# Sources — Likutei Moharan II:77 (A Little Pain Every Day, and Holy Eating)

## Texts used

- Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 77, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.77
- English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.
- Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

## How the text is shown

- The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.
- Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.
- Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.
- Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

## Notes

- Part 2, scene 2: He adds Tehillim 51:17, 'open my lips'; the verse is voiced, and its Divine Name is left off the screen.

## Every on-screen quotation in the full shiur, by part

### Part 1 — Daily Pain and the Holy Meal

- Scene 4 · LM II:77 §1, on Koheles 1:18 · paragraph §1.1
  - HE: דַּע, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם, וְגַם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת: יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
  - EN (our paraphrase): Know that every Jew, even a great tzaddik, must have some pain every day. And the greater a person's understanding, the greater his pain, as in the verse: one who adds knowledge adds pain.
- Scene 6 · LM II:77 §1 · paragraph §1.2
  - HE: וְהַהַמְתָּקָה הוּא עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַמְתָּקָה, שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר הַצַּעַר בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַצַּעַר, חַס וְשָׁלוֹם, הִשְׁתַּלְשְׁלוּת אֶל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהִיא דִּין קָשֶׁה, חַס וְשָׁלוֹם.
  - EN (our paraphrase): The sweetening comes through eating in holiness and with fear of Heaven. That is, eating in holiness brings a sweetening, so that the pain does not grow too strong, Heaven forbid, and also so that it does not slide down from pain to the other side, which is harsh judgment, Heaven forbid.
- Scene 7 · LM II:77 §1, on Shemos 4:11 · paragraph §1.3
  - HE: וְעַל־יְדֵי־זֶה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהַמְתָּקָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, הַיְנוּ שֶׁעוֹשֶׂה וּמֵשִׂים הַפֶּה לִבְחִינַת קוֹמַת אָדָם. כִּי מִי שֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי פִּיו הוּא בְּחִינַת בַּעַל־חַי מַמָּשׁ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מֵשִׂים אֶת הַפֶּה לְאָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): Through this, through eating in holiness that brings the sweetening, the mouth takes on the stature of a man, as in: who gives a mouth to man? He makes the mouth into the stature of a human being. For one whose eating is not in holiness, Heaven forbid, his mouth is truly like an animal's. But when he eats in holiness, he makes the mouth human, and out of the mouth the stature of a man is formed.
- Scene 9 · LM II:77 §1, on Rus 2:14, Zevachim 102a, Avos 3:2 · paragraph §1.4
  - HE: כִּי עִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא, בִּבְחִינַת: לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם, – אֵין הֲלֹם אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת. נִמְצָא שֶׁבִּשְׁעַת אֲכִילָה אֲזַי בָּאָה הַיִּרְאָה לְהָאָדָם, וְכַמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר 'וַיְהִי מִקֵּץ – כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם', שֶׁעִקָּר הָאֲכִילָה וְהַפַּרְנָסָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יִרְאָה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.
  - EN (our paraphrase): For awe comes to a person mainly at the time of eating, as in: at mealtime, come here, halom. And halom means nothing but Malchus, kingship, which is awe, as the Sages said: if not for the fear of the kingdom. So at the time of eating, awe comes to a person. As explained in the teaching Vayehi Mikeitz, Ki Merachamam Yenahagem: food and livelihood are drawn mainly from Malchus, which is awe. Look there well.
- Scene 10 · LM II:77 §1 · paragraph §1.5
  - HE: וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה הַבָּאָה לוֹ בִּשְׁעַת אֲכִילָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹכֵל עִם יִרְאַת־שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא מַכְנִיס אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַיִּרְאָה כַּנַּ"ל, לְתוֹךְ הַפֶּה, וַאֲזַי נַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): So when he eats in holiness and draws onto himself the awe that comes to him while eating, eating with fear of Heaven, in holiness and purity as is fitting, he brings Malchus, which is awe, into his mouth. Then out of the mouth the stature of a man is formed, as in: who gives a mouth to man?
- Scene 11 · LM II:77 §1 · paragraph §1.5
  - HE: כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, אֲזַי הַיִּרְאָה הַבָּאָה בִּשְׁעַת אֲכִילָה כַּנַּ"ל, הִיא עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת בּוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה קְדוֹשָׁה הַנַּ"ל, אֲזַי נִכְנָס בְּחִינַת הַיִּרְאָה מַלְכוּת בְּפִיו, וְנַעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): For when he does not eat in holiness and with fear of Heaven, the awe that comes at mealtime stands far off and does not enter him. But when he eats in holiness and awe, drawing that holy awe onto himself, then awe, Malchus, enters his mouth, and out of the mouth the stature of a man is formed.

