# Sources — Likutei Moharan II:71 (Minds of the Land of Israel)

## Texts used

- Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 71, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.71
- English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.
- Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

## How the text is shown

- The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.
- Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.
- Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.
- Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

## Notes

- Part 4, scene 12: In brackets in the text: and he revealed no more.
- Part 4, scene 13: Bracketed in the text: 'Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace' (Mishlei 3:17) – it seems to me.

## Every on-screen quotation in the full shiur, by part

### Part 1 — Two Kinds of Minds

- Scene 3 · LM II:71 §1 · paragraph §1.1
  - HE: דַּע, כִּי יֵשׁ מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ.
  - EN (our paraphrase): Know: there are minds of the Land of Israel, and there are minds of outside the Land.
- Scene 4 · LM II:71 §1, on Bereishis Rabbah 16 · paragraph §1.2
  - HE: וְגַם הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ הֵם מְקַבְּלִים וְיוֹנְקִים גַם־כֵּן מֵהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. כִּי עִקָּר הַמֹּחַ וְהַחָכְמָה הִיא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ: אֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְכוּ'.
  - EN (our paraphrase): And the minds of outside the Land also receive and draw their nourishment from the minds of the Land of Israel. For the root of intellect and wisdom is in the Land of Israel, as our Sages said in the Midrash: there is no wisdom like the wisdom of the Land of Israel.
- Scene 5 · LM II:71 §1 · paragraph §1.3
  - HE: וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד כְּפִי חֶלְקוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כֵּן הוּא מְקַבֵּל וְיוֹנֵק מֵהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁכָּל הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִשָּׁם, כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עִקָּר הַמֹּחַ וְהַחָכְמָה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): Every Jew has a portion in the Land of Israel, and according to the portion he has there, so does he receive and draw from its minds. It follows that all minds are really minds of the Land of Israel, since they all receive from there, for the root of intellect and wisdom is there.
- Scene 7 · LM II:71 §1 · paragraph §1.4
  - HE: אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ מֹחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ, וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד, חַס וְשָׁלוֹם. שֶׁמִּי שֶׁפּוֹגֵם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל וְלִינֹק מֵהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּכְפִי הַפְּגָם שֶׁפּוֹגֵם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ־כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל וְלִינֹק מֵהַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וַאֲזַי נִשְׁאָרִין הַמֹּחִין בִּבְחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ מַמָּשׁ. וּכְשֶׁהַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, אֲזַי אֵין יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת דַּעְתָּן יַחַד.
  - EN (our paraphrase): Even so, there are minds of outside the Land, and this comes about through a blemish in honor, Heaven forbid. Whoever blemishes the honor of Hashem cannot receive from the minds of the Land of Israel; as much as he blemishes Hashem's honor, so much is he unable to draw from them. Then the minds remain truly minds of outside the Land. And when minds are of outside the Land, people cannot bring their views together.
- Scene 8 · LM II:71 §1 · paragraph §1.5
  - HE: וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, כִּי מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ אֵין יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת עַצְמָן יַחַד. אֲבָל הָיָה רָאוּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַחֲלֹקֶת כִּי־אִם בְּחוּץ־לָאָרֶץ, וּבֶאֱמֶת אָנוּ רוֹאִין שֶׁגַּם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יֵשׁ מַחֲלֹקֶת:
  - EN (our paraphrase): This is the strife that exists in the world, for minds of outside the Land cannot agree with one another. By rights there should be strife only outside the Land; yet in truth we see that there is strife in the Land of Israel too.
- Scene 10 · LM II:71 §2 · paragraph §2.1
  - HE: אַךְ דַּע, כִּי אֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל, הֵם מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָן תִּקּוּן. וְהַתִּקּוּן שֶׁל אֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ הוּא בְּעֵת שֶׁשּׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם שֶׁל אֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ.
  - EN (our paraphrase): But know: these minds of outside the Land, made through the blemish of honor, are themselves asking for their repair. Their repair comes at the time when the supernal pleasantness flows, which brings about a revealing of honor. That is the time of their repair.
- Scene 11 · LM II:71 §2, on Yeshayahu 43:7 · paragraph §2.2
  - HE: כִּי כָּבוֹד הוּא תִּקּוּן הָעוֹלָם, כִּי כָל הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְכוּ', הַיְנוּ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי יֵשׁ כָּבוֹד פְּרָטִי לְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר שֶׁל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַכָּבוֹד הָיָה זֶה הַמַּאֲמָר, שֶׁעַל־יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק פְּלוֹנִי מֵהַבְּרִיאָה.
  - EN (our paraphrase): For honor is the repair of the world, since the whole world was created only for the sake of honor, as it is written: for My honor I created him, that is, for the honor of Hashem. Each one of the Ten Utterances with which the world was created has its own particular honor; for that honor the utterance was spoken, and through it that part of creation came to be.
- Scene 12 · LM II:71 §2 · paragraph §2.3
  - HE: נִמְצָא שֶׁכָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר יֵשׁ לוֹ כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר. כִּי זֶה הַמַּאֲמָר, שֶׁבּוֹ נִבְרָא חֵלֶק פְּלוֹנִי מֵהַבְּרִיאָה, הָיָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד זֶה, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ כָּבוֹד זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכֵן מַאֲמָר אַחֵר, שֶׁבּוֹ נִבְרָא חֵלֶק אַחֵר מֵהַבְּרִיאָה, הָיָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד אַחֵר, שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכֵן כָּל הַמַּאֲמָרוֹת, כֻּלָּם הָיוּ רַק בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם, כַּנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): So each utterance has its own special honor. The utterance through which one part of creation came about was spoken for the sake of one honor, so that this honor would reach Hashem; another utterance, creating another part, was for another honor. And so all the utterances were only for the honor of Hashem, and for this the world was created.

### Part 2 — Those Who Stand in the King's Palace

- Scene 2 · LM II:71 §3 · paragraph §3.1
  - HE: וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, הַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה כָּבוֹד, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לֵידַע מֵאֵיזֶה מַאֲמָר נִתְהַוָּה זֶה הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר, שֶׁעַל־יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): Therefore, when a Jew merits to see some revealing of honor in himself, that is, when he is given some honor, he must know from which utterance this honor came into being: the utterance that was spoken for its sake, through which a part of creation was made.
- Scene 3 · LM II:71 §3 · paragraph §3.2
  - HE: וּבְוַדַּאי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, לְהַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ הִתְגַּלּוּת כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה כָּבוֹד, אֲזַי אֵין לוֹקְחִין לְעַצְמָן כְּלָל מִן הַכָּבוֹד, רַק הֵם מַעֲלִין כָּל הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּדֵּל וְיִתְעַלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה עַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּן הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְהֵם מְבִינִים בְּהַכָּבוֹד מֵאֵיזֶה מַאֲמָר נִתְהַוָּה זֶה הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר שֶׁעַל־יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): Certainly not everyone merits to feel within himself a revealing of Hashem's honor. But those who are in the King's palace, when they receive some honor, take none of it for themselves at all. They raise all the honor up to Hashem, so that His honor grows and is exalted, and through this the world is repaired. And they understand from which utterance that honor came into being.
- Scene 4 · LM II:71 §3, on Tehillim 29:9 · paragraph §3.3
  - HE: וְזֶה בְּחִינַת: וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד, הַיְנוּ שֶׁאֵצֶל אֵלּוּ שֶׁהֵם בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, הַכָּבוֹד הוּא כֻּלּוֹ אוֹמֵר, הַיְנוּ כֻּלּוֹ מַאֲמָר, כִּי הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הוּא כֻּלּוֹ רַק בִּשְׁבִיל הַמַּאֲמָר, שֶׁנִּתְהַוָּה בִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה כַּנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): This is the meaning of: and in His palace, all of it says honor. For those in the King's palace, honor is entirely saying, entirely an utterance: the honor they have is wholly for the sake of the utterance that came about for this honor, through which a part of creation was made.
- Scene 6 · LM II:71 §4, on Daniel 1:4 and Tikkunei Zohar · paragraph §4.1
  - HE: וְזֶה בְּחִינַת: וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ. כֹּחַ זֶה בְּחִינַת כ"ח אַתְוָן דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בְּחִינַת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם. הַיְנוּ שֶׁאֵלּוּ שֶׁהֵם בְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, הֵם מְגַלִּין וּמְאִירִין כ"ח אַתְוָן הַנַּ"ל עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל,
  - EN (our paraphrase): This is the meaning of: and who have the strength to stand in the King's palace. Strength, koach, is the twenty-eight letters, koach, of the work of creation, as the Tikkunei Zohar says, which are the Ten Utterances with which the world was created. Those in the King's palace reveal and illuminate these twenty-eight letters through honor.
- Scene 7 · LM II:71 §4 · paragraph §4.2
