אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר

Texts used

Hebrew: Likutei Moharan (Part I), Torah 11, edition 'Likutei Moharan – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan.11

English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.

Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

How the text is shown

The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.

Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.

Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.

Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

Notes

Part 2, scene 12: The card begins after 'so the covenant is called by the Name Shakai', which the narration says, to keep that Name off the screen in its plain form.

Part 3, scene 3: Kabbalistic: the letters yud, heh, vav spelled out with alefs (yud-vav-dalet, heh-alef, vav-alef-vav) total 39, the value of טַל. The narration says 'the Name Havayah' and never voices the Name.

Part 3, scene 12: The Name appears on screen hyphenated, as the engine writes it; the narration says 'Shakai'.

Part 3, scene 13: The angel's name is written on screen only as its initials; the narration spells them, Mem-Tet-Tet.

Part 5, scene 3: שָׂדַי here is 'field' (with a sin), not a Divine Name.

Every on-screen quotation in the full shiur, by part

Part 1 — Speech That Lights the Way Back

Scene 4 · LM I:11, opening verse (Yeshayahu 42:8) · paragraph §1.1

אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים:

EN (our paraphrase): I am Hashem, that is My Name; My glory I will not give to another, nor My praise to carved idols.

Scene 5 · LM I:11 §1, on Zohar I 18b · paragraph §1.2

כִּי יֵשׁ יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, הַיְנוּ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", וּ"בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה זֹאת עַל־יָדוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ;

EN (our paraphrase): For there is a higher unity and a lower unity: 'Shema Yisrael', and 'Baruch shem kevod malchuso l'olam va'ed', blessed is the Name of His glorious kingdom forever. Every single Jew must bring this about through himself, and through it he can come to the understandings of the Torah, in their depth.

Scene 7 · LM I:11 §1, on Mishlei 4:22 and Eruvin 54a · paragraph §1.3

כִּי מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, הוּא עֲדַיִן רָחוֹק מִתְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה, רַק עַל־יְדֵי אֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהוּא מְדַבֵּר בְּהַתּוֹרָה בְּדִבּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצָאֵיהֶם – לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה,

EN (our paraphrase): For one who is on a low level is still far from the Torah's deep understandings. Only through the medium of speech can he reach them, by speaking words of Torah out loud. As the verse says, 'for they are life to those who find them', which the Sages read: to those who bring them out with the mouth.

Scene 8 · LM I:11 §1, on Berachos 22a · paragraph §1.4

מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ. וּבְכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל־יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה, הוּא הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַד שֶׁיּוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה וּבָא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ.

EN (our paraphrase): Then the speech lights up for him every place where he needs to do teshuvah, as the Sages said: open your mouth, and let your words shine. And each time, through each act of teshuvah, he goes from level to level, until he leaves the low level altogether and comes to the Torah's understandings in their depth.

Scene 10 · LM I:11 §1, on Menachos 85a · paragraph §1.5

וְזֶה שֶׁשָּׁאֲלוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא לְמשֶׁה: תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם, וְהֵשִׁיב לָהֶם: אָמְרֵי אֱנָשֵׁי, לְמָתָא יַרְקָא, יַרְקָא שְׁקֻל. תֶּבֶן זֶה בְּחִינַת תְּבוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תְּבוּנָה תִנְצְרֶךָּ, שֶׁהֵם הֵבִינוּ שֶׁמֹּשֶׁה רוֹצֶה לְהַכְנִיס תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ, כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הֵם מְשׁוּלִים לְעָפָר, וְאֵיךְ יוּכַל לַהֲבִיאָם לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה, לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה.

EN (our paraphrase): This is what Yochani and Mamrei asked Moshe: are you bringing straw to Afarayim? He answered them: people say, to the town of greens, carry greens. Teven, straw, hints at tevunah, understanding, as in 'understanding will guard you'. They understood that Moshe wanted to bring the Torah's understandings into Israel. So they asked: when Israel do not do the will of Hashem they are like dust, afar; how can he bring them up to so high a level?

Scene 11 · LM I:11 §1 · paragraph §1.6

וְזֶה: תֶּבֶן – לְשׁוֹן תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה, אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם – זֶה בְּחִינַת עָפָר, הַיְנוּ מַדְרֵגָה פְּחוּתָה. הֵשִׁיב לָהֶם: אָמְרֵי אֱנָשֵׁי – הַיְנוּ עַל־יְדֵי הָאֲמִירוֹת, עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, הוּא מֵאִיר לוֹ לְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

EN (our paraphrase): That is: teven, straw, means the Torah's understandings; 'you are bringing to Afarayim' means to the level of dust, a low level. He answered them: people say, amrei inashei, that is, through the sayings, through the speech of a Jew, light shines for him into every place where he needs to do teshuvah.

Scene 12 · LM I:11 §1, on Bereishis Rabbah 43 and Sotah 43a · paragraph §1.6

וְזֶהוּ: לְמָתָא יַרְקָא – לַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. יַרְקָא – הוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָו – אוֹרִיקָן בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים, הַיְנוּ שֶׁזֵּרְזָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים נֶאֱמַר עַל תְּשׁוּבָה: מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב – הַיָּרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ.

EN (our paraphrase): And so, 'to the town of greens' means to the places that need teshuvah. Yarka, green, is teshuvah, as the Midrash says on Avraham's men, vayarek: he made them pale with the section of the judges, that is, he urged them to return. For that section speaks of teshuvah: who is the man who is afraid and faint-hearted? Afraid because of the sins in his hands.

Scene 13 · LM I:11 §1 · paragraph §1.7

וְזֶהוּ: אָמְרֵי אֱנָשֵׁי: לְמָתָא יַרְקָא – הַיְנוּ עַל־יְדֵי הָאֲמִירוֹת וְהַדִּבּוּר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, לְמָתָא יַרְקָא, לַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, יָאִיר לוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְזֶה: יַרְקָא שְׁקֻל – בְּחִינַת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, שֶׁהַדִּבּוּר יָאִיר לוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל מַמָּשׁ:

EN (our paraphrase): So 'people say: to the town of greens' means that through the sayings and speech of a Jew, the speech will shine for him into the places that need teshuvah, so he can return. And 'carry greens', yarka shekul: shekul means weighed. The speech lights his way to teshuvah that truly matches the weight, teshuvah on the scales.

Part 2 — Humility Opens the Mouth

Scene 2 · LM I:11 §2, on Tehillim 24:10 · paragraph §2.1

אַךְ לַדִּבּוּר שֶׁיָּאִיר לוֹ, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי כָּבוֹד, הַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹדוֹ לְאַיִן נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְקַטְנוּת. כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַדִּבּוּר הוּא מִכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד – הַיְנוּ מַלְכוּת פֶּה.

EN (our paraphrase): But the speech that shines can be won only through kavod, honour: by seeing to it that the honour of Hashem is complete, that his own honour is as nothing next to the honour of Hashem; that is, through humility and smallness. For speech comes essentially from kavod, as the verse says: 'who is this King of glory?', the king, malchus, which is the mouth.

Scene 4 · LM I:11 §2, on Yehoshua 1:8 and Shemos 10:21 · paragraph §2.2

כִּי כְּשֶׁהַתּוֹרָה בָּאָה לְתוֹךְ דִּבּוּרִים פְּגוּמִים, לְפֶה פָּגוּם, לֹא דַּי שֶׁאֵין דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה מְאִירִים לוֹ כִּי אִם גַּם הַתּוֹרָה עַצְמָהּ נִתְגַּשֵּׁם וְנִתְחַשֵּׁךְ שָׁם מִפִּיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, בְּחִינַת וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְגַּשְּׁמוּ וְיִתְחַשְּׁכוּ מִפִּיךָ,

EN (our paraphrase): For when Torah comes into damaged speech, into a damaged mouth, not only do its words not shine for him; the Torah itself becomes coarse and dark there in his mouth. As the verse says, 'this book of the Torah shall not depart, lo yamush, from your mouth', like 'vayamesh choshech', a darkness that could be felt: let the words not grow coarse and dark in your mouth.

Scene 5 · LM I:11 §2, on Tehillim 17:10 and Yerushalmi Yevamos 12 · paragraph §2.2

כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי גַּדְלוּת, עַל־יְדֵי־זֶה אֵין יְכוֹלִין לִפְתֹּחַ פֶּה, בִּבְחִינַת: סָגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת; כְּמַעֲשֶׂה דְּלֵוִי בַּר סִיסָא, שֶׁהֶעֱלוּהוּ לַבִּימָה, וְטָפַת רוּחוֹ עָלָיו, וְלֹא אֲנִיבוּן.

EN (our paraphrase): For when a person does not take care that the honour of Hashem be complete, that is, through arrogance, he cannot open his mouth, as in 'their mouth is closed; they speak in pride'. Like the story of Levi bar Sisa: they raised him onto the platform, his spirit grew proud, and he could not answer them.

Scene 6 · LM I:11 §2, on Devarim 7:25 and Rosh Hashanah 28a · paragraph §2.3

כִּי עַל־יְדֵי הַגֵּאוּת, הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וּבַעֲבוֹדַת אֱלִילִים כְּתִיב: פְּסִילֵי אֱלֹקֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וְכָל הָעוֹמֵד לִשְׂרֹף כְּשָׂרוּף דָּמֵי, וְכִתוּתֵי מִכְתָּת שִׁעוּרֵהּ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא לְעִנְיַן שׁוֹפָר שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלִילִים; וְכֵיוָן שֶׁמִּכְתָּת כָּתִית שִׁעוּרֵהּ, אֵין לוֹ כְּלֵי הַדִּבּוּר לְדַבֵּר עִמָּהֶם.

EN (our paraphrase): For pride is like idol worship, and of idols it is written: 'the carved images of their idols you shall burn in fire'. Whatever stands to be burned is as if already burned, and its size counts as crushed, as the Gemara says about a shofar of idol worship. And since his measure is crushed, he has no vessels of speech to speak with.

Scene 8 · LM I:11 §2, on Yechezkel 43:2 · paragraph §2.4

אַךְ כְּשֶׁהוּא נִזְהָר וְשׁוֹמֵר כְּבוֹד ה' שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהוּא נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס, עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים הַמְּאִירִים, בִּבְחִינַת: וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ, וְהֵם מְאִירִים לוֹ לִתְשׁוּבָה, וְיָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): But when he takes care and guards the honour of Hashem, that it be complete, so that he is lowly and despised in his own eyes, then he can speak words that shine, as in 'and the earth shone with His glory'. They light up the way to teshuvah for him, and he can come to the Torah's understandings in their depth.

Scene 9 · LM I:11 §3, on Tehillim 30:13 · paragraph §3.1

וְכָבוֹד בִּשְׁלֵמוּת אֵינוֹ כִּי אִם עַל־יְדֵי וָא"ו שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְתוֹכָהּ, כִּי בְּלֹא וָא"ו נִשְׁאָר כְּבַד פֶּה, וְעַל־יְדֵי וָא"ו הוּא בִּבְחִינַת: כָּבוֹד וְלֹא יִדֹּם.

EN (our paraphrase): Complete honour comes only through the vav that one draws into it. For without the vav it remains kaved, heavy, as in 'heavy of mouth'. With the vav it becomes 'so that kavod may sing to You and not be silent'.

Scene 10 · LM I:11 §3, on Pesachim 5a, Vayikra Rabbah 25 and Sotah 4b · paragraph §3.2

כִּי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וָא"ו, הוּא מוֹסִיף, הַיְנוּ בְּחִינַת תּוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה, אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, גֵּאוּת וְנִאוּף, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָּצוּד.

EN (our paraphrase): For wherever a vav is written, it adds, that is, added holiness, which is guarding the covenant, as the Sages said: wherever you find a fence against immorality, you find holiness. For these depend on each other, pride and immorality, as the Sages taught on a verse in Mishlei.

Scene 12 · LM I:11 §3, on Bereishis 35:11 and Rashi · paragraph §3.3

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֲנִי קֵל שַׁ-דַּי, פְּרֵה וּרְבֵה; כִּי שַׁ-דַּי הוּא בְּחִינַת שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה,

EN (our paraphrase): As it is written: 'I am Kel Shakai; be fruitful and multiply'. For Shakai means that there is enough, dai, in My Divinity for every creature.

Scene 13 · LM I:11 §3 · paragraph §3.3

וּכְשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר הַבְּרִית, הַיְנוּ עַל־יְדֵי גֵּאוּת, הוּא עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ עֲבוֹדַת אֱלִילִים, הוּא מַרְאֶה שֶׁאֵין דַּי לוֹ בֶּאֱלֹקוּתוֹ, עַד שֶׁצָּרִיךְ עֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעַל כֵּן פּוֹגֵם בְּשַׁ-דַּי, שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹקוּתוֹ לְכָל בְּרִיָּה; וּכְשֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית, הוּא זוֹכֶה לָאוֹר הַמֵּאִיר לוֹ לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): When he does not guard the covenant, which comes through pride, he makes an idol for himself. He shows that Hashem's Divinity is not enough for him, so that he needs idols; and so he damages Shakai, the truth that Hashem's Divinity is enough for every creature. But when he guards the covenant, he merits the light that shines for him toward teshuvah.

Part 3 — Thirty-Nine Lights, and Two Kinds of Enough

Scene 2 · LM I:11 §4, on Iyov 33:29 · paragraph §4.1

וְאוֹר הַזֶּה הוּא בְּחִינַת טַל אוֹרוֹת הַכְּלוּלִים בַּוָּא"ו שֶׁל כָּבוֹד, בִּבְחִינַת: הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל קֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר.

EN (our paraphrase): This light is the tal, the thirty-nine lights contained in the vav of kavod, as the verse says: 'Behold, all these Kel does, twice, three times, with a man'.

Scene 3 · LM I:11 §4 · paragraph §4.1

פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ הֵם בְּחִינַת טַל אוֹרוֹת שֶׁל מִלּוּי שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת פֵּרוּשׁ, כִּי שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל שֵׁם הֲוַיָה בְּמִלּוּי אַלְפִין הֵם בְּגִימַטְרִיָּא טַל, וְהֵם בְּחִינַת טַל אוֹרוֹת, וְהֵם כְּלוּלִים בְּהַוָּא"ו שֶׁל הַשֵּׁם.

EN (our paraphrase): 'Twice, three times' is the tal of lights of the filling of the first three letters. That is: the first three letters of the Name Havayah, spelled out in full with alefs, add up to tal, thirty-nine. These are the thirty-nine lights, and they are contained in the vav of the Name.

Scene 4 · LM I:11 §4, on Shoftim 8:21 and Tikkunei Zohar 31 · paragraph §4.1

עִם גָּבֶר – שֶׁהֵם כְּלוּלִים בַּבְּרִית, כִּי כָּאִישׁ גְּבוּרָתוֹ, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא בְּרִית: בּוֹעַז – בּוֹ עַז, בּוֹ תֻּקְפָּא.

EN (our paraphrase): 'With a man', im gaver: they are contained in the covenant, for 'as the man is, so is his strength'. That is why the covenant is called Boaz: bo oz, in him is strength, in him is might.

Scene 6 · LM I:11 §4, on Zohar III 244a · paragraph §4.2

אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר הַבְּרִית, הוּא מְקַלְקֵל הַ"טַּל" אוֹרוֹת וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ עֹל הַפַּרְנָסָה, הַיְנוּ "טַל" מְלָאכוֹת, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר: מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּנַהֲמָא, עֲנִיּוּת רָדֵף אַבַּתְרֵהּ, כָּל־שֶׁכֵּן מָאן דְּזָרֵק פֵּרוּרִין דְּמֹחָא.

EN (our paraphrase): But when he does not guard the covenant, he spoils the tal of lights and draws upon himself the yoke of earning a living, the thirty-nine labours, as the Zohar says: whoever throws away crumbs of bread, poverty chases after him; how much more one who throws away crumbs of the mind.

Scene 7 · LM I:11 §4 · paragraph §4.3

וְזֶה: בּוֹ עַז, בּוֹ כָּלוּל שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת, הַיְנוּ ל"ט אוֹרוֹת – מִי שֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית, וְל"ט מְלָאכוֹת – מִי שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ, כִּי עַז עִם הַכּוֹלֵל שְׁתֵּי פְּעָמִים טַל.

EN (our paraphrase): And this is 'bo oz': both aspects are contained in it, thirty-nine lights for one who guards the covenant, and thirty-nine labours for one who damages it. For oz, strength, counted with the word itself, is twice tal.

Scene 8 · LM I:11 §4, on Shemos 38:21 and Shabbos 49b · paragraph §4.4

וְזֶה: מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן שְׁנֵי פְּעָמִים, שְׁנֵי פְּעָמִים ל"ט, כִּי ל"ט מְלָאכוֹת גָּמְרִינַן מִמִּשְׁכָּן.

EN (our paraphrase): And this is why 'Mishkan, Mishkan' is written twice: twice thirty-nine, for the thirty-nine labours of Shabbos are learned from the Mishkan.

Scene 9 · LM I:11 §4, on Tikkunei Zohar and Devarim 25:3 · paragraph §4.4

וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַל"ט מְלָאכוֹת, הֵם בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, הַיְנוּ מִשְׁכָּן בְּבִנְיָנֵהּ, בְּחִינַת ל"ט אוֹרוֹת; אַךְ מִי שֶׁפּוֹגֵם בַּבְּרִית, הַמְּלָאכוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בִּבְחִינַת מִשְׁכָּן בְּחֻרְבָּנֵהּ, בִּבְחִינַת ל"ט מַלְקוֹת, בְּחִינַת: אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ וְלֹא יוֹסִיף, הַיְנוּ בְּחִינַת פְּגַם הַבְּרִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹסָפוֹת כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): One who guards his covenant, even while doing the thirty-nine labours, they are like the work of the Mishkan, the Mishkan in its building: thirty-nine lights. But for one who damages the covenant, his labours are the Mishkan in its destruction, the thirty-nine lashes: 'forty he shall strike him, and not add'. That is the damage of the covenant, which is 'adding', as above.

Scene 11 · LM I:11 §5 · paragraph §5.1

וּשְׁמִירַת הַבְּרִית יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת: יֵשׁ מִי שֶׁזִּוּוּגוֹ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא שׁוֹמֵר אֶת בְּרִיתוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִדִּינֵי הַתּוֹרָה; וְיֵשׁ מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית, שֶׁזִּוּוּגוֹ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת,

EN (our paraphrase): Guarding the covenant has two aspects. There is one whose marital times fall on weekdays, and yet he guards his covenant according to the Torah, never leaving its laws. And there is one who guards the covenant with marital times only from Shabbos to Shabbos.

Scene 12 · LM I:11 §5, on Bereishis Rabbah 46 and Chagigah 12a · paragraph §5.2

וְהוּא בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה. וְזֶה בְּחִינַת שַׁ-דַּי שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי, שֶׁצִּמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הַמְּלָאכוֹת, וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה.

EN (our paraphrase): These are the higher unity and the lower unity. This is Shakai of Shabbos: the One who said to His world 'dai', enough, who held Himself back from all the labours. That is the higher unity.

Scene 13 · LM I:11 §5, on Shemos 23:21, Rashi and the Zohar · paragraph §5.3

וְיֵשׁ בְּחִינַת שַׁ-דַּי שֶׁל חֹל, שֶׁגַּם בְּחֹל יֵשׁ צִמְצוּמִים מִמְּלָאכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, וְזֶה בְּחִינַת מט"ט, שֶׁשֻּׁלְטְנוּתֵהּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, בְּחִינַת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ; וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, הַיְנוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמט"ט בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, וּמַנְהִיג הָעוֹלָם עַל־יָדוֹ:

EN (our paraphrase): And there is Shakai of the weekdays, for during the week too there are holdings-back, from one labour to the next. This is the angel Mem-Tet-Tet, whose rule is the six weekdays, the six orders of the Mishnah, whose name is like his Master's, as it is written, 'for My Name is within him'. This is the lower unity: the Holy One, blessed be He, clothes Himself in this angel during the six weekdays and guides the world through him.

Part 4 — Halacha and Kabbalah, Trees and Grasses

Scene 2 · LM I:11 §6, on Tehillim 29:2 and 100:1 · paragraph §6.1

וְזֶה בְּחִינַת הֲלָכָה וְקַבָּלָה: קַבָּלָה הִיא בְּחִינַת: הִ'שְׁתַּחֲווּ לַ'ה' בְּ'הַדְרַת קֹ'דֶשׁ – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת קַבָּלָה; וַהֲלָכָה הִיא בְּחִינַת: הָ'רִיעוּ לַ'ה' כָּ'ל הָ'אָרֶץ – רָאשֵׁי־ תֵבוֹת הֲלָכָה, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת.

EN (our paraphrase): This is Halacha and Kabbalah. Kabbalah is 'Bow to Hashem in the splendour of holiness', hishtachavu laHashem b'hadras kodesh, whose first letters spell Kabbalah. And Halacha is 'Shout to Hashem, all the earth', hari'u laHashem kol ha'aretz, whose first letters spell Halacha, as brought in the Kavanos.

Scene 3 · LM I:11 §6, on Bereishis 42:6 and Devarim 33:17 · paragraph §6.2

הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ, זֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה, הַיְנוּ זִוּוּג שֶׁל שַׁבָּת, וְזֶה בְּחִינַת בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַהִשְׁתַּחֲוָיָה, בִּבְחִינַת: וַיָּבֹאוּ אַחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וְהוּא בְּחִינַת הַדְרַת קֹדֶשׁ, בִּבְחִינַת: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ.

EN (our paraphrase): 'Bow to Hashem in the splendour of holiness' is the higher unity, the union of Shabbos, the upper covenant, where bowing belongs above all, as in 'Yosef's brothers came and bowed to him'. And it is 'the splendour of holiness', as in 'his firstborn ox, splendour is his'.

Scene 4 · LM I:11 §6, on Yeshayahu 24:16 and 30:20 · paragraph §6.3

הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ – זֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, הַיְנוּ זִוּוּג שֶׁל חֹל, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מט"ט, שֶׁשֻּׁלְטְנוּתֵהּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. וְזֶה: הָרִיעוּ, בִּבְחִינַת: מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ, כִּי מט"ט הוּא בִּבְחִינַת כָּנָף, לְשׁוֹן: וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, כִּי בּוֹ מִתְלַבֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, כַּיָּדוּעַ:

EN (our paraphrase): 'Shout to Hashem, all the earth' is the lower unity, the weekday union, through the angel whose rule is the six weekdays, the six orders of the Mishnah. Hari'u is a word of trumpeting and song, as in 'from the wing of the earth we heard songs'. For that angel is a wing, as in 'your Teacher will no longer be hidden behind a wing'; for in him the Holy One, blessed be He, is clothed during the six weekdays, as is known.

Scene 6 · LM I:11 §7 · paragraph §7.1

וְזֶה בְּחִינַת רָזִין, וְרָזִין דְּרָזִין: רָזִין הוּא בְּחִינַת הֲלָכָה, רָזִין דְּרָזִין הוּא בְּחִינַת קַבָּלָה. הִתְלַבְּשׁוּת הַקַּבָּלָה בַּהֲלָכָה הוּא בְּחִינַת הַנְהָגַת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה.

EN (our paraphrase): And this is razin and razin d'razin, secrets and secrets of secrets. Secrets are Halacha; secrets of secrets are Kabbalah. Kabbalah clothed within Halacha is the way the Holy One, blessed be He, guides the world during the six weekdays, the lower unity.

Scene 7 · LM I:11 §7, on Yeshayahu 24:16 · paragraph §7.2

וְזֶה בְּחִינַת: צְבִי לַצַּדִּיק רָזִי־לִי רָזִי־לִי. צְבִי לַצַּדִּיק, הַיְנוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג, יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי רָזִין, הַיְנוּ יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֲלָכָה וְקַבָּלָה, בְּחִינַת רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין.

EN (our paraphrase): And this is 'Splendour to the tzaddik; my secret is mine, my secret is mine', the end of the verse 'from the wing of the earth'. 'Splendour to the tzaddik' is the holiness of the marital bond. It holds two secrets, the higher and the lower unity, which are Halacha and Kabbalah, secrets and secrets of secrets.

Scene 8 · LM I:11 §7, on Chullin 60a and Tehillim 104:31 · paragraph §7.3

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם' שַׂר הָעוֹלָם אֲמָרוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָאִילָנוֹת: לְמִינֵהוּ, נָשְׂאוּ דְּשָׁאִים קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמָן: מָה אִילָנוֹת, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים וְאֵינָם תְּכוּפִים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא "לְמִינֵהוּ", כָּל שֶׁכֵּן אֲנַן, שֶׁאָנוּ קְטַנִּים וּתְכוּפִים, שֶׁצְּרִיכִים לָצֵאת לְמִינֵהוּ. פָּתַח שַׂר הָעוֹלָם וְאָמַר: יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם.

EN (our paraphrase): This is what the Sages said: 'May the glory of Hashem endure forever' was said by the Minister of the World. When the Holy One, blessed be He, told the trees 'after its kind', the grasses reasoned: if the trees, which are tall and not crowded, were told 'after its kind', how much more we, small and crowded, must go out after our kinds. At once the Minister of the World opened and said: 'May the glory of Hashem endure forever.'

Scene 9 · LM I:11 §7, on Shemos 31:16 · paragraph §7.4

כִּי בֶּאֱמֶת גַּם הַגְּדוֹלִים, שֶׁזִּוּוּגָן אֵינָם תְּכוּפִים, רַק מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, גַּם לָהֶם הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית, שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְשָׁמְרוּ בְ'נֵי יִ'שְׂרָאֵל אֶ'ת הַ'שַּׁבָּת – רָאשֵׁי־תֵּבוֹת בִּיאָה, כַּמּוּבָא בַּכַּוָּנוֹת. הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁזִּוּוּגוֹ הוּא רַק מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה, בְּחִינַת: וְשָׁמְרוּ וְכוּ';

EN (our paraphrase): For in truth even the great, whose marital times are not frequent, only from Shabbos to Shabbos, are also warned by the Torah to guard the covenant, as it is written, 'the children of Israel shall keep the Shabbos', whose first letters, as the Kavanos bring, hint at the marital bond. Though it is only from Shabbos to Shabbos, he still needs great guarding: 'they shall keep'.

Scene 10 · LM I:11 §7 · paragraph §7.5

כָּל שֶׁכֵּן הַקְּטַנִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת דְּשָׁאִין, שֶׁזִּוּוּגָם תְּכוּפִים, גַּם בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁצְּרִיכִים שְׁמִירָה גְּדוֹלָה לִשְׁמֹר אֶת בְּרִיתָם, שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת עַצְמָם עַל־פִּי הַתּוֹרָה, בִּבְחִינַת: לְמִינֵיהֶם.

EN (our paraphrase): How much more the small, who are like the grasses, whose times are frequent, on weekdays too: they surely need great care to guard their covenant, keeping themselves according to the Torah, 'after their kinds'.

Scene 11 · LM I:11 §7 · paragraph §7.6

מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמַע שַׂר הָעוֹלָם, שֶׁהוּא מט"ט, שֶׁשֻּׁלְטְנוּתֵהּ שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל, בְּחִינַת דְּשָׁאִים, בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, פָּתַח וְאָמַר: יְהִי כְבוֹד ה' – כְּבוֹד דַּיְקָא, כִּי עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): As soon as the Minister of the World heard this, the angel Mem-Tet-Tet, whose rule is the six weekdays, the grasses, the lower unity, he opened and said: 'May the glory of Hashem...', glory precisely. For through guarding the covenant in both these ways, the glory is complete.

Scene 12 · LM I:11 §7 · paragraph §7.7

נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, הַיְנוּ מֵאִילָנוֹת וּדְשָׁאִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, זִוּוּג שֶׁל שַׁבָּת וְזִוּוּג שֶׁל חֹל, בְּחִינַת הֲלָכָה וְקַבָּלָה, רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין, אֲזַי הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי הַכָּבוֹד זוֹכֶה לְדִבּוּר הַמֵּאִיר, וְעַל־יְדֵי הַדִּבּוּר יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): So through guarding the covenant in both ways, the higher and lower unity, trees and grasses, great and small, the union of Shabbos and of weekday, Halacha and Kabbalah, secrets and secrets of secrets, the glory becomes complete. Through that glory one merits speech that shines, and through the speech one can come to the Torah's understandings in their depth.

Part 5 — The Bird with Its Head in the Sky

Scene 2 · LM I:11 §8, on Bava Basra 73b · paragraph §8.1

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר־חָנָה: זִמְנָא חֲדָא הֲוֵי אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזָאִי לְהַאי צִפָּרְתָּא, דַּהֲוֵי קָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא, וְרֵישֵׁהּ בָּרָקִיעַ. וְאָמְרִינַן לֵית מַיָּא, וּבָעֵינַן לְמֵיחַת לַאֲקוּרֵי נַפְשִׁין.

EN (our paraphrase): This is what Rabbah bar bar Chanah said: Once we were travelling on a ship, and I saw a bird standing in the water up to its ankles, with its head in the sky. We said: there is no water here; and we wanted to go down to cool ourselves.

Scene 3 · LM I:11 §8, on Bava Basra 73b and Tehillim 50:11 · paragraph §8.1

נְפַק בְּרַת־קָלָא וְאָמַר לָן: לָא תְּחוּתוּ לְהָכָא, דִּנְפַלָא לֵהּ חֲצִינָא לְבַר־נַגָּרָא הָכָא הָא שְׁבַע שְׁנִין, וְלָא מָטֵי לְאַרְעָא. וְלָא מִשּׁוּם דִּנְפִישָׁא מַיָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִיפָא מַיָּא. אָמַר רַב אָשֵׁי: הַאי זִיז שָׂדַי הוּא, דִּכְתִיב: וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:

EN (our paraphrase): A heavenly voice came out and said to us: do not go down here, for a carpenter's axe fell here seven years ago and it has not reached the bottom. And not because the water is plentiful, but because the water is swift. Rav Ashi said: this is the Ziz sadai, as it is written, 'and the Ziz of the field is with me'.

Scene 4 · LM I:11 §8, on Vayikra Rabbah 16 and Arachin 16b · paragraph §8.2

צִפָּרְתָּא זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין הָאָדָם, שֶׁהוּא נִתְהַוֶּה מִמַּיִּין דּוּכְרִין וְנוּקְבִין, וּבֵין הַשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּבוּנוֹת הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא עַל מְצֹרָע שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא שְׁנֵי צִפֳּרִים, יָבוֹא פַּטָּטַיָּא וִיכַפֵּר עַל פַּטָּטַיָּא. וְזֶהוּ:

EN (our paraphrase): The bird is speech, which stands in the middle, between man, who is formed from the waters of father and mother, and the heavens, which are the Torah's understandings. As is taught about the metzora, who must bring two birds: let the chatterer come and atone for the chatter. And so:

Scene 6 · LM I:11 §8, on Ruth 3:7 · paragraph §8.3

דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא – כִּי מֵאַחַר שֶׁהַדִּבּוּר צָרִיךְ לְהָאִיר לוֹ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם תְּשׁוּבָה, הוּא לִפְעָמִים בִּבְחִינַת: וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב – שֶׁהַדִּבּוּר צָרִיךְ לְהָאִיר בָּאָדָם, שֶׁהוּא לְמַטָּה בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, וְעַל כֵּן נִקְרָא הַדִּבּוּר צִפַּרְתָּא דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא.

EN (our paraphrase): 'Standing in the water up to its ankles': since speech must shine for him in every place where he needs to do teshuvah, it is sometimes like 'she uncovered his feet and lay down'. Speech must shine for a person who is down below, on a low level. So speech is called a bird standing up to its ankles in water.

Scene 7 · LM I:11 §8 · paragraph §8.4

מַיָּא הוּא בְּחִינַת הָאָדָם, שֶׁנִּתְהַוֶּה מִמַּיִּין דּוּכְרִין וּמַיִּין נוּקְבִין כַּיָּדוּעַ, וְהַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִפַּרְתָּא, קָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ, אֵצֶל הָאָדָם שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, כְּדֵי לְהָאִיר לוֹ, בִּבְחִינַת וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ: דְּקָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): The water is man, who is formed from the waters, as is known. And speech, the bird, stands 'up to its ankles', beside a person on a low level, to shine for him, as in 'she uncovered his feet', as above. That is 'standing in the water up to its ankles'.

Scene 8 · LM I:11 §8 · paragraph §8.5

וְאָמְרִינַן לֵית מַיָּא – הַיְנוּ שֶׁהֵבִינוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְדִבּוּר אֶלָּא עַל־יְדֵי כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בְּעֵינָיו אֶפֶס וָאַיִן. וְזֶהוּ: לֵית מַיָּא – שֶׁהָאָדָם יַחֲזִיק עַצְמוֹ לְאַיִן.

EN (our paraphrase): 'We said, there is no water': that is, they understood that speech can be won only through complete honour, when a person is nothing and naught in his own eyes. 'There is no water': a person should hold himself as nothing.

Scene 9 · LM I:11 §8, on Yeshayahu 13:12 · paragraph §8.6

וּבָעֵינַן לִנְחוּתֵי – לְשׁוֹן שִׁפְלוּת, הַיְנוּ לִהְיוֹת שָׁפָל וְעָנָו. אַךְ שֶׁהָיָה לְאַקוּרֵי נַפְשִׁין – לְשׁוֹן: אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז, הַיְנוּ שֶׁהָיָה הָעֲנָוָה בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת, כְּדֵי לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר, כִּי מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִין גֹּדֶל בִּזּוּי הַגַּדְלוּת, עַל כֵּן הֵם עֲנָוִים, בִּשְׁבִיל לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִתְיַקֵּר עַל־יְדֵי הָעֲנָוָה, וְזֶהוּ בְּחִינַת עֲנִיווּת שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת.

EN (our paraphrase): 'We wanted to go down': a word of lowliness, to be low and humble. But it was 'to make ourselves precious', as in 'I will make man more precious than fine gold'. Their humility was for the sake of greatness, to be honoured and esteemed. Knowing how despised pride is, they were humble in order to be honoured through humility; and that is a humility which is the height of pride.

Scene 10 · LM I:11 §8 · paragraph §8.7

וְזֶהוּ: וּבָעֵינַן לִנְחוּתֵי – לִהְיוֹת שְׁפָלִים וַעֲנָוִים, לְאוֹקוּרֵי נַפְשִׁין – כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִהְיֶה יְקָרִים וַחֲשׁוּבִים, כִּי הַגַּאֲוָה מְבֻזָּה מְאֹד.

EN (our paraphrase): So 'we wanted to go down': to be low and humble; 'to make ourselves precious': so that through it we would be precious and important, for pride is very despised.

Scene 11 · LM I:11 §8 · paragraph §8.8

נְפַק בְּרַת־קָלָא וְאָמַר, לָא תְּחוּתוּ לְהָכָא – לָא תְּחוּתוּ לִהְיוֹת שְׁפָלִים בִּשְׁבִיל זֶה, בִּשְׁבִיל לְאוֹקוּרֵי נַפְשִׁין – שֶׁהִזְהִירָם הַבַּת־קוֹל שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲנָוִים בִּשְׁבִיל לְהִתְיַקֵּר וּלְהִתְכַּבֵּד, כִּי זֶה עֲנִיווּת הִיא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת.

EN (our paraphrase): 'A heavenly voice came out and said: do not go down here': do not make yourselves lowly for this, to make yourselves precious. The voice warned them not to be humble in order to be esteemed and honoured, for such humility is the height of pride.

Scene 13 · LM I:11 §8, on Avos 4:4 · paragraph §8.9

דִּנְפַלָּה חֲצִינָא לְבַר־נַגָּרָא הָא שְׁבַע שְׁנִין, וְלָא מָטְיָא לְאַרְעָא – שֶׁהַבַּת־קוֹל הוֹדִיעָה לָהֶם שֹׁרֶשׁ הַגַּדְלוּת, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ עַד קָצֶה אַחֲרוֹן, וְלָא יְחוּתוּ לְהָכָא – שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲנָוִים בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל־רוּחַ;

EN (our paraphrase): 'For a carpenter's axe fell here seven years ago and has not reached the ground': the heavenly voice told them the root of pride, so that they would distance themselves from it to the very last extreme, and not 'go down here', not be humble for the sake of greatness. As the Sages said: be very, very lowly of spirit.

Scene 14 · LM I:11 §8, on Tehillim 93:1 · paragraph §8.9

הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעָה לָהֶם, שֶׁהַגַּדְלוּת הוּא מִנְּפִילוֹת הַהִתְפָּאֲרוּת וְהַגַּאֲוָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא לְבוּשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ.

EN (our paraphrase): That is, it told them that pride comes from the fallen part of the glory and majesty of the Holy One, blessed be He, which is His garment, as it is written: 'Hashem reigns; He is clothed in majesty'.

Scene 15 · LM I:11 §8, on Tehillim 129:7 · paragraph §8.10

וְזֶה: דִּנְפַלָא חֲצִינָא – בְּחִינַת לְבוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר.

EN (our paraphrase): And this is 'the axe fell', chatzina: it is a garment, as in the verse 'nor the sheaf-binder his fold', chitzno.

Part 6 — Why the Exile Is Long, and the Ziz of the Field

Scene 2 · LM I:11 §8, on Tehillim 104:3 and Chullin 60a · paragraph §8.11

בַּר נַגָּרָא – זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו, וּכְמַאֲמַר: אֱלֹקֵיכֶם נַגָּר הוּא.

EN (our paraphrase): 'The carpenter', bar nagara: this is the Holy One, blessed be He, as it is written, 'He who roofs His upper chambers with water', and as the Gemara says: your Elokim is a carpenter.

Scene 3 · LM I:11 §8, on Gittin 88a and Yeshayahu 44:13 · paragraph §8.11

מִנְּפִילַת הַלְּבוּשׁ הַזֶּה נִתְהַוָּה הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עַכּוּ"ם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁעָבְדוּ בָּהּ שֶׁבַע בָּתֵּי עַכּוּ"ם; וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא עַכּוּ"ם בִּלְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת; כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא הַגַּדְלוּת, הוּא מִנְּפִילַת הִתְפָּאֲרוּתוֹ.

EN (our paraphrase): From the fall of this garment came pride, which is the seven houses of idolatry; because of it Israel were exiled from their land, as the Sages said: Israel were not exiled until they served seven houses of idolatry. That is why idolatry is called by a word of splendour: 'like the splendour of a man, to dwell in a house'. For idolatry, which is pride, comes from the fall of His splendour.

Scene 5 · LM I:11 §8 · paragraph §8.12

וְזֶהוּ: הָא שְׁבַע שְׁנִין – זֶה בְּחִינַת הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'seven years': pride, the seven houses of idolatry, as above.

Scene 6 · LM I:11 §8 · paragraph §8.13

וְזֶהוּ: וְלָא מְטֵי לְאַרְעָא – הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה עֲדַיִן לֹא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ, כִּי עַל־יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה, שֶׁהוּא הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, בְּחִינַת שֶׁבַע בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה, עַל־יְדֵי־זֶה גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה עֲדַיִן לֹא חָזַרְנוּ לְאַרְצֵנוּ – הַכֹּל עַל־יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה שֶׁל הַגַּדְלוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): And this is 'it has not reached the ground': through this sin we have still not returned to our Land. Through pride, which is like serving idols, the seven houses of idolatry, we were exiled from our Land, and through it we have not yet returned: all because of this sin of pride, which is like idol worship.

Scene 7 · LM I:11 §8, on Devarim 7:17 · paragraph §8.14

וְזֶהוּ: וְלָא מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי מַיָּא – הַיְנוּ, לֹא תֹּאמַר שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה לָא מְטֵי לְאַרְעָא, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ וְלָשׁוּב לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי מַיָּא, מֵחֲמַת שֶׁהָעַכּוּ"ם הֵם רַבִּים, בְּחִינַת רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַיִם רַבִּים.

EN (our paraphrase): And this is 'not because the water is plentiful': do not say that we cannot reach and return to Eretz Yisrael because the water is plentiful, because the nations are many, as in 'these nations are many', which are 'many waters'.

Scene 8 · LM I:11 §8, on Tehillim 29:3 · paragraph §8.15

אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִיפֵי מַיָּא – שֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחַר הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַיִם, בְּחִינַת קֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים; עַל־יְדֵי־זֶה אֵין יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ וְלַחֲזֹר לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ עַל־יְדֵי רְדִיפַת הַכָּבוֹד וְהַגַּדְלוּת, כִּי עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת שֶׁאֵין יְכוֹלִין לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ, הוּא רַק מֵחֲמַת עֲווֹן הַגַּדְלוּת וּרְדִיפַת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל.

EN (our paraphrase): 'But because the water is swift', rodfim, chasing: they chase after honour, which is water, as in 'the Kel of glory thunders; Hashem is over many waters'. Because of this we cannot reach and return to Eretz Yisrael. The length of the exile, that we cannot return to our Land, comes only from the sin of pride and the chasing of honour.

Scene 10 · LM I:11 §8 · paragraph §8.16

כָּל זֶה הוֹדִיעָה לָהֶם הַבַּת־קוֹל, גֹּדֶל בִּזּוּי הַגַּדְלוּת, כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֲקוּ מֵהַגַּדְלוּת עַד קָצֶה אַחֲרוֹן כַּנַּ"ל, וְאָז כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל, וְאָז זוֹכִין לַדִּבּוּר הַמֵּאִיר, שֶׁהוּא בְּחִינַת צִפַּרְתָּא

EN (our paraphrase): All this the heavenly voice told them, how despised pride is, so that they would flee from it to the very last extreme. Then the honour of Hashem is complete, and then one merits the speech that shines, which is the bird described above.

Scene 11 · LM I:11 §8 · paragraph §8.16

אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה, לְשַׁבֵּר הַגַּדְלוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, וְשֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת – הוּא עַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַב אָשֵׁי:

EN (our paraphrase): But how does one come to this, to break his own pride and honour completely, so that the honour of Hashem is complete? Through guarding the covenant in the two ways above, the higher and lower unity. And this is what Rav Ashi said:

Scene 12 · LM I:11 §8 · paragraph §8.17

הַאי זִיז שָׂדַי הוּא – הַיְנוּ בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה הַכָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־יְדֵי כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת זוֹכִין לְצִפַּרְתָּא, שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא אֶמְצָעִי בֵּין מַיָּא לָרָקִיעַ

EN (our paraphrase): 'This is the Ziz sadai': the higher and the lower unity. Through them, which are guarding the covenant in both ways, the honour becomes complete; and through complete honour one merits the bird, which is speech, standing between the water and the sky.

Scene 13 · LM I:11 §8, on Bereishis Rabbah 19 and Vayikra Rabbah 22 · paragraph §8.17

כִּי זִיז הוּא בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, בְּחִינַת מט"ט, בְּחִינַת: מִכְּנַף הָאָרֶץ כַּנַּ"ל. כִּי אִיתָא בְּמִדְרָשׁ־רַבָּה: עוֹף אֶחָד יֵשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁמַּפְרִישׂ אֶת כְּנָפָיו הוּא מַחֲשִׁיךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְזִיז שְׁמוֹ;

EN (our paraphrase): For the Ziz is the lower unity, the angel of the weekdays, 'from the wing of the earth'. As the Midrash Rabbah says: there is a bird which, when it spreads its wings, darkens the sun, and its name is Ziz.

Scene 14 · LM I:11 §8 · paragraph §8.17

וְזֶה בְּחִינַת יִחוּדָא תַּתָּאָה, בְּחִינַת מט"ט, בְּחִינַת מִכְּנַף הָאָרֶץ, שֶׁבּוֹ מִתְלַבֵּשׁ בְּרִית עִלָּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֶּׁמֶשׁ, שָׂדַי – זֶה בְּחִינַת יִחוּדָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): This is the lower unity, that angel, 'the wing of the earth', in which the upper covenant, the sun, is clothed. And sadai, the field, is the higher unity, as above.

Scene 16 · LM I:11 §9, on Yeshayahu 42:8 and Tehillim 145:21 · paragraph §9.1, §9.2, §9.3, §9.4, §9.5

וְזֶה: אֲנִי ה' – יִחוּדָא עִלָּאָה, הוּא שְׁמִי – יִחוּדָא תַּתָּאָה; וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן – זֶה בְּחִינַת כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים – זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי – הַכֹּל כַּנַּ"ל:

EN (our paraphrase): And this is: 'I am Hashem': the higher unity. 'That is My Name': the lower unity. 'My glory I will not give to another': complete honour. 'Nor My praise to carved idols': this is speech, as it is written, 'my mouth will speak the praise of Hashem'. All as above.

Hebrew phrases in the Explainer

Scene 2 · §1.2: כִּי יֵשׁ יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה,

Scene 3 · §1.3: רַק עַל־יְדֵי אֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר יָכוֹל לָבוֹא לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה

Scene 4 · §1.4: פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ.

Scene 5 · §1.7: יָאִיר לוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.

Scene 6 · §2.1: שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹדוֹ לְאַיִן נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְקַטְנוּת.

Scene 7 · §2.2: סָגְרוּ פִּימוֹ דִּבְּרוּ בְגֵאוּת;

Scene 8 · §2.3: כִּי עַל־יְדֵי הַגֵּאוּת, הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדַת אֱלִילִים,

Scene 9 · §3.1: בְּלֹא וָא"ו נִשְׁאָר כְּבַד פֶּה,

Scene 10 · §3.3: וּכְשֶׁשּׁוֹמֵר הַבְּרִית, הוּא זוֹכֶה לָאוֹר הַמֵּאִיר לוֹ לִתְשׁוּבָה

Scene 11 · §4.4: הֵם בִּבְחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, הַיְנוּ מִשְׁכָּן בְּבִנְיָנֵהּ,

Scene 12 · §5.1: וּשְׁמִירַת הַבְּרִית יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת:

Scene 13 · §7.3: 'יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם'

Scene 14 · §8.2: צִפָּרְתָּא זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר,

Scene 15 · §8.6: שֶׁהָיָה הָעֲנָוָה בִּשְׁבִיל גַּדְלוּת,

Scene 16 · §8.11: מִנְּפִילַת הַלְּבוּשׁ הַזֶּה נִתְהַוָּה הַגַּדְלוּת,

Scene 17 · §8.15: כִּי עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת

Scene 18 · §8.16: אֲבָל אֵיךְ זוֹכִין לָזֶה, לְשַׁבֵּר הַגַּדְלוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי,

Scene 19 · §9.4: וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן – זֶה בְּחִינַת כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת,

Hebrew phrases in the 1-minute recap

Scene 2 · §1.4: מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה,

Scene 3 · §2.1: שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹדוֹ לְאַיִן נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְקַטְנוּת.

Scene 4 · §7.7: נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית

Scene 5 · §8.8: שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲנָוִים בִּשְׁבִיל לְהִתְיַקֵּר וּלְהִתְכַּבֵּד,

⬇ Download sources (text)