### Part 2 — The Higher Adam and the Tefillin Strap

- Scene 2 · LM II:77 §1, on Yechezkel 1:26 · paragraph §1.6
  - HE: וּבִשְׂכַר זֶה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, וְעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲלִיָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, שֶׁנִּתְעַלֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם הַנַּ"ל וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בִּבְחִינַת: וְעַל הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה; שֶׁזֶּה בְּחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ,
  - EN (our paraphrase): As a reward for eating in holiness and with fear of Heaven, making the mouth into the stature of a man, he merits a still greater ascent. That human stature rises and becomes the higher Adam, Adam HaElyon, as in Yechezkel's vision: the likeness like the appearance of a man, seen above the Throne. This is the higher Adam, the level of: the Shechinah speaks from his throat.
- Scene 3 · LM II:77 §1 · paragraph §1.6
  - HE: הַיְנוּ, כִּי כְּשֶׁעוֹשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם, אֲזַי הוּא בְּגֶדֶר מְדַבֵּר, כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא הַדִּבּוּר, אֲבָל אַחַר־כָּךְ זוֹכֶה שֶׁנִּתְעַלֶּה הַפֶּה בִּבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ,
  - EN (our paraphrase): That is: when he makes the mouth into the stature of a man, he is in the category of one who speaks, for what defines a human being is speech. But afterwards he merits that the mouth rises to the level of the higher Adam, the level of: the Shechinah speaks from his throat.
- Scene 5 · LM II:77 §2 · paragraph §2.1
  - HE: וּמַה שֶּׁנִּמְתָּק הַצַּעַר עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה – כִּי דַּע, כִּי זֹאת הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא צַעַר יוֹתֵר גָּדוֹל לְמִי שֶׁהוּא בַּר־דַּעַת, בִּבְחִינַת: יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב, כַּנַּ"ל; וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה: מִפְּנֵי מָה יִהְיֶה כָּךְ, שֶׁמִּי שֶׁמּוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף צַעַר, חַס וְשָׁלוֹם,
  - EN (our paraphrase): Now, why is the pain sweetened by holy eating? Know that this pattern, that greater pain comes down to one who has more understanding, as in, one who adds knowledge adds pain, seems hard at first: why should it be that one who adds knowledge adds pain, Heaven forbid?
- Scene 6 · LM II:77 §2, on Tehillim 111:10, Avos 3:17 · paragraph §2.1
  - HE: אַךְ דַּע, כִּי זֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', וְאִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה, וְעַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְאֵיזֶה חָכְמָה וָדַעַת, עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם־כֵּן, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): But know: this is the ma'barta, the passage, of the tefillin. For the beginning of wisdom is the fear of Hashem, and if there is no fear, there is no wisdom. So whoever merits some wisdom and understanding has awe pass over him as well, for each depends on the other.
- Scene 7 · LM II:77 §2, on the Zohar · paragraph §2.2
  - HE: וְזֶה בְּחִינַת מַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת מֹחִין, וְהָרְצוּעָה הִיא בְּחִינַת יִרְאָה, כִּי רְצוּעָה בִּישָׁא הִיא יִרְאָה נְפוּלָה, וְכֵן הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא גַם־כֵּן בְּחִינַת רְצוּעָה דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, הַיְנוּ שֶׁהָרְצוּעָה שֶׁהִיא הַיִּרְאָה, הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הַמֹּחִין וְהַתְּפִלִּין, כִּי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): This is the passage of the tefillin. Tefillin are the mind, the mochin. The strap, the retzuah, is awe. For an evil strap is fallen fear, and holy awe too is a strap, a strap of holiness. So the strap that passes through the passage of the tefillin means that the strap, awe, passes through the mind and the tefillin, for the beginning of wisdom is the fear of Hashem.
- Scene 9 · LM II:77 §2 · paragraph §2.3
  - HE: וְעַל־כֵּן כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁזּוֹכֶה בְּכָל יוֹם לִבְחִינַת מֹחִין, בְּחִינַת תְּפִלִּין, עוֹבֵר עָלָיו יִרְאָה גַם־כֵּן, בִּבְחִינַת הָרְצוּעָה שֶׁעוֹבֶרֶת בְּמַעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין, וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא לְכָל אֶחָד אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם. וְכָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל, כִּי הַצַּעַר נִשְׁתַּלְשֵׁל מִן הַיִּרְאָה, וְהַיִּרְאָה הִיא כְּפִי הַמֹּחַ וְהַדַּעַת כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): So every Jew who merits the mind, the tefillin, each day, has awe pass over him too, like the strap passing through the passage of the tefillin. From this, some pain comes down to each person every day. And whoever has greater understanding has greater pain, for the pain comes down from the awe, and the awe matches the mind and understanding.
- Scene 10 · LM II:77 §2 · paragraph §2.4
  - HE: וְיֵשׁ צַעַר שֶׁבָּא מִיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה, אֲבָל יֵשׁ שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁבָּא הַצַּעַר מִבְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, רְצוּעָה בִּישָׁא. וַאֲפִלּוּ בַּר יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה, אֲזַי, חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לוֹ צַעַר מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם.
  - EN (our paraphrase): There is pain that comes from holy awe. But sometimes it slides down, Heaven forbid, until the pain comes from fallen fears, the evil strap. Even a Jew, when he does not merit, Heaven forbid, has pain from the evil strap, Heaven forbid.
- Scene 11 · LM II:77 §2 · paragraph §2.5
  - HE: אֲבָל עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁבָּאָה וְנִגֶּשֶׁת אֵלָיו אָז כַּנַּ"ל, אֲזַי עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְתִּיק הַצַּעַר וְהַדִּין הַבָּא מֵרְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ עָלָיו הַיִּרְאָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין וְנִמְתָּקִין הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת רְצוּעָה בִּישָׁא, חַס וְשָׁלוֹם:
  - EN (our paraphrase): But through eating in holiness, eating in holiness and drawing onto himself the holy awe that comes near to him at mealtime, he sweetens the pain and judgment that come from the evil strap, Heaven forbid. For he draws holy awe onto himself, and through it the fallen fears, which are the evil strap, rise up and are sweetened.

### Part 3 — A Host to the Shechinah

- Scene 2 · Megillah 26a, as quoted in LM II:77 §2 · paragraph §2.6, §2.7
  - HE: וְזֶה בְּחִינַת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם, וּבִקֵּשׁ לְבָלְעָהּ, וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה.
  - EN (our paraphrase): This is the teaching of our Sages: a strip of land went out from the portion of Yehudah into the portion of Binyamin. And that tzaddik was pained over it every day, and longed to swallow it. And he merited to become a host to the Shechinah.
- Scene 4 · LM II:77 §2 · paragraph §2.8
  - HE: בִּנְיָמִין הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, בְּחִינַת מֹחִין, תְּפִלִּין. כִּי בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין
  - EN (our paraphrase): Binyamin is daas, understanding, the mind, the tefillin. For the Beis HaMikdash was in the portion of Binyamin.
- Scene 5 · LM II:77 §2, on Berachos 33a · paragraph §2.8
  - HE: וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, כִּי דֵּעָה נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ נִתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְכוּ'.
  - EN (our paraphrase): And the Beis HaMikdash is daas, as our Sages said: whoever has understanding, it is as if the Beis HaMikdash was built in his days. For understanding is set between two holy Names, and the Mikdash is set between two holy Names.
- Scene 6 · LM II:77 §2 · paragraph §2.9, §2.10
  - HE: יְהוּדָה הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת יִרְאָה. וְזֶהוּ רְצוּעָה – הַיְנוּ רְצוּעָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת יִרְאָה, בְּחִינַת רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין.
  - EN (our paraphrase): Yehudah is Malchus, which is awe. And this is: a strip, a retzuah. That is the strap described above, awe, the strap of the tefillin.
- Scene 7 · LM II:77 §2 · paragraph §2.11
  - HE: שֶׁיּוֹצֵאת מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין – הַיְנוּ כִּי הָרְצוּעָה בָּאָה מִבְּחִינַת חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, מִבְּחִינַת יִרְאָה, וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, הַיְנוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלִּין מֹחִין, בִּבְחִינַת רְצוּעָה הָעוֹבֶרֶת בְּהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁל תְּפִלִּין כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
  - EN (our paraphrase): It went out from the portion of Yehudah into the portion of Binyamin: the strap comes from Yehudah's portion, from awe, and enters Binyamin's portion, into the tefillin, the mind. This is the strap passing through the passage of the tefillin. And this is:
- Scene 8 · LM II:77 §2 · paragraph §2.12
  - HE: וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם – כִּי מִזֹּאת הָרְצוּעָה בָּא הַצַּעַר בְּכָל יוֹם לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט לְהַצַּדִּיק שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:
  - EN (our paraphrase): That tzaddik was pained over it every day: for from this strap, pain comes every day to every Jew, and especially to the tzaddik, whose understanding is greater. And this is:
- Scene 9 · LM II:77 §2 · paragraph §2.13
  - HE: וּבִקֵּשׁ לְבָלְעוֹ – הַיְנוּ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ תָּמִיד לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַצַּעַר הַבָּא מֵרְצוּעָה הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): And he longed to swallow it: he always sought and searched to repair and sweeten the pain that comes from that strap, through eating.
- Scene 10 · LM II:77 §2 · paragraph §2.14
  - HE: וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה – הַיְנוּ שֶׁזָּכָה לְהַמְתִּיק הַצַּעַר עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, הַיְנוּ שֶׁנַּעֲשָׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם.
  - EN (our paraphrase): And he merited to become a host to the Shechinah: he merited to sweeten the pain through eating in holiness and with fear of Heaven, and through this he became a host to the Shechinah, that is, the mouth took on the stature of a man.
- Scene 11 · LM II:77 §2, on Eruvin 53b · paragraph §2.15
  - HE: וְזֶה בְּחִינַת אֻשְׁפִּיזָא, כִּי רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַסְיָן כַּד הָוֵי מִשְׁתָּעֵי בִּלְשׁוֹן חָכְמָה, הָוֵי אָמַר עַל אֻשְׁפִּיזָא: גְּבַר פּוּם דֵּין. הַיְנוּ: אִישׁ פִּי זֶה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׂם, וְזֶה בְּחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה קוֹמַת אָדָם, הַיְנוּ בְּחִינַת אִישׁ פִּי זֶה, שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַפֶּה בְּחִינַת אִישׁ, בְּחִינַת קוֹמַת אָדָם כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): This is the meaning of ushpiza, a host. For Rabbi Yosei bar Assian, when he spoke in a witty way, would call an innkeeper gavra pum dein, a man of this mouth, that is, ish pi zeh, as Rashi explains there. This is: who gives a mouth to man? The mouth becomes the stature of a man; ish pi zeh, the mouth becomes a man.
- Scene 12 · LM II:77 §2 · paragraph §2.16
  - HE: וְזֶהוּ: וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, כִּי עַל־יְדֵי הַהַמְתָּקָה הַנַּ"ל עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מֵהַפֶּה בְּחִינַת אָדָם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לִבְחִינַת אָדָם הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ. וְזֶהוּ: וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה, שֶׁזָּכָה לִבְחִינַת: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ, כַּנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): And this is: he became a host to the Shechinah. Through the sweetening that comes from eating in holiness, by which he merits making the mouth human, he merits afterwards the level of the higher Adam, the Shechinah speaks from his throat. That is: he became a host to the Shechinah, for he merited that the Shechinah speaks from his throat.

## Hebrew phrases in the Explainer

- Scene 2 · §1.1: וְגַם מִי שֶׁדַּעְתּוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה, צַעֲרוֹ גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת: יוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.
- Scene 3 · §1.2: שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר הַצַּעַר בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם,
- Scene 4 · §1.4: כִּי עִקָּר הַיִּרְאָה הִיא בָּאָה לָאָדָם בִּשְׁעַת אֲכִילָה דַּיְקָא,
- Scene 5 · §1.5: הִיא עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְאֵינָהּ נִכְנֶסֶת בּוֹ,
- Scene 6 · §1.3: כִּי מִי שֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי פִּיו הוּא בְּחִינַת בַּעַל־חַי מַמָּשׁ,
- Scene 7 · §1.6: כִּי גֶּדֶר הָאָדָם הוּא הַדִּבּוּר,
- Scene 8 · §2.1: רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה',
- Scene 9 · §2.3: וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל וּבָא לְכָל אֶחָד אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם.
- Scene 10 · §2.5: שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עוֹלִין וְנִמְתָּקִין הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת,
- Scene 11 · §2.7: רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין,
- Scene 12 · §2.13: לְתַקֵּן וּלְהַמְתִּיק הַצַּעַר הַבָּא מֵרְצוּעָה הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה
- Scene 13 · §2.15: גְּבַר פּוּם דֵּין. הַיְנוּ: אִישׁ פִּי זֶה,

## Hebrew phrases in the 1-minute recap

- Scene 2 · §1.1: שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה צַעַר בְּכָל יוֹם,
- Scene 3 · §1.2: וְהַהַמְתָּקָה הוּא עַל־יְדֵי אֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם,
- Scene 4 · §1.3: נַעֲשֶׂה הַפֶּה בִּבְחִינַת קוֹמַת אָדָם, בִּבְחִינַת: מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם,
- Scene 5 · §1.6: שְׁכִינָה מְדַבֶּרֶת מִתּוֹךְ גְּרוֹנוֹ,
- Scene 6 · §2.7: וְעַל זֶה הָיָה אוֹתוֹ צַדִּיק מִצְטַעֵר בְּכָל יוֹם, וּבִקֵּשׁ לְבָלְעָהּ, וְזָכָה וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַשְּׁכִינָה.