# Sources — Likutei Moharan II:28 (What May Be Written, and What May Not)

## Texts used

- Hebrew: Likutei Moharan Tinyana (Part II), Torah 28, edition 'Likutei Moharan Tinyana – rabenubook.com', public domain, via Sefaria — https://www.sefaria.org/Likutei_Moharan%2C_Part_II.28
- English: our own paraphrase of the Hebrew, written for these videos. It is not copied from any published translation.
- Verses and teachings of the Sages appear only as Rebbe Nachman quotes them inside this Torah.

## How the text is shown

- The Divine Name is shown as ה' and voiced as Hashem. Other Names are written in the customary form (אֱלֹקִים, קֵ-ל, קָהּ, שַׁ-דַּ-י, אֲדֹ-נָ-י, אֶקְיֶ-ה, צְבָקוֹת). No full Name is written or voiced.
- Parenthetical source references inside the printed Hebrew are left off the screen to save space; the citation line names the source instead.
- Long paragraphs are shown in consecutive pieces. Every Hebrew word on screen is from the edition above; nothing is reworded.
- Cards labelled EXPLANATION (green), and every line marked 'our own reflection — not a quote', are our own words, not quotations.

## Every on-screen quotation in the full shiur, by part

### Part 1 — What May Be Written, and What May Not

- Scene 3 · LM II:28 §1, on Gittin 60b · paragraph §1.1
  - HE: דַּע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת, כִּי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁלֹּא נִתְּנָה אֲפִלּוּ לִדְרֹשׁ, וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לִדְרֹשׁ וְלֹא נִתְּנָה לִכְתֹּב. וְיֵשׁ שֶׁנִּתְּנָה לִכְתֹּב, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: דְּבָרִים שֶׁבְּעַל־פֶּה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם בִּכְתָב וְכוּ'.
  - EN (our paraphrase): Know that there are differences between teachings. There is Torah that was not given even to be expounded; there is Torah that was given to be expounded but not to be written; and there is Torah that was given to be written. As our Sages said: words that are by mouth, you may not say them in writing.
- Scene 4 · LM II:28 §1 · paragraph §1.2
  - HE: וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין וּלְהַכִּיר בֵּין הַתּוֹרוֹת, אֵיזֶהוּ נִתְּנָה לִכְתֹּב, וְאֵיזֶהוּ לֹא נִתְּנָה לִכְתֹּב – הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֵּין הָאֻמּוֹת, וַאֲפִלּוּ אִם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד בֵּין כַּמָּה אֻמּוֹת, יָכוֹל לְהַכִּירוֹ.
  - EN (our paraphrase): One who knows how to discern and recognise between teachings, which was given to be written and which was not, can recognise a Jew among the nations; even if one Jew stands among many nations, he can recognise him.
- Scene 6 · LM II:28 §1, on Hoshea 8:12 · paragraph §1.3
  - HE: וְסוֹד זֶה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק: אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחֱשָׁבוּ; הַיְנוּ כְּשֶׁכּוֹתְבִין רֻבֵּי תּוֹרָתִי, הַיְנוּ רַב יוֹתֵר מֵהָרָאוּי, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹתְבִין מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לִכְתֹּב כַּנַּ"ל, אֲזַי כְּמוֹ זָר נֶחֱשָׁבוּ, הַיְנוּ שֶׁאֵין יוּכַל לְהַכִּיר אֶת הַיִּשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ זָר נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ, שֶׁנִּדְמֶה לוֹ לְזָר וּלְנָכְרִי, וְכֵן לְהֵפֶךְ, שֶׁיּוּכַל לִטְעוֹת עַל הַנָּכְרִי שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.
  - EN (our paraphrase): This secret is hinted in the verse: 'I write for him the many things of My Torah; they are counted as strange.' When they write the many things of My Torah, more than is fitting, writing what was not given to be written, then 'they are counted as strange': he cannot recognise the Jew, who seems to him a stranger; and the reverse, he can mistake a stranger for a Jew.
- Scene 7 · LM II:28 §1 · paragraph §1.4
  - HE: כִּי עִקָּר הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת הוּא בִּבְחִינַת מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לִכְתֹּב, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה. כְּמוֹ דְּאִיתָא, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְּנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, מֵחֲמַת שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וְיַעְתִּיקוּ הָאֻמּוֹת לְעַצְמָן תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, עַל־כֵּן נָתַן לָנוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁזֶּה אֵינָם יְכוֹלִים לְהַעְתִּיק, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּעַל־פֶּה.
  - EN (our paraphrase): For the main difference between Israel and the nations is in what was not given to be written, the Oral Torah. As it is brought: the Oral Torah was given because He foresaw that Israel would be in exile, and the nations would copy the Written Torah for themselves; so He gave us the Oral Torah, which they cannot copy, because it is by mouth.
- Scene 8 · LM II:28 §1 · paragraph §1.5
  - HE: נִמְצָא שֶׁעִקָּר הַהֶבְדֵּל וְהַיִּתְרוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל הָאֻמּוֹת הוּא בִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁלֹּא נִתַּן לִכְתֹּב. וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה שֶׁלֹּא נִתַּן לִכְתֹּב. וְעַל־כֵּן מִי שֶׁמַּכִּיר בֵּין הַתּוֹרוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לִכְתֹּב וְשֶׁלֹּא נִתְּנוּ לִכְתֹּב, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת, כִּי זֶה עִקָּר הֶבְדֵּלָם כַּנַּ"ל:
  - EN (our paraphrase): So the main difference and advantage of Israel over the nations is the Oral Torah, which was not given to be written. And in every single Jew there is a share of that Oral Torah. So one who recognises between teachings given to be written and not, can recognise between Israel and the nations, for that is their main difference.

## Hebrew phrases in the Explainer

- Scene 2 · §1.1: דַּע, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת,
- Scene 3 · §1.2: הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֵּין הָאֻמּוֹת,
- Scene 4 · §1.3: אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחֱשָׁבוּ;
- Scene 5 · §1.4: כִּי עִקָּר הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת הוּא בִּבְחִינַת מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לִכְתֹּב, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה.
- Scene 6 · §1.5: וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה שֶׁלֹּא נִתַּן לִכְתֹּב.

## Hebrew phrases in the 1-minute recap

- Scene 2 · §1.1: יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁלֹּא נִתְּנָה אֲפִלּוּ לִדְרֹשׁ, וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לִדְרֹשׁ וְלֹא נִתְּנָה לִכְתֹּב.
- Scene 3 · §1.2: הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֵּין הָאֻמּוֹת,
- Scene 4 · §1.4: כִּי עִקָּר הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לָאֻמּוֹת הוּא בִּבְחִינַת מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לִכְתֹּב, בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה.
- Scene 5 · §1.5: וְיֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק מִבְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה שֶׁלֹּא נִתַּן לִכְתֹּב.