁוֹפָר.

EN (our paraphrase): Shofar is the heart, which is nourished by the finest of the fine, shufra d'shufra. Shofar is also awe: 'can a shofar be sounded in the city and the people not tremble?' Shofar is also prophecy: 'raise your voice like a shofar.' And shofar is prayer: 'from the narrow place I called to Hashem', the narrow end and the wide end of the shofar.

Scene 5 · LM II:1 §15 · paragraph §15.5

גַּם הוּא בְּחִינַת שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, שֶׁחוֹזְרִין כֹּחָם לְתוֹךְ הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת שׁוֹפָר, בִּבְחִינַת: בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל – רָאשֵׁי תֵבוֹת: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): It is also the plants of the field, which return their power into prayer, as in 'Yitzchak went out to meditate in the field.' And this is the shofar: 'bimshoch b'keren hayovel', when the ram's horn sounds long, an acronym of 'vayeitzei Yitzchak lasu'ach basadeh.'

Scene 6 · LM II:1 §15 · paragraph §15.6

וְעַל־יְדֵי כָּל הַבְּחִינוֹת אֵלּוּ – בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ; הַיְנוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And through all of these: 'bakeseh l'yom chageinu', at the appointed time of our festival day, which is Rosh Hashanah. For through all this, one can make Rosh Hashanah.

Scene 8 · LM II:1 §16 · paragraph §16.1

בְּעִנְיַן הַנְּבוּאָה הַנַּ"ל יֵשׁ קֻשְׁיָא, כִּי הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁפִּיעַ הַנְּבוּאָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל וְכוּ', כַּנַּ"ל, הוּא לְמַטָּה מִבְּחִינַת מְקוֹם הַנְּבוּאָה, כִּי הַמַּלְאָךְ הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, כַּמּוּבָא, וְהִיא בִּבְחִינַת לְמַטָּה מִנֶּצַח וָהוֹד, שֶׁמִּשָּׁם הַנְּבוּאָה. אַךְ יֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים בְּגוֹ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה מֵהֶם, אֲזַי הִיא דַיְקָא מַשְׁפִּיעַ נְבוּאָה, וְאֵין לָנוּ עַתָּה עֵסֶק בָּזֶה:

EN (our paraphrase): About the prophecy described above there is a difficulty: the angel who bestows prophecy, 'the angel who redeems', is below the level from which prophecy comes. But there are inner matters in this: when it rises above them, then precisely it bestows prophecy; and we will not deal with this now.

Hebrew phrases in the Explainer

Scene 2 · §1.2: שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֶמְשָׁלָה עַל הַמַּלְאָכִים,

Scene 3 · §1.3: שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיַפִּילוּ אוֹתוֹ,

Scene 4 · §2.2: אֱחֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי

Scene 5 · §2.6: אֲנָא בִּשְׂרָא וְאַנְתְּ אֵשׁ, וַאֲנָא עֲדִיפְנָא מִנָּךְ.

Scene 6 · §2.3: וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם וְכוּ'. וַיֵּבֶן – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן;

Scene 7 · §3.3: עַזּוּת מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא:

Scene 8 · §4.1: יְרוּשָׁלַיִם בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם,

Scene 9 · our own heading: מָמוֹן · אֲכִילָה · תַּאֲוָה

Scene 10 · §4.14: יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי;

Scene 11 · §5.1: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ,

Scene 12 · our own heading: פֶּסַח · שָׁבוּעוֹת · סֻכּוֹת

Scene 13 · §6.2: כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו,

Scene 14 · §7.2: אֲדוֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם.

Scene 15 · §8.3: נִגְאֶלֶת הַתְּפִלָּה מִן הַגָּלוּת,

Scene 16 · §9.2: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם.

Scene 17 · §9.7: וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִירֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.

Scene 18 · our own heading: בִּזְיוֹן · אֱמוּנָה · בְּרִית

Scene 19 · §11.7: כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

Scene 20 · §11.17: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה

Scene 21 · §11.15: שֶׁסָּמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וְגָנַז סֵפֶר הָרְפוּאוֹת.

Scene 22 · §12.3: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה';

Scene 23 · §13.4: כִּי אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל־חוֹבוֹ,

Scene 24 · §14.1: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ;

Scene 25 · §13.1: וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ

Scene 26 · §14.3: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה,

Scene 27 · our own heading: תִּקְעוּ · בַחֹדֶשׁ · שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ

Hebrew phrases in the 1-minute recap

Scene 2 · §2.2: אֱחֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי

Scene 3 · §4.1: יְרוּשָׁלַיִם בְּחִינַת יִרְאָה שָׁלֵם,

Scene 4 · §8.3: נִגְאֶלֶת הַתְּפִלָּה מִן הַגָּלוּת,

Scene 5 · §9.2: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ

Scene 6 · §14.1: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ;

⬇ Download sources (text)