  - HE: וְזֶהוּ: וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד וְכוּ' – לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, הַיְנוּ כֹּחַ מַמָּשׁ, כִּי בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ וּגְבוּרָה לַעֲמֹד בָּזֶה, שֶׁיִּזְכּוּ לִהְיוֹת בְּהֵיכָלָא דְמַלְכָּא, אֲשֶׁר שָׁם הַכָּבוֹד הוּא כֻּלּוֹ אוֹמֵר, בְּחִינַת כ"ח אַתְוָן דְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית כַּנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): And in its plain meaning, who have strength to stand means actual strength. For surely they need strength and might to stand firm in this, to merit to be in the King's palace, where honor is entirely an utterance, the twenty-eight letters of creation.
- Scene 8 · LM II:71 §5 · paragraph §5.1
  - HE: וְעִקָּר הַכָּבוֹד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִתְגַּלֶּה רַק עַל־יְדֵי הָאָדָם. כִּי הָאָדָם הוּא תַּכְלִית כָּל הַנִּבְרָאִים, כִּי עִקָּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הָאָדָם. כִּי עִקָּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם.
  - EN (our paraphrase): The main revealing of Hashem's honor comes only through man. For man is the purpose of all creatures; creation was made mainly for man's sake, because the main revealing of His honor is through man.
- Scene 9 · LM II:71 §5 · paragraph §5.2
  - HE: וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַהוֹלָדָה, כְּשֶׁנּוֹלָדִין וְנִתְרַבִּין בְּנֵי־אָדָם בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ בְּיוֹתֵר, כִּי עִקָּר הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד – עַל־יְדֵי בְּנֵי־אָדָם, כַּנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): Therefore, through birth, when more and more people are born and multiply, His honor is revealed all the more, since the main revealing of honor is through people.
- Scene 11 · LM II:71 §6, on Zecharia 11:7 and Sanhedrin 24a · paragraph §6.1
  - HE: וְדַע, כִּי מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת נֹעַם, וּמֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ הֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נֹעַם – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׁרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, חֹבְלִים – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁחוֹבְלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה.
  - EN (our paraphrase): And know: the minds of the Land of Israel are Pleasantness, and the minds of outside the Land are Ropes, those who wound, as it is written: one I called Pleasantness, and one I called Ropes. Our Sages taught: Pleasantness is the Torah scholars of the Land of Israel, who are pleasant to one another in halacha; Ropes are the Torah scholars outside the Land, who wound one another in halacha.
- Scene 12 · LM II:71 §6, on Shmuel II 1:26 · paragraph §6.2
  - HE: וְעִקָּר הַהוֹלָדָה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן, כִּי מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן נִתְעוֹרְרִין שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, אֲשֶׁר עַל־יָדָם בָּא הַהוֹלָדָה, בִּבְחִינַת: נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים; שֶׁעַל־יְדֵי נֹעַם הָעֶלְיוֹן מִתְעוֹרֵר הָאַהֲבָה, בְּחִינַת שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, שֶׁעַל־יָדָם הַהוֹלָדָה:
  - EN (our paraphrase): The main cause of birth is the supernal pleasantness. From it are awakened flames of love, and through them birth comes about, as in the verse: you were very pleasant to me; your love was more wondrous to me than the love of women. Through the supernal pleasantness, love is awakened, and through it, birth.

### Part 3 — Tzedakah, the Vessel for Pleasantness

- Scene 2 · LM II:71 §7, on Shemos 25:2 · paragraph §7.1
  - HE: וְנֹעַם הָעֶלְיוֹן שׁוֹפֵעַ תָּמִיד, אֲבָל צְרִיכִין כְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדוֹ שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן. וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַכְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, כִּי צְדָקָה הִיא נְדִיבוּת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי; וּנְדִיבוּת לֵב, הַיְנוּ שֶׁנִּפְתָּח וְנִתְנַדֵּב הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִין שְׁבִילִין דְּלִבָּא, וְנַעֲשִׂין כְּלִי לְקַבֵּל שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): The supernal pleasantness flows constantly, but a vessel is needed to receive it. And know: through tzedakah the vessel is made to receive flames of love from the supernal pleasantness. For tzedakah is generosity of heart, as it is written: from every man whose heart moves him, you shall take My offering. When the heart is generous, its pathways open, and they become a vessel to receive the flames of love that flow from the supernal pleasantness.
- Scene 3 · LM II:71 §7, on Hoshea 10:12 · paragraph §7.2
  - HE: וְיֵשׁ צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ צְדָקָה שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, וְעִקָּר הוּא הַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יָדָהּ נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, כִּי עִקָּר הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): There is tzedakah of the Land of Israel and tzedakah of outside the Land, and the main one is tzedakah of the Land of Israel, through which the vessel is made to receive from the supernal pleasantness, which brings birth. This is: sow for yourselves with tzedakah, for birth comes mainly through tzedakah.
- Scene 4 · LM II:71 §7, on Bereishis 37:2 and Tehillim 99:4 · paragraph §7.3
  - HE: וְזֶה בְּחִינַת: אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, הַיְנוּ שֶׁעִקָּר הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ, וְעִקָּר הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי צְדָקָה כַּנַּ"ל, שֶׁהִיא הַכְּלִי לְקַבֵּל הַשְׁפָּעַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל, וְיוֹסֵף הוּא בְּחִינַת נֹעַם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְקַמָּן:
  - EN (our paraphrase): This is: these are the generations of Yaakov, Yosef. Birth comes mainly through Yaakov and Yosef. Yaakov is tzedakah, as it is written: justice and tzedakah in Yaakov You have made; and birth comes through tzedakah, the vessel that receives the flow of supernal pleasantness. And Yosef is pleasantness, as will be explained later.
- Scene 6 · LM II:71 §8, on Tehillim 22:24 · paragraph §8.1
  - HE: וְעַל־יְדֵי הַהוֹלָדָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹלָדִין וְנִתְרַבִּין בְּנֵי־אָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ; כִּי עַל־יְדֵי הַהוֹלָדָה, שֶׁנַּעֲשָׂה עַל־יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה: כַּבְּדוּהוּ, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כַּנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): And through birth, when people are born and multiply, His honor is revealed all the more. This is: all the seed of Yaakov, honor Him. For through birth, which comes through the aspect of Yaakov, tzedakah, His honor grows.
- Scene 7 · LM II:71 §9 · paragraph §9.1
  - HE: וַאֲזַי כְּשֶׁשּׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן עַל־יְדֵי הַכְּלִי הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי צְדָקָה בִּשְׁבִיל הַהוֹלָדָה כַּנַּ"ל, וְגַם בְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא הַמֹּחִין, מְקַבֵּל וְנִשְׁפָּע עוֹד מִלְּמַעְלָה יוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ, אֲזַי אֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, הֵם נוֹפְלִים גַם־כֵּן בְּאֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם, כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם שֶׁל אֵלּוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ.
  - EN (our paraphrase): Then, when the supernal pleasantness flows through the vessel made by tzedakah for the sake of birth, and that pleasantness, which is the minds, receives still more from above, then the minds of outside the Land, the wounders, also fall into the minds of the Land of Israel, which are pleasantness, in order to be repaired there. For that is the time of their repair.
- Scene 8 · LM II:71 §9 · paragraph §9.1
  - HE: כִּי עִקָּר פְּגַם וְקִלְקוּל הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ הוּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִינֹק מִמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲזַי הֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ מַמָּשׁ, וְזֶהוּ קִלְקוּלָם כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): For the whole blemish and damage of the minds outside the Land comes through the blemish of honor, which keeps them from drawing from the minds of the Land of Israel; then they are truly minds of outside the Land, and that is their damage.
- Scene 9 · LM II:71 §9, on Mishlei 13:13 · paragraph §9.2
  - HE: וְזֶה בְּחִינַת: בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ. בָּז לְדָבָר, הַיְנוּ בִּזְיוֹנוֹת, הֵפֶךְ הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי־זֶה: יֵחָבֶל לוֹ, הַיְנוּ מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד נִשְׁאָרִין הַמֹּחִין בִּבְחִינַת חוֹבְלִים, שֶׁהֵם מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁעִקָּר קִלְקוּל הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ הוּא עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד,
  - EN (our paraphrase): This is: one who scorns a word will be wounded by it. Scorning a word is disgrace, the opposite of honor; through it, he will be wounded, that is, the minds of outside the Land, the wounders. For through the blemish of honor the minds remain wounders. So the main damage of these minds comes through the blemish of honor.
- Scene 10 · LM II:71 §9 · paragraph §9.3
  - HE: וְעַל־כֵּן בְּעֵת שֶׁשּׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן עַל־יְדֵי הַכְּלִי שֶׁל צְדָקָה בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל, אָז הוּא זְמַן תִּקּוּנָם שֶׁל הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּתְעוֹרֵר בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם יְכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן, כִּי עִקָּר הַקִּלְקוּל שֶׁלָּהֶם הָיָה עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בְּעֵת שֶׁשּׁוֹפֵעַ נֹעַם הָעֶלְיוֹן בִּשְׁבִיל הוֹלָדָה כַּנַּ"ל, אָז בָּאִים הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, וְנוֹפְלִים בְּמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם, כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי־זֶה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): Therefore, when the supernal pleasantness flows through the vessel of tzedakah for the sake of birth, bringing a revealing of honor, that is the time of repair for the minds outside the Land. Since a revealing of honor has been awakened, they can be repaired, for their whole damage came through the blemish of honor. So at that time the wounders come and fall into the minds of the Land of Israel, the pleasantness, to be repaired.

### Part 4 — Ropes Fallen in Pleasant Places

- Scene 2 · LM II:71 §10, on Tehillim 16:6 · paragraph §10.1
  - HE: וְזֶה: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים – חֲבָלִים, הַיְנוּ הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, הֵם נוֹפְלִים בַּנְּעִימִים, הַיְנוּ בְּמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם כַּנַּ"ל, כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי־זֶה כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): This is: ropes have fallen for me in pleasant places. Ropes are the minds of outside the Land, the wounders; they fall into pleasant places, the minds of the Land of Israel, which are pleasantness, in order to be repaired.
- Scene 3 · LM II:71 §10, on Devarim 32:9 and Bereishis 39:6 · paragraph §10.2
  - HE: וְזֶהוּ: אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. נַחֲלָת – זֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת: יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, בְּחִינַת צְדָקָה. שָׁפְרָה – זֶה בְּחִינַת יוֹסֵף, בְּחִינַת: וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וְכוּ', וִיפֵה תֹאַר זֶה בְּחִינַת יְפֵה תֹאַר, הַנֶּאֱמַר בְּדָוִד,
  - EN (our paraphrase): And this is: indeed, a beautiful inheritance is mine. Inheritance is Yaakov, as in: Yaakov is the rope of His inheritance, which is tzedakah. Beautiful is Yosef, as in: and Yosef was beautiful of form; and beautiful of form is also said of David.
- Scene 4 · LM II:71 §10, on Sanhedrin 93b · paragraph §10.2
  - HE: וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִישׁ תֹּאַר, שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה, הַיְנוּ בְּחִינַת מֹחִין, בְּחִינַת נֹעַם, שֶׁמַּנְעִימִים בַּהֲלָכָה כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי שְׁתֵּי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, שֶׁהֵם בְּחִינַת נַחֲלָת שָׁפְרָה, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשָׂה הַהוֹלָדָה, שֶׁאָז הַחוֹבְלִים נוֹפְלִים בַּנְּעִימִים כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): Our Sages expounded a man of form as one who shows a face in halacha, that is, minds, pleasantness, sweetening one another in halacha. Through these two aspects, Yaakov and Yosef, the beautiful inheritance, birth comes about, and then the wounders fall into pleasantness.
- Scene 5 · LM II:71 §10 · paragraph §10.3, §10.4
  - HE: וְזֶה: יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. חֶבֶל זֶה בְּחִינַת חוֹבְלִים הַנַּ"ל, שֶׁנִּתְתַּקְּנִים עַל־יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב, בְּחִינַת צְדָקָה, שֶׁעַל־יָדָהּ הַהוֹלָדָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקְּנִים הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם הַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת חֶבְלֵי לֵדָה, בְּחִינַת חוֹבְלִים הַנַּ"ל, שֶׁנִּתְתַּקְּנִים עַל־יְדֵי הַלֵּדָה כַּנַּ"ל. גַּם זֶהוּ בְּחִינַת שָׁפְרָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת שָׁפִיר וְשִׁלְיָא, בְּחִינַת הוֹלָדָה וְכַנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): And this is: Yaakov is the rope, chevel, of His inheritance. Chevel is the wounders, repaired through Yaakov, tzedakah, which brings birth; through that the wounders, the minds of outside the Land, are repaired. This is also the pangs, chevlei, of birth: the wounders, repaired through birth. And beautiful, shifrah, also hints at birth itself.
- Scene 7 · LM II:71 §11 · paragraph §11.1
  - HE: וּמֵחֲמַת שֶׁהַמֹּחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, שֶׁחוֹבְלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כִּי אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת דַּעְתָּן יַחַד כַּנַּ"ל, הֵם נוֹפְלִים בְּמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת נֹעַם, כְּדֵי לְהִתְתַּקֵּן
  - EN (our paraphrase): Because the minds of outside the Land, the wounders, who wound one another in halacha since they cannot bring their views together, fall into the minds of the Land of Israel, the pleasantness, in order to be repaired,
- Scene 8 · LM II:71 §11 · paragraph §11.1
  - HE: עַל־כֵּן לִפְעָמִים כְּשֶׁפּוֹגְמִים הַרְבֵּה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֵינָם יְכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן, אַדְּרַבָּא, גּוֹרְמִים פְּגָם גַּם לְהַמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וַאֲזַי גַּם הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת עַצְמָן, כִּי נִפְגְּמוּ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי הַמֹּחִין הַפְּגוּמִים שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל גַם־כֵּן:
  - EN (our paraphrase): therefore sometimes, when they are greatly blemished, Heaven forbid, they cannot be repaired. On the contrary, they bring a blemish also to the minds of the Land of Israel, and then the minds of the Land too cannot agree, because they were damaged by the blemished minds from outside that fell into them. This is the strife that exists in the Land of Israel too.
- Scene 10 · LM II:71 §12 · paragraph §12.1
  - HE: וּכְלַל הַדְּבָרִים – כִּי כָל הַנִּבְרָאִים וְכָל הַהוֹלָדוֹת, כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעִקָּר הַהוֹלָדָה – עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה, שֶׁעַל־יָדָהּ נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): The rule of it all: all creatures and all births exist only for the revealing of His honor. And birth comes mainly through tzedakah, which makes the vessel to receive from the supernal pleasantness; through it birth comes about, and through that His honor is revealed and grows.
- Scene 11 · LM II:71 §12, on Tehillim 27:4 · paragraph §12.2
  - HE: וְזֶה אוֹתִיּוֹת תְּרוּמָה הֵם סוֹפֵי־תֵבוֹת: לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, כִּי תְּרוּמָה, הַיְנוּ צְדָקָה שֶׁהִיא נְדִיבוּת לֵב, בְּחִינַת: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, עַל־יָדָהּ נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל מִנֹּעַם ה', שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת: וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד.
  - EN (our paraphrase): This is why the final letters of: to behold the pleasantness of Hashem and to visit in His palace, spell terumah. Terumah is tzedakah, generosity of heart, as in: from every man whose heart moves him, you shall take My offering, My terumah. Through it a vessel is made to receive the pleasantness of Hashem, which draws down the revealing of His honor: and in His palace, all of it says honor.
- Scene 12 · LM II:71 §12 · paragraph §12.3, §12.4
  - HE: וְזֶהוּ: לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ – סוֹפֵי־תֵבוֹת: "תְּרוּמָה" כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִּׁירָה, בְּחִינַת: נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל:
  - EN (our paraphrase): This is: to behold the pleasantness of Hashem and to visit in His palace, whose final letters spell terumah. And this is the aspect of song, the sweet singer of Israel.
- Scene 13 · LM II:71 §12 · paragraph §12.5, §12.6
  - HE: אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ נְעִימוּת הַתּוֹרָה. כִּי יֵשׁ נְעִימוּת בַּתּוֹרָה, וְזֶהוּ הָעִקָּר, לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ הַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה: נִרְאֶה לִי:
  - EN (our paraphrase): Fortunate is the one who merits to feel the sweetness of the Torah. For there is sweetness in the Torah, and this is the main thing: to merit to feel the sweetness in the Torah.

## Hebrew phrases in the Explainer

- Scene 2 · §1.1: דַּע, כִּי יֵשׁ מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ.
- Scene 3 · §1.4: אֲזַי אֵין יְכוֹלִין לְהַשְׁווֹת דַּעְתָּן יַחַד.
- Scene 4 · §2.2: כָל הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד,
- Scene 5 · §3.3: וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד,
- Scene 6 · §4.1: וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ.
- Scene 7 · §6.1: לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים.
- Scene 8 · §7.1: שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַכְּלִי
- Scene 9 · §10.1: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים
- Scene 10 · §11.1: וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל גַם־כֵּן:
- Scene 11 · §12.5: אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ נְעִימוּת הַתּוֹרָה.

## Hebrew phrases in the 1-minute recap

- Scene 2 · §1.3: וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,
- Scene 3 · §1.5: וְזֶהוּ בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם,
- Scene 4 · §3.2: רַק הֵם מַעֲלִין כָּל הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,
- Scene 5 · §10.1: חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים